היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת מא-א-תיים!
מזל טוב אנושות, היום לפני מאתיים שנה נולד הבחור הצעיר הזה, שחוץ מהיותו פדנט שהולך עם ראש בקיר גם המציא את המדע שאני עובדת בו. קבלו אותו, ג'ון סנואו!
הסיפור של ג'ון סנואו הזה לא מתחיל ביערות של ווסטרוז*, אלא בלונדון באמצע המאה ה-19. הוא אפילו לא מתחיל במקום חשוב במיוחד בלונדון. הוא מתחיל באמצע רחוב שנקרא "הרחוב הרחב" שבאמצעו משאבה.
בלונדון בשנת 1854 אנשים מתו מהמון סיבות. חלקם כתוצאה מתת תזונה, חלקם כתוצאה מתאונות, וחלקם כתוצאה מכולרה.
כולרה היא מחלה שהיום לא נחשבת קשה במיוחד בעולם המערבי. היא מחלה שנגרמת על ידי Vibrio cholerae. זהו חיידק שמפריש רעלן מיוחד התוקף את המעיים וגורם לשלשולים, חום וכאבי בטן. בלונדון של המאה ה-19 היא היתה קטלנית. אי אפשר היה להחליף את הנוזלים שהגוף איבד ואנשים מתו מהתייבשות תוך מספר ימים. כולם ידעו באותן שנים שמחלות נגרמות על ידי אוויר רע (מיאזמה), והדרך להמנע מהן היא על ידי הגיינה והמנעות מריחות רעים. תושבי לונדון חיו באחת הערים המטונפות ביותר בעולם באותן שנים, ולכן לא היה פלא שכולם מתו ממחלות המועברות באוויר רע.
ואז הגיע ג'ון סנואו.
(בדמיון שלי הוא רוכב על סוס לבן ומנופף בדגל החירות, השוויון, וההמנעות ממחלות, אבל זה לא מה שקרה במציאות).
ג'ון סנואו היה רופא צעיר יחסית, בן ארבעים ואחת בסך הכל. הוא היה מנתח והתמחה בהרדמה. הוא היה אחד מהרופאים המרדימים שעזרו בלידה של המלכה ויקטוריה, הראשונה שהשתמשה בשיכוך כאבים בלידה. הוא גם היה אחד ממקימי האגודה הלונדונית לאפידמיולוגיה ששמה לעצמה למטרה לזהות את גורמי המחלות השונות.
בשנת 1854 באמצע מגיפת הכולרה הגדולה בלונדון הוא מצא את האתגר המתאים לו. כל העולם הרפואי, כאמור, ידע שכולרה היא מחלה המועברת באוויר רע, אבל משהו לא נשמע נכון לד"ר סנואו. הוא החליט לעשות את הדבר שאיש לא חשב לעשות – הוא הלך לבתי האנשים החולים ודיבר איתם. הוא שאל אותם המון שאלות. הוא שאל מה הם אכלו, איפה הם ישנו וכמה אנשים גרו איתם בבית. הוא בדק איפה הם עבדו, מה הילדים שלהם עשו, ומאיפה הם קיבלו את אספקת המים שלהם. מתוך כל התשובות הוא שרטט את המפה הזו, כנראה המפה החשובה ביותר בתולדות הרפואה המודרנית:
כמו שאפשר לראות, זוהי מפת לונדון הרגילה, שעליה מצויירים ריבועים שחורים. כל ריבוע שחור מייצג בית שבו יש מישהו שחלה או מת מכולרה. היו אנשים חולים בכל רחבי העיר, כמובן, אבל היה ריכוז גבוה במיוחד באיזור ספציפי בסוהו, ברחוב broad street, וכל האנשים החולים באותו איזור קיבלו מים מאותה משאבה. המשאבה הזו, למעשה. מכאן הסיק סנואו שהמים עצמם נושאים את גורם המחלה, אפילו שבאותן שנים לא ידעו על חיידקים ולא חשבו שמחלות יכולות להיות מועברות במים.
כאן המציאות והדמיון מעט מתפצלים. הסיפור האמיתי אומר שג'ון סנואו מיהר להציג את ממצאיו בפני ועדת הסניטציה של לונדון, הועדה קיבלה את המחקר שלו, סגרה את המשאבה וההתפרצות נעצרה.
הסיפור עליו גדלים דורות של אפידמיולוגים נחמד בהרבה. על פי הסיפור הזה, ג'ון סנואו מיהר להציג את ממצאיו בפני ועידת הסניטציה של לונדון, ואיש לא היה מוכן להקשיב לו, היות וכולם ידעו שכולרה מועברת באוויר. לכן סנואו מיהר חזרה לרחוב הרחב, נעמד באבירות, ושבר את ידית המשאבה כך שאיש לא יוכל להשתמש בה יותר. במו ידיו הוא הציל את חייהם של תושבי לונדון, זכה לכיבוד והוקרה ומת משבץ עשר שנים מאוחר יותר (אבל לפחות לא מכולרה).
