בואו נדבר על מין.
נשים עם גברים, נשים עם נשים, גברים עם גברים וכל מה שבין לבין – הדבר הזה שבני אדם בוגרים עושים זה עם זה. לפעמים בשביל הנאה, לפעמים בשביל לפרות ולרבות, לפעמים בכפייה, לפעמים כי זה מה שמצופה מהם בשכבת הגיל שלהם. לפעמים לא עושים כלום בכלל ורק רוצים.
נו, מין.
מין – הצעת הגשה
אנחנו לא אוהבים לדבר על מין. בחברה שלנו זה נושא שהוא טאבו שניתן להפר אותו רק במקרים מסוימים, ורק בכפוף לכללים ספציפיים. מותר לנשים לדבר עליו עם החברות שלהם, פחות עם החברים. מותר לגברים לדבר עליו, כל עוד הם לא מודים בכך שלפעמים הם מאוהבים בבחורה שאיתה הם שוכבים. וכמובן שמין של בני זוג מאותו המין אסור בתכלית האיסור בחברות מסוימות. לא לדבר עליו ובוודאי לא לעשות אותו.
והנושא שעליו הכי פחות אוהבים לדבר הוא מין בקרב הילדים שלנו. אני לא מדברת על פדופיליה. אני מתכוונת לרגע שבו הם יהיו בני עשרה נלהבים (בדיוק כמו שאנחנו היינו) או בני עשרים-פלוס מבוישים, או בני שלושים ומעלה שעוד לא התנסו בכלום וחושבים שהם צריכים להסתיר את זה מכול העולם. באיזשהו שלב הם ישכבו עם מישהו, וזה דבר שעליו אנחנו, ההורים, לא אוהבים לחשוב.
גם אם אנחנו לא רוצים להודות בזה, עם כל הפתיחות שלנו, לכולנו ברור שהבת היפהפייה שלנו תשכב אך ורק עם אביר חלומותיה (שגם הוא יהיה בתול, כמובן), אהובה תכול העיניים מהתיכון. והבן שלנו? הוא יבחר את בת זוגו בזהירות מרובה עד שיכניס אותה בברית הנישואים טרם יבקע את בתוליה. ורק עם בחורה אחת.
והדבר שעליו אנחנו עוד פחות אוהבים לדבר הוא מחלות מין.
מחלות מין, כידוע, מדביקות אך ורק את השרמוטות, את ההומואים, את זאת שמתלבשת חושפני מדי או את זה שמתחיל עם כל מה שזז. אף פעם לא את הילדים שלנו.
ואם מזכירים מחלות מין, אז ברור שכשהילדים שלנו ישכבו עם בחיר לבם הם יעשו את זה בזהירות המרבית – עם קונדום, תמיד מרצון, אף פעם לא תחת לחץ, אף פעם לא כי זה מה שהם חושבים שמצפים מהם, אף פעם לא בטעות, אף פעם לא כשהם שתויים או מעופפים מסיבה אחרת. נכון?
על מי אנחנו עובדים? הרי הילדים שלנו יעשו בדיוק את אותן טעויות כמונו, או שיצליחו לעשות טעויות חדשות לגמרי. הם ישכחו לשים קונדום, הם ישכבו עם בני זוג מזדמנים, והם בעיקר יהיו בטוחים שהם בסדר כי הם הרבה יותר חכמים ומבינים מאיתנו, ההורים שלהם. יש בני נוער היום שמשוכנעים שמין משמעותו חדירה, ולכן כל אקט מיני ללא חדירה הוא בסדר ובטוח. יש המון מחלות שמועברות ביחסי מין. המון. רובן מועברות גם ביחסי מין ללא חדירה. הרפס וזיבה, למשל, מועברות גם במין אוראלי. איידס יכול לעבור במין אוראלי. ועוד לא דיברנו על כלמידיה, מחלות חיידקיות ועוד.
רוב המחלות האלה ניתנות למניעה על ידי שימוש בקונדום, שהוא אמנם המצאה גאונית, אבל מעטים הגברים שמשתמשים בו. ואם אתם עומדים להגיד שמי ששוכבת עם גבר בלי קונדום מגיע לה, תזכרו שזו עלולה להיות הבת שלכם. כי היא עם החבר שלה כבר המון זמן, והוא הבטיח לה שהיא הראשונה שלו. וכן, ברור לי שהבן *שלכם* לא הומו, ולכן לעולם לא יצטרך לבקש מהגבר שאיתו לשים קונדום. ובכל מקרה הם יעשו קודם בדיקת דם, כי הם ילדים אחראים ורציניים. אבל לא, אי-אפשר לעשות בדיקת דם ל*כל* מחלות המין.
