המלצות אייקון!

ברוב המשפחות (שאני מכירה) ה"חגים" הם זמן לנסוע לנופש. בנגב, בצפון, בחו"ל. לפעמים זה זמן לנסוע למאה ואחת תערוכות, מהפרחת כדורים פורחים ועד למוזיאון חיל האויר בבאר שבע. יש מעט מאד משפחות שעבורן, כמו אצלנו, "החגים" משמעותם להורים היא "יש עוד עשרה ימים לאייקון וההרצאות שלנו לא מוכנות", והמשמעות לילדים היא "יש עוד עשרה ימים לאייקון ועוד לא שכנעתי את אבאמא לקנות לי ערכת הרחבה של מאנצ'קין / עוד קוביות / חצי מדוכן האנימה / חרב ספוג".

במלים אחרות – אייקון בפתח! מה שאומר – הגיע הזמן לרשומת ההמלצות השנתית לפסטיבל הארצי של מדע בדיוני ופנטסיה.

את התוכניה המלאה אפשר לראות כאן. ההמלצות שלי מסודרות על פי שעה ויום, כאשר בכל שעה ציינתי איפה אני ומה האלטרנטיבה שאני הייתי נכנסת אליה, אילולא הייתי נכנסת למה שאני אמורה לכנס אליו.

אם אתם מעונינים בערימת הרצאות ופאנלים בנושא משותף, חפשו את הרצועות. אם אתם מעונינים בדברים משעשעים וחסרי הקשר, חפשו את ההופעות.

רצועות

השנה באייקון מספר רצועות תוכן מענינות, שתיים מהן מענינות במיוחד – רצועת אן מק'אפרי, שמוקדשת לסופרת המדע הבדיוני והפנטסיה שיצרה עולמות מורכבים ומרתקים, ורצועת הספקנים המסורתית, שכרגיל תאתגר את המגיעים לשקול מחדש את העולם שסביבם.

הופעות והקרנות

שלוש הופעות משעשעות במיוחד אמורות להיות השנה באייקון – למאבאטי, אלבטרוס, ופאוורפוינט קריוקי. אף אחת מהן לא דורשת ידע מוקדם, וכולן קיבלו ביקורות מעולות מאנשים שאני מכירה.

כמו כן תועלה השנה באייקון "מכשפת הזהב", שהוא מחזמר מבוסס אנימה. הייתי מספרת לכם עוד, אבל לשם שינוי אני לא מפיקה את הופעת המקור של אייקון! טיהי!

הקרנה אחת נהדרת במיוחד היא "משחקי קרוסאובר" שמשתמשת בסדרות ריאליטי על מנת לעמת כמה מהדמויות האהובות במיוחד מסדרות מדע בדיוני ופנטסיה. שימו לב שככל הנראה ההקרנה לא מתאימה לילדים, אם תכננתם.

המלצות על פי יום ושעה

יום שלישי

12:00 – סדנת פיסול הדרקונים של פרן בהנחיית רותם ברוכין. זוהי הסדנה שפותחת את אירועי אן מק'אפרי, ובה אני אהיה. היא מתאימה למגוון גילאים ורותם מגניבה באופן כללי.

אם לא הייתי בסדנה הייתי נכנסת להרצאה של מדיאן הופמן על קורדווינר סמית, גילויה מחדש של האנושות. הנושא נהדר ודמיאן הוא מרצה מצוין.

14:00 – עולם חדש… מופלא? הרצאה של נדב מילר-אלמוג, האדם שאני נכנסת להרצאות שלו מבלי לבדוק מהו תוכנן, פשוט כי הוא מרצה מצוין.

אם לא הייתי בהרצאה הייתי נכנסת ל"היסוס או ביסוס", הרצאה של ליאורה לוי מ"ספק סביר", ומרצה מצוינת בפני עצמה.

16:00 – גילוים חשובים על כתיבה, הרצאה / סדנה של רוני גלבפיש, שכבר המון זמן אני רוצה לשמוע מה יש לה להגיד, בתור אחת הכותבות החביבות עלי.

אם לא הייתי בהרצאה הייתי נכנסת כמובן להרצאה של קרן אמבר המדהימה, על אנשים וחייזרים. אחת מההרצאות ברצועת אן מק'אפרי. יש מצב שאבריז באמצע ההרצאה של רוני כדי להכנס לקרן, עוד לא ברור.

17:00 – פאנל כולן היו בנותיה של אן מק'אפרי. פאנל בהשתתפות רני גרף, ורד טוכטרמן, גלי גולן ובהנחייתו של דידי חנוך. יהיה מגניב!

אם לא הייתי בפאנל הייתי נכנסת כמובן למופע הפתיחה שהשנה ינחה אותו ניר קיטרו האלילי.

18:00 – יש כאן שלושה דברים מעולים שאפשר להכנס אליהם – הרצאה של ד"ר רועי צזנה המעולה על האבולוציה של האדם, הרצאה נוספת של ליאורה לוי (היא כל כך מגניבה שביקשו ממנה כמה הרצאות השנה באייקון!), ים של תגליות, וגם סדנה של אורי פינק, הרצאה על ד"ר הו, הרצאה מגדרית ועוד ועוד דברים משובחים, שאני לא אכנס לאף אחד מהם כי אני מתכוננת לפאנל שאני מעבירה.

19:00 – פאנל שרה עם דרקונים, בהשתתפות נעמי כרמי (וינר), גלי גולן, אהוד מימון, ענבל שגיב-נקדימון ובהנחייתי. נדבר על האנושיות של החייזרים של אן מק'אפרי, על הקשר בינם לבין בני האדם ועל הדרך שבה אן מק'אפרי הצליחה להעניק זרות למוכר והיכרות לזר. בקיצור – יהיה כיף, בואו.

אם לא הייתי בפאנל מה זאת אומרת "לא הייתי בפאנל"? בואו, אמרתי!

ב-21:00 יש הרצאות של ירון אסא, נעמי כרמי, ד"ר יוסי לוי ועוד ועוד דברים סופר-מגניבים, אבל אני כנראה אלך לאכול משהו.

22:00 – אלבטרוס! שכבר הזכרתי לפני כן. מולו יש הרצאה על משחקי וידאו שנשמעת מאד מעניינת.

 

יום רביעי

11:00 – הרצאה של גילי טייכהולץ, פיקאצ'ו וחיות אחרות. ידידי רמי אמר לי פעם שבכנסים הוא משתדל להכנס לפחות להרצאה אחת שונה לגמרי מתחומי הענין שלו, וכך הוא מגלה עולמות מרתקים שמעולם לא נחשף אליהם. זו ההרצאה הזו עבורי. את גילי אני מכירה המון שנים ויודעת שהיא חמודה להפליא. אני חושבת שאני מבינה על מה ההרצאה, אבל סביר שלא. בכל מקרה – יהיה כיף!

12:00 – מלא דברים מגניבים שלא אכנס אליהם כי אני משתתפת בחצי-מופע-חצי-פאנל-חצי-לא-ברור באחת בצהריים.

13:00 – כשלוגי! (סימן הקריאה במקור). אורי ליפשיץ חסר המנוחה ינחה בשעשועון כשלים לוגים. המתמודדים הם ירון אסא המכובד והרציני ואנוכי, שלא מבינה כלום בלוגיקה אבל מאד נלהבת להפסיד למישהו מכובד כמו ירון. כמו כן הבטיחו שיהיו עוגיות. בואו!

14:00 – הרנסנס הטכנולוגי של אן מק'אפרי, הרצאה של אבנר שחר-קשתן. אני נכנסת אליה לא רק כי זה חלק מהרצועה שלי אלא כי אבנר הוא אחלה מרצה, ומובטח שעשוע לכולם.

אם לא הייתי נכנסת להרצאה הייתי כנראה נכנסת להרצאה של אלון ניסן-כהן, על תגליות בלתי אפשריות במתמטיקה. כי אני מחבבת הרצאות היסטוריות.

16:00 – מדוע אין דת בפרן? הרצאתו של ד"ר עמנואל לוטם המופלא. אני מעריכה אותו גם כי הוא תרגם את כל מדף המדע הבדיוני וגם כי הוא אדם מקסים במיוחד. ההרצאות שלו בדרך כלל נוטפות ידע ותמיד אני יוצאת מהן עם רשימת קריאה ארוכה.

לעמנואל ולי יש קללה משותפת – לא משנה מתי הוא מרצה, לא משנה איפה הוא מרצה, לא משנה כמה אני מפנה את השעה של ההרצאה שלו – תמיד, בלי יוצא מהכלל, מוציאים אותי מההרצאה. תמיד. הדרך היחידה שלי להיות בהרצאה שלו מההתחלה ועד הסוף היא להשתתף בהרצאה, מה שעשינו בכנס "מאורות" האחרון.

אם לא הייתי בהרצאה… הקללה שהזכרתי? מול עמנואל יש פאנל בהנחיית ד"ר אהרון האופטמן על תגליות מדעיות מאנגסטרום ועד פארסק, ובהשתתפות הבנזוג שלי! איך אני אמורה לבחור בין הבנזוג לבין עמנואל? מרררג!

ואם זה לא מספיק, רותם ברוכין תעביר סדנת כתיבה בהשתתפות שחקנים שנשמעת מדליקה ברמות.

18:00 – בהנחה שאשרוד את המריבה המשפחתית שלאחר ההברזה מהפאנל של הבנזוג, אני מתכננת להכנס להרצאה של חברי היקר אהוד מימון, "חפור, אינדי! חפור!", שבה הוא מתכוון להשתמש באינדיאנה ג'ונס על מנת לדבר על תגליות ארכיאולוגיות. שזה גם מגניב וגם מענין, ובניגוד לעמנואל – זה לא מול פאנל של הבנזוג!

אם לא הייתי בהרצאה הייתי כנראה מנסה להשתחל או להרצאה של פרופ' אבשלום אליצור, מרצה מהולל בכנסים קודמים, או להרצאה של פנינה מולדובנו שעל פי השמועות היא מרצה מהוללת בפני עצמה. אבל אני מחבבת את אהוד! אז אני אהיה אצל אהוד.

20:00 – פאנל  הם יעשו הכל שלא נגלה שיעסוק בקונספירציות מדליקות מהעבר ומההווה. הבנזוג משתתף בו! ועוד אנשים מגניבים שהם לא יואב.

אם לא הייתי נכנס להרצאה הייתי כמובן נכנסת להרצאה של גלי גולן האישה והאינציקלופדיה. היא מרצה מחוננת שזוכרת בעל פה כל מה שהיא קראה אי פעם, ומדברת על זה בניפנופי ידיים והתלהבות מרובה. ההרצאה נקראת "ילד שלי מוכשר" והיא גם כן שייכת לרצועת אן מק'אפרי. מנסיון העבר – לא צריך ידע קודם כדי להינות מהרצאות של גלי. היא מדהימה ומגשרת על פערי הידע של הקהל בקלות.

ואז – הביתה, כנראה. כי מאוחר. אבל אתם יכולים להשאר ולהכנס לעוד דברים מעולים!

 

יום חמישי

11:00 – הרצאה של ד"ר ויקטור צ'רנוב, איך תנהל אימפריה גלקטית. ויקטור הוא עוד אחד מהמרצים שאני פשוט נכנסת להרצאה שלהם, בלי לבדוק מה הנושא. כי הוא מעולה.

אם לא הייתי בהרצאה הייתי נכנסת לסדנת פיתוח הרעיונות של יעל פורמן ורותם ברוכין. סדנת כתיבה שמיועדת לשחרר רעיונות תקועים בעזרת סטנדאפ וחברים. הייתי במספר סדנאות שלהן, והן פשוט טובות.

13:00-15:00 – אין לי מושג, האמת. פאנל הג'ינג'ים נשמע נחמד, וכמובן שכל דבר שיש בו את פיוצ'רמה יכול להיות מגניב, ואולי אפילו בנית שיטת המשחק יכולה להיות הרצאה מוצלחת. באמת שאין לי מושג על מה להמליץ כאן.

16:00 – הרצאתה של ליאת שחר-קשתן, "עם לייזרים מהעייניים לא קונים במכולת". כי השם כל כך טוב שחייבים להכנס לשמוע.

אם לא הייתי נכנסת להרצאה כנראה שהייתי נכנסת להרצאה של דמיאן הופמן, מגלים את הירח.

18:00 – יש את מופע הסיום, הרצאה של יעל עבאדי-רייס, והרצאה של ד"ר רועי צזנה. אני, כמובן, לא אעשה כלום חוץ מאשר לשתות משהו ולרוץ לשירותים לפני ההרצאה שלי, אבל אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים!

22:00 – הרצאה שלי על טלויזיה מדבקת. הרעיון המקורי היה לקחת 3-4 פרקי מחלות מסדרות בולטות ולהסביר איפה התסריטאים טעו. בינתיים יש לי מעל 20 פרקים, עשרות שעות צפיה וכאב גרון מרוב צעקות על הטלויזיה, "אבל למה?". אני מקווה שעד סוף ההרצאה כולם ירגישו כמוני. בואו, יהיה ממש כיף!

אם לא הייתי על הבמה הייתי נכנסת לפאנל של נדב מילר-אלמוג המגניב. כי זה פאנל מגניב ונדב מגניב, אז מה יכול להשתבש? או להרצאה של אורי ליפשיץ, שלא יצא לי כמעט לדבר עליו, אבל הוא אחלה של בנאדם ומאד מצחיק. או להרצאה של עירא, שהיא חלק מרצועת הספקנות.

ו…. די. נגמר אייקון. אני חוזה את ערימת הספרים מהדוכנים המוזלים, ערימת הבקשות של הילדים, הגב הדואב, הגרון הצרוד, ובעיקר תחושת הבאסה מתוך הבנה שאין יותר תירוצים וחייבים להתניע את כנס מאורות  2012, שיהיה בנושא "אל האינסוף", אבל לא שמעתם את זה ממני.

 

ונסיים בגמר חתימה טובה, לשנה הבאה באייקון מאוחד ושמח, ללא תככים וג'יפה.

פורסם בקטגוריה כנסים, קצת מכל דבר | 10 תגובות

מה לעשות כשהזומבים תוקפים?

הבטחתי ברשומה הקודמת להכין את הקוראים למקרה של מגפה חדשה, ומה שמבטיחים חייבים לקיים.

לא היינו מוכנים לאיידס כשהוא הגיע. היינו בטוחים שאי-אפשר להפתיע אותנו, אבל בכל זאת הופתענו. עכשיו ה-CDC מתכונן לכל התרחישים, החל מרעידת אדמה וכלה בזומבים.

כן, כן, זומבים. ה-CDC, האנשים הרציניים בעולם, הכניסו לבלוג בריאות הציבור שלהם תוכנית הגנה מפני זומבים, כולל שיתוף פעולה עם סדרת הטלויזיה "המתים המהלכים". הרעיון פשוט – אנשים לא אוהבים לדבר על אסונות טבע או על הכנה למצבי אסון. מצד שני, זומבים הם מגניבים, ואפשר לדבר עליהם ולהעביר מסרים פשוטים שאולי יצילו חיים.

ל-CDC יש עמודים על גבי עמודים באתר שלהם שמדברים על הכנה לסוגים רבים של מצבי אסון. אבל השאלה היא, כמובן, איך מתכוננים לבלתי ידוע? הרי ברור שמה שיכה בנו יהיה הדבר שאליו אנחנו לא יודעים להתכונן. המאה האחרונה היתה מלאה בדוגמאות למחלות שלא יכולנו להתכונן אליהן מראש, איידס, סארס, H1N1 ועוד ועוד, כיד הדמיון הטובה.

אבל זה שלא יכולנו להתכונן אליהן לא אומר שאנחנו, כאנשים פרטיים, לא יכולים להתגונן מפניהן.

מתי להתחיל לדאוג?

כאשר יש מספיק דיווחים בתקשורת. כלומר – לא אירוע בודד של אדם אחד חולה במחלה מוזרה כלשהי, אלא צבר אירועים שאפשר להתייחס אליהם ברצינות במספיק מקומות בעולם. לא לדאוג – הדברים האלה מדווחים בלי סוף בתקשורת. אי אפשר להסתיר מגפה אמיתית, ואין צורך לדאוג מפני מגפות מדומיינות.

מה לעשות אם אני חולה אפס במחלה קטלנית, חדשה ומסתורית?

למות. מצטערת, אבל אלה החיים. אם זה מעודד אותך – גם הרופאים והאחיות שטיפלו בך ימותו בקרוב. המטרה היא למנוע את ההתפרצות מלהתפשט הלאה. אי אפשר להציל את כולם.

ואם אני לא חולה אפס?

הכלל הבסיסי בהתגוננות מפני מחלות הוא לא להכנס לפאניקה. קודם כל להבין האם אכן מדובר בהתפרצות חדשה של מחלה? האם מדובר במחלה מסוכנת? האם בכלל יש סיכוי שהמחלה תגיע אלי?

אם התשובה לכל השאלות האלה היא "כן", אז אפשר להתחיל על:

כללי הזהירות הבסיסיים מפני מחלות זיהומיות

יש מספר מוגבל של דרכים שבהן מחוללי מחלה יכולים להכנס לגוף. העור מהווה מחסום כמעט בלתי עביר בפני רוב מחוללי המחלות (אמרתי "רוב", לא "כל"). הריריות, כלומר דרכי הנשימה, העיניים, הפה, האף ודרכי המין מהווים את דרך הכניסה המועדפת על רובם, ולכן עלינו להגן עליהם.

דרכי הנשימה

המקום הסביר והרגיל ביותר לכניסה לגוף. שאיפה של מחולל מחלה לגוף תחדיר אותו פנימה, ומשם (אם הוא לא מחליט להתנחל בריאות) היישר לזרם הדם ולכל חלקי הגוף האחרים.

הדרך הקלה להגן על דרכי הנשימה היא על ידי מסיכות מיוחדות, אלה שמחולקות בכל פעם שיש התפרצות חדשה של שפעת. מסיכות כאלה נמצאות כמעט בכל בית מרקחת, ויחסית קל להשיג אותן. תמיד כדאי שיהיו בבית.

מכאן הכלל הראשון בעת התפרצות מגפה – השיגו מסיכה מתאימה.

אם אין גישה למסיכות הללו הדרך המועדפת היא פשוט להתרחק מאנשים חולים. כן, ממש כך.

אנשים משתעלים לידכם? זוזו הצידה. יש מישהו מנוזל בתחנת האוטובוס? חכו לאוטובוס הבא. אם אנחנו באמצע התפרצות של שפעת קטלנית במיוחד אין באמת סיבה לנסות להדבק בה בכוח, נכון?

והכלל השני הוא – תתרחקו מאנשים חולים.

מערכת העיכול

מה שלא נכנס דרך האף נכנס דרך הפה. אם יש מחולל מחלה שמועבר במזון, אין הגיון באכילת אוכל נא. לכן בעת התפרצות מומלץ לבשל הכל ו/או להרתיח לפני השימוש. ברור שיש לקלף את המזון ולא לסמוך על מים וסבון שירחיקו את מחוללי המחלה הקטלניים מהמזון שלנו. בשבועות האחרונים, למשל, יש התפרצות של טפיל מעיים שמועבר בבשר לא מבושל במקסיקו. בישול נכון של הבשר היה מונע את ההתפרצות הזו.

הכלל השלישי הוא – בשלו והרתיחו, או אל תאכלו.

דרך נוספת להעברת מחלות דרך הפה היא על ידי מגע במשטח נגוע במחוללי מחלות. ידית הברז, שולחן העבודה, מסך הסמארטפון, חלון האוטובוס, מקלדת, לחצני המעלית, מפתחות וכמובן, כסף – כולם משטחים שנושאים מחוללי מחלות עליהם. נגיעה במשטח מזוהם מעבירה את מחוללי המחלה אל היד, וכסיסת ציפורניים פשוטה תדאג להכניס את המחלה היישר לגוף.

לכן הכלל הרביעי הוא לשטוף ידיים.

עיניים

לא, אני לא מתכוונת למחלה שמועברת על ידי ראיה. העיניים הן אולי חלון לנפש, אבל הן גם מהוות חלון כניסה נהדר לגוף, ואם ניתז עליהן נוזל נגוע, מחוללי המחלה מקבלים הזדמנות נהדרת. אפשר להגן על העיניים על ידי משקפי מגן מיוחדים, ואפילו לא יקרים במיוחד, שניתן להשיג בכל חנות חומרי בנין.

כמובן שאני לא ממליצה לכל אחד להסתובב עם משקפי רתכים מעתה ועד עולם. רק במקרה שיש מגפה, אתם יודעים, וזומבים משפריצי דם מסתובבים ברחובות.

הכלל החמישי והמעט ברור מאליו הוא – אל תתנו לשום דבר לגעת בעין.

אברי המין

מי אמר איידס?

בשנות השבעים הקונדומים היו קיימים. אולי לא נעימים במיוחד, אולי לא במליון טעמים כמו היום, אבל בהחלט היו קונדומים. למרות זאת האיידס פרץ בשנות השמונים בלי בעיה, כי זה שיש אמצעי הגנה לא אומר שמשתמשים בו.

לא רק זה, הפריחה של הזיבה והעגבת בשנים האחרונות מרמזת שגם היום קל מדי להחליט לא להשתמש באמצעי הגנה בסיסיים. אנשים, השתגעתם? לא שמעתם שה-CDC הודיע שזיבה מפתחת עמידות לאנטיביוטיקה? זה באמת נשמע לכם הגיוני לחשוף את האיבר האינטימי ביותר שלכם לכל מרעין בישין?

כלל מספר שש, והוא רלוונטי גם לחיי היומיום, קונדום!

עור

אמרתי בפתח הרשומה שהעור הוא המחסום החשוב ביותר, ושכל דבר שחודר את העור מאפשר למחוללי מחלות להכנס. כל דבר. כלומר – שפשוף, כוויה, דקירה ממחט לא מחוטאת, שריטה… אתם מבינים למה אני מתכוונת.

אי אפשר להמנע מפציעות. מה שאפשר לעשות הוא לחטא אותן מיד, והיטב. למשל, שטיפה של פצע נשיכה במים וסבון במשך 15 דקות מפחיתה בצורה משמעותית את הסיכון לחלות בכלבת אחרי נשיכה של כלב נגוע.

הכלל השביעי הוא במקרה של פצע – שטפו וחטאו.

מניעה יעילה יותר

מעבר לכל מה שאמרתי עד כה, המניעה היעילה ביותר נגד מחלות היא חיסונים. כן, אותה מילה שאסור היום להזכיר בחלקים מסוימים בארץ ובעולם. אבל אין מה לעשות, אפשר לנסות למנוע את ההדבקה באמצעים שפירטתי בחלק מהמקרים, אבל חיסון ימנע את המחלה. אם יש חיסון, כלומר.

ולכן הכלל האחרון הוא – תתחסנו.

 

טוב, זה מגן עלי, ומה מעבר לזה?

מעבר לזה צריך להכין ערכה ביתית של עזרה ראשונה, לאסוף מספיק מים ומזון, לארגן דרכי מילוט, לתדרך את הילדים ושאר עקרונות של הכנה לאסון. ברשימת הקישורים למטה אפשר למצוא את ההסברים הארוכים והמפורטים יותר של ה-CDC.

ואם נדבקתי?

אני משתתפת בצערך. עליך להגיע לעזרה רפואית מוקדם ככל הניתן. אם הוטל סגר על האיזור, אין לפרוץ אותו! אתם עלולים לשאת את המחלה איתכם לאיזורים חדשים, ואולי אפילו להדביק אנשים יקרים לכם.

וכמובן, תמיד אפשר להשאר אופטימים – מעטות המחלות שהורגות את כל החולים, כפי שהוכיחו דברי ימי האנושות. אולי דוקא אתם אלה שתשרדו?

לקריאה נוספת:

 

פורסם בקטגוריה וירוסים, זומבים, זיבה, חיידקים, מחלות מגיחות | 6 תגובות

התחלה של מגפה מיסתורית – חלק שני

"The time has come to close the book on infectious diseases. We have basically wiped out infection in the United States."

Dr. William H. Stewart, MD

התגובות לרשומה הקודמת נחלקו לשלושה סוגים – אלה שאמרו לעצמם, "הי, קרן תרגמה את המאמרים הראשונים על איידס, איזה מגניב", ועברו הלאה, אלה שאמרו לעצמם, "הי, זה מוזר, למה קרן תרגמה את המאמרים הראשונים על איידס?", ואלה שהתעצבנו מאד ואמרו לעצמם, "הי! מה היא מתרגמת את המאמרים הראשונים על איידס? זה לא מגניב!".

(יש גם אפשרויות נוספות שלא כוללות את המלה "מגניב").

הרשומה הקודמת היא אכן תרגום של שני המאמרים הראשונים שפורסמו שתיארו את המחלה שמאוחר יותר קיבלה את השם "תסמונת הכשל החיסוני הנרכש", או AIDS. בחרתי לתרגם אותם משתי סיבות.

האחת, החשובה פחות, היא שלדעתי אלה מאמרים מרתקים. כמו שכתבתי בסיום אותה רשומה, זו הפעם הראשונה שנתקלתי בכל כך הרבה חוסר ודאות במאמר של ה-CDC. בדרך כלל, גם כאשר הם לא יודעים מה התסמונת שאותה הם מתארים, המאמר לא מלא בפאניקה כמו המאמרים האלה. וזו פאניקה מובנת לחלוטין – גברים צעירים ובריאים התחילו למות ממחלות לא הגיוניות לחלוטין, שרובן תוארו קודם לכן אך ורק במדוכאי חיסון או בגברים מבוגרים מאוד. מה גם שהקשר בין המקרים היה קלוש ביותר. מי שמע בכלל על מחלה שקשורה להעדפה מינית של אדם? והאם זה לא הומופובי להניח שרק מכיוון שהחולים הראשונים שתוארו היו הומוסקסואלים – זו הסיבה שהם חולים?

כשאני קוראת את המאמרים האלה אני לא רואה רק את המילים אלא גם את הרופאים שמאחוריהן. אלה שאספו את הדיווחים. אלה שאמרו לעצמם, "הי, זה מעניין, חמישה מקרי דלקת ריאות פנאומוציסטית בניו יורק", וחודש לאחר מכן "הי! יש עוד עשרה מקרים! זה לא מעניין יותר, זו מגפה".

וזו אכן מגפה. זו המגפה הגדולה ביותר והקשה ביותר שנתקלנו בה במאה העשרים, מאז מגפת השפעת של 1918. לא רק זה, בניגוד למגפת השפעת שבה לפחות ידעו איך קוראים למחלה, כאן אף אחד לא ידע מה הורג את החולים. בבת אחת הרופאים של שנות השמונים נזרקו חזרה לימי הביניים שבהם כל הסבר היה אפשרי כגורם למחלות, החל מאוויר רע ועד להתערבות אלוהית.

האיידס הגיע לארץ באמצע שנות השמונים. כאשר הגעתי לחטיבת הביניים, שיעורי החינוך המיני לא התרכזו רק באיך להימנע מכניסה להיריון אלא בעיקר באיך להימנע מאיידס. כבר ידעו שהווירוס שגורם למחלה הוא רטרו-וירוס, שפוגע בתאי מערכת החיסון שאחראים לזמן את מערכת החיסון לפעולה. אם מדמים את מערכת החיסון לתחנת משטרה, האיידס לא פוגע בשוטרים אלא במרכזנית שאמורה להזעיק את השוטרים למקום הפשע. אפילו אם כל השוטרים (או תאי מערכת החיסון) מתפקדים היטב, כל עוד המרכזנית לא אומרת להם מה לעשות – הם סתם יושבים בתחנה ואוכלים דונאטס.

הייתי ילדה שרוצה להיות רופאה המתמחה במחלות זיהומיות. לקרוא על מחלות זה כיף. מחלה זיהומית היא כמו סיפור בלשי – יש רעים שמנסים לפגוע בחפים מפשע, יש מצוד מלא תהילה ובסוף הטובים מנצחים. הייתי בטוחה שרופאים הם כמו ג'ון סנואו או לואי פסטר – שוקדים על עבודתם יומם וליל ובסופו של דבר מצילים המוני אנשים. אבל כאשר הבנתי את מלוא ההשפעה של האיידס על המין האנושי בימינו, הכיף הפך לשיעור חשוב לחיים. גם כאשר מצליחים להציל המוני אנשים, הטבע תמיד מנצח. תמיד.

במאה ה-14 אלה היו חיידקי הדבר שהשמידו את האירופאים, במאה ה-16 אלה היו וירוסי אבעבועות שחורות שהשמידו את האינדיאנים, במאות ה-18 וה-19 אלה היו חיידקי השחפת שעשו כמיטב יכולתם להרוג את מי שהם רק יכולים, ובמאה ה-20 הגיע תור האיידס.

השיעור הזה מוביל אותי לסיבה האחרת, והחשובה יותר, שבגללה בחרתי דוקא השבוע לתרגם את המאמרים האלה.

בגיליון של ה"ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" השבוע, העיתון הרפואי החשוב ביותר בעולם (אלא אם שואלים את אנשי הלאנסט, העיתון הרפואי המתחרה), מופיע תיאור של מחלה חדשה בתאילנד שפוגעת במערכת החיסונית של אנשים מבוגרים, אבל היא לא איידס. המחברים חוזרים ומדגישים זאת. זוהי מחלה שאיננה מידבקת, לא מועברת ביחסי מין, פוגעת במנגנון שמשפיע על חלק אחר במערכת החיסונית והיא איננה איידס, כאמור. מאוד חשוב להם להדגיש שלא מדובר באיידס כי התיאור של מחלה שפוגעת במערכת החיסון מקפיצה מיד נורות אזהרה מהבהבות, ואנחנו לא מסוגלים להתמודד עכשיו עם עוד פנדמיה מהסוג הזה.

לצד אותו תיאור מופיע גם מאמר דעה ששואל האם אנחנו מתקרבים סוף סוף לסיום עידן האיידס. עם גילוי חיסון שהוא אולי יעיל, תרופה שאולי מונעת הדבקות ותיאור של האדם הראשון שהפך מנשא לבריא תחת השגחה רפואית. המחבר מעז להציע מעט אופטימיות בדבריו, למרות סייגים רבים.

אבל האופטימיות הזו מסוכנת. היא הזכירה לי את הציטוט שבתחילת הרשומה. הרופא הראשי בארצות הברית, ד"ר ויליאם סטוארט, אמר דברים אלה בסוף שנות הששים, ארבע עשרה שנים בלבד לפני שהאיידס הופיע. באותה תקופה היה ברור לכולם שהאבעבועות השחורות עומדות להיעלם מהעולם בזכות מבצע החיסונים העולמי. האנטיביוטיקה הייתה תרופת פלא לכל דבר, החל מעגבת ועד לשחפת, וללא ספק – המין האנושי ניצח את המחלות הזיהומיות.

מעטים יהיו שמחים ממני אם אכן נצליח להכחיד את המחלה הזו, אם נצליח לגדל ילדים בעולם שבו אנשים צעירים ובריאים לא מתים מסיבה לא מובנת. אבל צריך לזכור שהאיידס הוא מלחמת יום הכיפורים של המחלות הזיהומיות. הוא הופיע בדיוק כשהפכנו לשאננים, כשהיינו בטוחים שדבר לא יכול להפתיע אותנו. הוא עדיין קוטל אלפי אנשים מדי יום באפריקה, באסיה ובדרום אמריקה.

אל תטעו לחשוב שאנחנו בטוחים כאן. מדי יום מתגלות מחלות חדשות, חלקן נישאות על ידי יתושים וחרקים החיים באירופה ובארצות הברית בנוחות כפי שהם מרגישים בביתם המקורי. עם גלי ההגירה, המלחמות והרעב העולמי, המגפה הגדולה הבאה היא במרחק אדם אחד חולה שיגיע למקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון.

הרשומה בשבוע הבא תתבסס על הרצאה שהעברתי בעבר ותתייחס לדרכים להגן על עצמנו בזמן התפרצות של מחלה חדשה. לאחריה נחזור לתוכנית השידורים הרגילה, בתקווה שעד אז המין האנושי לא יכחיד את עצמו.


הספר על מחלות זיהומיות. נא לא לזרוק עדיין.

כמובן שכרגיל אודה לבנזוגי ולאהוד מימון על העריכה, ההערות והעידוד.

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה איידס, איך עשו את זה פעם, וירוסים | 10 תגובות

התחלה של מגפה מיסתורית

הרשומה להלן היא תרגום של מאמרים של המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית (CDC). קיבלתי אישור לתרגם אותם מה-CDC, לא לדאוג.

זהו תיאור של מחלה מוזרה ומרתקת שלדעתי חשוב שתדעו עליה. המאמרים הופיעו ב-MMWR, הדיווח השבועי על מחלות זיהומיות ברחבי ארצות הברית. המאמרים תורגמו ללא שינוי, אולם השמטתי את החלקים הרפואיים גרידא.

 

הדיווח הראשון פורסם בחמישה ביוני:

חמישה מקרי Pneumocystis Pneumonia בלוס אנג'לס

(חלקו הראשון של המאמר מכיל רשימה של כל המקרים, כולל הגיל והסימפטומים של כל חולה. זהו החלק הפחות מעניין בעיניי ולכן לא תורגם. קפצתי היישר להערות העורך על המאמר. ק"ל).

דלקת ריאות פנאומוציסטית בארצות הברית מוגבלת כמעט לגמרי לאנשים הסובלים מדיכוי חריף של מערכת החיסון. הופעת המחלה בחמישה צעירים בריאים לחלוטין ללא דיכוי חיסוני ברור היא אירוע בלתי רגיל. העובדה שכולם הומוסקסואלים מעלה את האפשרות שקיים קשר בין היבט כלשהו של אורח חייהם או מחלה כלשהי הקשורה לאורח חיים זה המועברת באמצעות יחסי מין לבין דלקת ריאות פנאומוציסטית.

בכל חמשת המקרים נמצא בבדיקות מעבדה CMV בחמשת החודשים שקדמו להופעת דלקת הריאות. יתכן ש-CMV קשור להיחלשות מערכת החיסון, כפי שתואר במחקרים קודמים.

מבין המקרים, בשלושה נמצאה פגיעה במערכת החיסון התאית, אולם לא נמצאה הוכחה חד משמעית לקשר בין הפגיעה הזו לבין הזיהום ב-CMV.

(כאן מגיעה סקירה ארוכה של מאמרים קודמים המראים קשר בין זיהומים ב-CMV לבין פגיעה במערכת החיסון, אולם החוקרים מציינים שלא נמצא קשר ישיר בין הומוסקסואליות לבין זיהום ב-CMV. ק"ל).

כל המחקרים הקודמים (שנסקרו בחלק הקודם, ק"ל) רומזים לקשר בין פגיעה במערכת החיסון התאית לבין הופעת זיהומים אופורטוניסטיים כמו פנאומוציטוזיס או קנדידיאזיס. אף כי החשיבות של זיהום ב-CMV להתפתחות דלקת ריאות פנאומוציסטית לא ברורה דיה, האפשרות של דלקת ריאות זו צריכה להכלל באבחנה המבדלת של גברים בריאים הומוסקסואלים עם קוצר נשימה ודלקת ריאות.

 

בארבעה ביולי פורסם דיווח נוסף:

סרקומה מסוג קאפוצ'י ודלקת ריאות פנאומוציסטית בגברים הומוסקסואלים בניו יורק ובקליפורניה

בשלושים החודשים האחרונים התגלו 26 מקרים של קאפוצ'י סרקומה בקרב גברים הומוסקסואלים בגילאי 51-26. שמונה מהם מתו בתוך שנתיים מאבחנת המחלה.

שבעה מבין החולים סבלו מזיהום חמור נוסף. לשישה הייתה דלקת ריאות פנאומוציסטית, ולאחד זיהום טוקסופלזמה נמקי במערכת העצבים המרכזית. אחד מבין החולים בדלקת ריאות פנאומוציסטית סבל בנוסף מזיהום חוזר ובלתי ניתן לריפוי של הרפס, קנדידה מפושטת, ודלקת קרום המוח של קריפטוקוק.

12 מבין החולים נבדקו לנוכחות CMV, ובכולם נמצא זיהום CMV בעבר או בהווה.

בנוסף, מאז הדיווח הקודם התגלו עוד 10 מקרים של דלקת ריאות פנאומוציסטית בקרב גברים הומוסקסואלים.

(מכאן ואילך המאמר מכיל רשימה של המקרים, כולל גיל, סימפטומים ומחלות נלוות. זהו החלק הפחות מעניין בעיניי ולכן לא תורגם. שוב, קפצתי להערות העורך על המאמר. ק"ל).

סרקומה מסוג קאפוצ'י היא גידול סרטני הגורם להופעת צברי גידול בעור ובאיברים אחרים. חומרת המחלה נעה ממחלה המתבטאת בעור בלבד וקל יחסית לטפל בה, ועד למחלה קשה המתפשטת במהירות ופוגעת באיברים מרובים.

היארעות סרקומה מסוג קאפוצ'י ותמותה ממנה בארצות הברית אינן ידועות במדויק. ההנחה הרווחת היא שמדובר ב-0.06-0.02 מקרים ל-100,000, שעיקרם בגברים מבוגרים.

(שוב, סקירה של מאמרים קודמים שחסכתי מכם. המון מספרים. ק"ל)

רוב הגברים המבוגרים החולים בסרקומה מסוג קאפוצ'י מפתחים את המחלה הקלה יותר, בעלת זמן השרדות ממוצע של 13-8 שנים. ישנם שני יוצאי דופן למהלך הטבעי של המחלה כפי שתואר עד כה. ראשית, באפריקה המשוונית שם המחלה פוגעת בעיקר בילדים ובמבוגרים צעירים, וגורמת ל-9% מכלל מקרי הסרטן באזור. שנית, בקרב מושתלי כליה ואנשים המטופלים בתרופות מדכאות מערכת חיסון.

הופעת סרקומה מסוג קאפוצ'י בכל כך הרבה מקרים תוך 30 חודשים, בקרב גברים צעירים הומוסקסואלים, הנה בלתי שגרתית עד מאוד. מעולם לא תועד בעבר קשר בין העדפה מינית לבין סרקומה מסוג קאפוצ'י. המחלה המתפשטת במהירות שתוארה בחולים הללו שונה עד מאוד מהמהלך הרגיל של המחלה בקרב חולים מבוגרים.

האבחנה הפתולוגית של סרקומה מסוג קאפוצ'י יכולה להיות בעייתית מכמה סיבות, ולבלבל עם אבחנות אחרות.

(קוצר החלק הפתולוגי. ק"ל)

עשרת המקרים החדשים של דלקת ריאות פנאומוציסטית שאובחנה בגברים הומוסקסואלים מעלה את החשד כי הדיווח הקודם לא היה אירוע מבודד. בנוסף דווח ל-CDC על ארבעה מקרים של גברים הומוסקסואלים מניו יורק שפיתחו זיהום הרפס קשה ומפושט, ועדות לפגיעה חיסונית תאית. שלושה מתוכם מתו, אחד מהם עם זיהום CMV מפושט. החולה הרביעי כעת בטיפול. לא ברור אם או איך סרקומה מסוג קאפוצ'י, דלקת ריאות פנאומוציסטית ומחלות קשות אחרות בגברים הומסקסואלים קשורות זו לזו. הדבר שכן ידוע הוא שהגברים שתוארו בדיווח הקודם הסובלים מדלקת ריאות פנאומוציסטית הראו סימנים לפגיעה במערכת החיסון התאית וזיהום קודם או נוכחי ב-CMV. בנוסף, זיהום ב-CMV היה נפוץ בהרבה בקרב גברים הומוסקסואלים שהגיעו למרפאות למחלות מין ביחס לגברים הטרוסקסואלים.

(תיאור של בדיקות מעבדה שחסכתי מכם. ק"ל)

על אף שדיכוי חיסוני לרוב מוביל לזיהום ב-CMV, לא ברור האם הזיהום ב-CMV מקדים את המחלות החמורות שתוארו לעיל או מופיע לאחריהן.

על אף שלא ברור בוודאות שהעליה בסרקומה מסוג קאפוצ'י ודלקת ריאות פנאומוציסטית מוגבלת לגברים הומוסקסואלים, הרוב המוחלט של המקרים הללו דווחו בקבוצה זו.

רופאים צריכים להיות ערים לסימנים ראשונים לסרקומה מסוג קאפוצ'י, דלקת ריאות פנאומוציסטית וזיהומים אופורטוניסטים נוספים הקשורים לדיכוי חיסוני בקרב גברים הומוסקסואלים.

 

עד כאן שני המאמרים. כמישהי שעוקבת אחרי דיווחי ה-CDC כבר שנים, הצירופים It is not clear ו- it is unknown מופיעים בדיווח האחרון פעמים רבות ממה שראיתי אי פעם.

כקוראת מן השורה, הדיווחים נראים מטרידים מאוד. כרופאה, הדיווחים נראים כתחילתה של מגפה.

—-

תודה עצומה לאהוד מימון על עריכת התרגום.

להמשך קריאה:

פורסם בקטגוריה CMV | 17 תגובות

נחשו מה?

לבלוג יש מהיום דף בפייסבוק, שמיועד בעיקר לעדכונים מהירים שלא מתאימים לרשומות מלאות. אני מחפשת דרך לשלב גם טוויטר.

אפשר לראות את הדף כאן (גם לחסרי פייסבוק). כולם מוזמנים להכנס ולהגיב, בתקווה שלפחות מחלק מהתגובות יצמחו רשומות חדשות.

פורסם בקטגוריה קצת מכל דבר | 3 תגובות

גחלת במזרק

קודם כל, הודעה!

ביום חמישי הקרוב, ה-23 לאוגוסט, אני הולכת להרצות במסגרת "מדע על הבר" של Wize, בסטוראג' (דיזינגוף 98 קומה 2). פתיחת שערים מ-19:00, ההרצאה תתחיל ב-20:30. להזמנת מקומות יש לפנות במייל wize.storage@gmail.com . לפרטים נוספים אפשר להכנס לעמוד הפייסבוק של האירוע ממש כאן.

ההרצאה נקראת "תתחדש! יש לך מחלה נכחדת!" וכפי שאפשר להבין משמה, היא עוסקת במחלות שחשבנו שחיסלנו אבל עכשיו חוזרות לנשוך אותנו בגלוטאוס. בהתחשב בעובדה שבין המרצים הקודמים היו פרופ' דן אריאלי וד"ר רועי צזנה, אפשר להבין שמדובר בכבוד גדול מאד, ואני בו זמנית מאושרת ולחוצה.

(כרגיל, מי שיגיע ויציין שהוא הגיע דרך הבלוג יזכה בחיבוק! או בלחיצת יד, כי זה תל אביב באמצע אוגוסט וחם מאד).

ועכשיו, לגחלת.

גחלת, או אנתרקס בשמה הלועזי, היא מחלה מאד מיוחדת. יש לה שלוש צורות הופעה בהתאם לאופן בו היא חודרת לגוף. גחלת יכולה להתבטא כנגעים על פני העור אם החיידקים חודרים דרך פצע (למשל). צורה זו אופיינית לבורסקאים ולאנשים החשופים לבקר ולצאן. היא יכולה להופיע כמחלה של מערכת העיכול אם המזון מכיל את החיידקים, והיא יכולה להיראות כמחלה דמוית דלקת ריאות אם האדם שואף את החיידקים.

גחלת ניתנת לטיפול על ידי אנטיביוטיקה, בתנאי שמאבחנים אותה מספיק מוקדם, וזו הבעיה. השלבים הראשונים לרוב אינם ייחודיים וקל להתבלבל בין המחלה בימיה הראשונים לבין מחלות דומות אחרות. אבחון מאוחר הוא נחמד מבחינת הפתולוג שזוכה לראות חולה אנתרקס, אבל פחות נחמד מצד חולה האנתרקס המנוח.

קטלניות המחלה משתנה בהתאם לחדירה שלה לגוף, כשהמחלה העורית היא הכי פחות קטלנית והמחלה הנשימתית היא הקטלנית מכולם.

אנתרקס הוא גם אחד החומרים המועדפים ליצירת נשק ביולוגי. זאת משום שהחיידקים יודעים להפוך לנבגים, ייצורים כמעט בלתי ניתנים להשמדה באמצעים רגילים, שיכולים בקלות לחזור לחיים ברגע שהם נכנסים לגוף מארח מתאים.

המבוגרים ביננו זוכרים כי אחרי המתקפה של 9/11 היו מספר מעטפות שהכילו נבגי אנתרקס שנשלחו לאנשים שונים בממשל האמריקאי במטרה להדביק אותם במחלה הנשימתית. קוראי הבלוג הותיקים בודאי זוכרים את הסיפור על החיידקים שברחו מהמכון הביולוגי מהבנין התמים לחלוטין בסברדלובסק.

ב-17 לאוגוסט, לפני יומיים בסך הכל, הופיעו שתי חדשות הקשורות לאנתרקס. אחת, שקיוריוסיטי התעוררה באותו בוקר עם שיר של להקת אנתרקס. השניה, שאדם רגיל מת מאנתרקס בבית חולים בריטי. לא רגיל לגמרי – מזריק סמים שנבגי אנתרקס היו מעורבים בהירואין שהזריק לעצמו. אנתרקס היא מחלה מאד נדירה, בייחוד בעולם המערבי, בייחוד באנגליה, ולכן המוות הבודד הזה גרם לנורות אזהרה להתפוצץ בעשרות מקומות.

בשנת 2000 דווח על המקרה הראשון שנדבק בצורה הזו. מאז ועד שנת 2009 לא דווחו מקרים נוספים, אולם אז החלה התפרצות בסקוטלנד, עם למעלה ממאה מקרים ועשרות מתים. ההתפרצות ההיא נעצרה בסופו של דבר, כנראה בגלל הפסקת הייבוא של הירואין מזוהם.

מזריקי הסמים מפתחים מחלה שונה משמעותית מהצורות האחרות של אנתרקס. הצורה הזו מאופיינת בדלקת של הרקמות שמתחת לעור בצורות שונות, החל ממורסות ועד לנמק, אלח דם ולבסוף מוות. לעיתים הם מפתחים דלקת קרום המוח, דימומים ברקמת המוח וסימנים נוספים של אנתרקס מפושט.

הבעיה היא, כמובן, לזהות שמדובר באנתרקס ולא ב"סתם" זיהום עורי או זיהום מפושט האופייניים למזריקי סמים. עד שלא מזהים – אי אפשר לטפל נכון, ואם לא מטפלים נכון שיעורי התמותה עולים בצורה משמעותית. לא רק זה, אלא שאת ההירואין הנגוע אפשר לשאוף, להזריק ולהחדיר לגוף בצורות נוספות, שכל אחת מהן גורמת למחלה בעלת סימנים ייחודיים משל עצמה.

ביוני השנה דווח של שני מקרים של אנתרקס במזריקי סמים בגרמניה, לאחר מכן בצרפת וכעת מקרה נוסף באנגליה. השאלה שמטרידה את רשויות הבריאות האירופיות היא האם מדובר בהתחלה של התפרצות חדשה או רק מספר מקרים מבודדים. אם מדובר רק במספר מקרים, אז אין צורך בהיערכות מיוחדת. אם מדובר בהתחלה של התפרצות חדשה אז צריך להתכונן לשיתוף פעולה בין-מדינתי, חקירה של מקורות ההירואין הנגוע, ועירוב של כל הזרועות הרלוונטיות, כלומר משטרה, בריאות, ועוד. במלים אחרות – כאב ראש לכל המעורבים בענין. כמו כן, מכיוון שמדובר באוכלוסיה שבאופן רגיל לא משתפת פעולה עם הרשויות, האתגר ברור.

