בתחילת אוקטובר ביקשתי מחברות הפיד שלי בפייסבוק להציע נושאים לרשומה על סרטן שד. בכל זאת, חודש המודעות לנושא וכל הטררם הזה. הבעיה היא שאוקטובר מכיל בתוכו את אייקון, ומיד אחר כך הגיע מאורות, וכולנו יודעים שבמשך חודש וחצי לא נשמע ציוץ כאן, וביננו, המספרים של סרטן השד לא משתנים. חוץ מזה, לא הצלחתי למצוא פתיח טוב.
בסוף נובמבר וואנדר פרסמה רשומה שנכתבה על ידי אחותה וקצת אחר כך רשומה על התחושות שלה, ואני כבר לא יכולה להתחמק.
אז בואו נתחיל מהסוף, מקריאתה של וואנדר "תמצאו כבר תרופה לסרטן, זונות."
מה זה סרטן בכלל?
סרטן מורכב מתאים של הגוף שמנגנון בקרת החלוקה התאית שלהם נדפק. או שהם מתחלקים מהר מדי, או שהאות שאמור לגרום להם להפסיק להתחלק נהרס, או שילוב סיבות אחרות שעדיין נחקרות. לרוב מערכת החיסון מתמודדת עם התאים האלה בכוחות עצמה אבל לפעמים היא לא מסוגלת והתוצאה היא גוש של תאים שלא מצייתים לכללי הגוף, ושהגוף לא מסוגל להתמודד איתם. כאן הרפואה נכנסת לתמונה.
פשוט, נכון?
למה אין תרופה לסרטן השד?
יש, למען האמת, ואפילו די הרבה, אבל עדיין לא מספיק.
הטיפול בסרטן השד נחלק לשלושה סוגים – טיפול כירורגי, כלומר, הוצאת הגוש כל עוד אפשר (סרטן קטן יחסית שעדיין לא התפשט), טיפול כימותרפי (תרופות קטלניות שאמורות להרוג את הסרטן מהר יותר ממה שהן פוגעות בגוף) וטיפול מותאם אישית, לו תוקדש עיקר הרשומה הזו.
צריך לדעת שהטיפול הכירורגי מלווה לרוב בטיפול קרינתי. המטרה של הטיפול הקרינתי היא להרוס את התאים הבודדים שאולי השתחלו לרקמה הסמוכה לגידול ועלולים ליצור גידול חדש אם לא יהרגו אותם.
הטיפול הכימותרפי היום קל יותר יחסית מהטיפול הכימותרפי הישן, אבל עדיין מדובר בתרופות לא נעימות בעלות תופעות לוואי רבות. התרופות האלה מכוונות לפגוע בתאים שמתחלקים מהר, שכן התאים שמתחלקים הכי מהר הם תאי הסרטן. הבעיה היא שגם תאי מערכת העיכול, השיער והעור הם תאים שמתחלקים יחסית מהר ולפיכך גם הם נפגעים מהכימותרפיה.מכאן מגיעות הבחילות, איבוד השיער ותופעות לוואי נוספות של כימותרפיה. יש גם נזק ישיר של התרופות האלה לתאי הגוף (למשל, פגיעה לבבית בחלק מהמקרים).
בעשורים האחרונים הטיפול בסרטן בכלל ובסרטן השד בפרט עבר מיני-מהפכה. במקום כימותרפיה שפוגעת בכל התאים, התחילו לפתח תרופות שפוגעות אך ורק בתאי סרטן השד. זהו הטיפול המותאם-אישית.
הרעיון שעומד בבסיס הטיפול הזה פשוט מאד – אם נבודד קולטנים שנמצאים רק על תאי סרטן השד ולא בתאים אחרים, נוכל לשלח נגדם תרופות קטלניות ככל שנרצה. התרופות תתחברנה לקולטנים המתאימים, הן תפגענה רק בתאי הסרטן ולא בשאר תאי הגוף! רעיון מעולה, נכון?
התרופות הקיימות כיום מכוונות לאחד משלושה קולטנים – קולטן לאסטרוגן, קולטן לפרוגסטרון וקולטן שנקרא HER-2, אליו מכוונת התרופה הרצפטין בין השאר.
