מגפת הפחד

והפעם – מחלה מדבקת מאד, חשוכת מרפא ונטולת חיסון, אשר גורמת לעליה בלחץ הדם, דפיקות לב חזקות, הזעה, ובעיקר פוגעת ביכולת להשתמש בהגיון בריא.

פחד, חברים, הדבר עליו בנוי כל נשק ביולוגי.

הסוכנות הבינלאומית לחקר סרטן, IARC, זרוע של ארגון הבריאות העולמי, הצהירה השבוע כי טלפונים סלולריים עלולים לגרום לסרטן. הסוכנות סיווגה את הסכנה בקטגוריה 2B, שמשמעותה "יתכן שמסוכן לבני אדם" (תרגום חופשי).
השאלה היא מה משמעות הקביעה הזו. האם מעתה ואילך עלינו להגביל את הגישה לטלפונים סלולריים? אולי להמשיך להשתמש כרגיל ורק למנוע מילדים לגעת בהם? והאם משחק ארוך באנגרי בירדז יגרום לנו לחלות בסרטן בכף היד?

כדי לענות על השאלות האלה צריך להתחיל מההתחלה. קודם כל, ה-IARC לא יצא נגד טלפונים סלולריים. הוא דיבר על שדות אלקטרומגנטים בתדרי רדיו (Radiofrequency Electromagnetic Fields). אתם יודעים מה כלול בשדות האלה? משדרי רדיו, מכשירי WiFi, תנורי מיקרוגל, תחנות מכ"ם, תחנות סלולריות, מכשירי קשר, כולל טלפונים נישאים (כאלה שלא מחוברים בחוט לקיר), ושלל דברים אחרים. כולם פולטים קרינה מסוג זה.

אבל קרינה היא מסוכנת!

באמת?  כי קרינה, צריך להבין, היא לא דבר אחד ובלתי מוגדר. קרינה היא הפליטה של אנרגיה, ועצם הפליטה איננה מסוכנת. מה שמסוכן הוא האנרגיה שהיא נושאת. אם נבנה מכשיר סלולרי אימתני הוא עדיין לא יהיה מסוכן יותר  מאשר מכשיר סלולרי רגיל. מבחינת הקרינה שהוא פולט, כמובן. אם הוא ייפול עלינו זה יהיה מאד לא נעים, אבל זה לא קשור לקרינה. זוהי קרינה שאיננה מייננת. כלומר – היא לא גורמת לפגיעה במבנה המולקולרי של מה-שלא-יהיה שהיא פוגעת בו.

מכונת רנטגן, לעומת זאת, תמיד תהיה מסוכנת מכיוון שהיא פולטת קרינה שנושאת אנרגיה שעלולה לפגוע ב-DNA. זוהי קרינה מייננת, וכאשר נחשפים לקרינה מייננת באופן קבוע, היא גורמת לנזק למולקולות שמרכיבות את ה-DNA, ובמהלך אטי וארוך שכולל הרבה שלבים, גם לסרטן.

ההבדלים בין סוגי הקרינה השונים חשובים כדי להבין למה קרינת השמש גורמת לנזק לתא עצמו בעוד שאפשר לעמוד ליד מכשיר מיקרוגל ולעולם לא לפתח סרטן (אבל לא מומלץ לדחוף את הראש פנימה).

קרינה. זה מגניב.

אז מעתה ואילך צריך להפסיק להשתמש בכל המכשירים האלה?

ברור שלא.

אבל ה IARC אמר…

ה IARC אמר דבר פשוט – יש מספר דיווחים בספרות הרפואית שאומרים שיתכן ויש קשר בין סוגים מסוימים של סרטן לשימוש בטלפונים סלולריים. מכיוון שהטלפונים הסלולריים פולטים קרינה אלקטרומגנטית בתדרי רדיו, כל המכשירים שפולטים את אותו סוג קרינה הוכנסו לאותה קטגוריה.

מה העדויות עליהן ה IARC מסתמך?

נערכו מחקרים רבים לגבי הקשר האפשרי בין טלפונים סלולריים וסרטן מוח. המפורסם מכולם הוא המחקר שפורסם בשנה שעברה, INTERPHONE,  בו נערך מאמץ משולב של מספר מדינות לאתר קשר בין שימוש בטלפונים סלולריים לבין סרטן. המסקנה הסופית של המחקר לא היתה חד-משמעית, אם כי בנגזרות שונות של הנתונים אפשר היה לראות אולי קשר לא מובהק.

מחקר נוסף הוא מחקר מדנמרק שבחן אוכלוסיה בריאה ועקב אחריה במשך עשר שנים לגילוי סרטן מוח. לא נמצא שום קשר בין שימוש בטלפונים סלולרים לבין סרטן מוח.

פרט למחקר הזה נערכו מספר מחקרים נוספים, בינהם כאן בארץ, והתוצאות של רובם לא לא היו החלטיות. רובם, שימו לב, לא כולם, מכיוון שהיו מחקרים שהראו קשר מסוים בין סוגים מסוימים של סרטן לבין שימוש בטלפונים סלולריים.

עיקר המחקרים שנעשו הם מחקרי מקרה-ביקורת, כלומר – מחקרים בהם מאתרים חולים ואנשים בני אותו גיל ומאותו איזור מגורים שאינם חולים, ומשווים בין הדיווחים שלהם לגבי הנושא שבודקים. הבעיה היא שסרטן מוח הוא מחלה נדירה, ואחת ההשפעות שלה היא הפרעה בזיכרון. בעיה נוספת היא שכאשר שואלים אדם חולה לגבי מחלתו, קיים סיכוי טוב שהוא ידווח על שימוש מופרז יחסית למציאות מכיוון שמדובר בקשר שהוא שמע עליו בעבר. כך שכאשר בודקים שימוש בטלפונים סלולריים בקרב חולי סרטן מוח – מלכתחילה המחקרים מוטים ובעייתיים.

למרות זאת, כאמור, ישנם מחקרים שמציינים קשר בין גידול של עצב השמיעה או גידול מוח מסוג גליומה לבין שימוש ארוך-טווח בטלפונים סלולריים.

אז אם העדויות לא חד-משמעיות, למה בכלל להוציא את האזהרה הזו?

מכיוון שה-IARC עוסק בבריאות הציבור. ההערכה היא שחמישה מליארד בני אדם משתמשים בטלפונים סלולרים. אפילו אם מדובר בשיעור מאד נמוך של סכנה, ההשפעה של שיעור נמוך על אוכלוסיה גדולה הוא משמעותי.

אז מה עושים עכשיו?

בתור התחלה – לא נבהלים.  צריך לדעת שאולי יש קשר למחלה מאד מאד מאד נדירה, ולא מדובר בקשר ודאי.

מומלץ להמשיך לעקוב אחרי הדיווחים בתקשורת (רצוי המדעית-רפואית, ולא הפופוליסטית), ולהשתמש בשכל הישר כדי לקבל החלטות. אחרי הכל, כפי שציינו טובים ממני, בקטגוריה 2B נמצאים גם מלפפונים חמוצים וקפה (וטאלק, שתלים מפלסטיק ודברים נוספים)…

תודה עצומה ליואב לנדסמן על העריכה המדעית ולאהוד מימון על העריכה הלשונית. תודה לאלעד על איתור הטעויות שנפלו בין העריכות.

רשומה זו פורסמה גם בשפינוזה, אתר קהילת הספקנים בישראל.

 

להמשך קריאה:

http://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1910228353244&id=1167921333

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
רשומה זו פורסמה בקטגוריה מחלות מגיחות, סרטן, קצת מכל דבר. שמירת הקישור.

11 Responses to מגפת הפחד

  1. Pingback: מגפת הפחד | שפינוזה

  2. מיכל כתב/ה:

    תודה!

  3. לוטם כתב/ה:

    אחלה רשומה, נהנתי לקרוא

  4. גל כתב/ה:

    אבל טלפונים ניידים קיימים כבר מתחילת שנות ה-80 – שזה 30 שנה. לפחות באוכלוסיות שנחשפו ראשונות (יפן, הארצות הנורדיות) הייתי מצפה לראות עליה כלשהי בתדירות הגידולים, אם אכן יש לקרינה הזו השפעה מזיקה. זאת ועוד, עצמת הקרינה פחתה עם השנים, ולכן יכול מאוד להיות שאולי לפני 30 שנה היא היתה מזיקה, אבל בדור 3 ומעלה העוצמה היא חלשה מכדי להזיק, ולכן אנו גם לא נראה השפעה בעוד עשור.
    אבל כמו שאמרת, עדיף ללכת בלי כובע בעוד עשור, על כל מקרה.

  5. Pingback: ילדים, הזהרו מעצי באובב | סוף העולם – מבט מהיציע

  6. Pingback: מגפת הפחד « שפינוזה עובר דירה

  7. גל כתב/ה:

    ועכשיו חשבתי על משהו: כשאנו עורכים ניסויים בתרביות תאים, התאים נמצאים בדרך כלל באינקובטור (חשוך), ואנו מוציאים אותם מהאינקובטור לתקופות זמן קצרות (דקות, שעות) לצורך טיפולים שונים.
    בהחלט יכול להיות שהחשיפה לאור נראה (או לקרינה מהסלולרי שנמצא בכיס של החוקר) משפיעה על מולקולות מסוימות בתאים והבדלים בחשיפה לאור יכולים להשפיע על תוצאות הניסויים, מבלי שאנו בכלל חושבים על זה. המממ…

  8. קרן כתב/ה:

    אפקט הצופה! נראה לי שעלית פה על משהו!
    (מצחקקת לעצמה בתחכום רב…)

    תשמע, ברור שאנחנו לא יודעים מספיק, וברור שיכולה להיות השפעה שאנחנו לא רואים עדיין. אחת הטענות היא, ד"א, שלסרטנים סולידים לוקח 10-20 שנה להתפתח, ולכן רק בעוד 10 שנים בכלל נתחיל לראות את ההשפעות של החשיפה לסלולריים. אבל בהתבסס על מה שידוע היום – לא רואים את האפקט ההרסני שהיינו אמורים לראות אילו הסלולריים באמת היו הסיגריות של שנות האלפיים.
    וכמו שאמרתי לעירא ב"שפינוזה" – בהחלט יכול להיות שבעוד עשר שנים אני אוכל את הכובע שלי על הרשומה הזו. יכול להיות. אבל זה בדיוק היופי במדע – היכולת להתאים את התיאוריה לתצפיות.

  9. חוקר כתב/ה:

    גל, יש עדויות ברורות מאוד לכך שתרביות תאים סובלות, או לכל הפחות מושפעות, כאשר מוציאים אותן מהאינקובטור, גם כאשר עושים מיקרוסקופיה בתאים חיים התאים סובלים מהחשיפה לפילטרים השונים של האור, והם מתים גם אם הם נמצאים בתא עם 37 מעלות ו5 אחוז פד"ח
    בנוסף, יש גם חומרים במדיה של התאים שהופכים לרעילים בחשיפה לאור, אם אני לא טועה HEPES
    ושות'.
    אין לי ספק שזה משפיע על ניסויים, אבל קשה לנבא איך בדיוק ומה אפשר לעשות נגד זה, חוץ מלעבוד בחושך בחדר מחומם ל37 מעלות, שנראה לי סיוט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>