משרלוק ועד פייתון

רשומה זו מוקדשת בחיבה עמוקה למורן חובבת הצרעת וההולמס

בינואר 1903, מיד לאחר שנסתיימה מלחמת הבורים, מר ג'יימס מ' דוֹד הגיע לבקר את שרלוק הולמס במעונו אשר ברחוב בייקר 221B. דוֹד סיפר להולמס על חברו לגדוד, גודפרי אמסוורת', שהתגייס יחד עמו שנתיים קודם לכן. השניים הפכו לחברים טובים, ובמשך חצי שנה שמרו אחד על גבו של השני, עוללו תעלולים וחלקו מסטינג. בקיצור – רעות גברית אמיתית.

אלא מאי, אותו גודפרי אמסוורת' חטף כדור בקרב, ומאז נעלם מעל פני האדמה. הוא שלח מכתב אחד לג'יימס שלנו, וזהו. ג'יימס הנרעש ניסה לחקור בעצמו לגבי ההעלמות המסתורית. הוא הצליח להגיע עד לבית אביו של גודפרי, ואף גילה בקתה שבה חברו הסתתר. אולם הסיבות להסתתרותו נשארו עלומות וג'יימס גורש מהאחוזה בבושת פנים.

מכאן ברור מדוע ג'יימס פנה לעזרת שרלוק. מי לא יגיע עד לבלש המבריק ביותר בהיסטוריה של האנושות כדי למצוא את החבר שלו מהצבא? זה לא שהיה אז פייסבוק.

בזכות שרלוק השניים מצליחים לפגוש את גודפרי ולשמוע את סיפורו הלא ייאמן לגבי הצרעת החמורה בה לקה לאחר שנכנס למיטתו של חולה צרעת בטעות.

ועכשיו, אם תסלחו לי, הבה נקפוץ מ-1903 לשנת 2011. אל דאגה, עוד נחזור לסיפורו של גודפרי אמסוורת'.

צרעת נגרמת על ידי החיידק Mycobacterium leprae. החיידק התגלה בשנת 1873 על ידי גרהארד ארמור הנסן, ולפיכך הצרעת קיבלה את השם המכובד "מחלת הנסן".

אם השם של החיידק נשמע לכם מוכר זאת כיוון שמדובר באותה משפחה חד תאית שממנה מגיעים גם חיידקי השחפת. כמו חיידק השחפת, גם חיידק הצרעת מתרבה לאט מאוד מאוד, ויכול לפגוע באיברים שונים. מכאן אפשר להבין את ההקבלה הנוספת לשחפת – הצורך בטיפול תרופתי משולב על מנת להכחיד את המחלה.

אבל זו מחלה ממש מדבקת ונורא מסוכנת, נכון?

לא ממש. למעשה, רוב האנשים שנדבקו בצרעת לעולם לא יפתחו את המחלה. באנשים שכן מפתחים את המחלה עוברות בין שנתיים ל-12 שנים לאחר שנדבקו עד שהיא מתפרצת.

ככל הנראה היא מועברת בטיפות רוק כמו שחפת. אדם נגוע מדביק אנשים אחרים, חוץ מאשר באמריקה שם (על פי תרבית שנלקחה מפצעי המצורעים) כשני שליש מהאנשים נדבקו כנראה כתוצאה ממגע עם ארמדילו. כן. החיה המוזרה בייקום מעבירה גם צרעת.

החיידק נשאף לריאות ועובר בזרם הדם לאיברים שונים. שם הוא דוגר עד להופעת הצרעת.

לארמדילו הזה אין צרעת. ככל הידוע לי.

ואז יש לאיש צרעת והאיברים נופלים לו!

אה… לא. נפילת האיברים היא מיתוס מעניין אך לא לגמרי קשור למחלה עצמה.

סוג הצרעת שיש לאדם תלוי בתגובה החיסונית שלו, וליתר דיוק בתגובת החיסון התאית שלו. אנשים בעלי מערכת חיסונית גרועה יפתחו בעיקר מחלה עורית. אנשים בעלי מערכת חיסונית טובה יפתחו מחלה נשימתית (אלה האנשים שידביקו ארמדילואים ואנשים אחרים), ואנשים בעלי מערכת חיסונית בינונית יפתחו שילוב של השניים.

אבל האיברים שלהם לא יפלו?

לא. מצד שני – יש פגיעה עצבית נרחבת בצרעת מתקדמת.

החיידק, אתם מבינים, גורם ליצירת אותן גרנולומות כמו בשחפת. הגרנולומות הללו יכולות להתפתח בריאות (ולכן יש מחלה דמוית שחפת ריאתית), בעור (ולכן נוצרים פצעים), בעיניים או בקצות העצבים, ובמקרה זה ישנם נזקים עצביים שונים. החל מפגיעה בתחושה בקצות האצבעות והרגליים ועד להפרעות בתנועה ופגיעות נוספות. כמובן שככל שעובר יותר זמן מהאבחנה ועד לטיפול הנזק לעצבים חמור יותר.

