ממוגרפיה גורמת לסרטן של בלוטת התריס (תירואיד)!

השמרו לפשותיכם!

 

המודעה המצוטטת למעלה החלה להסתובב ברשתות החברתיות בימים האחרונים. היא טוענת כי בגלל שימוש בממוגרפיה ושאר צילומים אחרים יש עליה אדירה בשיעור סרטן בלוטת התריס בישראל.

בלוטת התריס היא בלוטה שאחראית על וויסות ההורמונים בגוף. שינויים בפעילות שלה (פעילות יתר או תת פעילות) עלולים לגרום להפרעות שינה, דפיקות לב, נשירת שיער, הפרעות שינה ולעיתים הפרעות זיכרון. היא נמצאת בחלק התחתון של הצוואר, קצת מעל השקע שבתחתית הצוואר.

סרטן בלוטת התריס מתפתח באיטיות ובשלביו הראשונים לרוב לא מפריע לפעילות הבלוטה. היות והבלוטה נמצאת ממש מתחת לעור, הגוש הראשוני של הסרטן מופיע כ"בליטה" קטנה ניתנת למישוש. זהו אחד מהסרטנים ה"קלים" ביותר שיש. הוא מאד נפוץ ולרוב כמעט ולא קטלני. יש שני סוגים של סרטן בלוטת התריס שהם מאד קטלנים, אבל הם גם מאד מאד (מאד!) נדירים. סרטן בלוטת התריס קל יחסית לגילוי, ומכיוון שהוא קל מאד לטיפול וברוב המקרים מתגלה מוקדם מספיק לריפוי מלא, אין היום שגרת גילוי מוקדם לגילוי סרטן בלוטת התריס.

עכשיו הנה כמה שאלות:

  1. האם באמת יש עליה בסרטן בלוטת התריס בקרב נשים בישראל?
  2. האם ממוגרפיה או צילומי רנטגן אחרים עלולים לגרום לסרטן בלוטת התריס?
  3. האם יש סיבות אחרות שבגללן יש עליה בסרטן בלוטת התריס?

נתחיל מהשאלה הראשונה. לשמחתי יש רישום של כל מקרי הסרטן בישראל, ממוינים על פי גיל, מין, מוצא ונתונים נוספים. אחד הדוחו"ת של המרכז לרישום הסרטן הוא דו"ח לגבי שיעור סרטן בלוטת התריס משנת 2000 ועד שנת 2007. שימו לב שמדובר בשיעורים ולא במספרים מוחלטים. כך שכשכתוב 25 מקרים, למשל, מדובר ביחס הנשים החולות לסה"כ הנשים במדינה, ולא ב-25 מקרים אמיתיים.

כמו שאפשר לראות, אין שינוי סופר-משמעותי בשמונה השנים האלה בקרב נשים בישראל. בקבוצת הגיל של 0-49 יש מקרה אחד נוסף לשנה ל-100,000 נשים בין שנת 2000 לשנת 2007. בקבוצה שמעל גיל 65 יש שני מקרים נוספים ל-100,000 בשנת 2007 יחסית לשנת 2000. העליה המשמעותית ביותר נצפית בקבוצת הגיל של 50-59, ובה יש 20 מקרים נוספים ל-100,000 לשנה בשנת 2007 יחסית לשנת 2000.

לכאורה, אכן עליה משמעותית מאד. אבל צריך לשאול שאלה נוספת – האם אין דברים נוספים שמשפיעים על הגילאים האלה?למשל, אחד הגורמים הידועים לסרטן בלוטת התריס הוא חשיפה לנשורת רדיואקטיבית בילדות. כלומר, צריך לדעת כמה מהנשים בקבוצת הגיל הזו הגיעו מאוקראיה, בלרוסיה ומקומות נוספים שנחשפו לקרינה חמורה ב-1986. זאת בנוסף לחסר ביוד וגורמים נוספים.

האם חשיפה לצילומי ממוגרפיה יכולים בכלל לגרום לסרטן של בלוטת התריס?

ממוגרפיה מכוונת לשד. בלוטת התריס היא בלוטה שנמצאת בצוואר. אני מקווה שאף אחד כאן לא חושב שהשדיים של מישהי נמצאים בצוואר שלה. גם צילומי שיניים מכוונים ללסת ולא לצוואר. כלומר, אין הקרנה ישירה של איזור בלוטת התריס בעת צילומי שיניים או ממוגרפיה.

לא רק זה, עיקר הקרינה בבדיקת ממוגרפיה מכוונת לשד עצמו. אז אם יש סכנה, היא בכלל בעליה בסיכון לסרטן השד ולא בעליה לסיכון בסרטן בלוטת התריס. לא יותר משהיא תגרום לעליה בסיכון בסרטן האשכים.

(וזו הנקודה להבהיר שהסכנה של ממוגרפיה כגורמת לסרטן השד מעולם לא הוכחה. ממוגרפיה היא הבדיקה היעילה היחידה שיש לנו כיום לגילוי מוקדם של סרטן השד, והיא הוכחה כמצילת חיים במקרים האלה).

בנוסף, הסיכוי של אשה שעוברת הקרנות בעקבות סרטן שד (הקרנות! לא סתם צילום) לפתח סרטן בלוטת התריס דומה לאשה בריאה ונורמלית. איך אני יודעת את זה? כי יש על זה מאמר.

מתי הקרנות כן משמעותיות? כאשר ילדים חולי סרטן מטופלים בהקרנות. במקרים האלה הילדים אכן נמצאים בסיכון גבוה יותר לסרטן של בלוטת התריס.

אבל הנה הקטע היפה.

ממוגרפיה בישראל ניתנת לכל אשה מגיל 50 עד לגיל 75 פעם בשנתיים. אם לאשה יש גורמי סיכון ספציפים או סיפור משפחתי היא זכאית לבדיקות אחרות. נניח שממוגרפיה אכן גורמת לסרטן בלוטת התריס. אם כן, היינו צריכים לראות עליה בסרטן בלוטת התריס בנשים שקיבלו כבר ממוגרפיה. לסרטן לוקח משהו כמו 20-30 שנה להתפתח. כלומר, אילו ממוגרפיה היתה גורמת לסרטן איפה היינו רואים את העליה הגדולה?

נכון! בגילאי 75-90.

אבל איפה יש את העליה הגדולה בשבע השנים האחרונות?

בגילאי 50-59, בקרב הנשים שעוד לא הספיקו להחשף בכלל לכמויות משמעותיות של קרינה כתוצאה ממוגרפיה.

סרטן הוא מחלה קשה, ששכיחותה עולה בכל רחבי העולם המערבי. אבל זו לא סיבה להפיץ בהלת שוא, בייחוד לא אם המידע השגוי קשור לבדיקה מצילת חיים כמו ממוגרפיה.

ואם עדיין לא שכנעתי אתכם, פורסם מחקר שבדק בדיוק את הקשר בין ממוגרפיה לבין סרטן של בלוטת התריס, ואלה ממצאיו: אין קשר.

להרחבת הקריאה:

  • מאתר "לא רלוונטי" על גרסה מוקדמת יותר של התמונה הזו, כשעוד היו מפיצים אותה במיילים ולא בפייסבוק.
  • מאתר snopes  המשעשע על אותה גירסה מוקדמת, מורחב אך באנגלית.

הערה מאוחרת בעקבות הקורא הנמרץ רביב:

במהלך הפוסט התייחסתי לקבוצת הנשים בגילאי 50-59. רביב הבחין שבדו"ח של משרד הבריאות שקישרתי אליו מופיעה טבלה שבה גילאי הנשים הן 50-59 אבל בגרף שמצורף לדו"ח מתייחסים לגילאי 50-64. זוהי עדיין קבוצה שכמעט ולא הספיקה לחשף לממוגרפיה, ולכן ממוגרפיה לא יכולה להחשב כגורם סיכון משמעותי לסרטן בלוטת התריס אצלה.יש לחפש הסברים אחרים.

תודה רביב!

הערה מאוחרת בעקבות הקורא הנמרץ עירא:

הורחבה הפסקה לגבי פעילות בלוטת התריס. למעונינים לקרוא עליה עוד, הנה קישור מעניין וקליל.

פורסם בקטגוריה סרטן | 19 תגובות

מגיפת הריקודים

בפעם הראשונה שעופר ביקש ממני לכתוב על מגפת הריקודים של ימי הביניים, כנראה מכיוון שאני פליטת שנות השמונים, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא קבוצת אנשים רוקדים ביחד בחדר האוכל. משהו כזה:

אבל כמובן שבמציאות זה לא ככה. במציאות מתועדים מספר מקרים של "מגפת ריקודים", בחלק מהמקרים אפילו קטלנית.

המקרה הראשון אירע בשנת 1021 בגרמניה, שם קבוצת אנשים החלו לרקוד במעגל מחוץ לכנסיה ללא יכולת להפסיק. הכומר לא הצליח לקיים מיסה כהלכתה בגלל הרוקדים, ולפיכך קילל אותם. במשך שנה הם לא הפסיקו לרקוד, ורק בתום השנה הם חדלו מכך. הם צנחו לשינה ארוכה ממנה רק חלקם התעוררו. ההסבר שניתן לקדחת הריקודים הזו הוא שדים ורוחות רעות, האשמים הרגילים במחלות ושאר ענינים.

ההתפרצות המתועדת הבאה החלה בשנת 1247, שוב גרמניה. אז מאות אנשים החלו לרקוד על גשר עד שזה התמוטט וכולם טבעו בנהר. בשנת 1374 המון גרמנים וצרפתים פרצו במחולות מיוסרים, תוך שהם קוראים לכמרים להציל את נפשותיהם. הם רקדו במשך שבועות וסבלו מחזיונות נוראים. בשנת 1463 עשרות רקדנים פרצו בריקוד ספונטני שנמשך חודשים. חלקם התמוטטו ומתו, חלקם סבלו מקרעים בשרירים ושברים חמורים. בשנת 1518 מגיפה דומה פרצה בשטרסבורג. הפעם בעקבות אשה אחת שנכנסה לבית מרזח, החלה לרקוד וסחפה אחריה מאות. כארבע מאות איש רקדו, וחלקם מת תוך כדי הריקודים. יש שטענו שבכל יום מתו כחמישה עשר איש.

בעוד שהמקרים המוקדמים יותר נשמעים כמו דברי הגזמה של כמרים שניסו להזהיר את צאן מרעייתם מפני השפעת שדים ורוחות רעות, ההתפרצויות של 1374 ו-1518 מתועדות היטב, כולל על ידי רופאים ומדענים של אותה תקופה.

האם הסיפורים האלה הגיוניים?

יש כמה בעיות עם תיאורי המגיפה הזו. אחת מהן היא שהרוקדים נשמעים כאילו הם מושפעים מתיאורים קודמים. כלומר, מישהו שמע על מגיפה כזו ואמר לעצמו "הי, יהיה ממש מגניב אם אני גם אתחיל לקפץ בלי שליטה!".

בעיה אחרת היא שהתיאורים נשמעים מוגזמים מאד. למשל, ברור שאדם לא מסוגל לרקוד במשך שנה שלמה. למען האמת, אני לא מכירה אף אחד שהצליח להשאר ער במשך חודשים. שיא העולם שייך לבחור שנשאר ער במשך 11 יום תחת השגחת רופאים. דוקא נפילת גשר כתוצאה מרקדנים מתואמים דוקא אפשרית, אם זוכרים את הניסוי של מכסחי המיתוסים.

בעיה אחרת היא שאין באמת הסבר פיזיולוגי טוב למגיפה של ריקודים. היות ולא ידעו מספיק על מחוללי מחלות בתחילת המאה ה-16 (רק בשנת 1590 מלטש עדשות הולנדי ימציא את המיקרוסקופ) אין לנו ולו ניסוי מדעי אחד שניסה לבודד את הגורם למחלה. סוג מסוים של אפילפסיה ("מחלת הנפילה") גורם להתכווצויות בכל הגוף ויכול להיראות כמו ריקוד. אבל אפילפסיה היא מחלה של מערכת העצבים המרכזית, ולא מחלה מדבקת.

אפשרות אחרת היא כוריאה. זוהי מחלה שגורמת לתנועות חסרות שליטה. היא נגרמת כתוצאה מנזק למערכת העצבים המרכזית למשל בעקבות קדחת השיגרון (סיבוך מאוחר של דלקת גרון סטרפטוקוקלית) או אדמת מולדת. במקרה הזה המחלה המקורית אמנם מדבקת, אבל הכוריאה לא. זוהי התפתחות מאוחרת של המחלה, ולרוב לא גורמת לתנועות מסונכרנות של רקדנים.

מחלות מדבקות מאופינות בהדבקה מתמשכת. כלומר – יש אדם אחד שמדביק אחרים, והם מדביקים הלאה וכו'. העובדה שאנשים רבים באותו איזור חלו בבת אחת ולא בגלים יכולה לרמז לא על מחלה מדבקת אלא על הרעלה מסוג כלשהו. רעלן שמשפיע על מערכת העצבים המרכזית יכול לגרום לחזיונות ולהתכווצויות שיראו כמו ריקודים. הבעיה עם תיאורית הרעלן היא שרעלנים חולפים לאחר זמן מסוים, ימים לכל היותר. כך שחודשים רבים של ריקודים לא מתאימים לזה.

אחד הדברים שכן מתאימים הוא היפנוט. אנשים תחת היפנוזה יכולים להשאר ערים ימים, לרקוד, לשאוג שמות של שדים ורוחות, לגרום לעצמם נזק גופני חמור מבלי להגיב לו ושאר הדברים המתוארים כאן. כמו כן, אנשים בהחלט יכולים להכניס את עצמם למצב היפנוטי, מבלי צורך בגירוי חיצוני.

מדוע הם עשו זאת?

אחת התיאוריות החביבות שאני מכירה מדברת על תגובה פוסט-טראומתית לתקופה. גם במאה ה-14 וגם במאה ה-16 האירופאים חוו טראומות חמורות, בין השאר חזרתו של המוות השחור, מלחמות ורעב. כל אלה בצירוף חוסר ההבנה של מחלות והידיעה המוחלטת ששדים יכולים להשתלט על גוף האדם ולחייב אותו לרקוד, מהווים כר מושלם לפריצת מגיפת ריקודים ספונטנית.

אבל האמת היא שמגיפות הריקודים נכחדו עם התקדמות המדע. מעל חמש מאות שנה לא נראו התפרצויות בקנה מידה כזה במרכז אירופה. אף אחד לא יכול לדעת ממה ההתפרצויות האלו נגרמו, ולכן אנחנו לא יודעים  האם הן עלולות לחזור.

בכל מקרה, אם אתם מרגישים דחף פתאומי לרקוד, אנא התרחקו ממני. אני מאד מגושמת.

 

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה איך עשו את זה פעם, קצת מכל דבר | 23 תגובות

מאורות! מאורות! וגם סיפור חדש שלי!

למי שמשום מה לא יודע – אני מנהלת כנס "מאורות" זו השנה הרביעית. הכנס מוקדש למדע בדיוני בלבד ונערך בכל שנה ביום חמישי בחנוכה.

מאורות הקרוב ייערך ב-13 לחודש (עוד ארבעה ימים!) בקמפוס גבעת רם בירושלים, והשנה נושאו הוא "אל האינסוף!". והתוכניה שלו פשוט מעולה. שימו לב לאירועי החינם! ולכרטיסיות! ובכלל – הולך להיות כנס מגניב מאד.

כבכל שנה גם השנה את הכנס מלווה פרויקט כתיבה ייחודי, והשנה הוא מתרכז במסעות. אל האינסוף, מעבר לאינסוף, ומה משמעותו של הסוף. משנת 2010 סיפורי הפרויקט מועמדים לפרס גפן לספרות ספקולטיבית, ובשנה שעברה הסיפור "לבד, בחושך" (שלי!) אף זכה בפרס.

הסיפור שלי, "תלחצי!" עלה הבוקר לאתר הכנס. סיפור לידה באפס כבידה, מינוס הג'יפה שמלווה לידות בדרך כלל, כך שהוא בטוח גם ללא-הורים.

הבלוג יחזור לפעילות רגילה בשבוע הבא, אני מקווה. אם אתם מגיעים למאורות – בואו להגיד שלום! אני אהיה האדם שמתרוצץ מסביב ומדי פעם עוצר לקפה וסופגניה.

פורסם בקטגוריה כנסים, קצת מכל דבר | 7 תגובות

יום האיידס הבינלאומי

האחד בדצמבר הוכרז על ידי ארגון הבריאות העולמי כיום האיידס הבינלאומי. כבר שבוע הארגון עצמו מפציץ במידע לגבי איידס בטוויטר שלו. כך גם ה-CDC.

ועולה השאלה – יש בכלל טעם להפגזת המידע הזו? מה אנחנו לא יודעים על המחלה הזו? כולנו יודעים שמדובר בוירוס שמשתנה כל הזמן ולכן כמעט בלתי אפשרי לפתח נגדו חיסון. כולנו יודעים שהוירוס נקרא HIV, הוא דוגר במשך שבועות עד שנים (תלוי אם מקבלים טיפול מתאים או לא), ואז מתפרץ, מחסל את מערכת החיסון והופך את האדם פגיע לכל דבר שהוא. כולנו יודעים שצריך לשים קונדום כדי לא להדבק ביחסי מין. כולנו יודעים שאסור לחלוק מזרקים כי הוירוס עובר בדם. אני די בטוחה שכולם כבר יודעים שמותר להתנשק, להתחבק, לחלוק כוס מים ואפילו מושב אסלה עם נשא HIV ועדיין לא לחלות. הקוראים המתמידים אפילו זוכרים את המאמרים המקוריים שפורסמו בנושא.

חלקנו אפילו יודעים שבשנת 2011 נדבקו 2.5 מליון איש ב-HIV, ו-1.7 מליון איש מתו מאיידס (לא כולם מבין הנדבקים החדשים, כמובן). ויש לנו תרופות מגניבות, ואנחנו סופר חכמים.

אבל עדיין אנשים בתחנה המרכזית הישנה שמודעים היטב לסכנות של הידבקות ב-HIV חלו לאחרונה. ועדיין יש מקרים חדשים של HIV בכל שנה, אפילו בארצנו.

ואפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר על אלו שמתו. כי מתישהו כולנו צריכים לזכור שאיידס היא מחלה איומה. היא פוגעת במה שמגן עלינו מהסביבה. היא לימדה אותנו שאף פעם אי אפשר להיות שאננים.

אייזיק אסימוב כתב כמעט עד לרגע מותו. כך גם פרדי מרקורי. שניהם מתו מאיידס. השיר הזה מדבר על יצירה גם כאשר הגוף לא מסוגל לעמוד בכך יותר, ותמיד כשאני שומעת אותו אני נזכרת בשניהם.

פורסם בקטגוריה איידס | 4 תגובות

שיר וסרט לשבוע חדש

כפי שכולם יודעים שכשהטילים עפים – המוזות שותקות. נכון שבעיר שלי עוד לא נפל כלום, אבל… בחייאת. תוותרו לי על זה שהיום לא תהיה רשומה על מחלות, נכון?

בתור פיצוי, שתי מציאות מהבלוג המעולה contagions, עליו המליץ לי גל חיימוביץ' המגניב בפני עצמו. שתיהן על המגיפה השחורה של המאה ה-14, ושתיהן עוזרות (כל אחת בדרכה-היא) לשכוח מעט מהמצב.

קודם משהו יפהפה אך מדכא:

ואחר כך משהו משעשע אך… אמם… מוזר נורא:

 

ולקינוח – רשימת הרצאות קרובות!

ביום חמישי השבוע (22 לחודש)  אדבר על הנשים של דוקטור הו במסגרת כנס חובבים באשכול פיס ברחוב הארבעה בתל אביב. ההרצאה שלי מתחילה ב-21:00, אבל הכנס מתחיל כבר ב-19:00. לפרטים נוספים אפשר להכנס לדף האירוע בפייסבוק, ואפשר להזמין כרטיסים מראש כאן (לכל הכנס, לא רק להרצאה שלי).

ביום רביעי בשבוע הבא (28 לחודש) אעביר את הרצאת החיסונים במייק'ס פלייס בירושלים, החל מ-19:00 במסגרת "ספקנים בפאב" הירושלמי. לפרטים אפשר להכנס לדף האירוע בפייסבוק, או להתעדכן בעמוד אירועי הספקנות באתר ארגון הספקנים בישראל.

כרגיל, המגיעים להרצאות יקבלו חיבוק חינם אם הם אומרים שהם הגיעו דרך הבלוג, והבה נקווה שעד השבוע הבא הטילים ישתקו והמוזות ידברו, כראוי.

פורסם בקטגוריה דבר, קצת מכל דבר | 7 תגובות

הטפיל החמוד בעולם

אני מודה שכשערכתי את הסקר הזה לא ציפיתי לתגובות שהוא יגרור. כלומר, הנחתי שכמה אנשים יגיבו, אחד או שניים יכתבו משהו מתחכם, וזהו. לא חשבתי בכלל שאני אקבל אחת ליומיים-שלושה נזיפות מסוג "מה עם הטפיל? כתבת עליו כבר? מה קורה?"

כמובן שבהיותי אדם חביב ונוח לבריות התכוונתי לכתוב על הטפיל ברגע שתוצאות הסקר התקבלו, אבל החיים נורא הפריעו! קודם היה אייקון, ואז היתה את ההופעה של עידן אלתרמן והעכבישים מפלוטו, אחר כך היה עומס בעבודה, ואז, בדיוק ביום שבו התכוונתי לשבת ולכתוב, הקפיצו אותי מהעבודה כדי להופיע ב"ערב חדש" כנציגת ארגון הספקנים בישראל (על כך  יסופר ברשומה נפרדת).

אבל היום נגמרו לי כל התירוצים, אז קבלו אותו, את הטפיל החמוד בתבל! הוא נראה בערך ככה:

גי'ארדיה, תמונת אילוסטרציה

גי'ארדיה, תמונת אילוסטרציה

 

ג'יארדיה היא משפחה של טפילים שמחבבים את המעיים. היא התגלתה בסוף המאה ה-19, וקיבלה שם חביב פחות, אבל בתחילת המאה ה-20 אחד מהרופאים הדגולים בהיסטוריה של הרפואה קרא לה על שם פרופ' גי'ארד וד"ר לאמבל ומכאן שמה – גי'ארדיה לאמבליה. בשנים האחרונות החלו לקרוא לה ג'יארדיה אינטסטינליס על שם האיבר בו היא פוגעת, ושמו של ד"ר למבל נשמט.

כשליש מהאנשים בארצות מתפתחות (שם נרדף להגיינה ירודה ומחלות) חולים בג'יארדיה. בארצות המפותחות רק כ-2% מהמבוגרים וכ-6% מהילדים חולים בג'יארדיה בכל רגע נתון.

כמו רוב מחלות המעיים, גם גי'ארדיה מועברת במגע עם צואה. אין הכוונה לאכילת הפרשות גוף אלא פשוט להעברה בין בני אדם שלא רוחצים ידיים כמו שצריך אחרי שהם משתמשים בשירותים. ציסטות (cysts) הטפיל יכולות להשאר בקרקע במשך חודשים ארוכים ולהדביק אנשים שנגעו בהן בטעות. לא רק זה, היא יכולה להדביק חיות בית, שבתורן יכולות להדביק את בעליהן.

איכס

מחזור החיים של גי'ארדיה פשוט – אדם בולע ציסטות של ג'יארדיה. אלה לא בועות נוזלים אלא טפיל מוקף בקליפה קשה המגנה עליו מפני תנאי הסביבה. עשר ציסטות כאלה מספיקות להדבקה. במערכת העיכול החמימה והנעימה הקליפה הקשה נושרת והג'יארדיה מתחילה להתרבות בשמחה ובששון. היא מייצרת ציסטות נוספות שמופרשות הישיר לצואה. אדם חולה מפריש בין 10-1 מליון ציסטות בצואה שלו, וכך ממשיך את שרשרת ההדבקה.

הדבקה בג'יארדיה יכולה לגרום לשלשול, כאבי בטן ובחילה, להיות חסרת סימפטומים לחלוטין או לגרום לבעיות מאד כלליות כמו ירידה במשקל, חוסר תאבון או חסר ויטמינים. מכאן אפשר להבין שלא תמיד קל להבין שהאדם בכלל חולה בטפיל הזה.

אסיפת טפילים

אסיפת טפילים

 

תוציאו את זה מהגוף שלי!

כאשר ג'יארדיה לא גורמת לסימפטומים לא חייבים לטפל בה. זה רעיון מעט חתרני בעולם המערבי שבו אנו רגילים להוציא מהגוף שלנו כל טפיל, כמה שיותר מהר, אבל אם אין שלשול או פגיעה אחרת כמו חסר ויטמינים, ומדובר בסך הכל בממצא אקראי בבדיקת צואה של אדם בריא לחלוטין – לא תמיד מטפלים במחלה.

אם האדם חולה, כמובן שיש לטפל, ובמקרה כזה משתמשים בתרופות נוגדות טפילים. חלקן בכלל לא נספגות למחזור הדם אלא מרוכזות בצואה והורגות ביעילות כל בדל טפיל שנמצא שם.

אבל הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. כלומר – שטיפת ידיים לפני האוכל, שטיפת פירות וירקות, שתיית מים ממקורות בטוחים בלבד, והמנעות ממגע עם צואה. חשוב לציין שאפילו שחתולים וכלבים עלולים להעביר גי'ארדיה לבני אדם דרך הדבקה זו לא מאד נפוצה. באופן כללי, שטיפת ידים אחרי מגע עם צואה זו תמיד עצה טובה.

למה את מספרת לנו את זה?

בניגוד לכל שאר החיידקים, הוירוסים, הפטריות והטפילים שמציפים את הבלוג הזה, הגי'ארדיה נראית חמודה. באמת. היא אחד הייצורים שהכי אהבתי בלימודי מיקרוביולוגיה. אפילו שאני יודעת שמדובר בפראידוליה פשוטה, שאלה רק אברוני תא שמסודרים בצורה שהמוח שלי מתוכנת לזהות כאנושית, אין דבר משמח יותר מאשר להסתכל במיקרוסקופ ולראות טפיל מחייך אליך חזרה.

 

smile!

smile!

 

להמשך קריאה:

פורסם בקטגוריה ג'יארדיה למבליה (אינטסטינליס), טפילים | 32 תגובות

עידן אלתרמן והעכבישים מפלוטו

כידוע לכולם, בלוגרים מצליחים מקבלים הטבות שונות. בלוגריות אופנה מתהדרות באקססוריז, בלוגריות בישול במיני מתיקה, בלוגרי עיתונות מקבלים תהילת עולם, ובלוגרי רפואה…. טוב, אנחנו לא מקבלים כלום. משום מה מעבדות סודיות ברחבי העולם לא נוטות לשלוח לנו דוגמיות של התוצרים החדשים ביותר שלהם.

לא שציפיתי לתמורה בעד כתיבת בלוג על סוף העולם. כלומר, אני די מחבבת את העולם ואשמח אם הוא לא יסתיים (לפחות לא לפני כנס מאורות המתרגש עלינו לטובה).

אבל אז שלושה אנשים שונים שלחו לי קישור לכתבה מטופשת להפליא בנענע10, מה שגרם לי לכתוב רשומה זועמת למדי. איכשהו הרשומה התגלגלה לידיו של אבי בליזובסקי מ"הידען", אתר חדשות מדע משובח במיוחד, ומשם ל"חורים ברשת", אתר חדשות מהעולם המקוון. אודה כי הפרסום הבלתי צפוי הותיר אותי מסוחררת קמעה ומוחמאת עד מאד.

אבל בכל זאת למחרת הייתי צריכה לקום בבוקר, לעבוד ולהתעצבן בפקקים. יום רגיל, בקיצור, שהפך לשבוע רגיל לגמרי, עד שיומיים אחרי פרסום הרשומה הופיעה בבלוג התגובה הזו. לשונאי הלחיצה על קישורים – עידן אלתרמן הפציע בבלוג זה ממש והזמין אותי ואת trillian להופעה שלו עם להקת העכבישים מפלוטו במחווה לאלבום "זיגי סטארדאסט" בחיפה. אחרי שהתגברתי על ההלם הראשוני הצלחתי לנסח מייל תגובה יחסית קוהרנטי. היו שם יותר סימני קריאה ממה שאני מוכנה להודות, אבל הרבה פחות ממה שהיה בטיוטה הראשונה שהורכבה בעיקר מחלקי אותיות וקיפוצים.

בשבת בערב הבנזוג ואנוכי יצאנו לכוון חיפה, שנמצאת בדיוק 82 ק"מ מהבית שלנו. ביום רגיל זה נשמע קצת מטופש, אבל עידן אלתרמן הזמין אותנו! איך לא ניסע? אז נסענו, והיה נהדר.

התגובה שלי בפייסבוק מיד לאחר ההופעה היתה מלאת סימני קריאה, עוד יותר ממייל ה"תודה ונשמח להגיע" המקורי ששלחתי לעידן. זו היתה הופעה מצוינת. הביצוע היה מעולה, הקהל כולו קיפץ כבר מהשיר הראשון, ההדרן היה משובח, ולרגע לא התחרטנו על הנסיעה. היה שווה לנסוע עד חיפה כדי לשמוע את זיגי סטארדאסט קם לתחיה על במה בפאב בעיר התחתית. הדבר היחיד שהצטערתי עליו הוא שלא שכנעתי עוד חובבות בואי להגיע איתי. זו חוויה מדהימה.

ההופעה מומלצת לכל חובבי בואי, חובבי זיגי וחובבי עידן אלתרמן. למידע על ההופעות הבאות שלהם כדאי לעקוב אחרי דף הפייסבוק של עידן אלתרמן או אחרי הטוויטר שלו.

אז הנה, אפילו לבלוגרי רפואה יוצא משהו מלכתוב על השמדת עולמות, ואפילו שימושי יותר מדוגמית אנתרקס.

 

ולקינוח, השיר שכשהוא הופיע בהדרן הבנזוג אמר "כל כך קיויתי שהם ישירו את זה", ואני הסכמתי. השיר השלישי הכי אהוב עלי של בואי. הייתי שמחה להכניס קישור לצילום של ההופעה של העכבישים מפלוטו, אבל אין תחליף להופעה חיה. תצטרכו להגיע ולראות.

פורסם בקטגוריה דיוויד בואי | 18 תגובות

מדענים מזהירים: נגיף חדש יכחיד את האנושות בתוך חמש שנים

מה צריך בשביל להוציא ממני שתי רשומות תוך שלושה ימים?

טוב ששאלתם!

כתבה כזו, למשל. הכתבה הזו מבוססת בצורה חופשית מאד על כתבה שפורסמה בדיילי מייל. לא בדיוק פאר היצירה העיתונאית או רפרנס מדעי רציני. למרות זאת לפחות שלושה אנשים היום שאלו אותי לדעתי לגביה, חלקם מתוך חשש שידוע לי דבר-מה שלא ידוע להם.

למי שלא נכנס לאתרי חדשות, הנה הכתבה והניתוח המדעי יותר, באדיבות מתמחה באפידמיולוגיה שמחלות זיהומיות וסוף העולם נמנים בין תחביבה העיקריים (רמז – זו אני):

מומחים למחלות מדבקות מזהירים כי נגיף קטלני המועבר לבני האדם מבעלי חיים, צפוי להתפשט בעולם ועשוי להכחיד את האנושות בחמש השנים הבאות. לדבריהם, הנגיף המסוכן שיגרום למגיפה, התגלה בעטלפים באסיה והוא כבר הספיק לגרום למוות של מספר בני אדם ברחבי העולם.

המה של המי?

אני משערת שהוירוס החדש והקטלני המתואר בפסקה הזו הוא הקורונַווירוס החדש, שהתגלה בינתיים רק בשני אנשים. יש קורונַווירוס שבודד בעטלפים, אבל זהו לא אותו וירוס, אלא פשוט מאותה משפחה. גם ה-SARS הוא מאותה משפחה. גם וירוסים שלא עושים כלום חוץ מהצטננות הם מאותה משפחה. ככה זה במשפחות – יש מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות.

כמו כן, כשל לוגי בעוד 3…2….1…

 על פי הדיווח ב"דיילי מייל" הבריטי, אזהרת המומחים, חלקם בעלי שם עולמי, הגיעה בעקבות מספר מקרי מוות שנגרמו מווירוס בלתי מזוהה בחודשים האחרונים. בחודש יולי, מת גבר סעודי מנגיף שלא זוהה. בחודש שעבר נקבע מותו של תושב בריטי בן 38 שחזר מחתונת אחיו באפגניסטן. על פי הרופאים בבית החולים "רויאל פרי" בלונדון, הוא מת בעקבות זיהום שנגרם עקב התפרצות של נגיף שחדר לגופו באמצעות קרציות.

זוהי הפעם השניה שמוזכרים "מומחים בעלי שם עולמי". זהו כשל לוגי ידוע של מומחים לא מזוהים, השייך למשפחת כשלי ה"פניה אל סמכות". מומחים מצוטטים ללא שם, רפרנס רלוונטי או איזושהי דרך לאתר את הציטוט (ותודה לאורי ליפשיץ שבזכותו למדתי על כשלים לוגים).

הגבר הסעודי מת מקורונַווירוס שזוהה בתוך ימים מההגעה שלו לבית החולים, כפי שסיפרתי ממש בבלוג הזה, כך שקשה לי להתייחס אליו כ"לא מזוהה".

הזיהום שחדר לגופו של הגבר השני שחדר לגופו דרך קרציות נקרא  Crimean-Congo Heamorrhagic Fever virus, שזה שם מאד ארוך ומפחיד אבל מדובר במחלה ויראלית מאד נפוצה באפגניסטן, ממנה האדם הגיע. שימו לב לתופעה המפתיעה – כאשר מישהו מבקר במדינה אחרת, הוא עלול לחלות שם במחלה! ואם הוא חוזר הביתה – הוא עלול להמשיך להיות חולה בבית, אפילו אם הבית נמצא בגלזגו. אנשים לא נרפאים באופן קסום כאשר הם חוצים את קו גריניץ'. 

באותו החודש, אזרח קטארי אושפז בלונדון מכיוון שסבל משיעול קשה וקושי בנשימה. תחילה חשבו הרופאים כי מדובר בתסמינים של נגיף הסארס, אך לאחר שאבחנו את תוצאות בדיקות הדם, הם קבעו כי מדובר ב"זיהום ארסי להחריד שמעולם לא נראה בעולם הרפואה", ושללו את ההשערה כי נגיף הסארס הוא הגורם למחלה באדם.

נחשו מהו הוירוס הארסי והמסוכן הזה? כן, כן, בדיוק אותו קורונַווירוס מהפסקה הקודמת. נכון שעברו מספר ימים עד שהיה זיהוי ודאי שקשר בין שני המקרים, אבל מכאן ועד הפאניקה בפסקה הזו המרחק גדול. לא רק זה, אין ציטוט של הרופאים שטיפלו בחולה במאמר המקורי של הדיילי מייל. הציטוט הזה בוא בסך הכל משפט להעלאת הפאניקה בכתבה של הדיילי מייל, אבל הבאתו בתוך מרכאות שמרמזות על אדם אמיתי שאמר את הדברים היא… בעייתית משהו.

אל מקרים אלה, הצטרפו מספר מקרים נוספים בהם בני אדם סבלו מסימפטומים קטלניים שלא מוכרים לרופאים ברחבי העולם. בעקבות המקרים, מדענים מהסוכנות להגנת הבריאות העולמית, חקרו את המקרים ועיבדו את הנתונים באמצעים טכנולגיים חדשניים כדי לנסות ולהרכיב פרופיל של הנגיף המסתורי. מסקנת החוקרים הייתה כי מקורו של הנגיף לא בבני האדם, אלא בבעלי החיים.

נכון שיפתיע את כולם אם אספר שהפסקה הזו לא מופיעה בצורה זו בדיווח המקורי? חשבתי כך.

אבל בואו נתרכז רגע במשפט אחד, רק בשביל הכיף. "בני אדם סבלו מסימפטומים קטלניים שלא מוכרים לרופאים ברחבי העולם".

מבזק חדשות! מדי יום מתגלות מחלות חדשות, אבל מגוון הסימפטומים האפשרי קטן מאד. יש לנו כמות מוגבלת של איברים וכמות מוגבלת של סימפטומים שהאיברים האלה יכולים לייצר. זה שבמחלה החדשה התפתח כשל כלייתי אצל החולים לא אומר שזהו סימפטום קטלני בלתי מוכר. מדובר בסמפטום מוכר מאד שקשור למחלות רבות, החל מאבולה וכלה בסכרת. זה בסך הכל מחלה חדשה.

על פי המומחים שחקרו את הנגיף, הסימפטומים המאפיינים את התפרצותו הם כאב ראש, חום גבוה, כאבי מפרקים, כאבי בטן והקאות. לדבריהם, כאשר המחלה מתקדמת, החולים עלולים לפתח שטחים גדולים של דימום ושטפי דם בלתי מבוקרים בגופם.

מי מצליח לזהות את המחלה הבלתי מזוהה? נו, נו…

כן! זוהי קדחת מדממת, בת משפחה של האבולה, ידידתנו משכבר הימים, חביבת הבלוג ואחת המחלות הקטלניות בתבל. הסימפטומים האלה לא קשורים בכלל לקורונַווירוס שגורם לשיעול, כשל נשימתי וכשל כלייתי.

אבל זה לא מה שמפריע לי. מה שמפריע לי הוא הסיבה בגללה הקדחת המדממת מוזכרת כל כך קרוב לקורונַווירוס – מדובר שוב בתרגום גרוע, והפעם גם מטופש. 668 מלים אחרי הקורונַווירוס, כמעט עמוד וחצי מאוחר יותר, הדיילי מייל מזכיר שלפני מספר שבועות צוות חוקרים פרסם מחקר מולקולרי שהוא ערך על וירוס חדש שגורם לקדחת מדממת בקונגו. אבל מבחינת מי שתרגם –  זה אותו וירוס, אפשר להמשיך כרגיל.

מומחים להתפשטות של מחלות ברחבי העולם טוענים כי צפיפות האוכלוסין בעולם והמעברים של בני האדם מאזור לאזור, בשילוב עם חדירת בני האדם לשטחיהם של בעלי חיים שונים, מאפשרים לכל זן חדש של נגיף לעבור מ"חזיר באפריקה ועד לבן אדם במערב". לכן, כל נגיף חדש עלול להתפשט בעולם באופן מהיר. 

בהמשך לכשל הלוגי של המומחים הבלתי מזוהים עשיתי את העבודה העיתונאית המסובכת של לגשת למאמר המקורי ולבדוק מיהם המומחים האלה. אחד מהם הוא פרופסור ג'ון אוקספורד, מומחה לוירולוגיה מבי"ח קווין מארי שמסופח לאוניברסיטת לונדון. האזהרה שלו, על פי הדיילי מייל, היא שבתוך חמש שנים אנו צפויים להתקל במגפה חדשה. מכאן הדרך היתה פשוטה – ללכת לחפש את המקור.

אבל אין מקור. בשום מקום, חוץ מאשר בדיילי מייל ובאתרי "יום הדין מגיע" אין רפרנס למקור שבו פרופ' אוקספורד אומר במפורש שהמגיפה הבאה תשמיד את האנושות תוך חמש שנים. הוא פרסם מספר מאמרים בשנים האחרונות לגבי פנדמיית השפעת ומחלות ויראליות נוספות, אבל נושא חמש השנים לא מוזכר בשום מקום. נו טוב.

המומחה השני שמוזכר בכתבה, דרך אגב, הוא סופר בשם דיוויד קוואמן. לא שיש בעיה עם זה, אבל לא בדיוק הייתי מתייחסת לחוקר אחד שלא מצוטט נכון ולסופר כאל "מומחים בעלי שם עולמי בתחום", בעיקר בלי ציון התחום. 

רק לידע כללי, הגלובליזציה אכן גורמת להתפשטות מחלות מהירה יותר, ובאמת כל מחלה יכולה להגיע לכל מקום על הגלובוס, אבל מכאן ועד לגזר הדין של חמש השנים…

רגע! איפה בדיוק נאמר שנשארו לנו חמש שנים על פי הכתבה הזו?

אז זהו. שבמסגרת קיצוצי התרגום גם החלק הזה נשמט. פרופ' אוקספורד מציין שכבר הרבה זמן לא היתה לנו פנדמיה (מגפה כלל עולמית) טובה, ולכן הגיע הזמן שתגיע אחת. זוהי סברה מקובלת בקרב חלק מההיסטוריונים של מחלות. רובם לא נוקבים במספר ברור, אבל חלקם מציינים שאחת למספר שנים מגיעה מגפה שמכחידה את רוב המין האנושי.

אבל אף מדען שמכבד את עצמו לא נוקב במספר מדויק להשמדת האנושות, בדיוק מאותה סיבה שאף מדען שמכבד את עצמו לא חוזה מתי תהיה לנו מכונית מעופפת, האברבורד, או מכונת זמן שפועלת. היחידים שנוקבים בתאריכים הם מהנדסים בעלי אלגוריתמים מסובכים שנותנים להם תאריך משוער (ע"ע התאריך המשוער להשלמת נתיבי איילון) או עיתונאים שצריכים למכור כותרות.

אני אמנם לא אוחזת בכדור בדולח, אבל הרשו לי להצטרף לגל התחזיות הקודרות – כולנו הולכים למות! באמת. תוך 70-150 שנה. מי מוכן לכתוב עלי בעיתון?

כידוע, החדשות של היום משמשות לעטוף את הדגים של מחר. מדורי בריאות בעיתונות המקוונת אפילו לא זוכים לעטוף את הפיקסלים של מחר. וזה חבל לי, כי עד שסוף סוף מחלות מדבקות מככבות בעיתון הן מקבלות טיפול שכוכבנית סוג ז' לא היתה מוכנה לסבול. רק שלמחלות הזיהומיות אין יחצ"ן שיתקשר לצעוק על בעלי העיתון.

—-

להרחבת הנפש, דיוויד בואי.

פורסם בקטגוריה דיוויד בואי, מחלות מגיחות, קורונווירוס - MERS/SARI, קצת מכל דבר | 45 תגובות

מגפה בע"מ

אני יודעת, אני יודעת, הבטחתי לכם לדבר על הטפיל החמוד בעולם, ויש מגפה (אמיתית) של דלקת קרום המוח שמופצת על ידי מזרקי סטרואידים נגועים, ובכלל רציתי גם להעלות איזשהו תקציר הרצאת אייקון לטובת מי שלא הגיע, אבל כל זה יחכה כי…

כי הבוקר בנזוגי היקר העיר אותי ואמר, "את חייבת לראות את המשחק הזה!" בעודו אוחז בחוזקה את האנדרואיד שלו.

"מממררר…" היתה התשובה האינטילגנטית שלי, אבל זה לא עזר. הוא מיהר לארגן לי קפה, להגביר את הווליום של הסלולרי, וכששמעתי את קולות הרקע התעוררתי לגמרי.

Plague Inc שוחרר לפני מספר חודשים לחנויות המקוונת. בהיותי גיימרית בלאי, מהסוג שמסתדרת לכל היותר עם טטריס, לא שמעתי עליו אפילו עד הבוקר, אבל מהבוקר לא הצלחתי לעזוב אותו.

בגרסה החינמית של המשחק מתחילים כחיידק נטול יכולת, ובוחרים את המדינה בה המגפה תתחיל. במהלך המשחק מרוויחים נקודות ובעזרתן משדרגים את המחלה. אפשר להפוך אותה למועברת על ידי בעלי חיים (ואז צריך לבחור על ידי איזו חיה), אפשר להוסיף סימפטומים, להוריד סימפטומים, לשחק עם החומר הגנטי כך שיהיה קשה יותר לגלות אותה, להפוך אותה עמידה לחום או לקור וכו'.

המטרה פשוטה – להכחיד את אוכלוסית העולם. מקבלים נקודות על כל מיני דברים, אבל זה לא חשוב. מה שחשוב הוא שהמשחק ריאליסטי עד אימה. התפשטות המחלה תלויה באקלים המדינה בה המחלה מתפתחת, במספר הנמלים ונמלי התעופה שיש באותה מדינה, בגבולות היבשתיים שלה, בהתפתחות הטכנולוגית שלה וכדומה.

מעבר לזה, ככל שהמחלה ברורה יותר, כלומר, בעלת סימפטומים מובחנים יותר, כך הגילוי שלה על ידי מדינות העולם מהיר יותר, והעבודה על מציאת התרופה מתחילה מוקדם יותר. כך למשל מחלה קטסטרופלית יכולה להשתולל באפריקה בלי שאף אחד ישים לב, אבל ברגע שהצטננות פשוטה מגיעה ליפן – המדענים שם מתחילים לחפש תרופה.

השאלה שמעניינת אותי היא פחות המשחקיות של המשחק (הדבר שהגיימרים המקצועים מדברים עליו) ויותר הדיוק המדעי שיש בו. באופן מפתיע, המשחק הזה מדויק מבחינות מסוימות. יותר מדויק ממה שהייתי מצפה ממשחק לטלפון סלולרי.

כמובן שיש בעיות מבחינה ביולוגית במשחק הזה. אותו חיידק יכול לגרום לאנמיה חמורה, פגיעה במערכת החיסון, הקאות, פסיכוזה, שלפוחיות עוריות מתפוצצות והרס ריאתי. אין ממש התייחסות למנגנונים בהם המחלה עובדת, או כיצד מנגנון אחד קשור לאחר. אבל זה נסלח כי מנגנון ההפצה של המגפה בנוי נהדר.

בשביל להפיץ את המחלה ניתן לבחור בהפצה על ידי מים, אוויר (חלקיקים נישאים), דם או חיות שונות. היתרון בשימוש בחיות הוא שהן לא מצייתות לגבולות בין לאומיים. לא רק זה, אם בוחרים התקדמות על פני מספיק חיות, המחלה הופכת לכזו ש"קופצת" בין מינים, מה שכמובן הופך את ההתנגדות לה לחסרת תועלת. כאשר מדינה אחת מחליטה להשמיד את כל הציפורים, מדינה אחרת תחליט להשמיד את כל הכבשים, אבל המחלה עדיין תתפשט.

דבר נוסף שפועל מצוין הוא הנקודה של מציאת התרופה. מדינות שונות מתחילות לחפש תרופה ברגע שחלק מסוים מהאוכלוסיה שלהן חולה. כל מדינה מתקדמת בהתאם לרמתה הטכנולוגית, וכמובן שקיימת אפשרות לשיתוף פעולה בין-מדינתי. אם המדינות הפועלות הן מדינות מפותחות כמו קנדה, ארה"ב, אוסטרליה או יפן – המגפה לא תצליח לשרוד. אם מדובר במדינות מתפתחות, אז יש סיכוי שהמגפה תהרוג מספיק אנשים לפני שהתרופה תפותח ותופץ בעולם.

ככל שהמשחק מתקדם ניתן לאסוף הישגים. הפשוטים הם ברורים מאליהם – לאסוף כך וכך נקודות תוך זמן קצר ככל הניתן. המורכבים הם המשעשעים יותר. למשל, להתחיל מלחמה אטומית. או להדביק אסטרונאוטים לפני שהם מגיעים לתחנת החלל. או לשעבד את המין האנושי על ידי תולעת מרושעת.

הבנזוג ואני טרם הצלחנו לנצח במערכה הראשונה, כך ששנינו עדיין מסתכלים בעיניים כלות על האפשרויות העומדות בפני השחקנים המתקדמים יותר – וירוסים, פטריות, טפילים ופריונים, מגפות שמפילות ממשלות ואפשרות למדענים עצלנים שלא מוכנים לעבוד. בכל הנסיונות שלנו העולם תמיד מנצח את האפקוליפסה.

מצד אחד – לא כיף להפסיד. מצד שני, כפי שהבנזוג אמר, "מעודד לחשוב שהמדענים ברחבי העולם מסוגלים לפתח תרופה לכל מחלה".