וכך הפך סנואו לאביר האפידמיולוגים, וגיבור העל האהוב עלי. יום הולדת שמח!
*אי אפשר לסיים רשומה על ג'ון סנואו בלי להזכיר את ייגריט, פילו שבמקרה הזה היא מי שטעתה.
תודה לאיריס בוסקו על הכנת התמונה של ג'ון סנואו החוגג את יום הולדתו.
להרחבת הקריאה:
- אתר שלם המוקדש לחייו ומעלליו של ג'ון סנואו.
- עמוד המוקדש למשאבה השבורה.
- החיבור המקורי של ג'ון סנואו על מקור מגפת הכולרה של לונדון – באופן קריא, ובאופן מקורי.
- חגיגות המאתיים של ג'ון סנואו באתר בית הספר הלונדוני להיגיינה ולמחלות טרופיות.
- תמונת המפה של לונדון לקוחה מכאן. אם תלחצו עליה תוכלו לקבל את המפה המלאה והיפה יותר.
- שיחת TED מאדם שכתב ספר שלם על המפה של ג'ון סנואו.
יום הולדת שמח!
אמסור 🙂
נהניתי ושיתפתי
תודה 🙂
דבר נוסף:
סנואו גם היה מחלוצי הממ"ג – מערכות מידע גיאוגרפיות (מה שהיום כולל אפליקציות ניווט, ניהול מערכות תשתית עירוניות ועוד כמה דברים), והפעולה שהוא עשה נקראת היום מציאת נקודת שיווי משקל מרחבית.
כאשר למדתי ממ"ג התרגיל הראשון היה לשחזר את אותה פעולה בדיוק (על מפה של לונדון ושל מיקום חולי הכולרה) באמצעות מחשב.
לא ידעתי את זה. תודה על המידע.
אבל איפה המשאבה?
ברחוב broadwick בלונדון. רואים אותה כאן –
https://maps.google.co.il/maps?q=broadwick+street,+london&hl=en&ll=51.513483,-0.136321&spn=0.007772,0.014634&safe=off&client=firefox-a&hnear=Broadwick+St,+London,+United+Kingdom&t=m&z=16&layer=c&cbll=51.513464,-0.136199&panoid=0anPmYhUxhUY2YhgKsO1Ig&cbp=12,336.39,,0,4.49
מתי גילה לואי פאסטר את החיידקים?
בערך עשור אחרי -http://www.biography.com/people/louis-pasteur-9434402
אבל האדם שהוכיח שחיידקים גורמים למחלות היה רוברט קוך, יותר עשרים שנה מאוחר יותר – http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/medicine/laureates/1905/koch-bio.html
לואי פסטר לא גילה את החיידקים. הראשונים שראו חיידקים היו אנטוני ון-לבנהוק ורוברט הוק – מאתיים שנה קודם במחצית המאה ה-17.
קרן,
תודה על הבלוג, הוא מסב אושר גדול.
קריאה נעימה לחובבי התחום ומעריצי ג'ון סנואו:
The Ghost Map: The Story of London's Most Terrifying Epidemic–and How It Changed Science, Cities, and the Modern World
By Steven Johnson
לשמחתי אהיה בביקור בלונדון סקול בהמשך החודש ואני מצפה בקוצר רוח לחגיגות!
סופ"ש נעים,
ענת
איזה כיף לך!
שיחת ה TED המצוטטת בסוף היא של סטיב ג'ונסון, כדאי להקשיב.
לפני כשנתיים הוצגה בלונדון ב-Wellcome institute תערוכה מדהימה בשם Dirt. אחד מחלקי התערוכה עסק במגפת הכולרה הנ"ל בלונדון. היה מרתק ועשוי פשוט נפלא. אפילו ההוא שאיתי שאפידמיולוגיה לא ממש עושה לו את זה מאוד מאוד נהנה.
אני אכולת קנאה.
תודה ושאלה: כתבת במקום אחר שסנואו הוא אחד משני האנשים שהצילו הכי הרבה חיי אדם (או משהו כזה). הכוונה להצלה הישירה מכולרה, הגילוי ששתיית מים יכולה להעביר מחלות או שיטת הגילוי שלו?
שאלה מצוינת.
הכוונה היא לזה שהוא עצר את מגיפת הכולרה בלונדון, והידע שצריך להקפיד על מקורות מים נקיים. אבל מעניין שהעלית את הרעיון שהדרך שבה הוא גילה את הגורם למחלה גם כן הצילה חיי אדם. אהבתי.
קשור חלקית, אבל בכל זאת מעניין. על הקשר בן ליכלוך למחלות
עם טוויסט (לא זה של עלית)
ההשלכות של חיים בעולם תעשייתי – סמיתסוניאן
פינגבאק: מאורות 2013 – עיר! | סוף העולם – מבט מהיציע
פינגבאק: הסליל הפרום | סוף העולם – מבט מהיציע