כאשר אשה מאובחנת עם סרטן שד נלקחת דגימה מהסרטן ועל פי הדגימה מאופין הסרטן ומותאם הטיפול. סרטן שמכיל את כל שלושת הקולטנים נקרא triple-positive. סרטן שלא מכיל אף קולטן נקרא triple-negative (אין תרגום עברי טוב, אני מתנצלת).
אז הקולטנים חשובים רק לטיפול?
לא. גם הסיכוי להשרדות נקבע בין השאר על פי הקולטנים. אשה עם סרטן שמכיל את הקולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון היא בעלת סיכוי החלמה טובים יותר מאשר אשה עם סרטן שלא מכיל אף קולטן. זאת משום שביטוי הקולטנים קשור גם לתכונות הבסיסיות של הסרטן – עד כמה הוא אגרסיבי, מה הסיכוי שהוא ישלח גרורות וכדומה.
עוד משהו משפיע על הטיפול?
כמובן. למעשה, מה שיותר חשוב מהקולטנים הוא השלב של המחלה שבה התגלה הסרטן. ככל שהסרטן מתגלה בשלב מוקדם יותר, כך יש סיכוי טוב יותר לרפא אותו. כל עוד מדובר בגוש בודד מתחת לשני ס"מ בקוטר – הסיכוי מצוין ורוב הנשים מחלימות.
שלב המחלה נחשב מתקדם יותר ככל שהגוש גדול יותר, או שיש יותר מגוש אחד, או שהגוש התפשט לקשריות הלימפה הסמוכות, או פרץ לשריר או מעבר לעור. השלב המתקדם ביותר הוא השלב הגרורתי – כאשר מתגלים גושים סרטניים באיברים מרוחקים כמו הכבד, העצמות או המוח.
חשוב לדעת – סרטן לפני השלב הגרורתי עדיין ניתן לריפוי. הסיכויים יורדים ככל ששלב המחלה מתקדם יותר, שכן הסיכוי להרוג את כל התאים הסרטניים יורד והסיכוי שהמחלה תחזור עולה, אבל עדיין קיימים.
בשלב הגרורתי לא ניתן לרפא את האשה יותר. מה שניתן לעשות הוא לטפל בה ככל האפשר. כיום, תוחלת החיים של אשה בשלב הגרורתי של סרטן שד גבוהה יותר ממה שהיתה לפני גילוי הטיפולים המותאמים-אישית, ויכולה להגיע לשנים רבות.
מתוך מודעת פרסומת לחודש המודעות לסרטן השד
אז איך מגלים סרטן שד מוקדם?
תלוי. באופן אידאלי היינו רוצים שתהיה בדיקה זולה, אמינה וזמינה שיכולה לגלות גידול סרטני כשהוא קטן מאד, בכל אשה. בדיקת סקר אידאלית היא בדיקה ללא תופעות לוואי שניתן לעשות לכל האוכלוסיה בסיכון, ללא חשש.
הבעיה היא שרקמת השד משתנה עם השינוי במחזור החודשי, הריון, הנקה, גיל וגורמים נוספים. הבעיה השניה היא שהבדיקות הקיימות או אינן זולות, או אינן אמינות או אינן זמינות.
הבעיה הנוספת היא ששדיים מכילים המון גושים. באמת. ורובם לא סרטניים, אבל יתגלו בבדיקות סקר, והגילוי שלהם יוביל לבדיקות מיותרות ואף לכריתת שד בחלק מהמקרים. ענף הרפואה שנקרא "בריאות הציבור" עוסק בנסיון לאזן בין הצורך בגילוי מוקדם והצלת חיים לבין הנזק מעודף בדיקות.
ממוגרפיה
מזה עשרות שנים ממוגרפיה מקובלת כשיטה העיקרית לגילוי מוקדם של סרטן שד. הבדיקה מומלצת לכל אשה מעל גיל 50, אחת לשנתיים, והיא מבוססת על צילום רנטגן של השדיים מכמה כיוונים. מדובר על הקרנה של השד, אבל במשך עשרות שנות שימוש הוכח כי הקרינה מהממוגרפיה לא גורמת לסרטן שד. למעשה, מאז התחלת השימוש בממגורפיה כבדיקת סקר לסרטן שד ניתן לראות ירידה משמעותית בתמותה מסרטן שד. אלפי נשים חיות היום בזכות הממוגרפיה.
אחת הטענות ששמעתי היא שהממוגרפיה מגלה רק מקרים שהיו מחלימים בעצמם. זוהי טענה שגויה שכן חולה שהיתה מחלימה בעצמה הייתה נשארת בחיים בכל מקרה, בלי קשר למתי היו מגלים את הסרטן. אם לאחר שהחלו לבצע ממוגרפיות בצורה סדירה יש ירידה בסרטן השד, המשמעות היא שמטפלים כעת בחולות שללא הממוגרפיה היו מתות ממחלתן.
ממוגרפיה היא בדיקה יעילה ויחסית אמינה. היא אפילו זמינה. אבל היא מושפעת מאד מהשינויים ההורמונלים בגוף. קשה לאתר בעזרתה גידולים קטנים בשד צעיר (כלומר, עם הרבה רקמת שד ומעט רקמת שומן), ולפיכך היא לא יעילה בנשים לפני גיל הפסקת הווסת.מכאן ההמלצה להשתמש בה כבדיקת סקר רק בנשים מעל גיל 50 ורק אחת לשנתיים, מתוך נסיון לחסוך בדיקות מיותרות מנשים תוך שמירה על היעילות בגילוי מוקדם.
נשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן שד זכאיות לבדיקת ממוגרפיה כבר מגיל ארבעים, שכן במקרה הזה התועלת של הממוגרפיה עולה על הסיכון שבגילוי שגוי.
MRI
בניגוד לממוגרפיה, MRI עובד על הדמיה הקשורה לשינוי שדות מגנטים ודברים מאד מגניבים הנמצאים מחוץ להיקף רשומה זו. חובבי הפיזיקה של מכשירי הדמיה – חפשו בסוף הרשומה את ההמלצה לקריאה נוספת.
הבדיקה עצמה חסרת קרינה. היא גם מאד מאד מדויקת ומאפשר גילוי של גוש סרטני קטן מאד. היא יכולה להתגבר על בעית רקמת השד הסמיכה, בניגוד לממוגרפיה. הבעיה היא ש-MRI היא אמנם בדיקה מאד אמינה אך היא לא זולה ובכלל לא זמינה. לפיכך השימוש ב-MRI כבדיקת סקר אוכלוסייתית מוגבל לנשים שבאמת זקוקות לה.
אם מדובר באשה שהיא נשאית של אחד משני הגנים לסרטן שד (שנקראים BRCA-1 או BRCA-2), או נשאית של מוטאציה בשני גנים אחרים הקשורים לסרטן (PTEN או P53), או אשה שלה קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן שד מתחת לגיל 30 היא זכאית לבדיקת MRI שנתית.
אולטרא-סאונד
בדיקה זו מבוססת על גלי קול ועל השבירה שלהם במעבר בין רקמות בסמיכות משתנה. היא טובה מאד לגילוי כל גוש שהוא בשד, בתנאי שסמיכותו שונה מהרקמה שסביבו. זוהי בדיקה מאד זולה ומאד זמינה. היא מצוינת על מנת לעזור בביופסיה של הגוש. היא ממש ממש גרועה כבדיקת סקר מסיבה פשוטה – היא מגלה יותר מדי גושים. כלומר, היא לא אמינה.
לפיכך אולטרא-סאונד לא מומלץ היום כבדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן השד, אלא רק לעזרה בשלב האבחנתי (כלומר, אחרי שכבר התגלה הגוש).
מישוש
זוהי הבדיקה הזולה ביותר והזמינה ביותר. לרוב האנשים יש שתי ידיים שיכולות למשש שדיים. אבל בין אם מדובר בבדיקה עצמית או בבדיקת רופא – מישוש איננה בדיקה מומלצת לגילוי מוקדם של סרטן שד. קודם כל, כמו שאמרתי קודם לכן – השד מלא בגושים, וקיים סיכוי גדול לגילוי של גוש שאיננו סרטני.
אבל הבעיה החמורה יותר היא שכאשר גוש סרטני מגיע לשלב שבו ניתן למשש אותו – הוא כבר גוש גדול. הוא לא בגודל של פחות מחצי ס"מ (יכולת ההפרדה של ממוגרפיה). מדובר בגושים גדולים יחסית, יותר מסנטימטר בגודלם, וככל שהגוש קל יותר למישוש הוא גדול יותר מן הסתם. יש משמעות להכרת השד ולבדיקתו, אבל לא בתור בדיקת סקר למניעת סרטן השד.
ברווזים למניעת סרטן שד
אפשר בכלל למנוע סרטן שד?
כן, בהחלט. על פי מחקרים מבוססי אוכלוסיה (כלומר, כאלה שמבוססים על תצפיות בנשים חולות ובריאות) נראה כי הנקה לאורך זמן, הריונות מרובים, ספורט, תזונה נכונה ורמות ויטמין D חשובים כולם למניעת סרטן שד ומניעה של החזרה שלו לאחר הגילוי. מאמרים אחרונים מראים גם קשר בין שימוש בתרופות נגד אוסטאופרוזיס ומניעת סרטן שד בנשים לאחר הפסקת הווסת.
חלק מההמלצות האלה משותפות גם למניעה של סוגי סרטן נוספים כמו סרטן המעי הגס, למשל, מה שמרמז על מנגנונים משותפים לסוגי סרטן שונים.
החלק העצוב ברשומה הזו הוא שפסקת המניעה היא הקצרה ביותר. הלוואי והייתי יכולה לכתוב אלף מילה על מניעת סרטן השד ורק פסקה אחת על הטיפול. אולי ביום שבו נוכל לרפא סרטן שד באופן מוחלט – אפרסם את הרשומה הזו שוב, והפעם כמו שהיא אמורה להיות בעולם האידאלי שבראש שלי.
להרחבת הקריאה:
- מידע כללי על סרטן שד – אתר האגודה למלחמה בסרטן, עמוס בלינקים ותמיכה, ובעל היתרון העצום – הוא בעברית! האתר התאום של ארגון הסרטן הלאומי בארה"ב, גם הוא עמוס מידע.
- חוזרי מנכל משרד הבריאות הקשורים לסרטן שד – מניעה וגילוי מוקדם של מחלות סרטן, התוויות לביצוע MRI.
- על מניעת סרטן שד מאתר מאיו-קליניק.
- עוד מידע מרתק על ממוגרפיה מאתר eMedicine.
- וקצת גאוות יחידה – אתר המרכז הישראלי לבקרת סרטן, ובו הרבה מידע הקשור לסטטיסטיקות של סרטן השד וסרטנים נוספים.
לגבי התרופות המבוססות קולטנים – הן לא פוגעות גם בשאר תאים שלהם קולטנים מאותו סוג? או שלא הבנתי נכון?
הן אכן פוגעות בתאים נוספים בעלי הקולטנים האלה, אבל הפגיעה בתאים האחרים בטלה לעומת הפגיעה בתאי הסרטן. בניגוד לכימותרפיה שפוגעת בכל התאים בגוף, התרופות המותאמות פוגעות בעיקר בתאי הסרטן.
הטיפול המותאם אישית – עוזר רק לסרטן השד?
(היום, במקרה, זה בדיוק יום השנה הראשון לאחי שנפטר מסרטן. ואז נתקלתי בפוסט הזה…)
לא, יש טיפולים כאלה גם בסרטן המעי הגס, סרטן הוושט, לימפומות ולאחרונה גם בסרטן קיבה.
(מכירה את הבלוג שלך, ד"א, והוא נהדר).
היה לו בהתחלה סרטן הוושט, אבל מה שבסוף הרג אותו היו הגרורות לריאה…
אצלו דיברו על תרופה ביולוגית (כי היו לו בעיות שמנעו שימוש בכימותרפיה). זה הטיפול שהתייחסת אליו?
ומאיפה את מכירה את הבלוג שלי?? רגע, את בכלל מקשרת אותו למי שאני מחוץ לבלוגספירה?
בסרטן וושט ניתן לטפל באמצעות ארביטוקס שחוסם את האות להמשך התחלקות התא הסרטני. אחלה תרופה בחלק מהמקרים, על פי שקראתי אצלך – לא בטוח שהיתה יכולה לעזור אצלו. נשמע שהיה לו סרטן אגרסיבי מאד. בכל מקרה, בכל סוגי הסרטן, בשלב הגרורתי לא מתאפשר ריפוי אלא רק הארכת תוחלת חיים.
ואני חושבת שאנחנו מכירות במציאות אבל אל תרביצי לי כי אני לא משוכנעת…
השלב הגרורתי הגיע אחרי די הרבה זמן. היה שלב שבאמת חשבנו שיהיה בסדר… :S
מה זה ארביטוקס? יכול להיות שזאת הגרסא הביולוגית לכימותרפיה שניסו להשיג לו?
אנחנו סוג של מכירות במציאות. לא מזמן הצקתי לך בפייסבוק לגבי הסיפור שלך… פשוט לא חשבתי שתקשרי ביני לביני הבלוגרית. כל זה לא מסביר איך הגעת לבלוג שלי (לא מאמינה שעפר, החוליה המקשרת בין שתינו, קורא אותי. למרות שיש לו לינק)
אני לא יודעת מה ניסו לתת לו. ארביטוקס היא תרופה ביולוגית שנקשרת לקולטן שקשור להתחלקות התא והפעלת האות למוות תאי מתוכנן. היא מאושרת לשימוש בסרטן וושט כבר די הרבה שנים, כך שסביר שהיו מנסים להשתמש בה במקרה שלו, אילו הגידול היה בעל מאפיינים מתאימים.
יש, כמובן, עוד תרופות. זה שדה אדיר שמתפתח מיום ליום, לצערי.
(לא כי יש טיפולים חדשים אלא כי עדיף למנוע סרטן על פני לטפל בו).
אני חושבת שאת בעצמך נתת לי את הלינק לבלוג. לא?
יש מצב טוב שזאת התרופה שניסו לתת לו. לקח להם המון זמן אבל לאשר לו אותה, זה יקר ממש ואצלו היו עוד סיבוכים… אני זוכרת שאמרו בזמנו שאם היו מאשרים לו אותה מוקדם יותר אולי זה היה תופס את זה בזמן :S
אה, אני יודעת מאיפה יש לך את הבלוג – בתגובה שלי לפוסט של וואנדר שמתי לינק לפוסט שלי על אחי. זה כנראה זה… (מצטערת שאני חופרת, פשוט יש לי ממש מעט קוראים אז זה מפתיע לגלות עוד)
בקיצור, יאי לשתינו על האלצהיימר המוקדם.
לגבי "מה היה קורה אילו", על פי התיאור בבלוג המצב שלו היה חמור מלכתחילה, ואי אפשר לדעת באמת מה היה קורה.
אבל למה שלא יהיה אפשר להאשים את הביורוקרטיה שעקבה את מתן התרופה? הכי טוב להאשים…
יאללה, אז להאשים…
אולי פספסתי משהו בקריאה, אבל ממה שאני מבינה כאן, בעצם אין דרך זמינה לגילוי מוקדם של סרטן השד לאישה צעירה מ-50, שאין לה קרובת משפחה שסבלה מהמחלה. אז מה עוזרות כל הקריאות ל"העלאת מודעות" ו"לכו להיבדק!" שצצות בכל מקום? סבבה, אני רוצה להיבדק, אבל איך?
מה בחורה בת 27 שמודאגת מהסטטיסטיקות יכולה לעשות בנדון?
הי גלית,
אני מצטערת – רק עכשיו ראיתי שהשאלה שלך לא קיבלה תשובה.
אין כיום דרך לגילוי מוקדם של סרטן באשה צעירה מ-50 ללא קרובת משפחה שחלתה בסרטן. זה מצוין כי זה אומר שסרטן בגילאים האלה מאד נדיר. זה בעייתי כי את מעט מקרי הסרטן שיש בגילאים האלה (ללא סיפור משפחתי, כלומר) – אי אפשר לגלות מוקדם מספיק על מנת לשנות את מהלך המחלה.
אין לבחורה בת 27 מה לעשות בנידון, אבל הסטטיסטיקה לטובתך. הסיכוי של אשה בת 27 ללא סיפור משפחתי לחלות בסרטן השד מאד מאד נמוך, ולכן אין מה להיות מודאגים מהסטטיסטיקות.
ומה לגבי סרטן שד אצל גברים?
כמה הוא שכיח? האם יש גברים שמומלץ להם להבדק?