 

להרחבת הקריאה:

  • מאתר החברה, על שחרור המשחק והתגובות לו. השם של החברה, דרך אגב, משעשע אותי שכן הוא בנוי על השם "אנדמיה", שמשמעותו מחלה המוגבלת לאיזור מסוים, בניגוד לפנדמיה, שהיא מחלה כלל עולמית והיא מטרת המשחק.
  • הסברים על אסטרטגיות ודרכים לניצחון במשחק. מהאתר הזה לקוחות גם חלק מהתמונות ברשומה.
  • אנשים עם יותר מדי זמן פנוי שבנו המון טבלאות לגבי שיטות הניקוד במשחק, איך לשלב בין פריטים ומידע על התפתחויות שונות.
  • ביקורות על המשחק מאנשים שרגילים לשחק – אחת שמזועזעת מעט מההשמדה ההמונית, ואחד שמתרכז בעיקר בטכניקה וב"מאחורי הקלעים" של המשחק. משני האתרים האלה לקוחות חלק מהתמונות ברשומה.
פורסם בקטגוריה מחלות מגיחות, קצת מכל דבר | 22 תגובות

דברים שנשכחו ודברים חדשים לגמרי

דברים שנשכחו

מרשומת ההמלצות נשמטה הרצאתה של נעמי כרמי (וינר) שתנתח סדרות טלויזיה מוכרות בצורה משעשעת וחסרת רחמים. מומלץ באהבה רבה.

כמו כן אחרי שראיתי את "משחקי קרוסאובר" בהקרנה מיוחדת לסגל ושמעתי את אהוד מימון מריץ את הרצאתו "חפור, אינדי, חפור" לאחר בקשת חבריו, אני צריכה לחדש את המלצתי על שניהם. משחקי קרוסאובר מצחיק עד דמעות, ואהוד פשוט נהדר.

 

דברים חדשים לגמרי

ביוני השנה אדם בן ששים מערב הסעודית מת ממחלה קשה שהרסה את הכליות ואת מערכת הנשימה שלו. מדגימות שנשלחו לרוטרדם בודד וירוס חדש לגמרי ממשפחת הקורונַווירוס. הדיווח הזה נותר מיותם במשך זמן מה עד שלפני שבועיים אדם נוסף חלה באותה מחלה בדיוק.

בתחילת החודש גבר בריא למדי בגיל 49 פונה מקטאר לבית חולים בלונדון. גם הוא סבל מדלקת ריאות חמורה וכשל כלייתי. בדגימות שנלקחו ממנו בודד אותו וירוס, ואז התחילה הפאניקה בקרב אתרי החדשות שמיד הודיעו שמדובר בסארס החדש, רק כי מדובר בוירוס מאותה משפחה.

היערכות ארגוני הבריאות העולמיים היתה מעט יותר הגיונית מזו של אתרי החדשות. ארגון הבריאות העולמי הוציא הנחיות לגבי זיהוי מקרים אפשריים של הוירוס החדש והמלצות לגבי הטיפול בחולים. מכיוון שמדובר רק בשני מקרים שאחד מהם מת, אין עדיין מידע מספיק מבוסס על החלק הטיפולי.

אבל מה שיש הוא החלק האבחוני, וזה הנושא המרתק בעיני בפרשה הזו.

האדם הראשון, להזכירכם, אובחן בסך הכל לפני שלושה חודשים. אנחנו כבר יודעים מה המבנה המלא של הוירוס, מה המידע הגנטי שלו, יודעים לזהות את ההבדלים בינו לבין קורונַווירוס אחרים, לזהות שהחולה השני חלה באותו וירוס, ואפילו איך לבודד את הוירוס מרקמה והפרשה של החולה הבא שיגיע. כל זה תוך שבועות בודדים. רק לשם השוואה – עברו שנתיים מההופעה של המקרים הראשונים של איידס ועד שה-HIV בודד.

האבחנה הגנטית הפכה לחלק משמעותי לא רק באבחנה הקלינית כמו במקרה של הקורונַווירוס החדש אלא גם בחקירות אפידמיולוגיות. בהתפרצות האחרונה של אבולה באוגנדה ובקונגו, למשל, בתוך ימים הגיעה אבחנה מדויקת של כל אחת מההתפרצויות, כולל המידע שהן לא נובעות מאותו וירוס ולכן לא קשורות אלא בקשר זמנים בלבד. המידע הזה קריטי לא לרופאים בשטח, שמבחינתם הטיפול באבולה זהה ללא קשר לזן הוירוס, אלא לאפידמיולוגים שחוקרים את המקרה. הדבקה בין שתי ערים סמוכות (כמו מה שקרה בקונגו) בעייתית מבחינת רשויות הבריאות, אבל מהווה בעיה קטנה בהרבה לעומת הדבקה בין מדינתית שמחייבת החלת אמצעי זהירות קיצונים על מנת לעצור את המגפה.

קורונַווירוסים היא משפחה אדירה של וירוסים, שאחראים לבערך שליש ממקרי מחלות דרכי הנשימה העליונות (הצטננויות למינהן). לרוב הם לא קטלנים, למעט מספר יוצאי דופן. הידוע מכולם הוא ה-SARS, המגפה משנת 2003 שגרמה למותם של כ-900 אנשים. גם הוירוס החדש עלול להתגלות כקטלני יותר ממה שמעריכים כעת, אולם לא ניתן לדעת זאת בודאות שכן אין חולים נוספים. כדי לבסס את מידת הקטלניות של הוירוס צריך לבדוק כמה אנשים בעצם נדבקו במחלה. בשביל זה אפשר או לחכות עד שיצוצו חולים נוספים, או לפצוח במבצע "העבר מטוש בחלק הפנימי של אפך" בקרב כל מי שבא במגע עם החולים הידועים, על מנת לבדוק האם הוירוס החדש השתכן באנשים נוספים.

בכל מקרה המעקב אחרי התגלגלות האירועים הקשורים לוירוס החדש מרתק אותי, ואני מוצאת את עצמי מריעה למסך בכל פעם שקבוצת חוקרים חדשה מפענחת דבר מה הקשור לוירוס.

אנחנו חיים בעולם עתידני ומופלא. נותר רק לחכות ליום שבו אמצעי הטיפול יהיו מהירים ויעילים כמו אמצעי האבחנה העומדים לרשותינו.

להרחבת הידע:

  1. הדיווח הראשון לגבי בידוד הוירוס החדש.
  2. מידע על האבחנה הגנטית של הוירוס החדש מאתר סוכנות הבריאות הבריטית, וכן תיאור שני המקרים של הוירוס מאותו אתר.
  3. תיאור השתלשלות האירועים הקשורים לוירוס החדש מאתר המעקב אחרי מחלות זיהומיות של האיחוד האירופאי (האתר לא תואם לכרום, משום מה).
  4. הזוכים בפרס נובל לרפואה בשנת 2008, בינהם שני המדענים שכו בהכרה על גילוי ה-HIV.
  5. וכמובן, אם אתם מעונינים להשאר מעודכנים לגבי מחלות שלא מגיעות לכאן, אתם מוזמנים לדף הפייסבוק של הבלוג שמכיל עדכונים יומיים (כשאין אפוקליפסת זומבים או עומס בעבודה) על מחלות חדשות ומרתקות.
פורסם בקטגוריה וירוסים, מחלות מגיחות, קורונווירוס - MERS/SARI, קצת מכל דבר | 22 תגובות