התולעת הנכחדת

ליאור שמש הוא האיש שבחר את שם הדומיין של הבלוג, הציע את השרת שלו לאכסון, וחוץ מזה הוא גם אדם מקסים וחבר נהדר. בהיותו חבר כל כך טוב, הוא רדף אחרי דברים לשלוח לי, ונתקל במאמר על תולעת העומדת בפני הכחדה המונית. לכן רשומה זו מוקדשת לו.


כאשר מדברים על מחלות נכחדות רבים יודעים להגיד שאבעבועות שחורות הוכחדה בזכות מאמצי החיסון הבינלאומיים של ארגון הבריאות העולמי. רבים אחרים מוסיפים שפוליו (שיתוק ילדים) היא המחלה הבאה המועמדת להכחדה, ואפילו יש כמה שמציינים שחצבת היא השלישית בתור.

מעט מאד מהאנשים בעולם יודעים שאנחנו קרובים מאד להכחדה של מחלה מדבקת שקיימת עוד מימי התנ"ך (אולי), שמשפיעה על חייהם של אלפי אנשים, ושהכחדתה תלויה במספר אמצעים פשוטים מאד. פשוטים בהרבה מחיסון כלל-עולמי.

תולעת גינאה בשמה הפופולרי או Dracunculus medinensis בשמה המדעי היא תולעת שמחזור חייה דורש שלושה רכיבים – מים מתוקים, פרעושי מים ומערכת עיכול אנושית.

מים מתוקים

הזחלים משתובבים במים מתוקים, בעיקר בשלוליות ומקווי מים עומדים. מכאן אפשר להבין שמחזור ההדבקה תלוי בעונת השנה. באיזורים לחים מאד עיקר ההדבקה היא בעונות החמות, בהן המים מתייבשים ונוצרים מקווי מים עומדים. באיזורים יבשים עיקר ההדבקה היא בעונת הגשמים בה נוצרות שלוליות גדולות. הזחלים הקטנים מתרוצצים להם במים עד שהם נבלעים על ידי פרעושי מים.

פרעושי מים

אלה לא באמת פרעושים. הם רק נראים כך במיקרוסקופ. בעברית הם נקראים דפנאים. אלה סוג של סרטנאים שניזונים, בין השאר, מהזחלים המתרוצצים. הדפנאים שוהים להם במים, ובינתיים הזחלים במערכת העיכול שלהם מתבגרים ומבשילים. לאחר כשבועיים הם מוכנים לשלב הבא – הדבקה!

מערכת עיכול אנושית

כאשר אדם שותה מים בהם נמצאים דפנאים מודבקים בזחלי תולעת הגינאה, הדפנאים נהרסים בקיבה, מה שמשחרר את הזחלים למערכת העיכול שלו. שמחים וטובי לב הם מתחילים לנוע בגוף, עוברים את מערכת העיכול לחלל הבטן, והכי חשוב – מתחילים להזדווג. מעט אחרי ההזדווגות הזכר מת, אבל הנקבה ממשיכה לחיות, לגדול (מגיעה עד לאורך של 1.20 מטר!) ולהסתובב לה בגוף במשך כשנה.

השלב הזה איננו תמים לגמרי. האדם החולה סובל באותו זמן מכאבים קשים, בעיקר אם התולעת חולפת דרך פרקים. כמו כן הוא עלול לסבול מחום, שלשולים, כאבי בטן, בחילות, הקאות, דלקות במקומות שונים בגוף ואפילו מתגובה אלרגית מפושטת לנוכחות התולעת, בעיקר אם היא נקרעת בגוף.

לאחר כשנה, כשהביצים בגופה בשלות דין, היא עושה את דרכה לכוון העור. שם נוצר פצע כואב, שגורם לאדם לשכשך את ידיו או רגליו הכואבות במים קרים.

הי! יודעים מה קורה עכשיו?

התולעת יוצאת החוצה, משחררת את הזחלים אל המים, וכל המעגל מתחיל מחדש.

