מחסומים לא פוליטים

הרשומה היום היא רשומה מקדימה לשני צברי מחלות שהרבה זמן רציתי לכתוב עליהן – מחלות פריונים ("הפרה המשוגעת" ודומותיה) ודלקת קרום המוח במענה לבקשה ממורין, כן, אותה אחת מהרשומה על השחפת.

המשותף לשני צברים אלה של מחלות הוא הפגיעה במוח, והמיוחד בהן הוא… הפגיעה במוח. ולמה זה כל כך מיוחד?

או, בדיוק בגלל זה נדרשת רשומה מקדימה.

המוח האנושי הוא קודש הקודשים, לפחות לפי הגוף שלנו. יש לו שלושה מחסומים טבעיים: אחד מפני פגיעות חיצוניות, הלוא היא הגולגולת, אחד מפני מחוללי מחלות, שהיא מערכת חיסון ייחודית למוח (כן, יש לו צבא פרטי. זה די מגניב), ואחד הוא מחסום דם-מוח, ועליו אני רוצה לדבר.

מטרת הדם היא להעביר חומרים מנקודה אחת בגוף לנקודה אחרת. זוהי מערכת הכבישים של הגוף.  אין איבר בגוף שמונע מחומרים מהדם להכנס אליו, חוץ מאשר המוח. כימותרפיה, סוגים מסוימים של אנטיביוטיקה, נוגדנים, תאי דם לבנים, רוב המולקולות הגדולות – פשוט לא עוברים את מחסום הדם-מוח. גם חיידקים, טפילים, ולפחות חלק מהווירוסים לא מצליחים לעבור אותו. זה בנוסף לעובדה שמולקולות מורכבות של סוכר לא עוברות את המחסום ולכן כאשר כל הגוף יכול לפרק מאגרי שומן ולהשתמש בסוכר המופק מהם, המוח רעב לגלוקוז טהור.

אז, למה זה טוב?

כדי להגן. המוח קריטי לחיים ואין לו עתודות תפקודיות. פגיעה קטנה בו עלולה לשתק את האדם לשארית חייו. ובמלחמה כמו במלחמה – אפס סובלנות. במקום להסתכן במעבר של טפיל או חיידק מסוכן אל הרקמה הפגיעה ביותר והחשובה ביותר בגוף כלום לא עובר, וזהו.

גנדלף מדגים איך נראה מחסום (לקוח מהבלוג http://teenymanolo.com/)

כלום?

טוב, לא ממש כלום. אחרת לא היו לנו מחלות שפוגעות במוח, אבל המחלות האלה ייחודיות בדיוק בגלל היכולת שלהן להתגבר על המחסום.

מה המחסום הזה בכלל?

או, טוב ששאלתם.

בתור התחלה, התאים המרכיבים את דופן כלי הדם במוח צמודים אחד לשני יותר מאשר בשאר הגוף. כמעט אין מרווחים בין תאים אלה, ולכן כל חומר שרוצה לעבור מכלי הדם אל המוח חייב להשתמש בחלבונים נשאים מיוחדים או במשאבות הקיימות בתא. נוסף לכך יש הרבה פחות משאבות כאלה בתאי דופן כלי הדם במוח והן מאד סלקטיביות, כך שהמעבר לא פשוט בכלל.

יתר על כן, תאי המוח עצמם אטומים יחסית לתאים אחרים בגוף. כדי להיכנס אליהם חומרים זקוקים לתעלות מיוחדות או לחלבונים הנשאים שהזכרנו קודם.

מחסום דם-מוח, תמונה להמחשה

אבל רגע, אלכוהול, סמים, ניקוטין – כולם עוברים!

נכון. אלה חלק מהחומרים שכן מצליחים למצוא דרכי הסתננות אל המוח ומשפיעים עליו. אך הם המיעוט ובכל זאת רוב החומרים לא מצליחים להגיע אל המוח, כך שראוי להעריך את החומרים שכן עוברים, וכמובן, את מחוללי המחלות שמצליחים לפגוע בו. אבל על כך ברשומות הבאות.

להרחבת הקריאה:

~~

כרגיל, אני רוצה להודות לאהוד מימון על הסבלנות בעריכה.

אודות קרן לנדסמן

אמא, רופאה וחובבת ספרות ספקולטיבית בסדר חשיבות משתנה. שייכת לשבט לנדסמן כבר למעלה מעשר שנים וגאה בכך.
פורסם בקטגוריה קצת מכל דבר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה