אנג'לינה ג'ולי עברה כריתת שד. שני השדיים, למעשה. היא כתבה על כך בטור מרגש במיוחד בניו יורק טיימס (מומלץ בחום להכין קופסת טישו לפני שמתחילים לקרוא). משום מה רוב האנשים חושבים שמה שאנג'לינה עושה בציצים שלה הוא עניינם הפרטי וטורחים להביע את תנחומיהם לבראד, לציין כי היא לא אישה אמיתית בלי הדדים שלה, וכמובן, שהיא עשתה את זה רק בשביל תשומת הלב. באנשים האלה ואנדר המופלאה טיפלה בעט מושחז, ואין לי מה להוסיף על כך.
אבל אז פוסט אידיוטי בפייסבוק הגיע לידי, והבנתי שהבעיה היא שרוב האנשים בכלל לא מבינים למה צריך לכרות את השדיים. הרי מספיק לחיות נכון, לבדוק בתדירות גבוהה וכך נמנע את הסרטן, לא?
בואו נודה במה שאנחנו לא מבינים – אף אחד לא יודע להגיד למה אדם אחד חולה בסרטן והשני לא. אנחנו יודעים לדבר על סיכויים. אנחנו יודעים להגיד שאם 100 אנשים יעשנו קופסא וחצי של סיגריות כל יום, חלקם יחלו בסרטן ריאה. אבל אנחנו לא יודעים להגיד מי מהם. אנחנו יודעים שאם 100 אנשים ישקלו 200 ק"ג חלקם יחלה בסכרת, אבל אנחנו לא יודעים מי מהם. אלה מחלות רבות-משתנים, שדברים רבים משפיעים עליהם, והדרך היחידה למנוע אותן היא על ידי הורדת כמה שיותר משתנים מהמשוואה. לכן אנחנו ממליצים לרדת במשקל, לא לעשן, לאכול בצורה מאוזנת ולעשות ספורט, מתוך הנחה שכך נוריד את הסיכון למחלה באוכלוסיה כולה, מבלי לדעת בוודאות מי יחלה ומי לא.
אותו דבר עם גנטיקה.
הגנים הם תוכנית הבניין של הגוף. הם נמצאים בכל תא כמעט (יש כמה שלא נושאים חומר גנטי, לא נכנס לזה עכשיו), והם אחראים על הכל. הם אומרים מה יהיה צבע העיניים שלנו, מה יהיה הגובה שלנו, וחלקם אומרים איזה מחלות נפתח כשנהיה גדולים. אבל כמו כל תוכנית בניין, גם התוכנית של הגנים נתונה לשינויים. היא מושפעת מהבנאים שעובדים, מחומרי הגלם הזמינים ומהתערבויות נוספות. במקרה של הגנים אנחנו לא מדברים על עובדי בניין אלא על חשיפה לקרינה, חלבונים, חסרים תזונתיים והשפעות סביבתיות נוספות שמשנות את התוכנית הבסיסית.
יש דברים שלא משתנים. תינוקות עם טיי זקס ימותו מטיי זקס, למשל. זה גן כל כך משמעותי ששום השפעה סביבתית לא יכולה לו. אבל ילדים עם גן לסכרת סוג 2 (מהסוג שנקרא "סכרת של מבוגרים" או סכרת שאיננה תלויה באינסולין) לא יפתחו בוודאות את המחלה הזו. היא תלויה בחשיפות סביבתיות שונות, שרק בעשורים האחרונים אנחנו מגלים אותן ואת ההשפעה שלהן על הסביבה.
השורה התחתונה היא – הגנים מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק.
מסיבות שונות, לפעמים הגנים עצמם משתנים. גן שאמור לצוות על עיניים כחולות הופך לגן של עיניים ירוקות. גן שאמור לגרום לנו לאהוב חתולים גורם לנו לאלרגיה לחתולים, וגנים שאמורים להגן עלינו הופכים למזיקים.
BRCA1 ו-BRCA2 הם גנים שתפקידם לשמור על הגנים האחרים. הם יוצרים חלבונים שבודקים האם שאר הגנים בתא תקינים. אם נשווה את התא לחברת הייטק, BRCA1 ו-BRCA2 הם בודקי התוכנה. הם אמורים לוודא שהתוכנה רצה נכון ואין בה טעויות. כאשר הגנים האלה נפגעים הם מאפשרים לטעויות בגנים האחרים לעבור בלי בקרה. בהתחלה זה לא נורא, לכל היותר יהיה לנו קוצר ראיה או בעיות קטנות אחרות. אבל באיזשהו שלב הטעות היא טעות קטלנית. למשל – טעות שמאפשרת לתא להתחלק בלי בקרה. או טעות שמונעת מהתא להגיב לפקודות השמדה עצמית של הגוף. טעויות כאלה מאפשרות לתא לחיות לנצח, בעצם, ובמלים אחרות – גורמות לגידול סרטני.
לא תמיד הטעויות האלה יגרמו לסרטן, רק בהנתן תנאים נוספים. אבל הפגיעה הבסיסית בבקרה על הגנים היא זו שמאפשרת את הגידול. נשים עם פגיעה בגן BRCA1 או BRCA2 נמצאות כבר שלב אחד מתקדם יותר בדרך לסרטן יחסית לנשים ללא הפגיעה הזו. הסרטנים הקשורים לגנים האלו הם בעיקר סרטן שד וסרטן שחלה.
והנה השאלה שחוזרת על עצמה – אם הן יחיו נכון, ואם הן יעשו בדיקה כל שנה, האם אי אפשר לגלות את הסרטן מספיק מוקדם או אפילו למנוע אותו?
ובכן, כן ולא.
כן – אם הן יחיו נכון (כלומר, יאכלו בצורה מאוזנת, יעשו ספורט, יניקו, ימנעו מעישון ויפחיתו את צריכת האלכוהול) – סביר שהסיכון שלהן לפתח סרטן יהיה נמוך יחסית לנשים שהן נשאיות של הגן ולא יעקבו אחרי ההמלצות האלה. נמוך, אבל לא אפס.
וזה ה"לא". גם נשים שיאכלו מאוזן, יעשו ספורט, יניקו, ימנעו מעישון ויפחיתו צריכת אלכוהול עדיין תהינה פגיעות יותר לסרטן שד או שחלה יחסית לנשים רגילות. גם אם הן יעשו סקירה כל שנה – לא בטוח שנצליח לתפוס את הסרטן בשלב מספיק מוקדם, ונשים רבות שהן נשאיות של BRCA1 או BRCA2 מתגלות כשהסרטן כבר מפושט, או בשלב גרורתי, ואז אין כבר מה לעשות. ספציפית במקרה של הגנים האלה הדרך היחידה שלנו למנוע את המחלה היא על ידי הוצאת האיברים הפגיעים ביותר לסרטן.
זה אכזרי. זה כואב. זה פוגע בדימוי העצמי. זה פוגע בתחושה הנשית, אבל עדיף להיות אשה בלי שחלות מאשר אשה מתה. עדיף להיות אישה עם שדיים מלאכותיים מאשר לא להצליח לראות את הילדים שלך גדלים. זה נשמע שוביניסטי כי הרי לגברים לא כורתים כלום ולנשים כורתים את האיבר המזוהה ביותר עם נשיות בעולם המערבי, אבל זה לא נובע מהפטריאכליות הגברית. זה נובע מהסיבה הפשוטה שאשה ללא שדיים לא תחלה בסרטן שד, וכאשר הסיכון לסרטן שד כל כך גבוה, עדיף לחיות בלי שדיים.
קצת מספרים
בארץ כ-5% מהאשכנזיות נושאות את הגן הזה. אשה שבמשפחתה סיפור של סרטן שד בגיל צעיר, ריבוי מקרים של סרטן שד, או סרטן שד אכזרי במיוחד אמורה להיבדק לנוכחות הגנים האלה. ההפניה נעשית דרך רופא המשפחה, למכון הגנטי הקרוב לביתה. חשוב לערב יועץ גנטי כדי לדעת מה לעשות עם התוצאות.
בערך חצי מהנשים עם הגן הזה יחלו בסרטן שד. אנחנו לא יודעים איזה חצי, ולכן בודקים את כולן. קצת פחות מחצי מהנשים הנשאיות יחלו בסרטן שחלות (יש הבדל בין הנשאות של BRCA1 ו-BRCA2 מבחינת הסיכון לחלות בסרטן השחלות).
אשה שהיא נשאית של הגן אמורה לעבור בדיקת MRI של השדיים כל שנה עד לסיום גיל הפוריות, ולאחר מכן להתחיל לעשות ממוגרפיות בתדירות גבוהה מהרגיל על מנת לגלות סרטן שד בשלבים מוקדמים. אין כיום המלצה לבדיקת שד ידנית בקרב הנשים האלה, כיוון שהמטרה היא לזהות את הסרטן כשהוא קטן מכדי שניתן יהיה למשש אותו.
בנשאיות מומלץ להוציא את השחלות מגיל מסוים. הגיל נקבע בדיון בין היועץ הגנטי, הכירורג והאשה עצמה ותוכניותיה להמשך המשפחה (יש גיל מומלץ בספרות, עיזבו. צריך להגיע ליועץ ולדבר איתו על זה). מוציאים את השחלות כיוון שאין היום דרך לגילוי מוקדם של סרטן שחלות, וזהו סרטן קטלני. מאות נשים מתות ממנו כל שנה.
אנג'לינה ג'ולי לא שונה מאף אשה אחרת שאובחנה כנשאית של BRCA1 או BRCA2. כל אחת מהנשים האלה היתה צריכה לשבת עם רופא ולדבר איתו על התוצאות של ההחלטה שלה. לכרות או לא לכרות. למנוע מחלה או לחיות עם הסיכון להתפתחות המחלה בעתיד. זו החלטה אישית, לא רפואית, ואנחנו יכולים רק לייעץ ולא להחליט עבור האישה.
במסגרת העבודה שלי אני עוברת על תיקים רפואיים של נשים שנפטרו מסרטן השד, כחלק ממחקר ענק הנערך במחלקה שלי. קראתי יותר מדי תיקים, חזיתי ביותר מדי מוות, מכדי שאוכל להגיד בשקט לאשה "תחיי נכון ותהיי בסדר". אין לי יותר את הפריווילגיה של להאמין שאם הנשים האלה ימנעו מבשר אדום או אם הן רק תצאנה לריצה של חצי שעה כל בוקר, הכל יהיה בסדר. התוכנית הבסיסית שלהן דפוקה, ואנחנו לא יכולים לתקן את זה.
אני מקווה שנצליח למצוא טיפול גנטי לנשים האלה. אני רוצה לחיות בעולם שבו אשה שהיא נשאית של BRCA1 או של BRCA2 לא צריכה לחיות עם החשש ממחלה קטלנית שרק מחכה להתפרץ, או עם הפחד שהיא הורישה את הגנים הדפוקים לבנותיה. אבל כרגע העולם שבו אני רוצה לחיות נמצא בעתיד, והעולם שבו אני חיה אומר לנשים "תכרתי את השדיים ותהיי בסדר". זה אכזרי, אבל אלה החיים.
—
לקריאה נוספת:
- תמונת פועלי הבניין לקוחה מכאן. התמונה של אנג'לינה בדמות החביבה עלי לקוחה מכאן.
- מאתר האגודה למלחמה בסרטן על הגנים הדפוקים ותפקידם בחיים.
- מאתר ה-NCI האמריקאי על הגנים הדפוקים. מאד ארוך ומאד מפורט, אבל עונה על יותר שאלות.
- עוד על סרטן שד, גילוי מוקדם והמניעה שלו אפשר לקרוא כאן (נו, האתר שבו אתם נמצאים).
- למי שממש מתעקש, זה הפוסט האידיוטי בפייסבוק. עשו לי טובה ואל תאמינו לאף מילה שכתובה בו.
מה הכוונה במשפט הזה: אשה שבמשפחתה סיפור של סרטן שד בגיל צעיר?
האם רק סרטן שד ושחלות? מה קורה עם מי שבילדותה חלתה בסרטן כלשהו, האם עליה לנהוג אחרת מאשה רגילה?
אין היום הנחיות כלליות למעקב אחרי בוגרות סרטן למינהן. זה נושא להתייעצות מול האונקולוג המטפל, בהתאם לסוג הסרטן והטיפולים השונים שהאשה קיבלה בילדותה.
פינגבאק: אמיצה | ואן דר גראף אחותך
אני כבר לא זוכר איך הוא הגיע אלי לפייסבוק לפני שבוע. הוא דיבר על העוול הנורא שעושים בכך שמביאים שוקולד למחלקת אונקולוגיה ילדים כי הסוכר הוא מזון לסרטן, ושאם יתנו לו להיות אחראי, בעזרת האל וישו הוא ירוקן את המחלקה ממש מהר. די הוציא אותי מדעתי.
לא מובן לי מאיפה אדם כזה מוצא את החוצפה והיוהרה לכתוב את מה שהוא כותב. ואני לא מצליח להבין את אלו שהולכים אחריו ומאמינים בו. לא מובן לי.
הוא נותן תשובות פשוטות שקל לעקוב אחריהן, בגלל זה מקשיבים לו. "אל תשתו חלב ותהיו בריאים" הרבה יותר כיפי מאשר "אנחנו לא יודעים מה עושה סרטן, אבל יש לנו כל מיני השערות, ואחרי אף אחת מהן לא קל למלא".
לאריאל שלום.
חבר, גם הוא רופא, שלח לי את האתר של קרן. היום. לא הכרתי אותו, ואותה. אני חושב שהיא בחורה מקסימה, והעט שלה די מושחז, אחרת בטח לא הייתי אוהב אותה.
שמחתי לקרוא את דבריך על דברי.
אתה בצרות. אתה עם הרעים.
האונקולוגים הורגים (אין לי כל כוונה לפגוע באיש אלא במקצוע) כל שנה, כאן, מתחת לאף שלך ושלי, 10,000 בני כל הדתות המונותאיסטיות. המשותף לכל המתים- היה להם סרטן. כך שבמשך 10 שנים הם מחסלים 100,000 חולי סרטן. נחמד, לא? מילא היו הורגים זקנים וקשישים, אבל ילדים?
זה שחסלו את אשתי ואת אחותי, וזה היה מזמן, אולי הייתי סולח להם.
אבל הכרתי ילדות בנות 8 שנקברו בגלל אי הבנת הגידול.
כשיום אחד יהיה לך שכל ותקרא א הספר שלי: אונקולוגיה: המתה בחסות החוק, תבין מהיכן צמח הזעם שלי. הספר יופיע, אי"ה, בשנה הבאה או זו שאחריה.
שמור על עצמך.
בברכה
ד"ר אריה אבני
ד"ר אבני, אינני מכיר את הרקע שלך יותר ממה שכתבת באתרך, אבל נראה שאתה מומחה להמון תחומים במקביל וזה נדיר בימינו, כשיש כל כך הרבה ידע לאסוף ולהתמחות בו בכל תחום. אתה גם מדלג בקלילות על ההסבר למה קופות חולים לא יעסיקו אותך למרות כל הידע הנרחב הזה.
אז אולי תוכל לתמצת לנו את הספר לשתיים-שלוש פסקאות, איך לדעתך כמומחה רב תחומי נדיר שכמותך, היית מרפא סרטן?
לדוגמא, אבא שלי נפטר מסרטן רק לפני חודש, היה לו גידול נוירואנדוקריני בזנב הלבלב עם שתי גרורות בכבד ואולי גם בבלוטת לימפה או שתיים שסתמו את דרכי המרה. הטיפול היה בטרסבה ועוד חומרים מתקדמים והוא אכן החזיק מעמד 10 חודשים במקום חצי השנה הממוצעת שהיתה צפויה שלו. האם אתה אומר שראש מחלקת אונקולוגיה בהדסה הרגה אותו? איך היית מטפל בו בבקשה? ואם תוכל אנא גבה את זה במספרים או איזה מחקר. לאבא שלי זה כבר לא יעזור, אבל אם יש לזה נטיה גנטית, אני אשמח לשמוע משהו חדש בשביל להציל אולי את עצמי יום אחד.
. זה לא כזה מסובך
חקור מהו גלוטתיון
מה גלוטתיון אחראי בתוך המיטוכונדריה
איך גלוטתיון נלחם סטרס חמצוני
המחקר בכיוון זה, תוכלו למצוא את התשובה
סרטן יכול להיות מובס. זה כמו שפעת או כל מחלה אחרת
Sorry for the lousy translation
contact me if you understand and want to find the solution
for the owner of the blog, you have my permission to translate and repost just do not remove the Glutathione because it is the key information
Thanks
It is not that complicated
research what is glutathione
what glutathione is responsible in the mitochondria
How glutathione fights oxidative stress
research in this direction and you will find the answer
Cancer can be defeated it is just like a flu or any other diseases
Hi Ronen,
I went to read a bit, though I'm not a biochemist and even the Wikipedia article was above my level of chemistry. either was I read it helps cancer cells protect themselves, but does not teach you how to suppress that, or if suppressing it will do anything against the cancer. in fact this is not backed up by studies outside of Petri dishes, let alone humans. Whatever you wanted to teach me about remains a mystery, so maybe you can elaborate, and back it up by good research please.
שלום עירא, הסיפור של סרטן נאורואנדוקריני הוא סיפור מתסכל. הגידול נחשב לגידול יחסית לא נפוץ ולמעשה גידול מאוד איטי ולכן יחסית לא אלים. בזיהוי מוקדם ניתן להסיר את הגידול לפני שהוא שולח גרורות וכך להמנע מסיבוכים בהמשך או מאיבוד איברים חשובים כמו הלבלב. עד כמה שיודעים ממצאים אפידמיולוגיים, מדובר בגידול שאינו תורשתי ולכן אתה לא מצוי בסיכון באופן עקרוני.
אין לי את הסימוכין לתת אך אלו דברים שעלו בבירור שערכתי לפני כמה שנים בספרות ובשאלות לאונקולוגים כשליוויתי את אימי להסרת גידול שכזה.
למה הגידול הזה הופך לקטלני בסופו של דבר? משום שהוא כל כך איטי ומשום שהוא יחסית לא מורגש ולכן הוא מתגלה בדרך כלל בשלבים מאוד מאוחרים כשהוא כבר גרורתי. לאימי היה מזל בעניין הזה, בעקבות סיבוך בניתוח פשוט היא נשלחה לסקירת בטן באולטראסאונד והטכנאי המעולה שבדק אותה החליט מפאת גילה להציץ גם לצדדים וכך שם לב לגוש שנראה לא תקין על הלבלב. מכאן התחיל מעקב, סיוט קצר כשהיה חשד לגרורות בכבד והקלה גדולה כשהסיפור נגמר בניתוח החלמה ומעקב שבינתיים מראה שהכל תקין.
ובכל זאת, משהו ששווה לדעת על גידולים נוירואנדוקריניים (לפחות לבני משפחה חרדים גנטית כמוני וכמוך). מסתבר שאמא שלי חוותה כל מיני סימפטומים של גידול נאורואנדוקריני כשעיקרם עיפות וגלי חום במשך כמה שנים. אז איך זה שמעולם לא עלה חשד? התסמינים התחילו לצוץ כשחצתה את גיל 50 ולכן אוטומטית שויכו לתסמיני גיל המעבר ואיש לא חשד שאולי הם נובעים ממקור אחר. דווקא בניתוח שהסתבך והיה ניתוח גניקולוגי, הסתבר שהשחלות שלה עדיין תפקודיות לחלוטין ולמעשה לא צפוי שתחווה תופעות של גיל המעבר. למרות שהממצא הזה עלה, אף אחד לא התיחס אחרת לעובדה שהיא חווה גלי חום במשך כמה שנים. למעשה, הפעם הראשונה שהסתבר שזה סימפטום ושממצא השחלות היה משמעותי לאבחון היתה בפגישה עם הכירורג שטיפל בה.
לרופאי אליל מאוד נוח למכור לאנשים חרדתיים פתרונות קלים. הבעיה היא שהם לא יתנו לך ביטוח חיים, ובחירות שתעשה לפי המלצותיהם ולא על פי המלצות המחקר הרפואי עלולות לעלות לך בחייך.
תודה על הפוסט החשוב. כאחת שמכירה את המערכת, אם ידוע לך, נראה לי שחשוב מאוד ויעזור מאוד אם תצייני מה זכותנו לדרוש ולקבל מקופת החולים. האם הבדיקה לגן הזה היא בסל התרופות? האם יש קופות שמממנות אותה וקופות שלא? ביטוח משלים? איזו היסטוריה משפחתית תביא לאישור, במקרה שהוא לא אוטומטי? סבתא עם סרטן שד? סבתא עם סרטן שחלות? דודה? אמא? אחות? בת?
מה הקריטריונים לקבלת הבדיקה הזו ובאיזה חלק מהמימון נושאת קופת החולים? ומה לגבי ניתוח הכריתה והשחזור למי שהתגלתה כנשאית והחליטה לכרות? מה הזכויות שלנו? מה אנחנו זכאיות לקבל במימון ביטוח הבריאות? זה נראה לי מידע שחשוב שנדע לפני שנגיע לרופאים המאכערים של הקופות, שמתוגמלים על אי שליחת מטופלות לבדיקות יקרות. אפילו על ממוגרפיה צריך לפעמים להילחם ורופאים שונים אוחזים בדעות שונות לחלוטין על תכיפותה ונחיצותה ובאיזה גיל.
בואי נתחיל מזה שרופאים לא מתוגמלים על פי שליחה או אי שליחה לבדיקות, ושלקרוא לרופא שמטפל כל חייו באנשים "מאכער" לא מוסיף כבוד לאף אחד כאן. טוב?
לגבי שאלותיך – כל התשובות נמצאות בסל הבריאות:
כאן יש את החוזר שמפרט למי מגיעה איזו בדיקת סקירה – http://www.health.gov.il/hozer/mk25_2005.pdf
כאן יש הסבר לגבי הזכאות לבדיקת MRI באופן ספציפי – http://www.health.gov.il/hozer/mr30_2009.pdf
כאן, לקראת סוף החוזר, נאמר מי זכאית לבדיקת BRCA – http://www.health.gov.il/hozer/mr25_2012.pdf
(רק לאחר ייעוץ גנטי)
אם את רוצה לקרוא יותר על הזכאות לבדיקות סקירה, כתבתי עליהן בבלוג הזה ממש, כאן – http://realitybugs.me/2012/01/15/%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%94/
שלום אחת.
המטרה של הרשומה היא ככל הנראה לא לספק לך מידע על מה את כן או לא יכולה לדרוש. אני חושבת שמידע ביורוקרטי נטו מהסוג הזה רק יעמעם את המסר של הפוסט. אם כל כך חשוב לך לדעת איזה אחוז מניתוח השחזור מממנת קופת חולים, זה משהו שאת יכולה לברר בעצמך (ולכתוב עליו פוסט).
זה שרופאים (לא, לא מאכערים, אנשים שבמסגרת עבודתם נאלצים לספוג יחס כמו שלך) אינם אוחזים בדיעה קולקטיבית אחת זה לרוב דבר טוב.
רופאים אינם מאכערים אבל חברות ביטוח (ובהן חברות ביטוח קופות החולים) הן כן, בחלק מהמקרים מסיבות מוצדקות. כמו כן, לא כל הרופאים שנמצאים בקשר שוטף עם חולים מעודכנים בהכל באותו אופן ולכן לעיתים לא יודעים לזהות תסמינים או לא מודעים לכל הטיפולים שאפשר להציע לחולים. מדוע זה המצב אינני יודעת, אך העובדה שהוא כזה לצערי התבררה לי בדם של בני משפחה.
לצערי מנסיון אני יודעת שלעיתים קופות החולים מערימות קשיים בדברים שלכאורה מעוגנים בתקנון הקופה. לכן, גם אם לא לשם כך נכתב הפוסט, זה חשוב לידע נשים ואנשים בזכויותיהם כחולים.
קרן, קראתי פעם שהגנים שמראים על רגישות לסרטן הזה לא "משתתקים" בעקבות מסטקטומיה, וסרטנים אחרים מתפרצים בגוף במקום ברקמת השד שאיננה. האם זה היה מבוסס על משהו או שטות שאפשר להתעלם ממנה?
הם לא משתתקים כתוצאה מהכריתה, אבל הם לא יכולים לגרום לסרטן שד אם אין שדיים. הם לא יכולים לגרום לסרטן שחלות אם אין שחלות*. שאר הסרטנים שקשורים אליהם פורצים בשכיחות נמוכה בהרבה.
הכריתה של איבר אחד לא אמורה להשפיע על הסכנה לפריצת סרטן באיבר אחר.
*כריתת שחלות לא מבטיחה שכל התאים הוצאו מהגוף. לפעמים נשארים כמה תאים מאחור ומתפתח סרטן שחלות לאחר שנים רבות מהכריתה. עדיין שכיחות סרטן שחלות בקרב אלה שעברו את הפרוצדורה נמוכה משמעותית מהשכיחות בקרב אלה שלא עברו אותה.
אפשר לבצע כריתת מנע של הראש. זה יבטיח 100% שהסרטן לא יחזור. בוודאות.
למה סרטן שד ושחלות דווקא? הגן לא מתבטא ברקמות אחרות? למה מוטציה בגן לא מעלה סיכון לסרטן באופן כללי?
הגן קיים גם ברקמות אחרות, אבל ברקמות אחרות יש שליטה של גנים נוספים או של חלבונים אחרים. זה די מדהים, האמת. יש גן שגורם לסרטן המעי הגס בחלק גדול מהנשאים שלו, ופוגע ברקמות מסוימות ולא אחרות. יש מוטאציה בגן אחר שגורם לסרטן בכל הרקמות, אבל בשכיחות מאד נמוכה.
גנים זה עולם מורכב מאד.
סליחה על הבורות – אבל מה בדיוק הבעיה?
אם הבנתי נכון לניתוח 2 חסרונות. זמן החלמה ארוך (אבל זאת בעיה חולפת והשקט הנפשי שווה את זה – כי אם יש סרטן זמן הטיפול+החלמה+חרדה ארוך יותר). ואי יכולת להניק – שזאת לא בעיה, חוץ מפורמולות, אפשר להשיג חלב אם.
שמעתי שטוענים שההרגשה של השתל היא לא טבעית – אבל המון נשים עושות הגדלת חזה מסיבות פחות חשובות מאשר הצלת חיים.
רביב,
אני מניח לפי שמך שאינך אישה, גם אני לא, אבל לפי דיווחי נשים רבות, השדיים הינם מרכיב חשוב בדימוי העצמי. עצם העובדה שנשים רבות (99%, לפי שעה…) שנמצאות בקבוצת סיכון, שחלקן רואות וראו את יקירותיהן גוססות ומתות מהמחלה, בוחרות שלא לנקוט בהליך הזה, מדברת בעד עצמה.
זיגי אני לגמרי מסכים. התכוונתי כמובן לכריתה+שיחזור.
לאור העובדה שכ"כ הרבה נשים עוברות ניתוח הגדלת חזה, זה מפתיע שכ"כ מעט מוכנות לבצע את הניתוח מציל החיים הזה.
תודה על ההסבר. לא נותר לי אלא לאחל לכולנו בריאות!
בעיתוי מקרי התפרסמה לפני שבוע כתבה מתורגמת בהארץ שמפקפקת ביעילות הממוגרפיה ככלי עזר לגילוי מוקדם: http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2015615 (המקור נמצא כאן – https://www.nytimes.com/2013/04/28/magazine/our-feel-good-war-on-breast-cancer.html?pagewanted=all&_r=0)
אשמח לשמוע מה יש לך להגיד על הספקות שהכותבת מעלה.
הביקורת על ממוגרפיה קיימת כבר עשרות שנים. את דעתי בהרחבה כתבתי כאן – http://realitybugs.me/2012/01/15/%d7%90%d7%97%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9c-%d7%92%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%99-%d7%9e%d7%95%d7%a7%d7%93%d7%9d-%d7%95%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%a2%d7%94/
תודה על המאמר. חשוב מאד.
תודה לך על התגובה.
רק דבר אחד – אני חושב שיותר נכון להתייעץ עם יועצת גנטית ולא עם יועץ במקרים כאלה.
גבר לא יכול להבין את ההשלכות הרגשיות ולהזדהות איתן, ועשוי להביא לאנטגוניזם נוסף כלפי הכריתה.
ולא, עירית לינור, זה לא דומה להמלצה של יועצת/כירורגית על כריתת אשכים.
או אולי כן?
אני לא יודעת עד כמה המין של היועצ/ת משפיע על הייעוץ הניתן בכל מקרה. אני חושבת שעדיף להתייעץ עם הרופא/ה האמפתי/ת ביותר שניתן למצוא, בלי קשר למינו או למינה.
שלום רב
ניראה לי חשוב לציין (כפי שציינת לגבי הוצאת השחלות) שגם במיקרה של הסרת שדיים (עם או בלי שיחזור )לא ניתן להוציא לחלוטין את כל התאים ועל כן ישנם מיקרים בהם נשים עברו מסטקטומי אך עדיין חלו בסרטן השד.
נכון, לגמרי, בעיקר כי פעמים רבות משאירים את הפטמה מסיבות שונות, מה שעלול להוות מקור להתפתחות גידול חדש.
