למי שמשום מה לא יודע – אני מנהלת כנס "מאורות" זו השנה הרביעית. הכנס מוקדש למדע בדיוני בלבד ונערך בכל שנה ביום חמישי בחנוכה.
מאורות הקרוב ייערך ב-13 לחודש (עוד ארבעה ימים!) בקמפוס גבעת רם בירושלים, והשנה נושאו הוא "אל האינסוף!". והתוכניה שלו פשוט מעולה. שימו לב לאירועי החינם! ולכרטיסיות! ובכלל – הולך להיות כנס מגניב מאד.
כבכל שנה גם השנה את הכנס מלווה פרויקט כתיבה ייחודי, והשנה הוא מתרכז במסעות. אל האינסוף, מעבר לאינסוף, ומה משמעותו של הסוף. משנת 2010 סיפורי הפרויקט מועמדים לפרס גפן לספרות ספקולטיבית, ובשנה שעברה הסיפור "לבד, בחושך" (שלי!) אף זכה בפרס.
הסיפור שלי, "תלחצי!" עלה הבוקר לאתר הכנס. סיפור לידה באפס כבידה, מינוס הג'יפה שמלווה לידות בדרך כלל, כך שהוא בטוח גם ללא-הורים.
הבלוג יחזור לפעילות רגילה בשבוע הבא, אני מקווה. אם אתם מגיעים למאורות – בואו להגיד שלום! אני אהיה האדם שמתרוצץ מסביב ומדי פעם עוצר לקפה וסופגניה.
אז היה כיף (מאוד!!) ומעתה והלאה אדע להזהר מתפוחי אדמה זומבים ומפרות ים (אצות זה דווקא טעים).
ונזכרתי ששכחתי לספר לך שלא הרבה זמן אחרי ההרצאה שלך באייקון ראיתי מקבץ של דוקטור הו (מתקופת הדוקטור השלישי) וחשבתי עלייך, כי הדאלקים רצו להשתלט על כוכב לכת בשם ספירידון, שהיו בו כל מיני צמחים מסוכנים ומקומיים בלתי נראים וכאלה, אז הם הנדסו בקטריה שאפשר לשחרר לאטמוספירה והיא תשמיד את *כל* החי והצומח על כוכב הלכת בזמן קצר (מקומי אחד שנשם בקטריה השתעל ומת תוך שניות), חוץ מהדאלקים שיחוסנו. זה היה די חמוד.
הו! דאלקים! הם ללא ספק המין הבלתי-מנוצח הכי שביר בהיסטוריה של המינים הבלתי-מנוצחים.
ואני ממש שמחה שנהנית! זו היתה הרצאה סופר-מאולתרת.
כן, הייתי מצפה שגזע עם כזו עליונות טכנולוגית מוצהרת יקלוט באיזשהו שלב שאפשר ליצור גם שריון שאין לו שדה ראייה מוגבל (היו כבר כ"כ הרבה פרקים שמישהו הצליח להתחמק מדאלקים פשוט כי הוא עמד מאחוריהם), נגיד. אבל נו, הם חמודים.
בכל אופן, אם את מתעניינת, המקבץ המדובר הוא Planet of the Daleks, בעונה 10. הקטע עם הבקטריה ספציפית מופיע יחסית לקראת הסוף, אבל יש גם הרבה דברים מופרכים ומשעשעים אחרים, כרגיל (והדוקטור השלישי מגניב).
לא, לא, לא… אני לא מתכוונת לראות את הסדרה הישנה. הבנתי שהיא עלולה לגרום לעוורון תמידי בשל נעיצת מזלג בעין.
טוב, זה אכן לא לכל אחד. אני ראיתי בינתיים את כל העונות של שלושת הדוקטורים הראשונים, והעיניים שלי עדיין שלמות – אני אפילו נהנית מזה. מצד שני, אני פסיכית. ואני גם לא מכירה את הסדרה החדשה (אני אגיע לשם לפי הסדר, בטח בעוד איזה עשור או משהו), אז אין לי למה להשוות את הפרקים הישנים. ואני פסיכית.
אישה , רופאה וחובבת מד"ב. והכל מרוכז בסיפור הומוריסטי קצר אחד.
אני חושבת שזו מחמאה… תודה 🙂