נחיתה קשה

מגיעה לכם רשומה חדשה, מלאה במחלות וחיידקים? מגיעה!

מגיעה לכם רשומה שמשלימה חורים מהעבר (כאשר עוד הייתם מבקשים רשומות על דברים שמעניינים אתכם)? מגיעה!

האם זו הרשומה הזו?

לא.

הפעם רציתי לחלוק אתכם משהו אישי יותר. בסוף יוני טסנו (שני ילדים, בנזוג ואשה עם שגעון למחלות) לבריטניה לשבועיים וחצי. פרט לטיולים רגליים בחורבות בנות חמשת אלפים שנה בין שני אוקיינוסים (אתם חייבים להגיע לאורקני!), צפיה בפרות סקוטיות, שיטוט בטירות (כולל זו של הגביע הקדוש, כמובן), וכמויות בלתי נתפסות של ארוחת בוקר אנגלית, הוספנו לתפריט הטיולים הרגיל גם דברים שמעניינים רק אותנו. רוב האנשים לא יסטו מהטיול הרגיל שלהם ברחבי האי הבריטי בשביל אבנים עם שקעים או טיל ענק, אבל הנחתי שדוקא בין קוראי הבלוג יהיו כמה שישמחו להוסיף דברים שונים מהרגיל. לכן אטרקציות במיוחד בשבילכם:

איאם – הכפר והמגפה

איאם הוא כפר אנגלי חביב מאד, השוכן בין יערות טולקינאיים באופיים, שהטיל על עצמו סגר בזמן מגפת הדֶבֶר של שנת 1665. על פי המידע שיש בכפר – 70% מתושבי הכפר מתו בעת הסגר (המידע המקומות אחרים מדבר על שני שליש מהתושבים, אבל בואו לא נתפס לקטנות). כתבתי על איאם ברשומה "הכפר הקטן שיכול".

בכפר עצמו יש מספר אתרים בהם כדאי לבקר. ראשית, בתי המגפה, הבתים מהם המגפה החלה להתפשט בכפר. הם סגורים למבקרים, אבל עדיין מבהירים משהו מעניין מאד – המגפה אמנם התחילה משלושה בתים צמודים אחד לשני, אבל לא התפשטה בקו ישיר לבתים שלידם אלא "דילגה" בין הבתים השונים. זאת מכיוון שהדבר נישא על ידי עכברושים ולאו דוקא מדבק באופן ישיר מאדם לאדם.

שנית, בית הקברות של הכפר פתוח גם הוא למבקרים. אנחנו הגענו ביום ראשון, ולא הרגשנו שזהו מקומינו להתפרץ לכנסיה עצמה. אבל אפשר להסתובב בין המצבות ולראות את (חלק) מאלה שנקברו בעת המגפה. המצבה הגדולה והשמורה ביותר מאותה תקופה שייכת לאשתו של הכומר, מי שגם היה זה שהציע את הסגר ואכף אותו.

שלישית, אבן הגבול. בתור חלק מהסגר תושבי הכפר קיבלו מצרכים מהכפר הסמוך שהושארו על יד האבן. בתמורה אנשי איאם השאירו כסף בחורים שנחצבו באבן ומולאו בחומץ (על מנת להרוג את גורמי המגפה שלא היו ידועים להם אותה תקופה). האבן עדיין מונחת בגבול בין שני הכפרים, החורים עדיין שם, והחלק המדהים – אנשים עדיין משאירים שם כסף! למי שרוצה לבקר את אבן הגבול – שאלו את המקומיים איך בדיוק להגיע אליה. היא נמצאת בראש גבעה. הדרך עוברת בגבול שבין שני שדות, ולא נראית בכלל כמו דרך שמובילה למקום כלשהו.

רביעית, המוזיאון של איאם. מכיוון שהגענו ביום ראשון המוזיאון נסגר מוקדם ולא הספקנו להכנס אליו. במוזיאון אפשר לראות את מרשם התושבים שעל פיו חושב שיעור התמותה באיאם באותן שנים, עצות של רופאים ושלל דברים מעניינים אחרים. אני מודה שהתאכזבתי שלא הצלחנו להכנס למוזיאון, אבל מצד שני היה נהדר לראות את אבן הגבול ואת שאר הדברים האחרים (שהם בחינם).

עצות מעשיות:

  • בררו את שעות הפתיחה של המוזיאון, התחילו ממנו ואחר כך המשיכו את הסיור בכפר.
  • אל תתפתו להכנס לבית הגדול של הכפר. הוא מוזיאון למשפחה העשירה שגרה בו עד לפני מספר חודשים ואיננו מעניין כלל.
  • רצוי לנהוג בתוך הכפר. הוא אמנם קטן, אבל אם תגיעו (כמונו) ביום שימשי מאד – זוהי הליכה מייגעת.
  • בקשו עזרה מהמקומיים! איאם הוא כפר קטן, כולם יודעים איך להגיע למקומות המענינים, וגוגל מפות לא יודע לנווט כמו שצריך בתוך הכפר.
קרן וחברה

קרן וחברה

 

הקומות העליונות של מוזיאון המדע בלונדון

מוזיאון המדע בלונדון הוא מקום אדיר. גם מבחינת הגודל וגם מבחינת המגניבות שלו. בקומת הכניסה יש קטרים, מנועים, תצוגות מתחלפות, ואפילו את הקפסולה המקורית של אפולו 10 (!). מקום אדיר, כאמור. בין השאר יש במוזיאון גם את הדגם המקורי של ווטסון וקריק שמתאר את מבנה הדנ"א, דגם של אדנווירוס, דגם שמסביר העברת שחפת בכפרים שונים ועוד ועוד דברים ברמת מגניבות הולכת ועולה. החלק הכי כיפי מבחינתי היה החלק של הקומה הרביעית, החמישית וחצי מהקומה השלישית.

בקומה השלישית יש תצוגת מכשור רפואי עתיק. מכונת MRI ישנה, מכונת לב-ריאה עתיקה, מכונת דיאליזה שבעליה קראו לה "דוקטור הו", ואפילו ריאת ברזל! אמיתית!

בקומה הרביעית יש תצוגה של מכשור רפואי, בובות ללימוד אנטומיה, גולגולות של חולי צרעת, מוטות של כמרים ששימשו לתת את לחם הקודש לחולי דֶבֶר, ערכת החיסון של אד ג'נר, תרופות עתיקות ומומיות.

בקומה החמישית יש דיורמות של תמונות רפואיות מפורסמות, מתחילת ימי הרפואה ועד המאה העשרים. חלקן היו לי מוכרות, חלקן פחות. היתרון של דיורמות הוא שהן אפשרו לי להסביר לילדים חלק מהדברים שלא מובנים להם מספיק בצפיה בתמונה פשוטה. יש שם גם שחזור של חדר ניתוח משנות השמונים. זה לא נשמע עתיק במיוחד, אבל כשזוכרים שמדובר על חדר ניתוח בן שלושים שנה – רואים את ההבדלים.

עצות מעשיות:

  • הכניסה למוזיאון היא בחינם, אולם בכניסה יציעו לכם לתרום למען המוזיאון. גם כאן כדאי לוודא את שעות הכניסה למוזיאון.שימו לב שהקומות הגבוהות נסגרות חצי שעה לפני שאר המוזיאון, כך שכדאי להתחיל משם ולרדת למטה.
  • חנות המזכרות של המוזיאון מדליקה במיוחד, וכוללת רובוטים, ספלים עם משוואות מתמטיות, קוביות קרח בצורות בלתי הגיוניות ובקבוקי מים עם תווית H2O.

המשאבה שבורת הידית

ג'ון סנואו, למי שמשום מה לא יודע, הוא גיבור העל החביב עלי. הוא המציא את מדע האפידמיולוגיה כשערך את החקירה האפידמיולוגית הראשונה בעת התפרצות הכולרה של לונדון בסוף המאה ה-19, שנבעה ממים מזוהמים שהגיעו ממשאבה אחת. האגדה מספרת שהוא שבר את ידית המשאבה וכך עצר את התפרצות הכולרה. המשאבה עצמה נהרסה עם רוב הרחוב המקורי בעת השיפוצים ואת המקום שבו עמדה מציין רק ריבוע אדום על הכביש.

אבל בשנת 1994 המשאבה שוחזרה, לא כולל הידית (כמובן). ליד המשאבה יש גם פאב שנקרא "ג'ון סנואו". הוא לא מציג את ידית המשאבה, ולמעשה הברמנית שהיתה שם כשנכנסתי לא הבינה מה אני רוצה מחייה. כמו כן, אסור להכניס ילדים לפאב, ולפיכך לא יצא לי להרים כוס לזכרו של ד"ר סנואו בפאב על שמו.

עצות מעשיות:

  • המשאבה נמצאת באמצע סוהו, רובע ססגוני, מלא חנויות מיוחדות, דוכני אוכל מוזרים ואנשים מוזרים יותר. שווה להקדיש יום שלם לשוטטות ברובע הזה.
  • מסתבר שהרבה אנשים אוהבים לאכול את ארוחת הצהריים שלהם על מדרגות המשאבה. יש לציין שלא סיפרתי להם שהם שותים מים על איזור שמוקדש למשאבת הכולרה.
  • על המשאבה יש לוחית קטנה שמספרת את מעלליו של ד"ר סנואו, למי שמוצא אותה אבל לא זוכר למה הוא הלך לחפש מלכתחילה.
קרן מגפפת המשאבות

קרן מגפפת המשאבות

 

אחרון ודי

באדינבורו, אחת הערים היפהפיות באי הבריטי, היתה פעם חומה. החומה נקבעה על פי המקום בו נחת החץ של הקשת הטוב ביותר, שירה אותו ממצודת המלך בראש הגבעה. אנשי אדינבורו, כראוי לסקוטים אמיתיים, החליטו שכל מה שנמצא מעבר לחומה איננו ענינם, ולפיכך הוחלט שהחומה היא סוף העולם.

