המון שמועות מתרוצצות בימים האחרונים בנוגע למגיפת האבולה של מערב אפריקה. יש מקרים במרוקו! בברזיל! בארה"ב (טוב, זה דוקא נכון, אבל הם מיובאים בכוונה)! יש לארה"ב תרופה לאבולה! והיא שומרת אותה לעצמה! אין בכלל אבולה, והכל קשר של ארגון הבריאות העולמי כדי להכריח את האפריקאים להתחסן! חיסונים עושים אבולה! זה בכלל לא אבולה אלא חסר בויטמין סי!
כמות הקונספירציות וחצאי האמיתות שמתרוצצות ברשת הפכה לבלתי נסבלת. לפחות עבורי. אנשים מתים, באמת, ממחלה שאין לה תרופה, והמערב עסוק בהפרחת שמועות בפייסבוק.
אז הנה קצת סדר:
התסמינים של אבולה מאד לא ספציפים. המחלה מתחילה כחום, כאבי שרירים, ובמקרה של הזן הזה – הקאות ושלשול דמי. אלה יכולים באותה מידה להיות תסמינים של כולרה, E.coli, ואפילו מלריה. האבחנה הסופית נעשית על ידי בדיקת PCR שנועדה לגלות את קיום הוירוס בדם. בלי התוצאה הזו אי אפשר לקבוע שאדם הוא חולה אבולה.
הטיפול בחולי אבולה
בארה"ב יש שני חולי אבולה כרגע, שניהם רופאים שנדבקו בעת שעזרו לחולי אבולה במערב אפריקה. הם הגיעו לארה"ב בטיסה מיוחדת, היו בבידוד מוחלט וכרגע מאושפזים במתקן של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות) באטנלטה. הם לא מקבלים תרופה סודית לאבולה אלא נוגדנים של אדם שהחלים מאבולה.
הטיפול הזה יקר מאד, ולא זמין באפריקה בשום דרך. הוא גם לא יהיה זמין באפריקה כי המדינות הנגועות הן בין המדינות העניות ביותר בעולם והן לא יכולות להרשות לעצמן לקנות טיפול נסיוני למאות חולים. המצב הכלכלי שם רעוע ביותר, המדינות משוסעות על ידי רעב ומלחמה, ובואו לא נשכח את המגיפות האמיתיות – איידס, מלריה ושחפת, שקוטלות הרבה יותר אנשים ביבשת בכל יום ממה שהאבולה הצליחה לעשות בארבעת החודשים האחרונים.
ארה"ב עובדת על פיתוח חיסון נגד אבולה. עד כה הוא נראה יעיל בקופים. טרם הוכח שהוא יעיל בבני אדם, ומה שחשוב יותר – טרם הוכח שהוא לא מסוכן לבני אדם. החיסון עוד לא עבר את כל שלבי הניסוי הדרושים לאישור תרופה בארה"ב, ובכל מקרה הוא לא יהיה זמין לחולים באפריקה. גם אם יאיצו מאד את הייצור שלו ייקח חודשים לוודא שהוא אכן יעיל למניעת המחלה ואכן לא מזיק לחולים. עד אז יש סיכוי טוב שהמגיפה תשכך.
אין כרגע תרופה יעילה נגד אבולה. יש כל מיני דברים בפיתוח, אף אחד מהם לא קרוב אפילו לניסוי קליני רחב היקף בבני אדם, הדרוש להוכחת יעילות של התרופה.