איכס

כן, אני יודעת. בואו נתגבר על זה ונמשיך הלאה, לתוכנית ההכחדה של התולעת. 


מעגל חיי תולעת גינאה. לקוח מאתר ה-CDC

 

אז מה עושים?

הטיפול נחלק לשני שלבים – טיפול באדם החולה ומניעת הדבקה.

הטיפול באדם החולה פשוט יחסית. בכל יום האדם המודבק אמור להכניס את האבר המודבק לדלי מלא במים מתוקים ולהמתין. כאשר התולעת מבצבצת מתחילים למשוך אותה החוצה בעדינות כדי שהיא לא תקרע בתוך הגוף. אם היא לא יצאה לחלוטין כורכים את מה שמצליחים להוציא סביב קיסם, מורחים אנטיביוטיקה (כדי שהפצע לא יזדהם), ומחכים. ומחכים. וחוזרים שוב על התהליך, עד שכל התולעת מוצאת מהגוף והאדם מוכרז בריא.

אנשים בתהליך הוצאת תולעת כמובן שאינם מורשים להתקרב למאגרי מים, כדי למנוע שחרור של הזחלים למי שתיה ולהדביק אחרים.

 

הכחדה המונית

בשנת 1980 ה-CDC בארה"ב הכריז על תולעת גינאה כמועמדת להכחדה בתחומי ארצות הברית. חמש שנים מאוחר יותר ארגון הבריאות העולמי הצטרף ליוזמה.

האפשרות להכחיד את המחלה נובעת בעיקר מהעובדה שהמאכסן היחיד שלה הוא האדם. כמו במקרה של אבעבועות שחורות, פוליו או חצבת. אם מונעים ממחולל המחלה להגיע לבני אדם – הוא יעלם.

המניעה מורכבת מכמה חלקים. ראשית, הגעה למקומות נגועים בתולעת גינאה, הכשרת צוותים רפואיים להתמודד עם המחלה, והרחקת חולים ממקורות מים.

שנית, מניעת מגע עם הדפנאים (פרעושי המים בולעי הזחלים). מניעת המגע אומרת הרחקת אנשים בריאים ממאגרי מים שידוע שקיימים בהם זחלים של תולעת גינאה, בניית כיסויים סביב בארות וחפירת קידוחים שעליהם משאבות, שמונעות מהדפנאים להגיע אל המים (ובאותה הזדמנות מונעות העברת מחלות שילשוליות במי השתיה, אבל זה נושא אחר), שימוש במסנני מים כדי למנוע העברה של דפנאים אל בני האדם, הדברה נגד דפנאים, והכי חשוב – חינוך האוכלוסיה לגבי צריכת מים נקיים.יש אפילו מסנן אישי שאדם יכול להשתמש בו כדי לשתות מים ממאגרים מזוהמים מבלי להדבק.

וזה עובד?

בהחלט כן. בשנת 1986 היו 3.5 מליון אנשים שהיו חולים בתולעת גינאה, בלמעלה מעשרים מדינות. בשנת 2010 מספר זה הצטמצם ל-1,800 אנשים, שכמעט כולם בדרום סודן, אתיופיה, מאלי וגאנה.

כדי להכריז על המחלה הזו כנכחדת אנו מחכים לשלוש שנים רצופות בהן לא יהיה ולו מקרה אחד של תולעת גינאה, ואז העולם יהיה (קצת) טוב יותר.

 

תודה עצומה לאהוד מימון על העזרה התרגומית והתמיכה הנפשית בעת כתיבת הרשומה הדוחה ביותר בבלוג זה נכון להיום.

להרחבת הקריאה:

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
פורסם בקטגוריה טפילים, תולעת גינאה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

30 תגובות בנושא התולעת הנכחדת

  1. מאת רועי צזנה‏:

    זאת רשימה דוחה? היא לא כזאת נוראית בכלל…

    אבל מה שבטוח, אחרי הקריאה אני לעולם לא עומד לשכשך את רגליי באגני מים מחוץ לבית.

  2. מאת trilliane‏:

    האם זו "תולעת הסרט" המפורסמת מ"האוס"? (או שאלה תולעים אחרות?). אני זוכרת לא מעט הצעות של תולעים (וכמובן זאבת ;-)) במהלך הסדרה, כולל פרק (ספוילר לפרק כלשהו שאיני זוכרת את מספרו) שבו נערה שלא מסוגלת לחוש כאב לא מאובחנת נכון עד שהאוס מוציא בניתוח תולעת עצבנית (באמת איזה מטר, איכס!) מהמעיים שלה.

  3. מאת יובל אלחנתי‏:

    שאלה: יש סיבה ברורה למה התולעת חייבת פונדקאי אנושי?
    נשמע שכל התנאים הדרושים – מערכת עיכול, טמפרטורה קבועה, גישה לעור, מזון (מה היא בעצם אוכלת?), כל זה קיים גם ביונקים גדולים אחרים, לפחות.

    • מאת קרן לנדסמן‏:

      שאלה מצוינת שאין לי תשובה עליה. אני צריכה לשאול את המומחה לזיהומיות החביב עלי בשביל משהו מקיף יותר.
      אני משערת שכמו כל סימביוזה – אלה שני דברים שהתפתחו ביחד כי הם היו בזמן הנכון במקום הנכון.

      • מאת ניצן_אמ‏:

        אז מה אנחנו מפסידים מזה שאנחנו מכחידים את הסימביוזה הזו? לא יתכן שזה חד צדדי לגמרי 😉

        • מאת יובל אלחנתי‏:

          למה לא ייתכן? זה קורה הרבה בטבע, שביחסים בין שני מינים רק אחד מרוויח, רק אז קוראים לזה טפילות ולא סימביוזה. ואם השני לא מפסיד יותר מדי, זה יכול להיות מצב די יציב. ואם הבנתי נכון, התולעת הזאת לא כל כך גורמת למוות, ולכן היא אחלה טפיל.
          מה שכן, גם במקרה הזה, כמו שקרן כתבה, סביר שזה יתפתח יחדיו באבולוציה. בכל זאת מעניין אותי מה המנגנון הביולוגי שמונע מהתולעת הזאת לחיות בתוך קופים, למשל.

  4. מאת נתי א‏:

    איכס איכס איכס איכס. איכס. אין שום ספק שעדיף להתאבד כבר עכשיו רק כדי לא להסתכן בכך שאי פעם יהיה סיכון להידבק בכזה דבר מגעיל.

  5. מאת איריס‏:

    איכס.
    היה גם משהו דומה בטרה נובה. אבל שם התולעת הייתה פרה-היסטורית, אז היא הייתה אכזרית יותר והיו לה שיניים או שטות שכזו.

  6. מאת imprudence‏:

    איכס! זה הסיוט הכי גדול שלי! (ולי הייתה טרנטולה בבית!)

    זאת לא התולעת שמקבלים בדרום אמריקה או הודו או משהו, שצריך לשרוף אותה?

    איכס!!!

  7. מאת ניצן_אמ‏:

    הו. מקסים.
    באמת שזה לא דוחה מי יודע מה.
    אבל התמונות באמת לא ערוכות משהו.
    הילידים מלאים באבק, אין רצפה, אין מדרכה ואין כביש.
    רק חול וחול.
    ורואים רק קצת תולעת.
    בפעם הבאה שישקיעו בתדמית קצת יותר.

  8. מאת The Girl Without The Green Glasses‏:

    וואו, הבלוג הזה כ"כ שימושי! בפעם הבאה שאני אצטרך להתעלל במישהו, אני פשוט אקריא לו את הרשומה הזאת בקול דרמטי, ב-12 בלילה ככה 😉
    צ'יזבטים זה אאוט! דברים מגניבים ומלחיצים של קרן לנדסמן אין!

  9. מאת ויימס‏:

    הולי שיט! נכחדת שמה- נכחדת, עכשיו אני בטוחה שהתולעת הזו נמצאית בצנרת שלי.

כתיבת תגובה