במקום בו עמדה פעם החומה עומד היום פאב שזהו שמו, שלרוב האנשים מזכיר פריט היסטוריה נשכח ולי הוא הזכיר אתכם באמצע טיול. תודה שאתם קוראים, תודה שאתם מגיבים, תודה שאתם כאן.

(ותודה לשמוליק שהזכיר לי לעבור שם).

סוף העולם - מבט מהיציע

סוף העולם – מבט מהיציע

 

 

כל התמונות ברשומה זו צולמו על ידי בנזוגי האהוב עד מאד. כל הזכויות שמורות לירסיניה פסטיס, ויבריו כולרה ולסקוטים משוגעים באדינבורו.

פורסם בקטגוריה איך עשו את זה פעם, דבר, צרעת, קצת מכל דבר | 18 תגובות

בואו לשמוע אותי (ולראות)!

לפני 44 שנים האדם הראשון צעד על פני הירח וטען שזה אולי רק צעד קטן לאדם, אבל זוהי בפירוש קפיצה ענקית למין האנושי.

לכבוד הנחיתה הראשונה על הירח בנזוגי האהוב, יואב לנדסמן (מהנדס חלל וגיאופיזיקאי ובעל הבלוג המעולה "מסה קריטית") ארגן אירוע וירטואלי לחלוטין, כך שכל מי שמעוניין יוכל להצטרף ולצפות בו. היתרון – תוכלו להשאר במזגן ולא תצטרכו להתלבש יפה. החסרון – צריך "אינטרנט".

המשתתפים:

עופר מתוקי – דוקטורנט לקוסמולוגיה באוניברסיטה העברית ומנהל דף הפייסבוק "הייקום הנראה".

בועז קרני – דוקטורנט לפיזיקה של אנרגיות גבוהות באוניברסיטה העברית.

בן נתנאל – נציג רשמי של SpaceIL, הישראלים הראשונים על הירח.

וגם אני אהיה שם! בתפקיד המפיקה החיננית בעלת השאלות הנוקבות.

השידור החי יעלה ללינק שיוכנס לרשומה זו בעוד שעה, ואפשר יהיה לצפות בו מעתה ועד קץ כל הימים. או עד שגוגל יהרגו את יוטיוב, מה שיקרה קודם.

אפשר לצפות כאן:

http://www.youtube.com/watch?v=1vKPeabQ5uA

מתגעגעים לזיו קולי? התראיינתי ב"ספק סביר", פודקאסט מעולה על ספקנות ומדע. לצער כל הנוכחים (או לשמחתם) האכילו אותי ביותר מדי עוגיות וקפה לפני התחלת ההקלטה כך שרוב הזמן הטונים שלי גבוהים מהצפוי. אבל זו תוכנית מאד כיפית! באמת!

אפשר לשמוע את החלק הראשון של התוכנית כאן. החלק השני יעלה בשבוע הבא. וואהו!

פורסם בקטגוריה איך עשו את זה פעם, קצת מכל דבר | 2 תגובות

הדברים ששורצים בביוב

ב-28 במאי בשנת 2013 בודד נגיף פוליו בביוב ברהט. למעשה הוא בודד הרבה קודם, במסגרת ניטור שוטף של הביוב בארץ. זה דבר מאד מעניין ומאד מטריד, בעת ובעונה אחת.

ניטורים

אנחנו משתמשים במי קולחין להשקיית שדות. "מי קולחין" זו מילה יפה ל"ביוב שעובר טיפול". כדי לוודא שהביוב שנכנס למכונים לטיהור שפכים אכן ראוי לטיהור שלו, מנטרים אותו. בין השאר בודקים נגיפי פוליו. למה? כי מאז שנת 1988 לא היו לנו מקרי פוליו בארץ, ואנחנו רוצים לוודא שהמצב יישאר כזה. אחת הדרכים לוודא שהמצב לא ישתבש היא לוודא שאנחנו לא משקים שדות עם נגיפי פוליו.

יש ניטור נוסף – כל מקרה של שיתוק רפה (השיתוק האופייני לפוליו), למשל, חייב בדיווח למשרד הבריאות. זאת על מנת לזהות התפרצות מספיק מוקדם. אבל זה ניטור של תחלואה, ואנחנו בעסקי המניעה.

פוליו

אנחנו לא יודעים כמה זמן נגיף הפוליו מלווה את האנושות, אבל כנראה שמדובר על כמה אלפי שנים לפחות. יש לנו תחריט ממש ממש מגניב וממש ממש עתיק שמראה אדם שעל פי הגפה הדקיקה האופיינית למחלה כנראה שרד שיתוק ילדים. הדיווחים המסודרים יותר על פוליו התחילו בערך באמצע המאה ה-18, כולל תיאורים של השיתוק כפי שהוא מוכר לנו היום והתפרצויות שאירעו בעיקר בקיץ ובסתיו.

 

פוליו הוא בעצם משפחה של שלושה וירוסים, כולם דומים אחד לשני אבל חלקם יותר הרסניים מאחרים. הם מועברים בדרך פקו-אוראלית כמו רוב המחלות השלשוליות למינהן. כן, זה בדיוק מה שאתם חושבים. הנגיף מגיע למערכת העיכול, מתרבה שם וחודר לדם. מהדם הוא מגיע למערכת העצבים, ושם הוא מתחיל לחגוג. ה"חגיגה" כוללת שיתוק רפה עולה. "רפה", כלומר – האדם לא יכול להזיז את האיבר הפגוע, בניגוד לשיתוק שגורם לנוקשות של האיבר. "עולה", כלומר – מתחיל מכפות הרגליים ומטפס למעלה.

אבל הנה החלק החביב בפוליו – אי אפשר לדעת איך הוא יפגע באדם החולה. ב-95% מהאנשים הוא לא גורם לשום סימנים. לעיתים הוא גורם לחום, כאבי בטן, אולי קשיחות של הצוואר. רק באחד ממאתיים עד אחד מאלף מהאנשים שנחשפים לפוליו מתפתח השיתוק ה"קלאסי" שזכה לשם המלבב "שיתוק ילדים", פשוט כי בעיקר ילדים היו חולים. רוב הילדים שמפתחים שיתוק מצליחים להחלים, והשיתוק נסוג. אבל בחלקם השיתוק תמידי. בערך 5% מהילדים ו-30% מהמבוגרים שחולים בפוליו מתים מהמחלה. גם אם הילד מחלים מהשיתוק, כרבע מהילדים עלולים לפתח Post-Polio Syndrome, פגיעה מתמשכת ובלתי הפיכה במערכת העצבים שמופיעה עשרות שנים לאחר ההחלמה מהפוליו.

וכאמור – אי אפשר לדעת. בשנות החמישים, בעת ההתפרצות הגדולה של פוליו בארה"ב הורים היו מבועתים. הם הסכימו לשמוע כל דבר שיכול למנוע מילדיהם את המחלה הזו, כי אי אפשר לדעת מה הילד שלך יגריל. האם הוא יהיה מאלה שלא מרגישים דבר, מאלה שכבולים לכסא גלגלים אבל יכולים להפוך לנשיא ארה"ב, או מאלה שישארו מרותקים למכונת הנשמה לשארית חייהם?

ואז הגיעו שני אנשים – ג'ונה סאלק ואלברט סאבין שפיתחו בהפרש של שנה חיסון נגד פוליו. אחד החיסונים הוא נגיף חי-מוחלש שניתן דרך הפה ונקרא OPV, והשני הוא וירוס מומת שניתן בזריקה שנקרא IPV.

יש כמה הבדלים בין שני סוגי החיסונים. הראשון והחשוב מכולם הוא שהחיסון המוחלש עדיין חי, ולכן מסוגל להתרבות ואף להשתנות. הוא יכול לעבור לבני המשפחה שמטפלים בתינוק שקיבל את החיסון וכך לחסן גם אותם. מצד שני, היות והוא עלול להשתנות הוא עלול לעבור מוטאציה שתהפוך אותו למסוכן שוב. יש לציין שטרם תוארו מקרים של מוטאציה קטלנית מהחיסון החי-מוחלש. אחת הסכנות מהחיסון המוחלש היא שיתוק רפה כתוצאה מהחיסון, שדומה לשיתוק הרפה של הפוליו. שיעור התחלואה כתוצאה מהחיסון נע בין מקרה אחד ל-2.39 מליון מנות חיסון לבין מקרה אחד ל-13.03 מליון מנות חיסון. מה שאומר שאם מחסנים 13 מליון ילדים, נצפה לגלות מקרה אחד של שיתוק כתוצאה מהחיסון. רק להשוואה – אם מדביקים 13 מליון ילדים בפוליו נצפה למצוא 65,000-13,000 מקרים של שיתוק כתוצאה מהנגיף*. אנשים בעלי מערכת חיסונית ירודה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח שיתוק כתוצאה מהחיסון המוחלש, וגם אם הם לא חולים, הם עלולים להפריש את הנגיף במשך שנים אחרי שקיבלו את החיסון.

החיסון המומת יקר יותר מהחיסון החי-מוחלש, והיות והוא ניתן בזריקה הוא מחייב מזרקים נקיים (בעיה בחלקים מסוימים של העולם). הוא מחסן מצוין את האדם שמקבל את החיסון, אבל לא מחסן את סביבתו. מצד שני, הוא לא גורם בכלל לשיתוק כתוצאה מהחיסון ותופעות הלוואי שלו קלות מאד.