הדבר החיובי היחיד בסיפור הוא שמדובר במחלה שלא מדבקת מאדם לאדם, כך שאם ההירואין הנגוע יתפס, ההתפרצות תופסק מייד. בינתיים, מזריקי סמים יקרים, אנא עיברו לחומרים שאינם הירואין. רק עד שהמקור ייעצר. זה בריא לכם.


פרה שעירה סקוטית, לא נגועה באנתרקס.

 

להמשך קריאה:

פורסם בקטגוריה גחלת / אנתרקס | 6 תגובות

שמים וארץ

שמים

לפני שאנחנו מתחילים, הרשו לי להסב את תשומת לבכם לפרויקט נהדר של בנזוגי, שליווה את מסעה של קיוריוסיטי, מעבדה גאולוגית ניידת, בדרכה למאדים. במהלך השבוע שקדם לנחיתה (המוצלחת!) על מאדים הוא פרסם רשומה ביום, החל מההיסטוריה של הטיסות למאדים ועד למבנה של קיוריוסיטי. אפשר לקרוא את כל הרשומות בבלוג "מסה קריטית", וכן מומלץ להירשם לדף הפייסבוק של "מסה קריטית" על מנת להתעדכן בהמשך הרפתקאותיה של קיוריוסיטי במדבר המאדימאי.

כמו כן בלילה שבין יום ראשון ליום שני, 13-12 באוגוסט, צפוי להגיע לשיאו מטר הפרסאידים, מטר מטאורים יפהפה שמתאים את עצמו בכל שנה ליום הנישואין שלנו. השנה בנזוגי יעביר הדרכה מיוחדת הכוללת תצפית אסטרונומית ב"אשראם במדבר", מקום מבודד מספיק על מנת שיהיה אפשר להתרשם ממלוא יופיים של השמים ללא הפרעות אור מיישובים סמוכים (הבעיה הרגילה בתצפיות במרכז הארץ). לפרטים נוספים אודות האירוע אתם מוזמנים להכנס לכאן. אם אתם מגיעים, אל תשכחו לבוא להגיד שלום! אני אהיה הזאתי שעומדת ליד המרצה ומעמידה פנים שהיא מסוגלת לשתוק ולא לדבר על מחלות במשך עשר דקות.

—-

וארץ

לפני שלושה שבועות תינוקת בת שלושה חודשים מתה באוגנדה ממחלה לא ידועה. היה לה חום, היא שלשלה והקיאה, ולבסוף מתה. בלוויה שלה נכחו בני משפחתה, שכנים, ואפילו קצינת הרפואה שטיפלה בה.

[הערת ביניים – אין מספיק רופאים באפריקה, ולכן הומצא "הקצין הרפואי", או "בעל התפקיד הרפואי", clinical officer, שהוא אדם שלמד רפואה במשך שלוש עד ארבע שנים, ואז התמחה במשך שנה עד שלוש שנים בתחום ייחודי, בינהם רפואת ילדים, הרדמה וכו'. הוא בעל סמכויות רחבות יותר משל אחות, מצומצמות משל רופא, והוא חיוני למערכת הבריאות הרעועה באזורים רבים באפריקה. בזכותם יותר אנשים נזקקים מקבלים עזרה רפואית. אבל ביחד עם הכרת התודה אותם אנשי רפואה מקבלים עוד דבר – חשיפה למחלות.]

בתוך שבוע עשרה מבאי הלוויה מתו ממחלה דומה. דגימות צואה ודם נשלחו למעבדות ה-CDC לאבחנה, אבל בינתיים התפשטו שמועות על מחלה קטלנית בלתי ידועה, ואתן הפאניקה והאנשים שברחו מבתיהם.

עשרה ימים לאחר הלוויה מתו קצינת הרפואה שטיפלה ברבים מהחולים האלה ונהג האוטובוס שהוביל אותם לבתי החולים. בנה בן ארבעת החודשים של קצינת הרפואה מת יומיים לאחר שאמו מתה.

ביום שבו התינוק מת הודיעו רשויות הבריאות באוגנדה כי  מעבדות ה-CDC גילו שמדובר בווירוס אבולה מסוג סודן. המחלה לא דמתה לאבולה הקלאסית המאופיינת בעיקר בדימומים ממקורות שונים (מערכת העיכול, הריאות ואיברי הבטן האחרים), כשל מערכות כללי ומוות. החולים והמתים הפעם סבלו בעיקר מחום, שלשולים והקאות, כמעט ללא סימנים לדימומים. אבל אי אפשר להתווכח עם תוצאות מעבדה, מה גם שהתוצאות חזרו על עצמן במספר דגימות.

עם אבולה, כזכור, רשויות הבריאות באוגנדה יכולות להתמודד. עם פאניקה קצת פחות. האנשים שברחו מביתם כנראה נשאו את המחלה הלאה, וכיום מדווחים 38 חולים, 16 מקרי מוות, וכמעט 200 אנשים עדיין נמצאים בבידוד בחשד למגע עם חולה.

יש דיווחים לגבי הופעת מקרים דומים בקניה ובאזורים נוספים באוגנדה, אולם נכון להיום כל בדיקות המעבדה של החולים החדשים היו שליליות לאבולה. כך שאולי הצליחו שוב לרסן את ההתפרצות. אולי. עד שלא נהיה אחרי המגפה לא נדע עד כמה היא הצליחה להתפשט.

ה-CDC הספיק כבר להוציא אזהרה והוראות לנוסעים לאוגנדה, וכמובן שגם ארגון הבריאות העולמי תרם כבר מידע מאד מועיל. גם ב-ProMed כבר הספיקו לארגן מפה שמראה בדיוק היכן גרים כל המקרים שאובחנו בוודאות, מה שמציג מבט נאה על צבר המקרים והמקור המשותף.

"רופאים ללא גבולות" מטפלים בחולה אבולה בהתפרצות בשנת 2007.

 

השאלה המעניינת באמת היא מה ההבדל בין המקרה הבודד במאי לפני שנה לבין המצב עכשיו. לכאורה מדובר באותה מדינה, עם אותן רשויות בריאות, אותם פרוטוקולים לטיפול במקרים חשודים. אז למה הפעם הגענו לששה עשר מקרי מוות, עשרות חולים ומאות אנשים בבידוד?

ראשית יש הבדל בטיפול במקרה הראשון. בפעם ההיא היה מדובר בילדה שסבתא שלה הבהילה לבית חולים מרכזי כדי שתקבל את הטיפול הטוב ביותר. הפעם היה מדובר בקרובי המשפחה של תינוקת אחת, שכולם טופלו על ידי אותה קצינת רפואה (שכאמור חלתה ומתה בעצמה). רשויות הבריאות כלל לא הוזעקו לטיפול בשלב הראשון שעוד (אולי) היה ניתן לשליטה.

שנית, יש הבדל בתגובת אנשי הכפר למחלה. בעוד שבמאי 2011 כולם נשארו בבתיהם וצייתו להוראות השלטונות, עכשיו נוצרה פאניקה ובריחה המונית מהכפר, שהגבירה את התפשטות המחלה והעלתה את ספירת החולים.

שלישית, משהו שונה בווירוס עצמו. כאמור, הפעם המחלה לא מאופיינת כמעט בכלל בדימומים אלא בעיקר בהקאות, שלשולים וחום גבוה. משהו שנראה כמחלה "סטנדרטית", בוודאי באזורים הכפריים של אוגנדה, ולא במחלה מסוכנת שעלולה להרוג את כל הבא במגע עמה.

השילוב של איש רפואה המשוכנע שהוא מסוגל לשלוט במחלה, הודעה מאוחרת לרשויות הבריאות ומחלה מתעתעת הוא שילוב מסוכן. אין באמת אשמים במגפה הנוכחית, ובכל מקרה אין מה לעשות גם אם יימצאו אשמים. אין באוגנדה תקציב מספיק לאפשר לכל אדם נגישות לבתי חולים מתוחכמים, אין דרך לוודא שבפעם הבאה ההודעה לרשויות תגיע בזמן, וברור שאין דרך לשלוט על מחלות שמגיעות משומקום.

הנחמה היחידה שניתן למצוא כאן היא שכרגע אולי המגפה תחת שליטה, וככל הנראה אף אדם נגוע לא עלה על טיסה למקום יישוב גדול. אחרי הכל, אוגנדה נמצאת בסך הכל במרחק של חמש שעות טיסה מהארץ.

תודה,כרגיל, לאהוד מימון על העריכה הדקדקנית, שהרשומה האחרונה בבלוג שלו עוסקת בסיפורים המועמדים להוגו והיא משעשעת ומחכימה כרגיל.

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה אבולה | 3 תגובות

התולעת הנכחדת

ליאור שמש הוא האיש שבחר את שם הדומיין של הבלוג, הציע את השרת שלו לאכסון, וחוץ מזה הוא גם אדם מקסים וחבר נהדר. בהיותו חבר כל כך טוב, הוא רדף אחרי דברים לשלוח לי, ונתקל במאמר על תולעת העומדת בפני הכחדה המונית. לכן רשומה זו מוקדשת לו.