והם יחשפו למחלות. אל תטעו את עצמכם. בחלק מהמקרים הם "יגרילו" משהו שאפשר לרפא. זיבה ועגבת אפשר עדיין לרפא עם אנטיביוטיקה. אבל הרפס, למשל, זו מתנה לכל החיים. מספיק לקרוא סיפור של בחורה אחת שנדבקה בהרפס "שם למטה" בשביל להבין איזו מחלה נוראית זו.
בין שלל מחלות המין יש שתיים שגורמות לסרטן – דלקת כבד נגיפית מסוג B ונגיף הפפילומה.
דלקת כבד נגיפית גורמת לסרטן הכבד שהורג תוך שנה במקרה הטוב. היא מועברת בדם, ביחסי מין לא מוגנים, אבל גם בנשיכות של ילדים. כעשרה אחוזים מהילדים שנדבקים בדלקת כבד נגיפית מסוג B נדבקים עוד לפני גיל בית הספר. בארץ מחסנים נגד המחלה כבר משנת 1994, והיום שיעורי הנשאות שלה נמוכים מאד. זוהי מחלה מרתקת שתקבל רשומה משל עצמה יום אחד. הרשומה הנוכחית מתייחסת לפפילומה.
על הווירוס
שמו המלא הוא human papilloma virus או בקיצור HPV. וירוס הפפילומה הוא אחד הווירוסים היפים שיש. הוא נראה קצת כמו זר פרחים. יש למעלה ממאה סוגים של וירוסים בזר הווירוסים של משפחת הפפילומה, מתוכם כארבעים יכולים לעבור במגע מיני. שניים מהם, סוגים 16 ו-18, גורמים ל-70% ממקרי סרטן צוואר הרחם. שאר הסוגים, בעיקר סוג 6 ו-11 גורמים ליבלות באברי המין. זוהי מחלה שגורמת להופעת "גידול" שפיר באיברי המין, גורמת לבושה נוראית ונחשבת מחלה שמשפיעה מאוד על הדימוי העצמי של האדם החולה.
חצי (!) מהאנשים הפעילים מינית נושאים את וירוס הפפילומה. שימו לב – נשאות של הווירוס לא אומרת בהכרח שהאדם חולה. הרבה פעמים הנשא נשאר נשא, ממשיך להדביק, אבל לא חולה בעצמו. לעתים הווירוס מתפרץ, לפעמים שנים אחרי ההדבקה המקורית.
בניגוד לווירוסים אחרים המועברים ביחסי מין הפפילומה לא מועבר אך ורק במגע של ריריות. הוא מועבר גם במגע של עור בעור. מה שאומר ש*כל* מגע עלול להעביר אותו. והכי גרוע – קיים סיכון גבוה מאד להדבק כבר במגע המיני הראשון בחיים.
וירוס מסוג זר פרחים
על הסרטן
וירוס הפפילומה, בעיקר סוגים 16 ו-18, אבל גם סוגים נוספים יכול לגרום לסרטן בכל איבר שמשתתף ביחסי מין. זוהי לא ההגדרה ה"קלינטונית" ליחסי מין, אלא הגדרה האנטומית – כל איבר. וירוס הפפילומה יכול לגרום לסרטן צוואר הרחם, סרטן פי הטבעת, סרטנים של הפה והלוע, סרטן של הנרתיק, סרטן של הפין ועוד ועוד.
אין כיום בדיקה פשוטה וזולה לגילוי נוכחות של וירוס הפפילומה. יש בדיקות מסובכות ויקרות שמיועדות בעיקר למחקר.*
במדינת ישראל בכל שנה חולות בסרטן צוואר הרחם בין 200 ל-300 נשים. כ-70 נשים מתוכן מתות.