מערכת השיקולים לבחירה בחיסון אחד או אחר מסובכת. אבל היא לא משנה את ההשפעה של החיסונים על התחלואה בשיתוק רפה כתוצאה מפוליו, שאפשר לראות בגרף החביב הזה:

ירידה בשיעור מקרי הפוליו לאחר התחלת החיסון בארה"ב, על פי שנים

ירידה בשיעור מקרי הפוליו לאחר התחלת החיסון בארה"ב, על פי שנים

 

אנחנו כבר לא גרים בשנות החמישים

אין יותר פוליו בארה"ב. למעשה, אין יותר פוליו בכל אמריקה, אוסטרליה ואירופה. בסוף שנות השמונים ארגון הבריאות העולמי הכריז על הפוליו כמחלה מועמדת לביעור, בדיוק כמו האבעבועות השחורות. הפוליו יכול להתקיים רק בבני אדם, יש נגדו חיסון יעיל, ולפיכך, תיאורטית, היינו אמורים להפטר ממנו.

אבל לא.

יש עדיין שלוש מדינות בעולם שיש בהן פוליו – אפגניסטן, פקיסטן וניגריה. שלושתן מסרבות לחסן נגד הוירוס, כל אחת מסיבותיה-היא. באיראן, טורקמניסטן, צ'אד והודו, המדינות השכנות, אין בכלל פוליו. ההבדל הוא לא ברמת ההיגיינה או בטיפול הרפואי המשובח אצל השכנות.

ההבדל הוא בתוכנית החיסונים שלהן. התוצאה של ההמנעות מחיסון היא לא רק ילדים פגועים ומתים. אחת ההשפעות של המנעות מחיסון היא "ייצוא" של מקרי פוליו למדינות אחרות. הרי רוב מקרי הפוליו נטולי סימפטומים, ואנשים עוברים ממדינה למדינה. ברגע שאדם נשא מגיע למדינה אחרת, הוא יכול להדביק אחרים.

 

מה להדביק? כולם מחוסנים!

אפילו אם נותנים את החיסון לכולם, לא כולם מצליחים להתחסן. יש אנשים שלא מגיבים לחיסון. יש אנשים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת. יש אנשים שמקבלים תרופות שמפריעות לפעולת מערכת החיסון. יש אנשים זקנים שמערכת החיסון שלהם נחלשת, ויש תינוקות שעדיין לא חוסנו בצורה מלאה. כל האנשים האלה פגיעים לנגיף. כאשר הם נמצאים באוכלוסיה שכולה מחוסנת, הם לא נמצאים בסכנה. ברגע שמגיעים אנשים לא מחוסנים שמחדירים את הוירוס מחדש לאוכלוסיה – הפגיעים ביותר נופלים ראשונים.

במדינת ישראל לא אמורה להיות לנו בעיה. לא היה לנו מקרי שיתוק רפה כתוצאה מפוליו מאז 1988, ופרט לשני אנשים בארץ שעדיין מפרישים פוליו מהזן המוחלש של החיסון (כנראה כתוצאה מבעיה במערכת החיסון שלהם) – אין בידודים של פוליו בביוב. המשמעות היא שביערנו את הפוליו. אנחנו בסדר, אנחנו.

עד למרץ 2013. הדגימות שנלקחו ברהט והסביבה הניבו נגיפי פוליו שרמזו על הדבקה מאסיבית באיזור רהט, אבל בלי חולים. אנשים מרהט נוסעים לקריית גת, לאשדוד, לבאר שבע, ולאט לאט מפיצים את הנגיף גם שם. נכון להיום, כמעט בכל נקודות הדגימה במחוז הדרום בודדו נגיפי פוליו בביוב, אבל עדיין בלי חולים. זוהי התפרצות שקטה – הנגיף פוגש רק אנשים מחוסנים (בינתיים), ולכן לא גורם למחלה. המטרה של משרד הבריאות כרגע היא למנוע מהנגיף להגיע לאוכלוסיה פגיעה ולכן מנסים לחסן כמה שיותר מהאנשים במחוז הדרום שעלולים להמשיך להעביר את הנגיף הלאה.

בדיקה גנטית של הנגיף העלתה השערה שהוא "יובא" אלינו ממצריים (שם היתה התפרצות דומה לפני מספר חודשים), אליה הוא הגיע כנראה מפקיסטן, על פי הפרופיל הגנטי של הנגיף.

בקיצור, לרוץ להתחסן?

עדיין לא. משרד הבריאות ממליץ על השלמת חיסונים לילדים שטרם קיבלו את מלוא החיסונים שלהם, בהתאם ללוח הזמנים הרגיל. בינתיים רק ברהט מחסנים גם מבוגרים, היות ורהט היא מוקד ההדבקה העיקרי. אם אתם לא תושבי רהט ו/או ילדים מתחת לגיל שש במחוז הדרום, אין מה לרוץ.

עדיין.

עם כל חיבתי למחלות זיהומיות ומגיפות קטלניות, אשמח שהברכה הסינית תתגשם, וכולנו נמשיך לחיות בזמנים משעממים.

פוליו, תמונת פרופיל

פוליו, תמונת פרופיל

 

*תודה לרביב אלעזר ששם לב לטעות החישוב ותיקן אותי.

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה חיסונים, פוליו | 123 תגובות

הציצים של אנג'לינה

אנג'לינה ג'ולי עברה כריתת שד. שני השדיים, למעשה. היא כתבה על כך בטור מרגש במיוחד בניו יורק טיימס (מומלץ בחום להכין קופסת טישו לפני שמתחילים לקרוא). משום מה רוב האנשים חושבים שמה שאנג'לינה עושה בציצים שלה הוא עניינם הפרטי וטורחים להביע את תנחומיהם לבראד, לציין כי היא לא אישה אמיתית בלי הדדים שלה, וכמובן, שהיא עשתה את זה רק בשביל תשומת הלב. באנשים האלה ואנדר המופלאה טיפלה בעט מושחז, ואין לי מה להוסיף על כך.

אבל אז פוסט אידיוטי בפייסבוק הגיע לידי, והבנתי שהבעיה היא שרוב האנשים בכלל לא מבינים למה צריך לכרות את השדיים. הרי מספיק לחיות נכון, לבדוק בתדירות גבוהה וכך נמנע את הסרטן, לא?

בואו נודה במה שאנחנו לא מבינים – אף אחד לא יודע להגיד למה אדם אחד חולה בסרטן והשני לא. אנחנו יודעים לדבר על סיכויים. אנחנו יודעים להגיד שאם 100 אנשים יעשנו קופסא וחצי של סיגריות כל יום, חלקם יחלו בסרטן ריאה. אבל אנחנו לא יודעים להגיד מי מהם. אנחנו יודעים שאם 100 אנשים ישקלו 200 ק"ג חלקם יחלה בסכרת, אבל אנחנו לא יודעים מי מהם. אלה מחלות רבות-משתנים, שדברים רבים משפיעים עליהם, והדרך היחידה למנוע אותן היא על ידי הורדת כמה שיותר משתנים מהמשוואה. לכן אנחנו ממליצים לרדת במשקל, לא לעשן, לאכול בצורה מאוזנת ולעשות ספורט, מתוך הנחה שכך נוריד את הסיכון למחלה באוכלוסיה כולה, מבלי לדעת בוודאות מי יחלה ומי לא.

אותו דבר עם גנטיקה.

הגנים הם תוכנית הבניין של הגוף. הם נמצאים בכל תא כמעט (יש כמה שלא נושאים חומר גנטי, לא נכנס לזה עכשיו), והם אחראים על הכל. הם אומרים מה יהיה צבע העיניים שלנו, מה יהיה הגובה שלנו, וחלקם אומרים איזה מחלות נפתח כשנהיה גדולים. אבל כמו כל תוכנית בניין, גם התוכנית של הגנים נתונה לשינויים. היא מושפעת מהבנאים שעובדים, מחומרי הגלם הזמינים ומהתערבויות נוספות. במקרה של הגנים אנחנו לא מדברים על עובדי בניין אלא על חשיפה לקרינה, חלבונים, חסרים תזונתיים והשפעות סביבתיות נוספות שמשנות את התוכנית הבסיסית.

חשיפות סביבתיות, תמונת אילוסטרציה

יש דברים שלא משתנים. תינוקות עם טיי זקס ימותו מטיי זקס, למשל. זה גן כל כך משמעותי ששום השפעה סביבתית לא יכולה לו. אבל ילדים עם גן לסכרת סוג 2 (מהסוג שנקרא "סכרת של מבוגרים" או סכרת שאיננה תלויה באינסולין) לא יפתחו בוודאות את המחלה הזו. היא תלויה בחשיפות סביבתיות שונות, שרק בעשורים האחרונים אנחנו מגלים אותן ואת ההשפעה שלהן על הסביבה.

השורה התחתונה היא – הגנים מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק.

מסיבות שונות, לפעמים הגנים עצמם משתנים. גן שאמור לצוות על עיניים כחולות הופך לגן של עיניים ירוקות. גן שאמור לגרום לנו לאהוב חתולים גורם לנו לאלרגיה לחתולים, וגנים שאמורים להגן עלינו הופכים למזיקים.

BRCA1 ו-BRCA2 הם גנים שתפקידם לשמור על הגנים האחרים. הם יוצרים חלבונים שבודקים האם שאר הגנים בתא תקינים. אם נשווה את התא לחברת הייטק, BRCA1 ו-BRCA2 הם בודקי התוכנה. הם אמורים לוודא שהתוכנה רצה נכון ואין בה טעויות. כאשר הגנים האלה נפגעים הם מאפשרים לטעויות בגנים האחרים לעבור בלי בקרה. בהתחלה זה לא נורא, לכל היותר יהיה לנו קוצר ראיה או בעיות קטנות אחרות. אבל באיזשהו שלב הטעות היא טעות קטלנית. למשל – טעות שמאפשרת לתא להתחלק בלי בקרה. או טעות שמונעת מהתא להגיב לפקודות השמדה עצמית של הגוף. טעויות כאלה מאפשרות לתא לחיות לנצח, בעצם, ובמלים אחרות – גורמות לגידול סרטני.

