כשהאו"ם ממש משתדל

האו"ם, כידוע, הוא ארגון שמטרתו לשפר את העולם. יוניצ"ף, הזרוע של האו"ם שאחראית לשלומם של ילדים, משפרת את העולם בכל יום. הם מגיעים לכפרים נידחים כדי לחסן ילדים, לדאוג להם למזון, תרופות וכל דבר נוסף העוזר לקיומם. מטרתם היא להגיע להוריד את תמותת הילדים בעולם לאפס, או קרוב לזה.

בקיצור, מדובר בארגון בעל כוונות טובות מאוד. רק שכולנו יודעים הדרך לאן מרוצפת בכוונות טובות.

בנגלדש היא מדינה שנמצאת בין הודו למיאנמאר (ועוד כמה מדינות בסביבה, שאני לא מכירה את שמן העברי התקין). היא אחת המדינות העניות בעולם, וקצת פחות ממחצית מהאוכלוסיה שלה נמצאת מתחת לקו העוני. יש בה נופים נהדרים ושכיות חמדה עתיקות, ואין בה מים לשתייה.

כלומר, יש, אבל המים הקרובים לפני הקרקע מזוהמים מאוד וגורמים למחלות קשות. במדינות עניות עד כדי כך, שלשול מביא במהירות לתת-תזונה, ותת-תזונה היא קטלנית. האו"ם החליט להתגייס לעזרה ובשנות השבעים יוניצ"ף בשיתוף פעולה עם חברות בנגלדשיות, חפרה בארות מים בכל בנגלדש. הבארות תוכננו להגיע לעומק של עד 200 מטר, שבו המים כבר נקיים מכל זיהום מיקרוביולוגי. נעשו בדיקות לאיכות המים והם נמצאו טובים לשתייה. הבארות כוסו במשאבה ייחודית שמנעה כניסת זיהומים, והתכנון המשובח יצא לדרך. מים לכל ילד! די לזיהומי המעיים הקשים!

החל משנות השמונים הבארות עברו למפעילות פרטיות וכולם חזרו הביתה שמחים ומרוצים, כולל הבנגלדשים שעתה יכלו לשתות בשקט, בלי לחשוש ממחלות. עד ש….

עד שהתחילו להגיע דיווחים על מחלת עור מוזרה. כתמים בכפות הידיים והרגליים, קשקשת בכפות הרגליים, כתמים על החזה ותופעות מוזרות נוספות. ב-1987 נאספו מספיק מקרים על מנת שאפשר יהיה לזהות את המחלה – הרעלת ארסן.

בקבוק ארסן. למצולם אין קשר לתוכן הרשומה.

ארסן (זרניך) הוא חומר הנמצא באופן טבעי באדמה, במים ובאוויר, לרוב במינונים מאד קטנים. הוא שימש בעבר כחומר צבע, והיום משמש כחומר משמר ולהדברה. שמו נקשר לכמה ממקרי ההרעלה המפורסמים בעולם, ויש הטוענים כי נפולאון בונפרטה הורעל על ידי ארסן. אבל בכל מקרי ההרעלה היה מדובר בכמויות אדירות (יחסית) של הרעל שהוחדר באופן מכוון למזון של האדם המורעל.

איך הורעלו אותם בנגלדשים?

ובכן, מסתבר שכאשר יוניצ"ף חפרה את בארות המים שהביאו מים טהורים לכל אדם בבנגלדש הם בדקו כי המים אכן טהורים, ואכן לא מכילים חומרים רעילים, פרט לחומר אחד – ארסן. החומר הזה לא נחשב בשנות השבעים חומר מסוכן העלול להמצא במקורות מים ולכן לא בדקו לנוכחותו. בשנות התשעים, כשהידיעה על מקרי ההרעלה התפשטה בעולם חזרו אנשי יוניצ"ף וגילו כי לפחות שני-שלישים מהבארות מכילות פי חמישה ויותר מרמת הארסן המותרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (זרוע אחרת של האו"ם; אלה אנשים אחרים לגמרי עם כוונות טובות משלהם). בחלק גדול מהמקרים הרמות היו גבוהות פי עשרה ואף פי 30 מהרמות המקסימליות הבטוחות. על פי הערכות שמרניות למעלה מ-20 מליון אנשים נחשפו במשך שנים לרמות אדירות של ארסן. הערכות אלה הולכות וצומחות עם השנים, ככל שממדי ההרעלה מתבררים.

להזכירכם – אנחנו מדברים על מדינה ענייה, נטולת משאבים שיכולים לטהר את המים הקרובים לפני השטח. הבררה מאד פשוטה – להמשיך להרעיל את האנשים או לסגור את הבארות ולהחזיר אותם לשתיית מים הידועים כמכילים חיידקים וטפילים מסוכנים. בכל דרך שהיא – כולם מפסידים.

ההחלטה היתה מעורבת. לאחר דגימה של חלק גדול מהבארות הוחלט לסגור את הבארות המזוהמות במיוחד אבל להמשיך להפעיל את אלה שבהן רמת הארסן נמוכה יחסית ולנסות לחפור בארות חדשות ממוגנות היטב כנגד חדירת ארסן מהקרקע. הבעיה היא שעלות חפירת הבארות האלה גבוהה מאוד, וכאמור, בנגלדש מדינה ענייה מאוד.

