יתושים והתחממות גלובלית

כפי שחלקכם ניחשו, שהינו בפאריז הסגרירית בשבועות האחרונים. היה מאד נחמד, אפילו שלא הצלחתי לבקר במכון לואי פסטר. בניגוד ל-CDC באטלנטה שעורכים סיורים מודרכים לאנשים שמתלהבים ממחלות מדבקות, במכון לואי פסטר אין סיורים מודרכים. לא נורא, עלינו על האייפל במקום.

הבעיה היתה החזרה לארץ. ממקום עתיר גבינות וצרפתים חזרנו למקום עתיר חומוס ויתושים. כן, כן, היתושים עטו עלינו כאילו ניסו להשלים את כל הימים בהם שהינו בניכר.

רוב היתושים סתם מציקים אבל יש זן אחד מטריד במיוחד. הוא חיכה לי בין דפיו של מקומון בבית הורי. להלן התמונה:

Aedes albopictus הכפרסבאי

יתוש הנמר האסייתי לא מיוחד בשום צורה שהיא. באמת שלא. הוא בוקע מביצה, עף, מזדווג, מטיל ביצים ומת. הוא נוהג לעשות את זה בחלקים נרחבים של אסיה ואפריקה, ולאחרונה היגר לברזיל ולמזרח ארה"ב של אמריקה. כאמור, גם אלינו הוא הגיע.

רק שכמו חברים אחרים מאותה משפחה יתושית, היתוש הזה מהווה נשא של וירוסים שונים ומשונים. הוירוסים הללו "תופסים טרמפ" על היתוש וטסים איתו הרבה מעבר למקום המקורי שבו הם חיו.

רשימה חלקית של הוירוסים כוללת את קדחת מערב הנילוס (ולא הנילוס המערבי כפי שהיא נקראת בטעות), קדחת דנגה (40-80% תמותה ללא טיפול), צ'יקונגוניה (20-50% תמותה ללא טיפול) ומחלות נוספות.

אם השמות נשמעים לכם טרופים ובלתי מובנים – אתם צודקים. רוב המחלות שנישאות על ידי היתושים האלה מעולם לא הטרידו את האדם הלבן שחי צפונית לקו המשווה. רק בשלושים השנה האחרונות היתוש הזה החל להגר למקומות של בני תרבות ולפתע איטלקים חלו בצ'יקונגוניה, ניו-יורקרים בקדחת מערב הנילוס ומקסיקנים בקדחת דנגה.

ההשערות לגבי ההגירה של היתושים הללו שונות ומגוונות. לגבי איטליה הועלתה האפשרות של הגעת היתושים בתוך משלוח צמיגים. מקרים בודדים של צ'יקונגוניה בצרפת יוחסו בכלל להדבקה על ידי אדם שהגיע מקונגו. אבל לא כל הדבקה אפשר לייחס למקרה, משלוח נגוע וכדומה.

כיום ההשערה הבולטת היא התחממות כדור הארץ. השינויים שגורמים להמסת הקטבים מאפשרים ליתושים לעוף הרחק מהמקומות המקוריים בהם הם חשו בנוח, וכך להפיץ את ה"טרמפיסטים" שלהם הרבה מעבר לרגיל.

עכשיו הנה השאלה החשובה באמת – האם המחלות משתנות כתוצאה מהשינוי הגאוגרפי? האם קדחת מערב הנילוס נראית אותו הדבר בארצות הברית ובמצריים?

ובכן בינתיים כן. הוירוסים גורמים לאותן מחלות, אם כי באיזורים שונים לגמרי. התמותה לא רבה יותר, אבל בשל חוסר המוכנות של האוכלוסיה קשה לאבחן את המחלות האקזוטיות, ומכאן קיים קושי בטיפול ובהחלמה.

ובעצם, הבעיה הקשה באמת היא מה שצפוי לנו. עם המחלות שכבר התפשטו לחצי הכדור הצפוני אנחנו מסוגלים להתמודד. אבל מה יקרה כשעוד ועוד מחלות ימצאו את הנשא המתאים לנדוד איתו לאיזורים מיושבים בצפיפות? האם אנחנו באמת מוכנים לאיום טרופי?

לקריאה נוספת:

• מאתר ה-CDC החביב עלי, איך צ'יקונגוניה מועברת? כולל תמונת תקריב של היתוש האהוב על כולנו. כמו כן דף מידע ארוך על היתוש והתפשטותו ברחבי העולם, וכן מכתב לעורך לגבי בידודו במקסיקו.
• יתושים באוסטרליה, כולל מפה חביבה.
• מאתר המחלקה למניעת מחלות באילינוי, איך לזהות ולהשמיד את האיום האסייתי.
• כתבה משנת 2001 מאתר הנשיונאל ג'אוגרפיק המאיימת בפלישת הייתוש לארה"ב.