איך בכלל מגלים סרטן שד אצל גבר, שבאופן רגיל לא יבדוק את השדיים שלו?
ומה לגבי הסיווג והטיפול? (יש קולטנים לאסטרוגן ופרוגסטרון? כבר שכחתי את מה שלמדתי בקורס על הורמונים)
ועוד נקודה לגבי טיפול אישי – רק אציין, כפי שאת בוודאי יודעת, שהרפואה היום מתקדמת במהירות לכיוון של טפול אישי אמיתי – כלומר התאמת הטיפול לפי השינויים הגנטיים והאפיגנטיים והפרוטאומיקה/רנומיקה של הגידול המסויים אצל אדם מסויים.
למיטב ידיעתי זה עדיין רק במחקר, אבל זה יגיע על בטוח.
סרטן שד אצל גברים יקבל רשומה משלו, אם לא איבדתי את כל הקוראים עד כה בשל עומס דיכאון.
כבר עכשיו יש התאמה לפי גנטיקה בסוגי סרטן שונים, חלקם על פי הגנטיקה של הגידול וחלקם על פי הגנטיקה של החולה. זה תחום מגניב מאד ומרתק, וגדל במהירות מסחררת. למשל ביטוי או אי ביטוי של EGFR, ALK וכו' בסרטן ריאה, BRAF במלנומה ועוד כל מיני דברים אקזוטים יותר ופחות.
זה מגניב, אבל אני מדבר על משהו גרנדיוזי הרבה יותר של שימוש בdeep sequencing לקבלת גנום וטרנסקריפטום מלא, שימוש בprotein microarrays לקבלת פרוטאום וכיו"ב.
לקבל את *כל* המידע בשלוש בדיקות פשוטות (תיאורטית).
וחוץ מזה, הדכאון שלי, לפחות, לא קשור לרשומות שלך כהוא זה. להיפך – אני רוצה לראות דם!
אלה לא בדיקות פשוטות, כיום הן לא מספיק מהירות ובטח לא זולות אז היום בו נשתמש בהן באופן שגרתי עוד רחוק.
והיו לפחות שתי רשומות על אבולה! זה לא מספיק מדמם עבורך?
מה יותר פשוט מלקחת קצת תאים, להפיק מהם DNA, RNA וחלבון, להכניס למכונה וללחוץ אנטר?
לגבי החלבון – היום עוד די רחוק, אבל לגבי DNA ו-RNA – זה מה שעושים היום, בערך.
עם פחות ממיקרוגרם DNA או RNA את יכולה לקבל גנום או טרסנקריפטום שלם ב-deep sequencing.
זה לא זול, נכון, אבל ברגע שהטכנולוגיה קיימת, זה הולך ונהיה יותר זול.
בכנס אילנית שהיה בשנה שעברה דיברו על סדר גודל של שנים בודדות כדי להגיע ל"יעד הנכסף" של גנום שלם באלף דולר, שזה כלום כסף. "פרוייקט 1000 גנומים" (שכבר כולל כמעט 200 גנומים, אני חושב) אמור להיות בשלבי סיום השנה, וכבר מדברים על פרוייקט מיליון גנומים.
רק להראות סדרי גודל -בשיטות המתקדמות ביותר כיום, מקבלים פי 10 בחזקת 13 יותר מידע (יותר בסיסים עבור כל דוגמת DNA) מאשר בשיטות של לפני עשור! (הקפיצה הגדולה היתה בין 2004 ל-2006, אבל מאז 2006 היה גידול של פי 1000 במידע המתקבל).
והתחום ממשיך להתפתח כאשר אני יודע על לפחות מעבדה אחת כאן בטכניון שמנסה לפתח שיטה חדשה לחלוטין – פיזיקלית ולא אנזימטית – לריצוף DNA.
אוי, נו, אל תעשה את זה עד כדי כך קל עבורי.
נניח שלוקח 5 דקות לעשות סיקוונסינג. נניח. ונניח שאנחנו עושים סיקוונסינג רק לסרטנים השכיחים – שד, מעי וריאה. נניח.ועוד נניח שאנחנו עושים רק למקרים החדשים שיש כל שנה ולא לכולם (כי גם מי שאובחן לפני שנתיים זכאי לבדיקה).
אז אנחנו מדברים בגברים על 1650 סרטן מעי גס + 1325 סרטן ריאה + 2406 סרטן ערמונית, ובנשים על 4412 סרטן שד + 1497 מעי גס + 700 ריאה + 700 רחם.
סה"כ 12690 גידולים חדשים שיש לבדוק. שזה יוצא 63450 דקות על הסיקוונסר, שזה מתורגם ל-44 ימים רצופים של 24 שעות. או, בהנחה של שבוע עבודה של 40 שעות שבועיות – 26 שבועות רצופים של עבודה.
כלומר – חצי שנת עבודה, וזה בהנחה שכל דגימה היא תקינה, שלוקח חמש דקות להפיק את מלוא הגנום, שלא צריך לחזור על הבדיקה, ושעושים סיקוונסינג רק לסרטנים הכי שכיחים.
המכונות האוטומטיות (בשיטות הישנות יותר) יכולות להריץ במקביל 384 דגימות באותו זמן, 24 ריצות ביום (כלומר 384 בשעה).
בשיטות החדשות, כרגע, ניתן להריץ רק דוגמה אחת בכל פעם (אם רוצים גנום מלא), וזה לוקח כמה שעות (אני חושב בסביבות 24 שעות לגנום שלם).
אבל אני סמוך ובטוח שהטכנולוגיה תתקדם ותוך כמה שנים אפשר יהיה להריץ במקביל עשרות, אם לא מאות, דוגמאות במקביל.
בעוד כמה שנים העולם יעמוד על הראש ונוכל לרפא סרטן בעזרת מים מהולים היטב. ואל תשכח שלמצוא את הגנום זה חצי מהעבודה, אתה צריך גם את התרופות המתאימות…
מצאתי את הבלוג הזה עכשיו והוא ממש מעניין אז אני מחטטת פה.
בכל מקרה באיחור רב, לשאלתך גל:
1. ריצוף גנומים חצה את ה1000 דולר עוד לפני שכתבת את ההודעה שלך. המטרה החדשה היא 100, מתחת לזה עלות הפקת הDNA תהיה יקרה יותר מהבדיקה ולכן לא משתלמת.
2. אין שיטות פרוטאומיות טובות, חוץ מניפנוף בשם לא ממש הולך לך עם הטיעון/שאלה הזו. (אני עוסקת בפרוטיאומיקה)
3. שיטות טרנסקריפטומיות מאוד רועשות, תמיד צריך דוגמאות רפרנס ובכל מקרה להכיל אותן על האדם השלם לא נותן שום דבר
3.א כי הגידול הוא הטרוגני. התפרסם השנה מאמר שמראה באמצעות סקירה טרנסקריפטומית של גידולים שככל הנראה זה מה שעומד בבסיס העמידות לנוגדנים (טיפול ביולוגי).
3.ב כי מטרנסקריפטום מקבלים עודף מידע שיותר מבלבל את הרופאים מאשר עוזר להם. אין למידע הזה הרבה משמעות כשאינך יודע האם המוטציות או השינויים שאתה רואה ברצפים הם driver mutations (כלומר מי שגורם לסרטן להיות סרטן אלים) או passangers (עוד מוטציות ושינויים שהם נלווים ופחות משמעותיים בתהליך הסרטני עצמו).
3.ג כך או כך, בעשור האחרון הוזרמו משאבי ענק לקרנות מחקר שיתופיות שעוסקות בריצוף גנומים וטרנסקריפטומים של סרטנים. יש איחוד של ושימוש ב"בנקים" של גידולים שהוסרו מחולים, כמויות מאוד מרשימות והמידע מתפרסם כל הזמן. כל מה שצריך זה לעקוב אחרי כתבי העת הגדולים, שם הרבה מהממצאים מפורסמים ואין ספק שזה יתורגם גם לטיפול. חלק מהמידע זמין באתרים שמאגדים את המידע ומאפשרים לגשת ולחפש מוטציות בגנים שמעניינים אותך למחקר בסרטנים שונים.
3.ד בעקבות מחקרים של מיקרוארייז על גידולים נמצאו וזוהו expression patterns של גנים מסויימים בתת סוגי סרטנים. בחלק מסוגי הסרטן קיימות בדיקות של 50-100 גנים ספציפיים שמהווים את החותמות שנמצאו וכך מאפשרים אבחון מדוייק וטיפול מותאם. למיטב ידיעתי מדובר בבדיקות שאינן בסל הבריאות אך אונקולוג טוב יידע חולים לגביהן.