כאשר מדברים על מחלות נכחדות רבים יודעים להגיד שאבעבועות שחורות הוכחדה בזכות מאמצי החיסון הבינלאומיים של ארגון הבריאות העולמי. רבים אחרים מוסיפים שפוליו (שיתוק ילדים) היא המחלה הבאה המועמדת להכחדה, ואפילו יש כמה שמציינים שחצבת היא השלישית בתור.

מעט מאד מהאנשים בעולם יודעים שאנחנו קרובים מאד להכחדה של מחלה מדבקת שקיימת עוד מימי התנ"ך (אולי), שמשפיעה על חייהם של אלפי אנשים, ושהכחדתה תלויה במספר אמצעים פשוטים מאד. פשוטים בהרבה מחיסון כלל-עולמי.

תולעת גינאה בשמה הפופולרי או Dracunculus medinensis בשמה המדעי היא תולעת שמחזור חייה דורש שלושה רכיבים – מים מתוקים, פרעושי מים ומערכת עיכול אנושית.

מים מתוקים

הזחלים משתובבים במים מתוקים, בעיקר בשלוליות ומקווי מים עומדים. מכאן אפשר להבין שמחזור ההדבקה תלוי בעונת השנה. באיזורים לחים מאד עיקר ההדבקה היא בעונות החמות, בהן המים מתייבשים ונוצרים מקווי מים עומדים. באיזורים יבשים עיקר ההדבקה היא בעונת הגשמים בה נוצרות שלוליות גדולות. הזחלים הקטנים מתרוצצים להם במים עד שהם נבלעים על ידי פרעושי מים.

פרעושי מים

אלה לא באמת פרעושים. הם רק נראים כך במיקרוסקופ. בעברית הם נקראים דפנאים. אלה סוג של סרטנאים שניזונים, בין השאר, מהזחלים המתרוצצים. הדפנאים שוהים להם במים, ובינתיים הזחלים במערכת העיכול שלהם מתבגרים ומבשילים. לאחר כשבועיים הם מוכנים לשלב הבא – הדבקה!

מערכת עיכול אנושית

כאשר אדם שותה מים בהם נמצאים דפנאים מודבקים בזחלי תולעת הגינאה, הדפנאים נהרסים בקיבה, מה שמשחרר את הזחלים למערכת העיכול שלו. שמחים וטובי לב הם מתחילים לנוע בגוף, עוברים את מערכת העיכול לחלל הבטן, והכי חשוב – מתחילים להזדווג. מעט אחרי ההזדווגות הזכר מת, אבל הנקבה ממשיכה לחיות, לגדול (מגיעה עד לאורך של 1.20 מטר!) ולהסתובב לה בגוף במשך כשנה.

השלב הזה איננו תמים לגמרי. האדם החולה סובל באותו זמן מכאבים קשים, בעיקר אם התולעת חולפת דרך פרקים. כמו כן הוא עלול לסבול מחום, שלשולים, כאבי בטן, בחילות, הקאות, דלקות במקומות שונים בגוף ואפילו מתגובה אלרגית מפושטת לנוכחות התולעת, בעיקר אם היא נקרעת בגוף.

לאחר כשנה, כשהביצים בגופה בשלות דין, היא עושה את דרכה לכוון העור. שם נוצר פצע כואב, שגורם לאדם לשכשך את ידיו או רגליו הכואבות במים קרים.

הי! יודעים מה קורה עכשיו?

התולעת יוצאת החוצה, משחררת את הזחלים אל המים, וכל המעגל מתחיל מחדש.

איכס

כן, אני יודעת. בואו נתגבר על זה ונמשיך הלאה, לתוכנית ההכחדה של התולעת. 


מעגל חיי תולעת גינאה. לקוח מאתר ה-CDC

 

אז מה עושים?

הטיפול נחלק לשני שלבים – טיפול באדם החולה ומניעת הדבקה.

הטיפול באדם החולה פשוט יחסית. בכל יום האדם המודבק אמור להכניס את האבר המודבק לדלי מלא במים מתוקים ולהמתין. כאשר התולעת מבצבצת מתחילים למשוך אותה החוצה בעדינות כדי שהיא לא תקרע בתוך הגוף. אם היא לא יצאה לחלוטין כורכים את מה שמצליחים להוציא סביב קיסם, מורחים אנטיביוטיקה (כדי שהפצע לא יזדהם), ומחכים. ומחכים. וחוזרים שוב על התהליך, עד שכל התולעת מוצאת מהגוף והאדם מוכרז בריא.

אנשים בתהליך הוצאת תולעת כמובן שאינם מורשים להתקרב למאגרי מים, כדי למנוע שחרור של הזחלים למי שתיה ולהדביק אחרים.

 

הכחדה המונית

בשנת 1980 ה-CDC בארה"ב הכריז על תולעת גינאה כמועמדת להכחדה בתחומי ארצות הברית. חמש שנים מאוחר יותר ארגון הבריאות העולמי הצטרף ליוזמה.

האפשרות להכחיד את המחלה נובעת בעיקר מהעובדה שהמאכסן היחיד שלה הוא האדם. כמו במקרה של אבעבועות שחורות, פוליו או חצבת. אם מונעים ממחולל המחלה להגיע לבני אדם – הוא יעלם.

המניעה מורכבת מכמה חלקים. ראשית, הגעה למקומות נגועים בתולעת גינאה, הכשרת צוותים רפואיים להתמודד עם המחלה, והרחקת חולים ממקורות מים.

שנית, מניעת מגע עם הדפנאים (פרעושי המים בולעי הזחלים). מניעת המגע אומרת הרחקת אנשים בריאים ממאגרי מים שידוע שקיימים בהם זחלים של תולעת גינאה, בניית כיסויים סביב בארות וחפירת קידוחים שעליהם משאבות, שמונעות מהדפנאים להגיע אל המים (ובאותה הזדמנות מונעות העברת מחלות שילשוליות במי השתיה, אבל זה נושא אחר), שימוש במסנני מים כדי למנוע העברה של דפנאים אל בני האדם, הדברה נגד דפנאים, והכי חשוב – חינוך האוכלוסיה לגבי צריכת מים נקיים.יש אפילו מסנן אישי שאדם יכול להשתמש בו כדי לשתות מים ממאגרים מזוהמים מבלי להדבק.

וזה עובד?

בהחלט כן. בשנת 1986 היו 3.5 מליון אנשים שהיו חולים בתולעת גינאה, בלמעלה מעשרים מדינות. בשנת 2010 מספר זה הצטמצם ל-1,800 אנשים, שכמעט כולם בדרום סודן, אתיופיה, מאלי וגאנה.

כדי להכריז על המחלה הזו כנכחדת אנו מחכים לשלוש שנים רצופות בהן לא יהיה ולו מקרה אחד של תולעת גינאה, ואז העולם יהיה (קצת) טוב יותר.

 

תודה עצומה לאהוד מימון על העזרה התרגומית והתמיכה הנפשית בעת כתיבת הרשומה הדוחה ביותר בבלוג זה נכון להיום.

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה טפילים, תולעת גינאה | 30 תגובות

Vaxx on, vaxx off

ההרצאה שלי על חיסונים שהועברה לפני שבועיים ב"אומה-בר" במודיעין הועלתה לרשת. תודה לאסף אברהם שהקליט, צילם, ערך, תקצר ותמצת. הוא עשה הכל חוץ מאשר להפוך אותי לבלונדינית גבוהה ורזה.

תודה גם לארגון הספקנים בישראל שארגן את ההרצאה, ותודה גדולה במיוחד ל"אומה-בר" שהתגלה כמקום חביב ונהדר המתוחזק על ידי אנשים מקסימים!

(בניגוד לתיאור האירוע – האומה בר נמצא במודיעין ולא ברחובות)

פורסם בקטגוריה קצת מכל דבר | 12 תגובות

בקולנוע איש לא יכול לשמוע אותך זועק בתסכול

לכבוד יום הולדתו של יואב, מהנדס החלל האהוב עלי, הוחלט ללכת לראות סרט עם חלליות. מכיוון שהסרט היחיד עם חלליות בפנים היה "פרומתיאוס", זה מה שבחרנו, ואפילו בתלת מימד כי רד פיש אמר שצריך לראות את הסרט הזה בתלת. רד פיש גם אמר לא ללכת לראות את הסרט כי הוא גרוע, אבל על ההמלצה הזו דילגנו כי רצינו לראות חלליות.

ניתוח מלא של הכשלים הלוגים, התסריטאיים, המדעיים, הטכנולוגים חורג מגבולות בלוג זה. הכשלים הביולוגים, לעומת זאת, נופלים בול למשבצת "דברים שמרגיזים את קרן ואז היא כותבת עליהם". כמו פרינג'.

**** מכאן ואילך הרשומה מכילה ספוילרים. כלומר – פרטי עלילה העלולים להרוס לקורא את הנאת הצפיה בסרט. אפילו יותר ממה שעצם הצפיה בסרט הורסת את ההנאה ממנו. ***

 

כשל ביולוגי 1: התחלת החיים על פני כדור הארץ

הסצינה הראשונה בסרט מציגה חייזר שעומד על פני כוכב לכת, שותה משקה שחור כלשהו, ומיד אחר כך מתחיל להתפרק ליחידות בסיסיות עד כדי פירורי מולקולות, שמתאחדות מחדש והופכות לחומר גנטי (DNA) של תאים, שמתחלקים, והופס, כתוביות.

הנה הבעיה – ה-DNA לא יוצר חיים. הוא אפילו לא יכול לגרום לתא להתחלק. הגנים שלנו הם בסך הכל שרטוט הנדסי. מאד מורכב ומגניב, אבל כמו כל שרטוט – הם לא יכולים לגרום לשום דבר לקרות.