לא תמיד הטעויות האלה יגרמו לסרטן, רק בהנתן תנאים נוספים. אבל הפגיעה הבסיסית בבקרה על הגנים היא זו שמאפשרת את הגידול. נשים עם פגיעה בגן BRCA1 או BRCA2 נמצאות כבר שלב אחד מתקדם יותר בדרך לסרטן יחסית לנשים ללא הפגיעה הזו. הסרטנים הקשורים לגנים האלו הם בעיקר סרטן שד וסרטן שחלה.

והנה השאלה שחוזרת על עצמה – אם הן יחיו נכון, ואם הן יעשו בדיקה כל שנה, האם אי אפשר לגלות את הסרטן מספיק מוקדם או אפילו למנוע אותו?

ובכן, כן ולא.

כן – אם הן יחיו נכון (כלומר, יאכלו בצורה מאוזנת, יעשו ספורט, יניקו, ימנעו מעישון ויפחיתו את צריכת האלכוהול) – סביר שהסיכון שלהן לפתח סרטן יהיה נמוך יחסית לנשים שהן נשאיות של הגן ולא יעקבו אחרי ההמלצות האלה. נמוך, אבל לא אפס.

וזה ה"לא". גם נשים שיאכלו מאוזן, יעשו ספורט, יניקו, ימנעו מעישון ויפחיתו צריכת אלכוהול עדיין תהינה פגיעות יותר לסרטן שד או שחלה יחסית לנשים רגילות. גם אם הן יעשו סקירה כל שנה – לא בטוח שנצליח לתפוס את הסרטן בשלב מספיק מוקדם, ונשים רבות שהן נשאיות של BRCA1 או BRCA2 מתגלות כשהסרטן כבר מפושט, או בשלב גרורתי, ואז אין כבר מה לעשות. ספציפית במקרה של הגנים האלה הדרך היחידה שלנו למנוע את המחלה היא על ידי הוצאת האיברים הפגיעים ביותר לסרטן.

זה אכזרי. זה כואב. זה פוגע בדימוי העצמי. זה פוגע בתחושה הנשית, אבל עדיף להיות אשה בלי שחלות מאשר אשה מתה. עדיף להיות אישה עם שדיים מלאכותיים מאשר לא להצליח לראות את הילדים שלך גדלים. זה נשמע שוביניסטי כי הרי לגברים לא כורתים כלום ולנשים כורתים את האיבר המזוהה ביותר עם נשיות בעולם המערבי, אבל זה לא נובע מהפטריאכליות הגברית. זה נובע מהסיבה הפשוטה שאשה ללא שדיים לא תחלה בסרטן שד, וכאשר הסיכון לסרטן שד כל כך גבוה, עדיף לחיות בלי שדיים.

קצת מספרים

בארץ כ-5% מהאשכנזיות נושאות את הגן הזה. אשה שבמשפחתה סיפור של סרטן שד בגיל צעיר, ריבוי מקרים של סרטן שד, או סרטן שד אכזרי במיוחד אמורה להיבדק לנוכחות הגנים האלה. ההפניה נעשית דרך רופא המשפחה, למכון הגנטי הקרוב לביתה. חשוב לערב יועץ גנטי כדי לדעת מה לעשות עם התוצאות.

בערך חצי מהנשים עם הגן הזה יחלו בסרטן שד. אנחנו לא יודעים איזה חצי, ולכן בודקים את כולן. קצת פחות מחצי מהנשים הנשאיות יחלו בסרטן שחלות (יש הבדל בין הנשאות של BRCA1 ו-BRCA2 מבחינת הסיכון לחלות בסרטן השחלות).

אשה שהיא נשאית של הגן אמורה לעבור בדיקת MRI של השדיים כל שנה עד לסיום גיל הפוריות, ולאחר מכן להתחיל לעשות ממוגרפיות בתדירות גבוהה מהרגיל על מנת לגלות סרטן שד בשלבים מוקדמים. אין כיום המלצה לבדיקת שד ידנית בקרב הנשים האלה, כיוון שהמטרה היא לזהות את הסרטן כשהוא קטן מכדי שניתן יהיה למשש אותו.

בנשאיות מומלץ להוציא את השחלות מגיל מסוים. הגיל נקבע בדיון בין היועץ הגנטי, הכירורג והאשה עצמה ותוכניותיה להמשך המשפחה (יש גיל מומלץ בספרות, עיזבו. צריך להגיע ליועץ ולדבר איתו על זה). מוציאים את השחלות כיוון שאין היום דרך לגילוי מוקדם של סרטן שחלות, וזהו סרטן קטלני. מאות נשים מתות ממנו כל שנה.

אנג'לינה ג'ולי לא שונה מאף אשה אחרת שאובחנה כנשאית של BRCA1 או BRCA2. כל אחת מהנשים האלה היתה צריכה לשבת עם רופא ולדבר איתו על התוצאות של ההחלטה שלה. לכרות או לא לכרות. למנוע מחלה או לחיות עם הסיכון להתפתחות המחלה בעתיד. זו החלטה אישית, לא רפואית, ואנחנו יכולים רק לייעץ ולא להחליט עבור האישה.

במסגרת העבודה שלי אני עוברת על תיקים רפואיים של נשים שנפטרו מסרטן השד, כחלק ממחקר ענק הנערך במחלקה שלי. קראתי יותר מדי תיקים, חזיתי ביותר מדי מוות, מכדי שאוכל להגיד בשקט לאשה "תחיי נכון ותהיי בסדר". אין לי יותר את הפריווילגיה של להאמין שאם הנשים האלה ימנעו מבשר אדום או אם הן רק תצאנה לריצה של חצי שעה כל בוקר, הכל יהיה בסדר. התוכנית הבסיסית שלהן דפוקה, ואנחנו לא יכולים לתקן את זה.

אני מקווה שנצליח למצוא טיפול גנטי לנשים האלה. אני רוצה לחיות בעולם שבו אשה שהיא נשאית של BRCA1 או של BRCA2 לא צריכה לחיות עם החשש ממחלה קטלנית שרק מחכה להתפרץ, או עם הפחד שהיא הורישה את הגנים הדפוקים לבנותיה. אבל כרגע העולם שבו אני רוצה לחיות נמצא בעתיד, והעולם שבו אני חיה אומר לנשים "תכרתי את השדיים ותהיי בסדר". זה אכזרי, אבל אלה החיים.

Angelina Jolie 8

לקריאה נוספת:

 

פורסם בקטגוריה סרטן | 38 תגובות

חרא של וירוס

לפני חודש וחצי, לקראת פסח, שאלתי בדף הפייסבוק של הבלוג מהו הווירוס העמיד ביותר הידוע לנו כיום. הגדרתי "עמידות" בצורה פשוטה למדי (באותו יום, מוקדם יותר) – וירוס שיודע לשרוד מחוץ לגוף על משטח יבש ובנוסף עמיד לחומרי ניקוי. הבטחתי לכתוב רשומה על מי שיקבל הכי הרבה תשובות. משום מה רוב המגיבים החליטו שפארבו-וירוס הוא הוירוס העמיד ביותר הידוע לנו. אבל פארבו הוא וירוס משעמם. הוא גורם לאדמדמת*. למה שארצה לכתוב על זה?

היה לפחות אדם אחד שהעלה את האפשרות של אבעבועות שחורות, ואף ציטט מקור שאמר שיש וירוסים שהשתמרו בשמיכות ישנות. זהו מידע חיוני, כמובן, כי אנחנו חושבים שהמחלה נעלמה מהעולם ולא נרצה שהיא תפתיע אותנו באמצע החיים, כשאין מספיק חיסונים לכל האוכלוסיה.

אבל מה שעניין אותי הוא העמידות המשולבת – גם על משטחים יבשים וגם העמידות לחומרי ניקוי. הווירוס הזוכה הרבה פחות אקזוטי, אבל הוא חתיכת קוץ בתחת. במלוא מובן המילה.

חברים וחברות, הכירו את הנורוירוס.

Screen_shot_2012-02-29_at_4.07.54_PM

נורווירוס הוא לא וירוס חכם במיוחד. הוא לא יודע לחסל את כל מערכת החיסון על ידי חדירה לתא מפתח, הוא לא יודע להרוג 8 מ-10 אנשים שנדבקים בו והוא אפילו לא יודע לפגוע בתינוקות ברחם אמם. הוא סתם וירוס שנכנס למערכת העיכול, גורם לחום, הקאות ולשלשולים, ובסוף עובר.

אבל זה בסך הכל "וירוס בטן", מה הבעיה?

שהוא מתפרץ בכל המקומות הלא-נכונים. עיקר ההתפרצויות של הנורווירוס הם במוסדות טיפוליים, במסעדות ובטיולי שייט. כלומר – אנשים זקנים שממילא מערכת החיסון שלהם דפוקה ואנשים שנמצאים בטיול, ובמקום להינות ממנו הם סגורים בחדר ומקיאים כל היום.

הטיפול פשוט יחסית – מניעת התייבשות. כלומר, מתן נוזלים והחזקת אצבעות שלא יצטרכו לפנות את האדם לבית חולים. נשמע כאילו הדבר הנורא ביותר שקשור לוירוס הזה הוא הקאה וכמה ימי מחלה בבית, נכון?

אז זהו, שלא.

נתחיל מהסוף – אדם שחלה בנורווירוס ממשיך להפריש אותו לאחר שהשלשול וההקאות חלפו, בין מספר לימים ועד שלושה שבועות לאחר שהשלשול וההקאות חלפו. "ממשיך להפריש" כלומר – ממשיך להדביק.

