המתחזה הגדול

והפעם, רשומה מיוחדת על המחלה המתחפשת לכבוד פורים.

לרוב המחלות יש מהלך קבוע וברור. חום, פריחה וכאבים במקום ספציפי מכוונים את המטפל לאבחנה המתאימה ומכאן לטיפול (אם יש).

האבחנה המבדלת (הדרך שבה מנפים את האבחנות שאינן רלוונטיות ומגיעים לתשובה הנכונה) התפתחה במשך מאות שנים. כבר בכתביו של היפוקרטס ניתן למצוא תיאורי מחלות שרלוונטיות לימינו, ודרכים להבחין בינהן לבין מחלות דומות המתעתעות במטפל.
אך לא כך הוא הדבר לכל המחלות. למעשה, ישנן כמה שנוטות למסך את עצמן מאחורי תסמינים לא ברורים, מהלך לא עקבי, והגרוע מכל – מעמידות פנים שהן בכלל מחלה אחרת.

בימינו הזאבת האדממתית המערכתית מתעתעת ללא הרף בד"ר האוס, אך עד המאה העשרים המחלה המתעתעת ביותר הייתה העגבת. עד כדי כך שסיר וויליאם אוסלר (רופא ומאבחן דגול שחי במאה ה -19) ציין כי "רופא שיודע לאבחן עגבת הוא רופא שמבין רפואה". היא זכתה לשם "המתחזה הגדול" ולא בכדי. היא יכולה לפגוע כמעט בכל אבר, להיראות כמעט כמו כל מחלה, והכי גרוע – מהלך המחלה איטי מאד ויכולות לחלוף שנים ממועד ההדבקה ועד להופעת כל התסמינים, מה שכמובן מקשה על האבחנה.

החיידק מתרבה באיטיות ולכן אבחנה על ידי תרבית איננה אמינה, וזו הסיבה שבימינו משתמשים באבחנה המבוססת על תגובת המערכת החיסונית לחיידק כדי לאבחן את המחלה, או על צפיה במשטח ישיר מהמקום הנגוע.

"אהה! אני מכירה אותך! משמע - אני רופאה!" (צולם ע"י דייויד קוקס. נלקח מאתר ה CDC)

עגבת – שלב ראשון

עגבת נגרמת על ידי Treponema pallidum, חיידק ספירלי השייך למשפחת הספירוכטות. הוא מועבר לרוב במגע מיני, שכן הוא זקוק לרקמה רירית כדי לחדור לגוף. הרקמה יכולה להיות כמעט כל רקמה רירית בגוף – אבר המין, פי הטבעת, חלל הפה, וכדומה. מאותה רקמה הוא מתפשט אל מערכת הדם, מערכת הלימפה ולאיברים מרוחקים מנקודת הכניסה.

לאחר החדירה לגוף החיידק מתרבה במקום החדירה ויוצר נגע מקומי לא כואב שנעלם גם ללא טיפול לאחר מספר שבועות, לרוב מבלי להותיר צלקת. אין חום, אין כאבים, ובינינו – לא על כל פצע רצים לרופא, נכון?

(אם כן רצים לרופא, הבעיה הזו נפתרת בזריקת אחת של אנטיביוטיקה).

עגבת – שלב שני

כמו שאמרנו, מיד לאחר החדירה החיידק מתפשט לכל הגוף. אמנם הנגע הראשוני ממוקם בנקודת החדירה, אולם השלב השני הוא מפושט. כחודש וחצי לאחר ההדבקה יכול להופיע שילוב של חום, פריחה, כאבי שרירים ופרקים, עייפות ונפיחות בקשריות הלימפה. הפריחה האופיינית של עגבת היא פריחה הכוללת את הריריות ואת כפות הידיים והרגליים, אולם לרוב לא מופיעה הפריחה האופיינית אלא פריחה כלשהי, וכמובן שלא כל התסמינים מופיעים יחדיו.

שימו לב עד כמה השלב הזה לא ספציפי – כמעט כל מחלה זיהומית יכולה להיראות כך, משפעת ועד איידס.

לעיתים יכולה להופיע התקרחות לא סדירה (יש שכינו את המראה הזה "אכוּל עש") או נגעים לבנים מורמים ברקמות ריריות. אלה תסמינים יחסית ייחודיים לעגבת, אולם כאמור – לא תמיד הם מופיעים.

אם מגיעים לרופא בזמן, ומקבלים את זריקת הפניצילין – עדיין אפשר להירפא מעגבת בשלב הזה. ללא טיפול הסימנים נעלמים, אולם החיידק ממשיך להתרבות.

כשני שליש מהחולים שלא טופלו ממשיכים לשאת את החיידק בגופם לאחר שהשלב הזה חולף ללא סימנים נוספים. כשליש מפתחים את התסמינים של השלב השלישי, והאכזרי מכולם.

עגבת – שלב שלישי

כאשר למדנו על עגבת המרצה שלי אמר שבעבר ניתן היה לזהות חולה עגבת על ידי שלושה דברים – מקל הליכה, כובע, ומשקפי שמש. זאת משום שבשלב השלישי של העגבת מופיעים התסמינים הנוירולוגים הקשים שכוללים הפרעות בראייה, הפרעות בהליכה וההתקרחות שאנו מכירים מהשלב השני של העגבת.