כמו במקרה של סרטן השד, גם את סרטן צוואר הרחם אפשר לגלות מוקדם. בבדיקת פאפ ניתן לבדוק תאים מצוואר הרחם ולראות אם קיימת השתנות ממאירה שלהם, כלומר – אם יש תאי סרטן בצוואר הרחם. בדיקה זו מסוגלת לזהות את קיום הסרטן, אבל היא לא יעילה מספיק. היא מגלה רק 60-80% ממקרי הסרטן, ומה שגרוע באותה מידה – ב-20% מהמקרים היא מגלה תוצאה חיובית כשהאישה בעצם בריאה לחלוטין. אבל הבעיה החמורה יותר היא שבדיקת פאפ טובה רק לגילוי סרטן כשהוא כבר קיים. כמו בדיקת ממוגרפיה שמגלה את סרטן השד כשהוא כבר קיים, או בדיקת דם סמוי בצואה שמגלה את סרטן המעי כשהוא כבר קיים.
במקרה של סרטן שד וסרטן מעי עוד אין לנו דרך שמונעת את הסרטן בצורה טובה, פרט להמלצה על חיים מלאי אוכל בריא, ספורט וגנטיקה טובה.
במקרה של סרטן צוואר הרחם והסרטנים האחרים שהוזכרו – יש מה לעשות.
על החיסון
החיסון מורכב מחלקיקי מעטפת של וירוס הפפילומה הנכלל בחיסון. יש חיסון אחד שמכיל חלקיקים מארבעה וירוסים שונים ויש חיסון שמכיל חלקיקים רק משני וירוסים. החלקיקים האלה חשובים לזיהוי מוקדם על ידי מערכת החיסון, כך שברגע שהיא פוגשת את הווירוס היא יודעת לזהות ולהשמיד אותו. הם לא קשורים ליכולת של הווירוס לגרום לסרטן. כלומר, הזרקה של החיסון לגוף *לא* תגרום לסרטן. לא לסרטן צוואר הרחם, לא לסרטן הפין, ולא לאף אחד מהסרטנים האחרים שהוזכרו למעלה.
אבל הנה הקוץ שבאליה – חייבים להתחסן *לפני* החשיפה לווירוס. אם מישהי נחשפה כבר לווירוס הפפילומה מסוג 16, למשל, החיסון לא יעזור למניעת סרטן אצלה. לכן קובעים את גיל מתן החיסון לגיל טרום התחלת קיום יחסי מין.
החיסון נמצא בשימוש משנת 2006 בארה"ב ומשנת 2007 באוסטרליה (שם החיסון מאושר גם לבנים ולא רק לבנות). החיסון נמצא בשימוש בעוד 100 מדינות נוספות, בינהן רוב מדינות אירופה, קנדה, ניו זילנד וכו'.
עד היום חולקו ברחבי העולם מעל 175 מליון מנות של החיסון, כשתופעות הלוואי של כל המנות מנוטרות על ידי ארגון הבריאות העולמי, גם במדינות מערביות וגם במדינות מתפתחות (בהן קרן מיוחדת מממנת את עלות החיסון).
שלוש שנים לאחר התחלת מתן החיסון באוסטרליה נצפתה ירידה משמעותית בשיעור יבלות באיברי המין ובנגעים טרום-ממאירים באיברי המין.
זה היה מחקר שבדק שאלה מעניינת, אבל בוצע בצורה בעייתית, ולכן האוסטרלים בדקו את הנושא שוב לאחר חמש שנים של שימוש בחיסון. התברר שהייתה ירידה משמעותית בשיעור יבלות באיברי המין בקרב נשים בשנתונים שחוסנו נגד פפילומה. צפויה להיות ירידה בשיעור הסרטן הנגרם על ידי וירוס הפפילומה בעוד מספר שנים. לאור התוצאות האלה החל משנת 2013 החלו באוסטרליה בתוכנית חיסון גם לגברים.
על תופעות הלוואי של החיסון
תופעות הלוואי המוכרות של החיסון כוללות כאב, אודם וחום בנקודת ההזרקה. בנוסף עלולה להיות תחושה של סחרחורת, ולפיכך מומלץ לתת את החיסון בישיבה.
כל שאר תופעות הלוואי שנקשרו לחיסון הופרכו. כולן. גם "שיתוק ביד", שבגללו שקלו ביפן לעצור את תוכנית החיסונים נגד פפילומה. בינתיים, דרך אגב, החיסון הוחזר לתוכנית החיסונים שם.
