היום יומולדת…

טוב, לא היום – לפני שבוע. כן, כן, הבלוג חוגג שנה ולכבוד זה מגיעה לו עוגה! טוב, לא בדיוק לו. זו העוגה ליום ההולדת שלי, שנהגתה על ידי הבנזוג ובוצעה על ידי ההיא עם העוגות כמתנת יומולדת מתוקה. מאד משתלם להכיר מעצבות עוגות מקצועיות!

אז… אם לתקן את ההכרזה המקורית – היום לא-יומולדת לבלוג, ולכבוד זה הוא לא קיבל עוגה! עכשיו אפשר להמשיך.

עוגה!

כפי שניתן לראות, על העוגה מונחת צלחת פטרי ענקית ובמרכזה עומדת הרופאה האמיצה וממגרת מחלות אימתניות במו מזרקיה. העוגה, למי שתוהה, היתה עוגת שוקולד מצוינת עם פצפוצים. משובחת כמו הדגמים שעליה.

דגם ראשון: Ebola Virus

וירוס האבולה הוא אחד הוירוסים המפורסמים בעולם. הוא בעל צורה המכונה "מקל הרועים", והוא בנוי ממטען גנטי ומעטפת חלבון. הוא נישא באוויר, ומדבק מאד. בהכנסו לגוף המארח הוא גורם להרס של כלי הדם הקטנים, מה שמביא לדימום, הרס איברים פנימיים ולבסוף למוות בחלק מהמקרים. זוהי רק אחת ממשפחות הוירוסים שגורמות לקדחות מדממות.

ידועים כיום חמישה חברים במשפחת וירוסי האבולה, כל אחד מהם הוא בעל קטלניות משתנה, כשלפחות אחד מהם כלל אינו קטלני לבני אדם.

אין כיום טיפול לקדחת מדממת, פרט לטיפול תומך. כלומר – נוזלים, מנוחה, הורדת חום.

פרט טריויה לא חשוב – יש לי בובה של אבולה בבית שקיבלתי מחברה ביחד עם המשפט "זה איום ונורא, אני לא רוצה את זה אצלי. את בטח תאהבי את זה".

מקומות לקרוא עוד – מאתר ה-CDC, מאתר ה-WHO, מאתר eMedicine, ואפילו בבלוג זה ממש.

דגם שני: Clostridium perfringens

חיידק זה הוא מתג גרם חיובי (כלומר, נצבע בצביעת גרם), אנאירובי (כלומר, לא אוהב חמצן), שיודע ליצור נבגים. נבגים, כזכור, היא צורת חיים עמידה להפליא שיכולה לשרוד שנים בתנאים קיצוניים מבלי להיהרס. עם ההגעה לסביבת חיים מתאימה (נגיד – בני אדם), הנבג הופך חזרה לחיידק חי, שמתחיל להתרבות ולהרוס את סביבתו.

משפחת הקלוסטרידיום מכילה כמה חיידקים ידועים, בינהם הטטנוס והדיפיצילה. קלוסטרידיום טטנוס גורם לצפדת, מחלה שבה השרירים בכל הגוף מתכווצים בכוח גובר והולך עד למוות. קלוסטרידיום דיפיצילה בסך הכל גורם לשלשול קשה במקרים בהם בשל שימוש ארוך באנטיביוטיקה חיידקי המעי ה"טובים" עוברים למקום מגורים אחר, ומשאירים את המעיים לטיפולם של הקלוסטרידיומים.

מה שמשותף לכולם הוא שהחיידק עצמו איננו זה שגורם למחלה, אלא החומר שהוא מפריש. הטוקסינים של הקלוסטרידיומים הם הגורמים למחלות הקשות.

כמו אחיו, גם C. perfringens מפריש טוקסין שעלול לגרום לשלשול קשה, ולמעשה הוא בין הגורמים העיקריים בארה"ב להרעלות מזון. אבל ברור לכולם שלא בגלל הרעלת מזון הוא הגיע לעוגה שלי, נכון?

C. perfringens שייך למחלה נוספת – נמק.

בניגוד לנמק שנגרם כתוצאה מהפסקת אספקת הדם לאבר גוף כלשהו, הנמק של הקלוסטרידיום הזה שונה. הנבג חודר לאיזור של פצע פתוח, הופך לחיידק חי, ומתחיל להתרבות. עם התרבותו הוא מתחיל להפריש טוקסין שהורס את הסביבה (שרירים, עור, מה שבא ליד), ובמקביל מפריש גזים (כחלק מתהליך הנשימה התאי שלו). התוצאה – נמק גזי. בבדיקה אפשר להרגיש בועיות קטנות מתחת לעור באיזור הנמקי.

הטיפול כולל כריתת החלקים הנמקיים ומתן אנטיביוטיקה מתאימה.

פרט טריויה למתקדמים – למעשה, ההבדל בין המחלות נובע מההבדל בין הטוקסינים שהחיידק מייצר. ישנם מספר זנים שונים של C. perfringen, שכל אחד מהם מייצר טוקסין אחר ולפיכך גורם למחלה אחרת.

מקומות לקרוא עוד – מאתר ה-FDA (רק לגבי הרעלת מזון), מאתר eMedicine, ומאמר מאתר ה-CDC.

דגם שלישי: Yersinia pestis

ירסיניה הוא חיידק מגניב מאד. מעגל החיים שלו כולל נשאות על ידי פרעוש שיושב על כל יונק (מסנאים ועד לעכברושים). הפרעוש עוקץ את האדם, החיידק נכנס לדם וגורם למחלה.

המגניבות של החיידק נובעת מהעובדה שהוא יכול לגרום לשלוש מחלות שונות – דֶבֶר חבורות, שהוא הדֶבֶר הקלאסי הקשור לנפיחות במפשעה או בבתי השחי, חום ומוות (לפעמים), דֶבֶר נשימתי שהוא בעצם צורה של דלקת ריאות קשה, שנגמרת במוות (הרבה פעמים), ואלח דם, שהוא זיהום של הדם כולו, חום גבוה, צמרמורות ומוות (ברוב הפעמים).

נכון מגניב?

המגניבות הנוספת של דֶבֶר נובעת מהעובדה שהוא אחראי לאחת מהמגפות הקטלניות ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. היא שינתה את הכל – אמנות, כלכלה, מבנה החברה ועוד ועוד. רק תגידו משהו והדבר קופץ לצעוק "אני אחראי לזה!".

הטיפול כיום קל יחסית – החיידק רגיש לחלק ניכר מסוגי האנטיביוטיקה שאצלנו.

פרט טריויה מטופש – קצת אחרי האבולה קיבלתי גם דגם ענק של חיידק דֶבֶר מחבר אחר. מאז הילדים רבים על "מי ישחק עם הבובות של אמא", והמשפט "אני עם האבולה ואת עם הדֶבֶר" נשמע תדיר בביתנו.

מקומות לקרוא עוד – מאתר ה-CDC, מאתר ה-WHO, ואפילו מאתר הנאשיונל ג'אוגרפיק. אבל עזבו, למה לקרוא אם אפשר לשמוע אותי מקפצת לגבי דֶבֶר?

דגם רביעי: Helicobacter pylori

הליקובקטר הוא חיידק בעל צורה ספירלית שמפריש חומר המגן עליו מפני חומציות הקיבה. הוא משתמש ביכולת הזו על מנת לחיות בשקט ובשלווה בקיבה ובתריסריון, ולגרום ללמעלה מ-80% ממקרי כיבי הקיבה והתריסריון.

זהו חיידק יחסית צעיר – התגלה לפני קצת פחות משלושים שנה בדרך מקורית להפליא. הרופא שגילה אותו החליט שהדרך היעילה ביותר להוכיח כי החיידק הזה גורם לאולקוס היא על ידי הדבקה עצמית. גאון. הוא קיבל פרס נובל על התגלית שלו, וגם אולקוס…

הטיפול בזיהום בהליקובקטר מורכב משילוב של אנטיביוטיקה ונוגד חומצה, והוא יעיל מאד.

פרט טריויה למרחיקי לכת – החיידק לא רק מפריש חומרים שנוגדים את החומצה של הקיבה, הוא גם מתחפר בדיוק במקום אליו תאי מערכת החיסון לא מצליחים להגיע, וכך מתחמק מכל קווי ההגנה האפשריים.

מקומות לקרוא עוד – מאתר ה-CDC, מאתר ה-NCI, מ-eMedicine, ואיך אפשר בלי – מאתר פרס נובל.

עד כאן חגיגות השנה לבלוג. מהשבוע הבא נחזור למתכונת השידורים הרגילה, בתקווה שתהיה לנו שנה מלאת רשומות מענינות, כנסים מרתקים ובעיקר – ללא מחלות (אמרה בעודה רתוקה למיטה בשל וירוס).

—

להרחבת קריאה בנושא הרשומה:

• מהספרייה הפנטסטית – דבריו של ספרן הלילה לגבי ההיא עם העוגות.
• מחדר 404 של עידו קינן – דבריה של רותם ברוכין בעצמה על העוגות שלה (הראשונה היא עוגה ליום ההולדת שלי בשנה שעברה. כאמור – שווה להכיר את רותם).
• מגיימפאד – דבריו של עידן זיירמן לגבי עוגת הזומה שהגיעה רחוק מכל עוגה אחרת.

כל התמונות לקוחות מאתר GiantMicrobes.com.