שלבי הניסוי הקליני
לוקח שנים לפתח תרופות וחיסונים. אחרי שנגמר השלב של הפיתוח הבסיסי מתחילים ניסויים בבעלי חיים, ורק אחרי הוכחת יעילות בבעלי חיים בעלי מערכת דומה לזו של בני אדם (שונה בין התרופות והחיסונים השונים) אפשר לעבור לניסויים בבני אדם. על מנת לאשר תרופה לשימוש בבני אדם בשלב הראשון צריך לוודא שהתרופה לא מסוכנת בבני אדם בריאים. מדובר לרוב במספר מועט של מתנדבים בריאים לגמרי, שמקבלים מינונים שונים של התרופה עד להגעה לרמה שנחשבת לתקינה ועם מעט תופעות לוואי ככל הניתן. במקרה של חיסונים מדובר על המינון שיוצר נוגדנים בדם ברמה מספיקה. בשלב השני נותנים את התרופה לחולים על מנת לראות שהיא לא מחמירה את המחלה אותה בודקים. בשלב השלישי נותנים את התרופה לאלפי אנשים, חצי מהם מקבלים את התרופה והחצי השני מקבלים תרופת דמה נטולת פעילות רפואית. זה השלב שבו בודקים האם התרופה באמת יעילה, או שמא התוצאות שהגיעו במבחנים המוקדמים היו שגויות.
רק אחרי השלב השלישי אפשר לתת את התרופה באופן סדיר.
אי אפשר לדלג על שלבי ניסוי קליני. אפשר במקרים מסוימים להניח יעילות של תרופה אם קיימת תרופה (או חיסון) שפועל במנגנון דומה, ואז מספיק להראות שהתרופה יעילה באותה מידה ולא מסוכנת. במצבים כאלה, של קיום תרופה מוקדמת, הוכחת אי-נזק ויעילות דומה לתרופה הקיימת, אפשר לדלג על השלב השלישי ורחב ההיקף ולשחרר את התרופה מוקדם.
אפשרות אחרת "לדלג" על שלב הניסוי רחב ההיקף היא במקרה של מחלה יתומה. מחלות בהן יש מספר מועט של מקרים, ולכן אין סיכוי לעולם לקיים ניסוי של אלפי אנשים לוידוא יעילות התרופה. גם במקרה הזה נדרשים השלב הראשון והשני לפני אישור התרופה.
החיסון לאבולה כרגע לא עונה על אף אחד מהקריטריונים האלה. למרות הכאב והסבל הנורא, אי אפשר לדלג על שלבים. גם אם ההתפרצות תגיע לאמריקה – עדיין לא ידלגו על שלבים, אם כי בזכות הכסף שיוזרם למערכת מאד יכול להיות שהאישור יואץ. אבל בואו לא נקווה שהמחלה הזו תגיע לאמריקה כי אז היא תגיע גם לארץ.
ומה יקרה אם זה יגיע לישראל?
כרגע אנחנו מוגנים מכיוון שאין טיסות ישירות מהמדינות הנגועות לישראל. כמו כן, כדי להדבק באבולה יש צורך במגע עם הפרשות של חולה אבולה, כך שמי שנמצא בסיכון הם בני משפחה ואנשים המטפלים בחולי אבולה, ואותם קל לזהות.
למשרד הבריאות יש תוכניות לטיפול במקרה של התפרצות, כולל חדרי בידוד וחליפות הגנה מתאימות לצוותים המטפלים. יש אפילו גיבוי חוקי לנושא.
מבחינת החולים
יש היום מעל 1,700 חולים בסיירה לאון, גינאה וליבריה. יש מעל 900 מתים בשלוש המדינות האלה. בניגריה יש מקרה אחד, ואולי עוד מקרה. השאר עוד לא הוכחו מעבדתית. אין מקרים עם אישור מעבדתי לאבולה בטוגו, גאנה, ברזיל, מרוקו, ערב הסעודית או כל מקום אחר ששמעתם עליו. יש אנשים חולים שמגיעים עם סימפטומים של חום, הקאות ושלשולים, וחלקם מתים. המתים מגיעים לכותרות. זה לא הופך אותם לחולי אבולה.
אז מה עושים עכשיו?
נרגעים. אם רוצים לעשות משהו יותר רציני – אפשר לתרום כסף ל"רופאים ללא גבולות" שעובדים בפרך במדינות הנגועות. אם יש לכם השכלה מתאימה – אפשר להתנדב לצאת לטפל בחולים.
לכל השאר, הנה חתול:
חתול נטול אבולה
—
תודה רבה לאהוד מימון על העריכה החביבה.