והווירוס המחורבן הזה (במלוא מובן המילה) יכול להתפשט כמעט בכל דרך. לרוב הוא מדבק על ידי אכילת מזון נגוע, אבל הוא גם יכול להדביק במים, במגע עם שאריות (הקאה או יציאה) והכי כיף – במגע עם משטחים, וזה כבר טריק מלוכלך.

איך הוא מדבק במגע עם משטחים?

כאמור, הוא חתיכת וירוס יציב, ולכן אם אדם חולה לא שוטף ידיים ונוגע במשטח כלשהו (קרש חיתוך מזון, גיליון רפואי, מקלדת, מעקה של מיטה או כל דבר אחר), הווירוס נשאר שם. ונשאר. ונשאר. הוא יכול להישאר שבועות וחודשים אחרי המגע, וברגע שאדם אחר נוגע במשטח ולאחר מכן נוגע בפה – בום, הוא נדבק.

מקסים, נכון?

נורווירוס הוא הגורם העיקרי למחלות מעיים בעולם המערבי. הוא גורם למחצית ממקרי השלשול וההקאות בארה"ב, ולכמיליון מקרי שלשול בבריטניה בכל שנה.

כי לא רק שהוא שורד על משטחים, הוא עמיד במיוחד לחומרי הניקוי הרגילים. הוא כל כך עמיד שהסוכנות האמריקאית לבטיחות הסביבה (EPA) הוציאה רשימה מיוחדת של חומרים מאושרים לשימוש על מנת למנוע זיהומים בנורווירוס, וה-CDC מנחה את הבשלנים ביננו לא לבשל כשהם חולים, היות והוירוס הזה עמיד לטמפרטורות גבוהות ולא ייהרס בבישול.

מה עושים?

שוטפים ידיים. עד כדי כך פשוט. שוטפים ידיים לפני האוכל, באמצע היום, כשנמצאים בטיול, כשיוצאים לשתות עם חברים. כל הזמן שוטפים ידיים ונמנעים ממגע עם הפנים. אחרת הוירוס הזה ימצא דרך להגיע אל הפה שלנו, ומשם למגרש המשחקים החביב עליו – מערכת העיכול.

רחיצת הידיים קריטית גם למניעה לפני הדבקות אבל גם לאחריה, בעיקר אם חלינו בשלושת השבועות האחרונים. הדבר הזה מדבק יותר מהגנגם סטייל, ואנחנו לא רוצים להשאיר שאריות פסי מאחורינו, נכון?

**

כרגיל, תודתי נתונה לאהוד מימון על העריכה הנוצצת והסבלנות לקרוא על ג'יפה בשבת בערב. יש לו מיני בלוג חדש על האיליאדה! לכו לקרוא!

**

*למעשה, הוא גורם למחלה החמישית, שהיא לא אדמדמת (בניגוד לזכרוני המקליש), כפי שהעיר אורן חד העין. תודה אורן!

**

להרחבת הידע

 

פורסם בקטגוריה וירוסים, נורווירוס | 11 תגובות

מוהל הדביק תינוק ב-HIV!

זו לא רשומה על ברית מילה, זו לא רשומה על איך עושים ברית, למה עושים ברית, או אם צריך לעשות ברית או לא. זו רשומה על שטויות של עיתונאים, והיא מתחילה עם החברה שלי יעל.

יעל היא סופרת ספקולטיבית מצוינת וחברה טובה שלי. אחת התכונות החביבות עלי ביותר אצלה הוא השכל הישר שלה. הבוקר היא פרסמה שאלה פשוטה בפייסבוק: איך תינוק יכול להדבק ב-HIV ממוהל? היא קישרה לכתבה בוואינט שכותרתה היתה "ניו-יורק: התינוק שלקה בהרפס ממוהל נדבק גם ב-HIV". הכתבה בוואינט ציטטה כתבה מפוקס ניוז, שבה נאמר במפורש כי תינוק נדבק בהרפס וב-HIV ממוהל שביצע בו מציצה.

(כן, מציצה, אם אתם לא מבינים בהלכות ברית מילה, אשריכם).

חברתי יעל ידעה את מה שכולנו יודעים, ש – HIV, הווירוס שגורם לאיידס, עובר בנוזלי גוף. הוא יכול לעבור בזרע ובדם, ולרוב עובר במגע מיני לא מוגן או בשימוש במזרקים משותפים. במקרה של מציצה הוא עדיין יכול לעבור, אבל הוא יעבור מהמקבל לנותן (במקרה הזה מהתינוק למוהל). יעל, כאמור, היא בחורה עם שכל ישר. היא הניחה שאין סיבה שוואינט ישקרו לה, ולכן תהתה איך אפשרית העברה מהנותן למקבל. היא העלתה כמה אפשרויות מענינות, כולל פצע משותף, דימום על פצע הברית ואפשרויות אחרות.

מה שיעל לא העלתה בדעתה הוא שמדובר בטעות דפוס.

מה ההבדל? בסך הכל אות אחת!

הכתבה של פוקס בעצמה ציטטה מ medical daily, שמצטט את ABC, שמכיל את ההודעה המקורית של רשויות הבריאות בניו-יורק. מכל אלה, היחיד שצדק מבחינת האמת המדעית הוא אתר ABC, עם ההודעה המקורית.

הדיווח המקורי דיבר על כך ששני תינוקות נדבקו בהרפס ממוהל, ואחד מהם נבדק ונמצא חיובי ל-HSV. הדיווח הזה עבר בנאמנות מכלי תקשורת אחד לאחר, עד שהגיע למדיקל דיילי, כנראה (קשה למצוא את הראשון שעוות את המידע). מישהו שם הסתכל על האותיות והן לא נראו לו הגיוניות (כנראה).  "HSV?" הוא שאל את עצמו, "אין וירוס כזה. יותר הגיוני שהתכוונו ל-HIV!" מיד זינק העורך היעיל-פעיל שלנו אל מקלדתו ופרסם בשמחה ובששון את המאמר המזעזע עד מאוד – על מוהל שמפיץ הרפס ואיידס לתינוקות בני שמונה ימים!

HSV, או herpes simplex virus, הוא וירוס שהורג תינוקות. היו בשנים האחרונות כמה מקרי מוות כתוצאה מהעברה של הרפס סימפלקס בברית. הווירוס גורם לפצע לא נעים על השפה במבוגרים, אבל בתינוקות הוא גורם למחלה כלל מערכתית שעלולה להיגמר בקריסת איברים ובמוות. כאשר יש חשד להרפס בתינוק מתנפלים עליו עם כל נפלאות הרפואה המודרנית, כי זה וירוס שפוגע בכל מערכת. מאיברי הבטן ועד למוח.

HIV, או human immunodeficiency virus, הוא וירוס שלא הורג תינוקות. תינוקות שנולדים לנשאיות HIV ונדבקים בלידה (מהאם! לא מהמוהל) חייבים לקבל מהר ככל הניתן טיפול אנטי-ויראלי שיעכב את התקדמות הווירוס, אבל הם לא מתים ממנו. בעולם המערבי, תינוקות שנולדים כשהם נשאי HIV צפויים לחיות חיים ארוכים (יחסית).

נו, אז?

אז יעל, החברה שלי, נטולת ההשכלה הרפואית עלתה בעצמה על הבעיה שלא הפעילה פעמוני אזעקה אצל כתב בריאות – כולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים את תורת הרפואה – מארצות הברית עד ארץ הקודש.

הדבקה באיידס אינה עניין של מה בכך. כדי להידבק באיידס צריך כמות משמעותית של הווירוס, צריך העברה של נוזלי גוף, וצריך שכיוון ההעברה יהיה הגיוני. לא צריך להיות מומחה במחלות זיהומיות כדי להבין שאיידס פשוט לא יכול היה לעבור מהמוהל לתינוק, מספיק לחיות בכדור הארץ בשלושים השנים האחרונות. איידס עובר בנוזלי גוף מהאדם החולה לאדם הבריא.

הדבקה בהרפס, לעומת זה, היא משחק ילדים (אפילו אם הם בני שמונה ימים בלבד). כדי להידבק בהרפס מספיקה חשיפה של רירית (למשל עיניים, שפתיים או איברי המין) לפצע של הרפס. למען האמת, הווירוס הזה כל כך זדוני שהוא יכול לעבור גם אם אין פצע. תועדו מקרים שבהם הווירוס הופרש מהנשא, אפילו כאשר לא היה פצע בסביבה שיגרום להדבקה. בפעולת המציצה (במהלך הברית) יש מגע בין רירית של אדם חולה לבין איבר מין חשוף של תינוק בריא, והופה – הדבקה!

נו, אז?

בינתיים כל האתרים תיקנו את הטעות שלהם, אבל שאריות עדיין נותרו. למשל, שימו לב לכתובת ה-URL של הכתבה בפוקס ניוז, או לטוקבקים באתר מדיקל ניוז שמתייחסים לתוכן שכבר לא מופיע בכתבה לגבי HIV. יש גם צילומי מסך שמראים את הטעות המקורית:

HSV

 

baby-fox

ומה אנו למדים?

נשמע לכם הגיוני שמפוקס ועד וואינט, איש לא עצר לחשוב רגע? איש לא טרח להשתמש בהיגיון פשוט ולשאול איך לעזאזל מישהו יכול לחשוב שהגיוני ש-HIV עובר במציצה מהמוהל לתינוק? שאף כתב בריאות, אנשים שאמורים להתמצא ברפואה, לא קרא את הידיעה לפני שהוא תרגם אותה?

כי אם כולם רק מעתיקים מאחד לשני, ואף אחד לא חושב באמצע, אני מצביעה בעד מינויה של יעל לכתבת המדעית של כל העיתונות הפופולרית בעולם.

תודה ליעל ולבנזוג שצילמו מסכים עבורי בשביל הרשומה הזו, תודה לאילנה ברודו על חיפוש בארכיון גוגל, וכרגיל, תודה לאהוד מימון על העריכה הנמרצת.