כאמור, כבר מהופעת הנגע הראשוני החיידק מתפשט לכל איברי הגוף, והוא מתרבה לאטו ברקמות אליהן הוא מגיע. מאוד לאט. הסימנים של השלב הזה מופיעים חודשים ואף שנים לאחר ההדבקה, והם בלתי הפיכים. העגבת פוגעת בכלי הדם, בלב, ובאיברים פנימיים נוספים.

העגבת יכולה לגרום להופעת גרנולומות (כמו הנגעים של השחפת) בכבד, בטחול, בעצמות ובאיברים נוספים. אם הן מופיעות בריאות הגרנולומות האלה נראות כמו גידול או כמו שחפת.

עגבת יכולה לפגוע באבי העורקים, ולאחר כעשר שנים מההדבקה לגרום למפרצת (בליטה של דופן העורק כתוצאה מהיחלשות הדופן). מפרצת באבי העורקים היא סיבוך מסוכן שיכול להביא למוות פתאומי עם קריעת המפרצת, או לתסחיפים מוחיים (שליחה של קריש דם למוח).

אולם כמו שנאמר קודם לכן, החלק האכזרי ביותר של העגבת היא הסיבוכים הנוירולוגים שלה. היא יכולה לפגוע בכלי דם קטנים במוח ולגרום לשבץ; היא יכולה לפגוע ישירות במוח ולגרום לסוג של דלקת קרום המוח; היא יכולה לפגוע בחלק המוח שאחראי על שיווי משקל ועל הליכה תקינה; היא יכולה לפגוע בויסות החום הפנימי של הגוף; והיא יכולה לגרום לשגעון, לשינויי אישיות, ולדמנציה. השילוב בין שיתוק, פסיכוזה ודמנציה טבע את השם General paresis of the insane, אחת מהתצורות האופייניות לשלב השלישי של עגבת.

החלק הגרוע ביותר, בעיני, הוא שהעגבת לא גורמת למוות. בעבר, האומללים שנדבקו בעגבת חיו עם ההשלכות של המחלה במשך שנים. דמנציה ושיגעון כתוצאה מעגבת היו תוצאה ברורה ובלתי נמנעת של המחלה, ומלחים (הנשאים הרגילים של מחלות מין בימים עברו) ידעו שמרגע שהנגע הראשון מופיע במקום הצפוי, בתוך עשר עד חמש עשרה שנה יאבדו את בינתם ויעבירו את שארית חייהם בבית חולים לחולי נפש.

אבל רגע! יש לנו פניצילין! וקונדומים! מה את מטרידה את המנוחה עם סיפורים על מלחים מהמאה ה 18?

הפניצילין היא אכן תרופת הפלא של עגבת. כיום נהוג להזריק פניצילין לכל אדם שנמצא חיובי למחלת מין כלשהי, רק למקרה שהוא גם נדבק בעגבת באותה הזדמנות. כאמור, אם עדיין לא התפתח השלב השלישי ניתן לרפא אותו.

אבל העגבת לא נכחדה לחלוטין. היא עדיין קיימת, קיבלה חיזוק משמעותי עם התפשטות האיידס, ומה שגרוע יותר – יש יותר ויותר מקרים של העברה בהריון והדבקה של העובר חסר ההגנה.

זוכרים את ה others מה torch-ים? עגבת היא אחד מהם. עגבת מולדת יכולה לגרום לפגיעה כלל מערכתית, החל מפגיעה בהתפתחות השיניים ועד לעיוורון ולחירשות.לכן משרדי הבריאות ברחבי העולם ממליצים בחום על ביצוע בדיקת עגבת בנשים הרות, רק כדי לוודא שלפחות את המחלה המולדת נכחיד.

קיימת כיום תכנית כלל עולמית להפחתת מקרי עגבת, ומכיוון שהאדם הוא הנשא היחיד של החיידק הזה סביר שניתן יהיה (אולי…) להכחיד אותו בשלב מסוים. לא על ידי חיסונים אלא על ידי חינוך להתנהגות מינית נבונה וטיפול מוקדם בחולים.

אז כמובטח – מחלה מתחזה לכבוד פורים ואפילו סוף אופטימי!

—

תודה לאהוד מימון על העריכה קפדנית, ניקוי היוד"ים הסוררים והחזרת הפסיקים למקומם הראוי.

—

לקריאה נוספת:

1. כרגיל, המידע מאתר ה CDC לגבי עגבת ומחלות מין כתוב בשפה נגישה, ברורה, ומעניין.
2. מידע על עגבת – מפורט ומרתק, אך עם תמונות מפורטות (מדי), או מתומצת ומעניין (ונטול תמונות).
3. סיכום בעברית מאתר GoGay לגבי עגבת.
4. מאתרי ה CDC וארגון הבריאות העולמי – על התוכנית להכחדת העגבת.
5. על ההיסטוריה של העגבת, כולל הסיפור על האינדיאנים (שנדבקו מהחבר'ה של קולומבוס).
6. על המבנה של חיידק העגבת.
7. בלוג פסיכיאטרי המדבר על השלב השלישוני של עגבת.
8. ולקינוח, רשומה שמדברת על הדרך שבה עגבת התפשטה בעולם, כולל רשימת אישים נערצים שחלו בעגבת.