למעשה, צרעת כיום היא המחלה המדבקת העיקרית שגורמת לנזק עצבי.

איך מרפאים צרעת?

ובכן, יש את השיטה הישנה והטובה של טיפול במגע אלוהי.

לאלה מאיתנו שמעדיפים שיטות מדעיות יותר, ישנם שילובי תרופות אחדים בהתאם לסוג המחלה. מסתבר שמכיוון שמדובר בתגובות שונות של מערכת החיסון, כל אחד מסוגי הצרעת דורש שילוב תרופתי אחר, ולמעשה הדבר החשוב ביותר עם הגעת חולה צרעת למרפאה הוא לאבחן מהו סוג הצרעת שיש לו על מנת להתאים לו את הטיפול הטוב ביותר.

טיפול שגוי יגרום להתפרצויות חוזרות של צרעת, שכאמור עלולות לגרום לנזק עצבי מצטבר, לעיוורון, וכמובן – לסטיגמה חברתית קשה.

רגע! את כל הזמן אומרת ששחפת היא כמו צרעת! אז יש גם עליה בצרעת מאז שיש איידס?

לא. לשמחת כל המעורבים בדבר, אין עליה במספר מקרי הצרעת. בניגוד לשחפת שפורחת בנוכחות HIV, דוקא הצרעת לא מראה סימני חזרה, וטוב שכך.

בשנת 1991 ארגון הבריאות העולמי הכריז על הצרעת כמועמדת להכחדה. הוגדר כי פחות ממקרה אחד חדש לכל 10,000 אנשים (בריאים) ייחשב כהכחדת המחלה. המטרה היתה להכחיד את הצרעת עד שנת 2000. היום, 11 שנה אחרי התאריך המיועד העולם עדיין מנסה להעלים את המחלה התנ"כית הזו.

בברזיל, קונגו, אנגולה ומדינות אחדות נוספות צרעת עדיין משתוללת (יחסית למחלה ממש ממש איטית, בקושי מדבקת, ועם זמן דגירה ארוך להחריד). בארצות אלה בני ביתם של המצורעים מטופלים באנטיביוטיקה למניעת הדבקה. בשל החשש להתפתחות זנים עמידים לאנטיביוטיקה, המלצת ארגון הבריאות העולמי היא לחנך את בני הבית להמנע ממגע קרוב עם החולה, ולעקוב אחריהם לגילוי מוקדם של המחלה.

אחד הדברים המענינים הוא שחיסון נגד שחפת, ה-BCG יעיל במניעת צרעת. קיים כיום ויכוח לגבי הצורך במתן החיסון הזה (כי הוא לא יעיל נגד שחפת אבל מצליח לבלבל את הבדיקות לגילוי שחפת) דווקא כדי לחסן נגד צרעת ולא שחפת. כן, עולם מוזר.

אז… רק לזומבים נופלים איברים והצרעת הולכת להכחד?

כן, בנושא של צרעת אנחנו (ארגון הבריאות העולמי ואני) מאד אופטימיים – כל עוד לא נמצא איזושהי מחלה חמורה של מערכת החיסון שתגרום להופעתה מחדש של הצרעת, העולם בדרך הנכונה להיפטרות ממנה.

רגע! מה עם גודפרי?

אה, גודפרי. ובכן, שרלוק הבחין כי סיפורו של החייל לשעבר לא הגיוני. הרי אי אפשר להדבק בצרעת ממיטה, ובוודאי שלא לחלות כל כך מהר. לפיכך הוא הביא עימו רופא שקבע חד משמעית שגודפרי חולה במחלה "איכטיוזיס" אשר גם קלה לריפוי וגם איננה צרעת. כך גם גודפרי הצטרף לכל המצורעים לשעבר בעולם.

כרגיל, תודה לאהוד מימון על ניכוש הטעויות.

תמונת הארמדילו נטול הצרעת לקוחה מהאתר הזה.

להרחבת הקריאה –

• מאתר ארגון הבריאות העולמי על צרעת, וגם כמה נקודות חשובות מאתר ה-CDC.
• סקירה מצוינת של הלאנסט לגבי צרעת (שגם מוזכר בסיפור של הולמס, דרך אגב).
• ארגון אמריקאי ששם לעצמו למטרה לתמוך בחולי הצרעת בעולם.
• ארמדילו המעבירים צרעת באתר ה-New England journal of medicine ובאתר ה-CNN.
• ולהולמסופילים שביננו, פרשת החייל הלבן במלואה כולל קישורים רלוונטים וכן נסיון להסביר מהי אותה איכטיוזיס בלתי ידועה שתקפה את גודפרי.