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה איידס, הרפס | 44 תגובות

עולמות 2013 – מנהיגים ומורדים!

הגיע הזמן הזה בשנה, שבו רוב המין האנושי מתכונן לסדר ורוב משפחת לנדסמן מתכוננת ל"עולמות". השנה יוצא שאני מופיעה כמעט בכל סלוט בכנס, כך שההכנות עמוסות מהרגיל.

יום רביעי, 27/3

12:00 – התחלת הכנס, כולם עדיין נלהבים ומלאי התרגשות. לכן כדאי להתחיל בהרצאה של דניאלה גורביץ' המצוינת. היא תדבר על "מצרפי המקרים".

14:00 – כאן יש בחירה קשה למדי, בין הרצאתה של גלי גולן המשובחת על מורדים במסע בין כוכבים לבין הסדנה של יעל פורמן על כתיבת בד-גאיז. יעל כותבת נפלאה וסופרת מצוינת, והכי כדאי ללכת לשמוע אותה. אבל אם אין כרטיסים, רוצו לשמוע את גלי. מצד שני, להמליץ על גלי זו לא חוכמה. יש במקביל גם הרצאה של דמיאן הופמן שידוע בהרצאותיו המגניבות במיוחד.

16:00 – ירון אסא! מרצה בדיוק שעה על מי שמחליט עבורינו! וואהו! ויש גם פאנל בהנחייתה של ורד טוכטרמן (הסופרת! המגניבה! עם השיער הסגול!) על עולם המו"לות.

17:00 – תסלחו לי שאהיה חסרת אובייקטיביות לחלוטין ואגיד – צאו מכל מה שאתם עושים ובואו לשמוע את ההרצאה שלי (סקווי!) על בנות הנעורים שמצליחות לשנות את העולם למרות חצ'קונים אקראיים. לשם שינוי עם ספרים ובלי חיידקים! והיא רק 45 דקות, אז יהיה לכם ממש כיף! ו… ו…. תראו אותי מקפצת! ו… אה… נגמרו לי הסיבות.

18:00 – זו שעה ממש בעייתית. הציבו אחד מול השני את אהוד מימון (העורך! המגניב! בתבל!) שידבר על סייברפאנק, ואת חגי משגב (הארכיאולוג! והאבא של הדס משגב!) שידבר על שדים ורוחות. שתי ההרצאות יהיו מעולות, שני המרצים מצוינים, ושניהם ילמדו אתכם דברים שלא ידעתם. אני אלך לשמוע את אהוד, כי אני אוהבת יותר סייברפאנק, אבל אפילו עבורי הבחירה היתה קשה במיוחד.

20:00 – אנשי התוכן של "עולמות" שונאים אותי אישית. אין לי הסבר אחר למה הם הציבו את ההרצאה של נדב מילר-אלמוג, המומחה לאגדות וסיפורי ילדים שידבר על האחים גרים מול ההופעה הראשונה של "הר החורבן האפל של האבדון", הצגה שבה מתנדבים מהקהל יוכלו לבחור בין עלילות שונות (סטימפאנק, סיפור פיות, פנטזיה, ומדע בדיוני), ולאן כל עלילה תפנה. את העלילה של המדע הבידיוני כתבתי במו מקלדתי עם גיא בוסקו המהולל, כך שברור לכל הנוכחים איזו עלילה היא השווה ביותר. אבל גם האחרות טובות!

זה השלב שבו אנחנו נלך הביתה ולישון, אבל אתם תוכלו להשאר בכנס ולהמשיך להינות. בזמן שאתם נהנים תחשבו על דבר אחד – העלילות שיוצגו בלילה הראשון ובלילה השני ב"הר החורבן האפל של האבדון" שונות אחת מהשניה! זו לא אותה הצגה! לכן אתם חייבים להגיע לשני הלילות! וגם! למצוא את מכונת שכפול האישיות של האגודה כדי לשמוע את נדב מילר-אלמוג! כי הוא מגניב!

יום חמישי, 28/3

11:00 – אני לא מאמינה שעשיתי את זה לעצמי, אבל אני מופיעה על הבוקר. על הבמה. לא בטוח שאספיק לשתות קפה לפני. שמישהו יגיד לי "לא" בפעם הבאה שיהיה לי רעיון מטופש כזה. ביחד איתי יופיעו אורי ליפשיץ, לילי דאי ושי פרצ'יק. כולם נטולי קפאין כמוני! כולנו ביחד נשלוף נושאים להרצאות מכובע וננסה להעביר הרצאות מתוקצרות על הנושא הנשלף.

12:00 – הפעם, במקום שני חברים שלי, מתחרות על אותו סלוט שלוש חברות שלי. ראשונה היא נועה רייכמן הידועה בכינוייה "הרוח החיה מאחורי, לפני ובצדדי מאורות" שתדבר על מרכבות בהיסטוריה ובמד"ב. השתיים האחרות הן שיר ורותי, שגם הן מרצות מוצלחות במיוחד וידברו על מגדר, נכויות ועבדות במציאות ובמד"ב. אוף.

14:00 – וואהו! פארסקייפ! אצל אבנר שחר-קשתן! ובמקביל, סדנת כתיבה של ורד טוכטרמן ("דם כחול", ערימת פרסי גפן, אתם יודעים על מי מדובר).

16:00 – חמש שעות מאוחר יותר, ושוב אני על הבמה. הפעם בחברתם המוצלחת במיוחד של אהוד מימון, דידי חנוך ונדב מילר-אלמוג. מסתבר שזו הדרך הכי טובה לוודא שאצליח לשמוע את נדב, פשוט להיות באותו פאנל איתו! יש המון דברים ממש טובים במקביל לפאנל שלנו, כמו סדנה של אורי ליפשיץ, הרצאה של אילן אשכולי, הרצאה של עמית בן בסט, הרצאה של חגית וינר ועוד ועוד. אבל אנחנו הכי מגניבים! אז בואו לשמוע אותנו.

18:00 – יש רק דבר אחד שאתם רוצים לעשות בשעה הזו, וזה להכנס לשמוע את התסכית שנכתב במיוחד ל"עולמות" על ידי ליאור שמש, האיש והאגדה. עזבו, אין לכם מה לבדוק בתוכניה. זה מה שאתם עושים.

19:00 – בשעה הזו מתחיל פאנל לציון עשור לאסון הקולומביה. בין המרצים יואב לנדסמן, הידוע בבלוג זה בכינויו "בן הזוג המעולה במיוחד שלי, תרחיקו ממנו את הידיים, הוא שלי מהבית". הוא מרצה מצוין, ולצידו ירצו שמוליק לוטטי ובוריס נפומניאשי. הם ידברו על תוכנית החלל, על המעבורות, על העבר ועל העתיד, ואתם צריכים לבוא לשמוע אותם.

22:00 – נחתם, נהניתם? הפסדתם את "המסע להר החורבן האפל של האבדון" אתמול בערב? הגיע הזמן להכנס להופעה האחרונה בהחלט, אבל המגניבה במיוחד של הר החורבן! בואו, יהיה מגניב.

ועכשיו, אם תסלחו לי, אני הולכת להשלים את הקריאה להרצאה שלי…

 

IMG_20130318_222642

דברים שחשוב לדעת:

  • ההזמנה המוקדמת של הכרטיסים עומדת להסתיים ב-21/3. הכרטיסים נמכרים בהנחה משמעותית, וכדאי לנצל אותה. צריך להכנס לכאן כדי להזמין כרטיסים מראש.
  • אל תשאלו אותי על כרטיסיות, אני לא מבינה איך זה עובד. אבל גם כרטיסיות מקנות לכם הנחה. אפשר לקרוא על זה עוד כאן.
  • רוצים לחסוך משמעותית? התנדבו לעולמות! הכנס עדיין מגייס מתנדבים, והתנדבות מאפשרת לכם להכנס בחינם לאירועים! באייקון המתנדבים קיבלו בתור צ'ופר את ההרצאה שלי, אז בכלל שווה, נכון?
  • יש עוד המון אירועים בתוכניה, וכל אחד יכול למצוא משהו שמעניין אותו. הציצו ותהנו!
  • ורק שתדעו שאורי ליפשיץ בנה תרשים זרימה לאירועים שלו. הוא מגניב.

דברים ששכחתי לכתוב:

  • ליהיא פלד כתבה לי שבזכות הפרסום שלי היא החליטה להגיש הרצאה ל"עולמות". גו ליהיא!
  • איילה סלע תדבר על החיים על מאדים! גו איילה!
פורסם בקטגוריה כנסים, משחקי הרעב, קצת מכל דבר | 10 תגובות

גיבור העל האהוב עלי

היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת מא-א-תיים!

מזל טוב אנושות, היום לפני מאתיים שנה נולד הבחור הצעיר הזה, שחוץ מהיותו פדנט שהולך עם ראש בקיר גם המציא את המדע שאני עובדת בו. קבלו אותו, ג'ון סנואו!

התמונה באדיבות איריס בוסקו

הסיפור של ג'ון סנואו הזה לא מתחיל ביערות של ווסטרוז*, אלא בלונדון באמצע המאה ה-19. הוא אפילו לא מתחיל במקום חשוב במיוחד בלונדון. הוא מתחיל באמצע רחוב שנקרא "הרחוב הרחב" שבאמצעו משאבה.

בלונדון בשנת 1854 אנשים מתו מהמון סיבות. חלקם כתוצאה מתת תזונה, חלקם כתוצאה מתאונות, וחלקם כתוצאה מכולרה.