תודה על הפוסט המעניין. אנחנו בעמותת "אחת מתשע" פועלים להעלאת המודעות הציבורית לחשיבות הגילוי המוקדם של סרטן השד, ותומכים בנשים המתמודדות עם המחלה. גם באתר שלנו ניתן למצוא מידע מפורט על המחלה, התרופות והטיפולים, מידע על זכויות החולה בהקשר זה מול קופות החולים, הביטוח הלאומי ומס הכנסה, ופורום רופאים רב-תחומי בנושא. לאור העובדה שכרבע מהנשים המאובחנות כחולות בסרטן השד הן מתחת לגיל 50, פועלת העמותה בימים אלו לקידום דיון ציבורי ומקצועי על הגילוי המוקדם של סרטן השד: הקדמת גיל הממוגרפיה לגיל 40 וגיבוש המלצות לגבי בדיקה קלינית. נשמח אם תכירו את אתר האינטרנט שלנו, תצטרפו לאוהדים של דף הפייסבוק של העמותה ותגיבו בו.
בברכה
עמותת "אחת מתשע"
תודה שהגעתן עד כאן.
אם אתן כבר בסביבה, מה הביסוס המדעי להמלצות אצלכן באתר לבדיקת כירורג מגיל צעיר ולממוגרפיה מגיל 40?
ממוגרפיה בין גיל 40 ל-50 לא הוכחה כמשפרת את הפרוגנוזה. כלומר – לא בהורדת התמותה ולא בהורדת התחלואה של נשים מסרטן שד. ולכן מאבק להוריד את הגיל הוא אולי פופוליסטי, אבל נכון לעכשיו – לא מועיל.
לעומת זאת להמליץ לנשים לעשות פעילות גופנית – מוכח בצורה מובהקת שמוריד תחלואה מסרטן שד, להניק זמן ממושך, להתחיל ללדת בגיל צעיר. (כן, גם זה צריך להכנס לשיקולים). להמנע מטיפולים הורמונלים מוגזמים (כן, אפשר גם לדבר על IVF) זה אולי לא PC, אבל הרבה יותר יעיל.
בקשר למניעה, יש טיפול שיכול למנוע 100% ממקרי סרטן השד: כריתת שדיים.
וברצינות, אני לא יודעת אם מישהו יודע לענות על השאלה הזו – אבל למה לכל הרוחות האבולוציה תקעה לנו גושי שומן באמצע החזה? ליונקים אחרים, השד של הנקבה שטוח בדיוק כמו השד של הזכר, כל עוד היא לא בתקופת הנקה. מה ההגיון האבולוציוני בשוני המהותי הזה אצל האדם?
תודה על המאמר
גיליתי את זה בדיוק בזמן ( לצערי )
יש לי בקרוב בדיקה ציטולוגית ללקיחת ביופסיה משד
האם ידוע לך כמה זמן לוקח לקבל תשובות מבדיקה כזו ?
לצערי אני לא יכולה לעזור בזה. התשובה תלויה במקום בו לקחו את הביופסיה, האם יש להם פתולוגיה במקום עצמו או שהדגימה נשלחת למקום אחר, וכדומה. הכי פשוט לשאול את מי שהפנה אותך לביופסיה, על פי נסיונו הוא יוכל לענות (או היא).
פינגבאק: חודש המודעות לסרטן השד: העלאת מודעות זה לא מספיק | אינטרנט להשפעה ושינוי חברתי
פינגבאק: הציצים של אנג'לינה | סוף העולם – מבט מהיציע
פינגבאק: השדיים של אנג'לינה | הוזה מִלִים
פינגבאק: ממוגרפיה לא יעילה! הפסיקו עם זה מיד! | סוף העולם – מבט מהיציע
פינגבאק: ממוגרפיה לא יעילה! הפסיקו עם זה מיד! האמנם? | הידען
פינגבאק: "ממוגרפיה לא יעילה! הפסיקו זאת מיד!" זעקו כותרות בעיתון | סוף העולם – מבט מהיציע