–להרחבת הידע:
- עדכונים על ההתפרצות באתר ארגון הבריאות העולמי. זהו מקור המידע המהימן העיקרי לגבי המקרים החדשים.
- מאמר על בדיקת PCR לזיהוי הוירוס בדם. הוא מעט ישן, אבל מעניין.
- וכמובן, אתם תמיד מוזמנים לדף הפייסבוק של הבלוג לעדכונים רצופים לגבי המקרים החדשים בהתפרצות הזו ועדכוני מגיפות בכלל.
כמו תמיד ממש מעניין
אז לא הבנתי יש או אין חחח
אנשים צריכים להפסיק להאמין לכל מה שכתוב באינטרנט זה לא בריא למוח
תודה על העדכון ולילה טוב
ולא להתפתות לעסקאות מפוקפקות!
לפיכך אין שום בסיס להאמין למה שנכתב כאן על ידי קרן….. גם זה אינטרנט, לא?
מה שקרן אומרת קדוש 😉
וכן צריך להיזהר מעסקאות מפוקפקות
תודה על המאמר.
אבקש להבין מהו הגורם המציל את האחוז הקטן של החולים, אלו שנדבקו והבריאו. וליתר דיוק, מה ההבדל בינם לבין שאר רוב החולים, שמתו מהאבולה. כי מכך שחלק הבריאו, עולה שעקרונית מערכת החיסון האנושית יכולה להלחם בנגיף, אז מה יש באלו שהבריאו שלא היה באלו שמתו. האם זו תזונה טובה יותר?
לא יודעים מה ההבדל. זה יכול להיות קשור למערכת החיסונית, סביר שזה קשור לטיב הטיפול שהם מקבלים, כיוון שטיפול תומך טוב יכול להפחית מאד את התמותה מאלח דם ומחלות נוספות. כמו כן, זה קשור למהירות בה מגיעים לבית חולים מתאים.
בכל מקרה זה לא קשור לתזונה או לאורח חיים ככל הנראה.
כל כך כיף לקרוא אותך,
אפילו כשמדובר במחלות כמו אבולה 🙂
אווווה 🙂
פשוט מרתק!
לא ידעתי שנותנים נוגדנים מאדם שהבריא לאדם חולה. עד כמה התהליך הזה נפוץ?
למעשה, זה נפוץ מאד במספר רב של מחלות. בכלבת, טטנוס ומחלות נוספות מקובלת לתת נוגדנים על מנת להלחם במחולל המחלה לפני שהגוף מפתח נוגדנים. זהו חיסון סביל בניגוד לחיסון הפעיל הרגיל שגורם לייצור נוגדנים לפני ההדבקה.
שלום קרן, נחשפתי לבלוג שלך לאחרונה ומאד נהניתי ממנו עד עכשיו- תודה רבה!
כעיקרון הפוסט גרם לי לנסות לחשוב על דרך להוזלת העלויות של ייצור הנוגדן, את יודעת מה יקר בזה? האם הפרוצדורה של בידוד הנוגדן מהתורם יקרה? אם יש לך לינקים למאמרים בנושא אני מאד אשמח. בעיקר ספציפיים לטיפול שקיבלו החולים בארה"ב.
תודה!!!
עצם ייצור הנוגדנים עולה הרבה כסף. צריך לוודא שאתה מייצר את הנוגדן הנכון, בכמויות הנכונות, ומה שחשוב יותר, אחרי הייצור צריך לוודא אתה מבודד רק את מה שאתה צריך לבודד.
תוספת קטנה, מחיפוש קצר בגוגל מצאתי את ZMapp שזה השם המסחרי של התרופה. בוויקי כתוב שזה קוקטייל של שלושה נוגדנים "מאונשים" (humanzied) כלומר- זה לא בדיוק תרומה של נוגדנים מחולים שהבריאו. למיטב ידעתך- האם אפשר לבודד נוגדנים מתאימים מתרומה (ELISA?) והאם זה עשוי להוריד את עלות הטיפול? אם אני חופר את מוזמנת להשתיק אותי.
http://en.wikipedia.org/wiki/ZMapp
אתה אכן צודק. במקור דיברו על תרומה מאדם שהבריא, אחר כך הגיע החומר הזה. הוא מיוצר על עלי טבק (אני לא זוכרת את המנגנון, לא התעמקתי בו).
humanized מדבר על כך שחלק מהנוגדן מגיע מאדם וחלק מחיה או צמח. זהו תהליך ייצור ארוך ולא מאד יעיל, לפחות לא כרגע בהקשר הזה.
תודה על הסדר.
נתקלתי גם בזה לאחרונה בהקשרי ZMapp . אבל זה ווינט אז אני לא בטוחה כמה זה נכון.
אם כי גם פה מזכירים את זה שהתהליך ארוך.
"החברה היצרנית Mapp, אמרה כי החלה בייצור כמויות גדולות של התרופה לשימוש עתידי בבני אדם, אולם לעת עתה לא נותרו עוד עותקים מהתרופה, אותה מגדלים על גבי עלי טבק במשך חודשים ארוכים."
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565660,00.html
זה אכן נכון. המאגרים כרגע מרוקנים, וצריך להפיק עוד תרופה.
בידוד מתרומה לא יהיה זול יותר כי אתה תצטרך למצוא חולים שהבריאו, לאסוף מהם דם, לקוות שיש שם מספיק נוגדנים ואתה יכול לקחת רק כמות דם מסויימת בכל כמה חודשים.
הדרך לייצר נוגדנים מואנשים היא ע"י ביטוי הגנים המקודדים לנוגדנים בתרביות תאים ולאסוף ולבודד את הנוגדנים המופרשים למצע הגידול. אלו צריכים להיות תאים שגם עושים את המודיפיקציות הביוכימיות המתאימות (גליקוזילציות וכדומה).
ניתן לייצר קווי תאים שמבטאים את הנוגדן ברמה גבוהה, וניתן לאסוף ליטרים של מצע גידול בכל יומיים-שלושה.
תודה גל! תמיד טוב שאיש מקצוע מגיע לכאן 🙂
תודה על הפוסט, מרתק כרגיל!
רציתי להוסיף שבארה"ב יש אפשרות נוספת לדלג על ניסויים קליניים. בשיא מגפת האיידס באמריקה קמה תנועה שהאשימה את ה FDA בכך שהוא מעכב שלא לצורך את תהליך הבדיקה והאישור של תרופות ל hiv/aids והמענה של ה FDA היה לתת לחולים סופניים או חולים במצב קשה גישה לתרופות שנמצאות בשלב השני או השלישי של הניסויים אם התרופות מהוות אלטרנטיבה בטוחה או טובה יותר לטיפולים הקיימים. בנוסף, נפתח "מסלול מקביל" שמתיר לחברות תרופות לתת תרופות נסיוניות לחולים שלא יכולים להצטרף לניסויים קליניים מסיבות כלשהן.
אהמ אהמ… למען הדיוק המדעי, התבקשתי למסור שזה לא חתול אלא חתולה (טריקולורית).
למען הדיוק שבדיוק, אחד מכל מאתיים טריקולור הוא זכר
פינגבאק: מספרים | סוף העולם – מבט מהיציע
היי,
אני מתוכננת לטוס לדרום אפריקה (יוהנסבורג) בעוד שלושה שבועות.
אני מבינה שהמחלה לא הגיעה לשם.. עדיין..
רציתי לשאול האם לדעתך זה מסוכן? האם עדיף לבטל את הנסיעה? ואם לא איך אפשר להתגונן מפני הדבקות?
תודה 🙂
כרגע אין אבולה בדרום אפריקה. יש איידס, ואפילו די הרבה. לכן העצה הטובה ביותר היא להמנע מקיום יחסי מין לא מוגנים, ובאופן כללי מומלץ להתרחק מאנשים חולים. ההמלצות האחרות הן להשלים את החיסונים המומלצים, לשטוף ידיים היטב, לבשל הכל, להרתיח מים, ולשמור על הגיינה סבירה.
בכל מקרה, אלא אם את מתכוונת להסתובב בבתי חולים הסיכון שלך לחלות במשהו נמוך יחסית.