כולרה היא מחלה שהיום לא נחשבת קשה במיוחד בעולם המערבי. היא מחלה שנגרמת על ידי Vibrio cholerae. זהו חיידק שמפריש רעלן מיוחד התוקף את המעיים וגורם לשלשולים, חום וכאבי בטן. בלונדון של המאה ה-19 היא היתה קטלנית. אי אפשר היה להחליף את הנוזלים שהגוף איבד ואנשים מתו מהתייבשות תוך מספר ימים. כולם ידעו באותן שנים שמחלות נגרמות על ידי אוויר רע (מיאזמה), והדרך להמנע מהן היא על ידי הגיינה והמנעות מריחות רעים. תושבי לונדון חיו באחת הערים המטונפות ביותר בעולם באותן שנים, ולכן לא היה פלא שכולם מתו ממחלות המועברות באוויר רע.

ואז הגיע ג'ון סנואו.

(בדמיון שלי הוא רוכב על סוס לבן ומנופף בדגל החירות, השוויון, וההמנעות ממחלות, אבל זה לא מה שקרה במציאות).

ג'ון סנואו היה רופא צעיר יחסית, בן ארבעים ואחת בסך הכל. הוא היה מנתח והתמחה בהרדמה. הוא היה אחד מהרופאים המרדימים שעזרו בלידה של המלכה ויקטוריה, הראשונה שהשתמשה בשיכוך כאבים בלידה. הוא גם היה אחד ממקימי האגודה הלונדונית לאפידמיולוגיה ששמה לעצמה למטרה לזהות את גורמי המחלות השונות.

בשנת 1854 באמצע מגיפת הכולרה הגדולה בלונדון הוא מצא את האתגר המתאים לו. כל העולם הרפואי, כאמור, ידע שכולרה היא מחלה המועברת באוויר רע, אבל משהו לא נשמע נכון לד"ר סנואו. הוא החליט לעשות את הדבר שאיש לא חשב לעשות – הוא הלך לבתי האנשים החולים ודיבר איתם. הוא שאל אותם המון שאלות. הוא שאל מה הם אכלו, איפה הם ישנו וכמה אנשים גרו איתם בבית. הוא בדק איפה הם עבדו, מה הילדים שלהם עשו, ומאיפה הם קיבלו את אספקת המים שלהם. מתוך כל התשובות הוא שרטט את המפה הזו, כנראה המפה החשובה ביותר בתולדות הרפואה המודרנית:

snow_cholera_mapsm

כמו שאפשר לראות, זוהי מפת לונדון הרגילה, שעליה מצויירים ריבועים שחורים. כל ריבוע שחור מייצג בית שבו יש מישהו שחלה או מת מכולרה. היו אנשים חולים בכל רחבי העיר, כמובן, אבל היה ריכוז גבוה במיוחד באיזור ספציפי בסוהו, ברחוב broad street, וכל האנשים החולים באותו איזור קיבלו מים מאותה משאבה. המשאבה הזו, למעשה. מכאן הסיק סנואו שהמים עצמם נושאים את גורם המחלה, אפילו שבאותן שנים לא ידעו על חיידקים ולא חשבו שמחלות יכולות להיות מועברות במים.

כאן המציאות והדמיון מעט מתפצלים. הסיפור האמיתי אומר שג'ון סנואו מיהר להציג את ממצאיו בפני ועדת הסניטציה של לונדון, הועדה קיבלה את המחקר שלו, סגרה את המשאבה וההתפרצות נעצרה.

הסיפור עליו גדלים דורות של אפידמיולוגים נחמד בהרבה. על פי הסיפור הזה, ג'ון סנואו מיהר להציג את ממצאיו בפני ועידת הסניטציה של לונדון, ואיש לא היה מוכן להקשיב לו, היות וכולם ידעו שכולרה מועברת באוויר. לכן סנואו מיהר חזרה לרחוב הרחב, נעמד באבירות, ושבר את ידית המשאבה כך שאיש לא יוכל להשתמש בה יותר. במו ידיו הוא הציל את חייהם של תושבי לונדון, זכה לכיבוד והוקרה ומת משבץ עשר שנים מאוחר יותר (אבל לפחות לא מכולרה).

וכך הפך סנואו לאביר האפידמיולוגים, וגיבור העל האהוב עלי. יום הולדת שמח!

 

*אי אפשר לסיים רשומה על ג'ון סנואו בלי להזכיר את ייגריט, פילו שבמקרה הזה היא מי שטעתה.

 

תודה לאיריס בוסקו על הכנת התמונה של ג'ון סנואו החוגג את יום הולדתו.

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה איך עשו את זה פעם, חיידקים, כולרה | 20 תגובות

אפשר לרפא איידס!

הבוקר התעוררתי עם שלוש התראות במייל, משלושה אנשים שונים, שתוהים לגבי הפוסט הזה. למעשה, רוב מי שפתח היום אתר חדשות, ולא משנה אם מדובר בטמקא, הארץ או אתר חדשות היהלומים גילה את הכותרת שסיפרה בהתלהבות רבה כי אכן כן, הצליחו לרפא ילדה מאיידס!

זה בטח רק עניין של זמן עד שנמצא תרופה לכולם! וואהו! המגפה נגמרה! אפשר לחזור להשתולל במיטה בלי אמצעי הגנה!

או שלא.

הסיפור האמיתי מעט פחות מלהיב. תינוקת נולדה לאם נשאית HIV. היא לא ידעה שהיא נשאית ולכן לא קיבלה את הטיפול האנטי-ויראלי המומלץ לכל אשה בהריון שהיא נשאית HIV. זה טיפול שהציל עד היום אלפי תינוקות אם לא יותר, היות והוא מונע הדבקה ב-HIV בזמן ההריון ובלידה. אבל האשה הזו, כאמור, לא ידעה שהיא חולה ולכן לא קיבלה את הטיפול בזמן. בכך היא דנה את התינוקת שלה לחיים קצרים יחסית לילדים אחרים, תוך חובה לשמור על טיפול קפדני ובעל תופעות לוואי רבות לשארית חייה.

התינוקת נבדקה מספר שעות לאחר הלידה והתגלה כי היא אכן נשאית של הוירוס. כאמור – חיים קצרים וטיפול אכזרי.

אבל אז! אל התינוקת נגשה מומחית ברפואת ילדים ובמחלות זיהומיות, שלאור נסיונה הקליני החליטה על טיפול אגרסיבי במיוחד. כבר בגיל יומיים היא קיבלה מינון גבוה מהרגיל של הטיפול האנטי ויראלי המקובל לאיידס, ונלקחו ממנה בדיקות דם חוזרות. רמת הוירוס ירדה לאחר התחלת הטיפול, כצפוי.

התינוקת המשיכה לקבל את הטיפול גם לאחר השחרור מבית החולים עד לגיל שנה וחצי, שאז אמה נעלמה ממעקב רפואי. "נעלמה" זו שפה מכובסת ל"החליטה שנמאס לה ולכן התחפפה, ולעזאזל החיים של התינוקת שלה".

בגיל שנתיים וחודשיים האמא הופיעה עם הפעוטה במרפאה של בית החולים. הדיווח לא מציין מדוע. הפעוטה נבדקה, ולהפתעת כל הרופאים לא נמצא וירוס. לא היו נוגדנים, והרמה של הוירוס בדם היתה כל כך נמוכה שהיה צריך להשתמש בשיטות מיוחדות ורגישות במיוחד על מנת למצוא אותו.

המסקנה של הרופאים היא שהתינוקת נרפאה מ-HIV בזכות טיפול אגרסיבי בגיל צעיר מאד.

fanart_portal286

שזו… המם… מסקנה מעניינת. אולי היא אפילו נכונה. כדי להוכיח שהתינוקת נרפאה מ-HIV צריך לוודא שהיא אכן נדבקה ב-HIV ושלא היו בעיות בבדיקות הראשונות או בבדיקות המאוחרות יותר. צריך להמשיך ולבדוק אותה כדי לראות שהשיפור נשמר. יש עוד כמה "צריך-ים", ואני משוכנעת שהילדה הזו תעבור סוללת בדיקות משמעותית מאד, אם אמה לא תחליט להעלם ממעקב שוב.

מכאן, כמעט כל כתבה בנושא שראיתי התחילה לדבר על האפשרות לרפא איידס! בגיל צעיר! של תינוקות!

וזו הבעיה.

אני מוכנה לקבל שטיפול מוקדם, אגרסיבי מאד (ובעל תופעות לוואי קשות, בואו לא נשכח) יכול להשפיע על ההידבקות ב-HIV. אני לא מכירה מספיק את המערכת החיסונית של תינוקות, אבל אולי HIV הוא וירוס טיפש. אולי הוא צריך זמן להתארגן בנוחות בתאים שאותם הוא מחבב, והטיפול המהיר והמוקדם מונע ממנו להכנס אליהם וליצור מאגר של וירוסים שיתפרצו בכל הגוף מאוחר יותר. אולי.

אבל קודם כל יש צורך במחקר נוסף, ואין שום דרך בעולם על פיה המחקר הזה יהיה אתי. הטיפול המקובל היום במצב של אם נשאית הוא לטפל באם במהלך ההריון על מנת למנוע מראש הדבקה של התינוק. מספר זעום של תינוקות בעולם המערבי נולדים היום כשהם נשאי HIV. למעשה, אפילו באפריקה המספרים של תינוקות נשאים יורדים (לאט, אבל יורדים) בזכות טיפול טרום לידתי.

אז כדי לחקור את שאלת הריפוי מ-HIV צריך לאפשר לתינוקות להדבק ב-HIV כשיש לנו טיפול יעיל שמונע את ההדבקה.

והדבר השני הוא הזמינות של הטיפול. נניח שהטיפול הזה מרפא HIV לגמרי. המקום העיקרי שזקוק לריפוי הוא אפריקה. רוב החולים נמצאים שם, רוב הילדים החולים נמצאים שם, ורוב התינוקות הנשאים נמצאים שם. אתם יודעים מה אין שם?