אבני הבסיס לחיים הם חלבונים, שדומים לפועלים (ולאבני בנין, אם אנחנו ממשיכים את המטאפורה). החלבונים הם אלה שמשכפלים את החומר הגנטי בזמן חלוקת התא, והם אלה שמתרגמים את הגנים לחלבונים אחרים שגורמים לתא לזוז, להתחלק, לנצל אנרגיה, ובסופו של דבר – החלבונים הם אלה שגורמים לתא למות.

אילו אותו חייזר היה רוצה להתחיל את החיים על פני כוכב לכת חדש – הוא לא היה צריך להתפרק לחלקיקי גנים. הוא היה צריך להתפרק לחלבונים שיתחילו את החיים מחדש. כי פירוק לחלקיקים לא עושה כלום לאף אחד! צריך חלבונים כדי שדברים יקרו.

אבל למה בכלל החייזר צריך להתפרק? למה ייצורים שמסוגלים לנוע בין הכוכבים וליצור חיים מאפס בכלל צריכים למות תוך כדי? זה הגיוני כמו גניקולוג שבאמצע ניתוח קיסרי מחליט להרוג את האם כי הוא לא צריך אותה יותר.

מה שהיה הכי הגיוני, בהינתן חייזרים שיכולים ליצור חיים, הוא הזרעה של כוכב הלכת בכל-סוג-שהוא של חיים, החל מאצות חד-תאיות ועד לפילים או חדי קרן. כמה מגניב היה אילו החייזרים האלה היו יוצרים כדור ארץ מלא בחדי קרן, רק תחשבו!

כשל ביולוגי 2: יצורים זהים מבחינה גנטית

כאשר האסטרואוטים האמיצים מגלים את החייזרים האמיצים (אלה ששלחו את הנציג המתפורר שלהם בתחילת הסרט) הם מגלים משהו מדהים – אנחנו חולקים את אותו חומר גנטי איתם! לא רק זה, אנחנו זהים להם לחלוטין! וואו!

חברים וחברות, האם אתם מכירים שני ייצורים שזהים אחד לשני מבחינה גנטית? (הנה רמז)

אם השווינו את החומר הגנטי שלנו לשרטוט הנדסי, אז כאשר שני ייצורים חולקים את אותו שרטוט נוצר אותו בנין. או מחשב. או כל-דבר אחר. זהה לגמרי, כי השתמשנו באותו שרטוט. כדי ליצור דברים שונים צריך לשנות את השרטוט. אפשר לשנות את צבע השער משחור לצהוב, את העיניים למאורכות, ואת הרגליים לשמנות כדי ליצור שונות בין בני משפחה. אפשר ליצור מינים חדשים על ידי הוספת קוצים, כנפיים, או עין שלישית, אבל כל עוד לא שינינו את השרטוט הבסיסי, הרי שהייצור שנקבל הוא אותו ייצור.

מה שאומר שכאשר החייזר המתפורר זרק את החומר הגנטי שלו על כדור הארץ, מה שהיינו אמורים לקבל הוא כוכב לכת שלם מלא באותם חייזרים, כולם זהים לחייזר הראשון.

משהו דומה לזה:

כוכב מלא אייג'נט סמית'ים!

כשל ביולוגי 3: נשק ביולוגי

כבר מ"הנוסע השמיני" הראשון נאמר שה"חברה" מעונינת להשתמש בייצורים המגניבים נוטפי הריר והחומצה-במקום-דם כנשק. שזה… מפוקפק משהו, כי ייצור כזה יתקוף את מעסיקיו בלי לעצור לחשוב, אבל ניחא.

אבל ב"פרומתאוס" מתברר שהחייזרים (המתפוררים) התכוונו להשתמש בחייזרים (של הנוסע השמיני) בתור נשק. כלומר, לא בהם בדיוק, אלא במעין נוזל-שחור-שאמורים-לבלוע-כדי-שהוא-יהפוך-את-מי-שבלע-אותו-למשהו-מתפורר-מסוג-אחר-אבל-קודם-ישכב-עם-מישהי-שתלד-את-החייזר-הדוחה-ביותר-בייקום-כדי-שהוא-יאנוס-את-החייזר-המקורי-מהסוג-המתפורר-כדי-שמהבטן-שלו-יצא-חייזר-של-הנוסע-השמיני-והוא-יהיה-הנשק-הביולוגי.

אם הבנתי נכון.

זה, בערך, הנשק הביולוגי הכי לא יעיל שאפשר למצוא. זו לא מחלה מדבקת באמת – היא משמידה את החולה מהר מדי. מה שאומר שמכל אדם חולה יוצא רק ייצור אחד, והוא לא מספיק להדביק אף אחד אחר.

אילו הנוזל השחור היה מדבק מאדם לאדם – זה היה מגניב, ואכן יעיל. מחלות מעיים עושות בדיוק את זה. אילו הנוזל השחור היה גורם לאנשים לדחף מיני בלתי ניתן לכיבוש (וללא שימוש באמצעי הגנה, כאמור) – גם היה עובד. פחות יעיל, אבל עדיין סבבה.

אבל הנשק הביולוגי (של חייזרים! שיכולים לנסוע בין עולמות!) לא עובד ככה. הוא מחייב התעברות, מין עם חייזר ואז יוצר רוצח יחיד. השפעת של 1918 חיסלה יותר אנשים מהרוצח המהולל של הסרטים האלה.

מה הקטע? ייצורים שמסוגלים להזריע כוכבי לכת לא יכולים לחשוב על חיידקים? וירוסים? פטריות? כל שאר הדברים הקטלניים שכדור הארץ החביב שלנו הנביט במהלך ההיסטוריה? תחשבו על מדעני ה-CDC עומלים במשך שנים על נשק ביולוגי ובסוף מציגים לבוס שלהם כריש שיורה לייזר מהעיניים, שמחסל בנאדם אחד בכל פעם.

הוא קטלני והכל, אבל לא על זה משלמים להם!

 

כשל ביולוגי 4: הביולוג

יש מדענים במשלחת חסרת המזל של הפרומתאוס. הם לא מוצלחים במיוחד. הגיאולוג, למשל, לא מתעניין בסלעים, מבנים גיאולוגים מוזרים או מכונת ההארצה של חייזרים עתיקים. הוא בעיקר שם כדי למות בצורה נוראה, מבלי להרים ולו אבן קטנה אחת.

הביולוג, לעומתו, ממש גרוע בעבודה שלו. בתור התחלה, כאשר המשלחת מגלה גופות חייזריות (כרותות ראש, אבל עדיין – גופות) – הוא מחוויר ובורח לכוון השני. כי, כידוע, ביולוגים לא מתעניינים בביולוגיה. או משהו.

מאוחר יותר, כאשר הביולוג נכנס לחדר ששוצף נוזל שחור מבעבע לא מוכר (הנשק הביולוגי המסעיף הקודם) הוא לא דוגם את שלוליות הנוזל שהוא דורך בו. הוא לא מריץ בדיקת התחלתיות על האוויר לחפש מחוללי מחלות. הוא אפילו לא מתעניין בכל הדברים הביזארים הביולוגים שקורים סביבו.

באמצע השלולית שוחה לו חייזרצ'יק חביב וקטן. כל סטודנט שנה ראשונה לביולוגיה יספר לכם שבייצורים לא מוכרים לא נוגעים. לכל היותר שולפים צבת אימתנית ודוחפים אותם לשקית אטומה לניתוח מאוחר יותר. הביולוג שלנו מושיט לו יד, משל היה חתלתול חמוד.

באופן לא מפתיע, החייזרצ'יק תופס לו את היד, שובר אותה, ואחר כך אוכל לו את המוח. ללמדך שעונשו של מדען שלא מבצע את עבודתו הוא מוות בייסורים.

 

כשלים ביולוגים נוספים

מכונה רפואית שיכולה לטפל רק בגברים אך לא בנשים, אבל בכל זאת מצליחה למצוא את הרחם (אבר גברי להפליא). מזרק מורפיום שלא מכיל אמצעי בטיחות נגד מנת יתר. אשה שרצה במסדרונות אחרי ניתוח קיסרי מזעזע. רמשים שהופכים לתולעים שהופכות בני אדם לפסיכוטים שהופכים לאבק שחור. זומבי. קביים לאיש זקן ומתפרק במקום כסא גלגלים. מין בין חייזרים. שרליז ת'רון. שלילת האבולוציה.

 

כוכב מלא ג'יפה!

אני יודעת מה אתם חושבים לעצמכם. למה אני לא יכולה פשוט להינות מהסרט? למה אני לא יכולה לאכול את הפופקורן, לשתות את הקולה ולהתפעל מהאפקטים המעולים ומהתלת-מימד המצוין (באמת מצוין, דרך אגב. הדבר הכי טוב בסרט).

פשוט מאד – כי כל הכשלים שמניתי לעיל, ועוד רבים אחרים, לא צריכים להיות בסרט. אין שום סיבה בעולם שחייזר יתפורר למולקולות בודדות, שיתחברו ל-DNA שיהפוך פתאום לתא שמתחלק. כל ילד שראה פרק וחצי של "החיים" יכול להסביר את זה. אין שום סיבה שביולוג לא יתנהג כמו ביולוג או שחייזרים עתירי כוחות מהעתיד לא ידעו להכין נשק ביולוגי מתוחכם.

ובעיקר – אין שום סיבה שמפיק / במאי / תסריטאי של סרט שמתיימר לעסוק בחיים ובמוצאם לא ישכור יועץ רק כדי שהחלק הזה יהיה הגיוני, עקבי ואמין. זה הנושא של הסרט, לעזאזל.

 

להמשך קריאה:

פורסם בקטגוריה מחלות מגיחות, קצת מכל דבר | 17 תגובות