סליחה על התגובה המאוחרת – מזל שהרשת סובלת איחורים….
אני חולה בסרטן שד גרורתי. חליתי בגיל צעיר מאוד. יש לי הסטוריה משפחתית "כבדה" של סרטן השד אבל לאף אחת מאיתנו אין מוטציה בגן ידוע.
מה שמפריע לי אצל האונקולוגים וגם אצל הכירורגים זאת העובדה שרובם נרתעים בעצמם מהמלצה על כריתה מונעת. למעשה, רובם אפילו ימליצו על למפקטומי במקום מסטקטומי לאשה שכבר חלתה. בתור אמא צעירה ממש נאבקתי גם באונקולוגית שלי (שכבר הוחלפה בינתיים) וגם בכירורג כדי שאוכל לבצע מסטקטומי כדי להשקיט את הפחדים.
בסוף הלכתי למסטקטומי על דעת עצמי – אחרי שכבר עברתי את כל הפרוטוקול – כימו/ניתוחים וכו. תארי לעצמך את פליאתה של האונקולוגית (בדימוס כבר ציינתי?) למשמע הידיעה המרעישה שבשד הכרות נמצאו עוד כמה גושים……
בקיצור – הרופאים חוטאים ביהירות ובנטייה מוגזמת לאסתטיקה גם כשהאישה כבר חלתה! זוהי בדיוק המשמעות של למפקטומי וניאואדג'ובנט וכו. כולם בוחרים להסתכל על אנג'לינה אבל נעשים עיוורים כשמדובר בכאלה שכבר חלו.
אני מקווה שהתובנה שנשים הן לא רק הבלוטות שצמחו להן על החזה תחלחל מתישהו גם למחלקות האונקולוגיות. הרי אפילו כשמדובר בסטומה יש פחות היסוס מאשר בכריתת שד…
לא הבנתי את זה אף פעם ועכשיו כבר קצת מאוחר בשביל להלחם בזה. בשבילי הזמן קצוב.
מצטערת מאד לשמוע את הסיפור שלך. ברוב המקרים כריתה חלקית (למפקטומיה) + הקרנות מספיקה על מנת לרפא את האישה. יש מקרים בהם זה לא מספיק, ולצערי אין אפשרות לדעת מראש מה יגלו בשד הכרות.
רשומה מאוד מעניינת, תודה!
כמה שאלות:
עד כמה יש דימיון בינינו לבין קופי האדם האחרים מבחינת הסרטן? נניח, קיומם של הגנים BRCA1 וBRCA2.
האם ניתן לדעת אם השכיחות של מחלת הסרטן השתנתה במהלך ההיסטוריה (מן הסתם כן, אחרת לא היה ניתן למצוא מתאם בין השפעות סביבתיות לשכיחות המחלה). הכוונה היא, האם ניתן לבדוק אם ברמה הגנטית נהיינו יותר פגיעים לסרטן?
מבחינת השונות הגנטית ביננו לבין קופים – האמת היא שאני לא יודעת. זו אכן שאלה מאד מעניינת. אני אתייעץ עם הגנטיקאיות שאני מכירה ואחזור עם תשובה (אני מקווה).
אנחנו יודעים שהיום יש הרבה יותר סרטן ממה שהיה פעם. יש לנו רשומות טובות כבר מאה שנים לפחות שמראות עליה בשיעור הסרטן. אבל צריך לזכור שלפני מאה שנה הררבה פחות אנשים שרדו מספיק שנים בשביל לחלות בסרטן, וההשפעות הסביבתיות שקיימות היום (עישון בשיעור גבוה, תזונה עשירה בבשר אדום, ירידה בפעילות גופנית וכו') היו מאד נדירות פעם.
היי קרן. זה לא הנושא, אבל נורא סיקרן אותי שכתבת שגן שאמור לגרום לנו לאהוב חתולים גורם לאלרגיה לחתולים. האמנם? איזה גן זה? מה הוא עושה כשהוא תקין?
תודה (:
לצערי זו רק דוגמה ולא גן אמיתי. אילו היה כזה – הייתי בחזית המחקר שלו 🙂
פינגבאק: ממוגרפיה לא יעילה! הפסיקו עם זה מיד! | סוף העולם – מבט מהיציע