לאחרונה פורסמו מספר מאמרים שקושרים בין חיסון הפפילומה להופעת זאבת, שהיא מחלה אוטואימונית קשה התוקפת נשים צעירות, וכן להופעת כשל שחלתי מוקדם. שני המאמרים הללו כללו תיאורי מקרה של תשע נשים בסך הכול, בלי השוואה לשיעור תופעות הלוואי האלה באוכלוסייה הכללית. על מנת לקבוע שאכן החיסון גורם למחלות אלה יש להשוות בין שיעורי הזאבת והכשל השחלתי בקרב מקבלות החיסון לבין השיעור של המחלות האלה באוכלוסייה הכללית בתור התחלה. שני המאמרים מסתיימים באמירה שיש להמשיך לחקור את הנושא, אבל בפירוש לא ממליצים על עצירת החיסונים.
גם ארגון הבריאות העולמי וגם המרכז לבקרת מחלות בארה"ב לא דיווחו על קשר כזה. לא רק, במחקרים נפרדים של בטיחות החיסון, אחד של המרכז לבקרת מחלות (ה-CDC) והשני של ארגון הבריאות העולמי מתייחסים במפורש לתופעות הלוואי של החיסון, שאף אחת מהן איננה זאבת, כשל שחלתי מוקדם, שיתוק של היד וכדומה.
על פי הועדה המייעצת למשרד הבריאות למחלות זיהומיות ולחיסונים בפירוש אין קשר בין האירועים המתוארים לבין החיסון. זאת גם על פי הידע הנצבר בעולם וגם על פי הידע הישראלי.
צריך להבין שדברים איומים ונוראים קורים לפעמים. שחלות של נשים צעירות מפסיקות לתפקד. הגוף שלהן פונה נגד עצמו. הן נעשות חולות, ולעתים נשים צעירות אפילו מתות. על מנת להוכיח שהדברים האלה קשורים לחיסון צריך להראות שהאירועים האלה קורים בשכיחות גבוהה יותר בקרב הנשים שקיבלו את החיסון לעומת נשים שלא קיבלו את החיסון. אם, למשל, נשים שקיבלו את החיסון נגד פפילומה היו לוקות בשכיחות גבוהה יותר בזאבת היינו רואים את המידע הזה בארה"ב, באוסטרליה, באירופה, ובכל מקום נוסף שבו מחסנים. לא רק בתיאורי מקרה של תשע נשים בלבד. בטח שלא אחרי שמונה שנות מתן החיסון בכל העולם.
ומה את מתכוונת לעשות?
לי יש שני ילדים. האחד עדיין חושב שבנות זה איכס והשנייה עדיין משחקת בבובות. כשהם יהיו בכתה ח' הם יקבלו את החיסון, כי אפילו שאני מפנטזת שהבת שלי תתחתן עם אהוב לבה מהתיכון והבן שלי יינשא לבחירת לבו הבתולית, ברור לי שמין זה משהו שכולם עושים, וכל אחד יכול לחטוף מחלות מין. אני לא יכולה להגן על הילדים שלי מפני הכול, אבל לפחות אני יכולה להגן עליהם מפני הסרטן הזה.
—
כרגיל, תודה אינסופית לאהוד מימון על הקריאה המוקדמת, העריכה והנזיפה "לכי ללמוד עכשיו!".
*משפט זה התווסף לאחר פרסום הרשומה.
—
להרחבת הקריאה:
- עוד על העברת דלקת כבד נגיפית מסוג B בין ילדים – בדף מידע מאורגן, מסודר ובהיר, במאמר מעניין ראשון, במאמר מעניין שני, ובמאמר מעניין אבל ישן מאד (כי ככה זה כשיש חיסון יותר מעשרים שנה).
- עוד מידע על מחלות מין מאתר ה-CDC.
- עוד על סרטן צוואר הרחם מאתר הסרטן האמריקאי, ומדף הבית של ה-CDC המוקדש לנושא שמכיל כמויות עתק של מידע. וכמובן, בואו לא נשכח את האגודה למלחמה בסרטן שהקדישה לנושא דף ארוך ומלא מידע.
- נייר עמדה של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים בנוגע לחיסון הפפילומה.
- מידע על שיעורי סרטן צוואר הרחם בארץ (זהירות – אתר עתיק ומעצבן נורא).
- תמונת הוירוס לקוחה מכאן.
- תמונת האלבום של סוויד לקוחה מכאן.