ילדים ליד באר נטולת ארסן

מכיוון שאין תרופה להרעלת ארסן, בטח שלא בממדים כאלה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לעקוב אחרי האנשים שנחשפו לארסן. תוצאות המעקב, נכון להיום, מחרידות.

ראשית צריך להכיר את המושג של תקופת חביון. כלומר, הזמן מהחשיפה ועד להופעת המחלה. תקופת החביון בין החשיפה לארסן לבין הופעת הנגעים העוריים הראשוניים היא 10 שנים. לפיכך נפוץ לראות ילדים בני 10 בעלי נגעים אופיניים להרעלה זו. הבעיה היא שמתגלים הרבה ילדים מתחת לגיל עשר, כנראה בשל חשיפה תוך-רחמית לרעל. כמות הנגעים וחומרתם עומדים ביחס ישר לכמות הרעל שנצרך. כלומר – ככל שאדם נחשף ליותר רעל כך הנגעים שלו חמורים יותר.

אבל הכתמים הכהים על הידיים, החזה וכפות הרגליים הם לא הבעיה האמיתית של האנשים האלה. הבעיה היא שארסן הוא חומר מסרטן, והוא גורם לסרטן בכל מקום אליו הוא מגיע.

דמיינו שאתם שותים כוס מים. עכשיו דמיינו את הדרך שהמים עושים בגוף שלכם – ושט, קיבה, מעי, ומשם ספיגה למערכת הדם, מעבר לכל אברי הגוף, ולאחר מכן ספיגה מחודשת לכליות, משם מעבר לשלפוחית השתן והפרשה החוצה.

עכשיו הוסיפו סרטן לכל אחד מהמקומות האלה. הבעיה היא שתקופת החביון עבור סרטן ארוכה בהרבה, מה שאומר שרק עכשיו מתחילים לצוץ מקרי הסרטן הראשונים. בשנים הקרובות צפויה בבנגלדש עליה במקרי סרטן העור, ועל פי מה שידוע ממקומות אחרים בהם יש מים המכילים ריכוז ארסן גבוה צפויה עליה גם בשיעור מקרי הסרטן של האיברים הפנימיים כמו סרטן ריאה, סרטן כבד, סרטן שלפוחית השתן וסרטן כליה.

לארסן תופעות בריאותיות קשות נוספות כמו פגיעה נוירולוגית, סכרת, ופגיעה לבבית, אבל תקופת החביון עבור פגיעות אלה לא ידועה.

אז אין מה לעשות?

מבחינת האנשים שכבר נפגעו – אין כמעט מה לעשות. אחריהם רק עוקבים לגלות סיבוכים מוקדם ככל הניתן. כלומר – טיפול בסכרת כשהיא מגיעה, מעקב אצל רופאי עור במטרה לאתר סרטן עור מוקדם ככל הניתן ודברים דומים.

מבחינת האנשים שעוד לא נפגעו, או נפגעו מעט, יתכן שיש תקווה. ראשית, כאמור, הבארות המסוכנות ביותר נסגרו. שנית, יש רופאים המנסים לתת לאנשים שנחשפו לבארות האלה חומרים שסופחים ארסן. לא ברור אם הטיפול יעיל, אבל מנסים. שלישית, האנשים החשופים מקבלים תוספי תזונה וויטמינים במטרה להפוך את היכולת של הגוף שלהם להתנגד לסרטן ליעילה יותר. גם אסטרטגיה זו לא וודאית, ויתכן שהיא לא יעילה, אבל כאמור – מנסים.

הבעיה העיקרית היא המשך החשיפה, הרי הטיפולים היעילים ביותר לא יהיו יעילים מספיק אם האנשים ממשיכים לשתות מים מורעלים, ולכך, לצער כולם, אין פתרון. כמו שנאמר, כשהבחירה היא בין מוות עכשיו מזיהומי מעיים לבין מוות אחר כך מהרעלה – זו לא באמת בחירה.

כן, הפעם כולם מפסידים.

להעמקת הידע:

• מאתר ארגון הבריאות העולמי מאמר ארוך ומרתק הסוקר את משבר בנגלדש מתחילתו ועד ימינו.
• אתר שמגייס תרומות עבור חציבת בארות נקיות מארסן.
• יוניצ"ף ישראל – הם בדרך כלל בסדר גמור!
• האתר הרשמי של בנגלדש, וגם מידע בעברית מאינציקלופדית טמקא.
• מידע כללי על הרעלות ארסן מאתר ה-CDC (לא שייכים לאו"ם, לשם שינוי) ומאתר רפואי חביב.
• ואחרון אחרון חביב, כתבה על ארסן ממש כאן בישראל מאתר כלכליסט.

תמונת בקבוק הארסן לקוחה מכאן. תמונת הבאר נטולת הארסן לקוחה מהאתר הזה, שגם הוא מגייס תרומות לחפירת בארות חדשות.

תודה, כרגיל, לאהוד מימון על העריכה נטולת הרבב.