משאבים כספיים ויכולת להרים מחקרים. אפריקה משוסעת ברעב, מלחמות אזרחים, שחיתות ואומללות. לא יוצאים משם מחקרים פורצי דרך. יוצאים משם סודנים מורעבים שמגיעים לדרום תל אביב. יש המון דברים נהדרים באפריקה, כסף שמגיע למקום הנכון הוא לא אחד מהם.

אפילו אם מישהו יצליח להרים שם מחקר לגבי ריפוי תינוקות מ-HIV, ההתחלה תצטרך להיות איתור אמהות נשאיות בהריון ומניעת טיפול מהן על מנת שיוולדו להן תינוקות נשאים, כדי שאפשר יהיה לבחון את הריפוי שלהם אחרי הלידה.

אתיקה, כבר אמרתי.

משמעות הבעיה האתית היא שאם יש לנו טיפול מונע יעיל, אי אפשר לוותר עליו, אפילו לא בשם המדע. הדרך היחידה לבדוק את הטיפול תהיה להמתין עד שתגיע אם נוספת נשאית, תלד תינוק נשא, ורק אז יתחילו לטפל בו. שכיחות הנשאות בקרב תינוקות בארה"ב נמוכה, כאמור, ובאפריקה אין תקציב (ואם יהיה, צריך להפנות אותו לטיפול בנשים בהריון למניעת נשאות). אז אנחנו לא מדברים על מחקר רחב היקף, רציני, עם קבוצת פלצבו וקבוצת טיפול. אנחנו מדברים על איסוף מקרים בודדים עד שיצטבר מספיק מידע על הנושא, וזה לוקח זמן והרבה פעמים לא עומד במבחן המציאות.

אז אני שמחה שהצליחו לרפא תינוק. אולי. אני פחות שמחה שאנשים מתלהבים מאפשרות הריפוי במקום לדבר על מניעה (אילו היו מגיעים לאמא הזו מוקדם יותר – התינוקת שלה לא היתה צריכה בכלל לקבל את הטיפול לתקופה ארוכה כל כך). אני עוד פחות שמחה מזה שאף אחד לא מציין בשום מקום שאין דרך מחקרית מדעית טובה לבדוק את הטיפול. ואני בכלל לא שמחה מזה שהפתרון לבעיה לא נמצא בכלל בהישג ידם של מי שצריך אותו באמת. אחרי הכל, יש הרבה אמהות חולות איידס בארה"ב, אבל יש דור שלם שנמחק באפריקה, ואף אחד לא עושה כלום לגבי זה.

להמשך הקריאה:

פורסם בקטגוריה איידס, וירוסים, מחלות מגיחות | 13 תגובות

פרה פרה

מעט מאד דברים יכולים לגרום לי להתעורר ביום שישי בבוקר. עוד פחות דברים יכולים לגרום לי להתעורר, להעיר את בן הזוג (שבדיוק סיים סיבוב השלכת ילדים בגן ובבית הספר והשתחל חזרה לחמימות הפוך) ולצווח בגיל "אתה לא תאמין מה קרה בארה"ב!"

מיד, כמובן, יצאתי לעדכן את דף הפייסבוק של הבלוג (אתם זוכרים שיש דף פייסבוק לבלוג, נכון? שמתעדכן תדירות במחלות משונות מרחבי העולם), הודעתי לכל מי שהיה אונליין בצ'אט בגוגל, ויתכן שאפילו שלחתי סמס לאמא שלי. לא בטוח.

הסיבה בגללה שמחתי כל כך היא צירוף מקרים מוזר שגרם להתפרצות זעירה של מחלה נשכחת. אף אחד לא מת, כך שלא חשתי רגשות אשמה על ההתרגשות הנ"ל.

ב-24 ביוני 2012 הגיע איש לבית חולים בסן דייגו. הוא סבל מפריחה באיזור פי הטבעת והשפתיים. פרט לפריחה הוא סבל מחום, חולשה ובחילות וסיפר לרופאיו שהוא סבל בעבר מפסוריאזיס. אבל מה שהדאיג אותו בעיקר היא העובדה שהוא קיים יחסי מין לא מוגנים שבוע לפני כן עם אדם שעל זרועו היה פצע פתוח. הוא חשש שאולי הוא נדבק בגורם לפצע הנ"ל.

לאחר שנזפו בו היטב על חוסר הזהירות שלו, הזמינו בדיקות דם מלאות לכל מחלה שמועברת ביחסי מין וקראו לרופא מומחה למחלות זיהומיות. הוא אבחן את המחלה, כמובן, אבל הדבר החשוב שהוא עשה היה לתחקר את החולה ולגלות שהוא שכב עם עוד אדם, שוב ללא אמצעי הגנה.

אנשי ה-CDC הזריזים לא הספיקו להתחיל את החקירה שלהם והאדם השני הגיע לאותו בית חולים, יום למחרת. הוא סבל מחולשה, כאב גרון, נזלת ולא במפתיע – פריחה שלפוחיתית. אחסוך מכם את התיאור המפורט של המיקום המדויק של השלפוחיות.

גם החולה השני נבדק על ידי אותו מומחה למחלות זיהומיות (שבדמיון שלי חיכך את ידיו בהנאה בשלב הזה), האבחנה אושרה, ושני החולים קיבלו את הטיפול המתאים. זה שמיועד למי שנחשף לוירוס ספציפי. מאד מדבק. זה שקשור לאבעבועות שחורות.

וזו הסיבה בגללה קפצתי מהמיטה בעליצות.

לא צריך לדאוג, אין התפרצות של אבעבועות שחורות בארה"ב כרגע. למעשה, ההתפרצות הנוכחית נובעת מנסיון למנוע אבעבועות שחורות בארה"ב.

מסתבר שבשנת 2002 נחקק חוק אמריקאי שקבע שכל מי שעובד עבור משרד ההגנה, איש צבא או אזרח חייב לקבל חיסון נגד אבעבועות שחורות. המטרה היא כמובן להגן על כוח אדם חיוני בעת התקפת טרור על ארה"ב. הבעיה היא שהחיסון נגד אבעבועות שחורות הוא לא חיסון רגיל. זהו החיסון העתיק ביותר שיש לנו, ובניגוד לחיסונים אחרים הוא לא מבוסס על וירוס מוחלש, מומת או חלקי וירוס. הוא מבוסס על וירוס חי ופעיל לחלוטין, וירוס אבעבועות הפרה.

אבעבועות פרה היא מחלה ויראלית שבעבר הדביקה בעיקר פרות. היום עיקר החולים בה הם חתולים. היא קיימת רק באירופה כיום, ובסך הכל מדובר במשהו כמו 150 אנשים שנדבקו במחלה הזו בעשורים האחרונים.

בסוף המאה ה-18 רופא כפר בשם אדוארד ג'נר הבחין שחולבות כמעט ולא חולות באבעובועות שחורות, מחלה מדבקת וקטלנית שהרגה 30% מהנדבקים בה, וגרמה לנכויות ולפצעים במי ששרד את המחלה. בנוסף, הוא גילה שפרות סובלות ממחלה מאד דומה לאבעבועות שחורות, הנקראת אבעבועות פרה. מכאן הוא הסיק שהדבקה באבעבועות פרה מסוגלת להגן מפני אבעבועות שחורות. הוא הדביק ילד בן שמונה, ג'יימס פיפס באבעבועות פרה ולאחר מכן הוכיח שאותו ילד מוגן מפני אבעבועות שחורות.

מכאן הסיפור של ג'נר מסתעף וכולל הכפשות חוזרות של שמו, של החיסון שלו ושל חייו האישיים, אבל לא נכנס לזה. במקום זה נציין שבזכות החיסון שהוא פיתח האבעבועות השחורות נעלמו מהעולם. המקרה המתועד האחרון של המחלה אירע בסוף שנות השבעים  (לא כולל עובד מעבדה אחד שחלה בתחילת שנות השמונים).

אבל הנה הבעיה – החיסון הוא של וירוס חי. חי לגמרי. כזה שגורם למחלה. בכל פעם שאדם מקבל חיסון נגד אבעבועות שחורות הוא בעצם מודבק באופן מכוון באבעבועות פרה. זוהי מחלה לא קטלנית שהסימפטומים שלה כוללים חום נמוך, חולשה, כאב גרון וכמובן, פריחה שלפוחיתית.

התוצאה הרצויה של החיסון היא שהאדם מוגן מפני אבעבועות שחורות. התוצאה הפחות רצויה היא שאותו אדם עלול להדביק אחרים באבעבועות פרה. וזה בדיוק מה שקרה ביוני השנה.

אזרח עובד משרד ההגנה קיבל חיסון נגד אבעבועות שחורות ב-13 ביוני. הצוות הרפואי תדרך אותו לחבוש את איזור הזריקה ולא לבוא במגע עם אנשים כל עוד עדיין יש שלפוחיות באיזור הזריקה. בביקורת ב-9 ביולי המחוסן ציין (בבושה, אני מקווה) שהוא לא הקפיד על ההוראות שניתנו לו, ולא כיסה את האיזור.

רק בחקירה מאוחרת יותר של ה-CDC הוא גם הוסיף שהוא בא במגע עם אחרים. אני משערת שאנשי ה-CDC לא ממש הופתעו. לפחות מקרה אפס הדביק את חבריו למיטה במחלה לא קטלנית ולא בזומביות.

הסיפור כולו דווח בגליון החדשות האחרון של ה-CDC, הגיע למייל שלי, וגרם לי לקפץ מהמיטה בצווחות גיל. אחרי הכל, לא כל יום יש התפרצות של מחלה נשכחת בארה"ב, ועוד עם דרכי העברה כל כך… מקוריות.

פרה פרה!

פרה פרה!

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה אבעבועות שחורות, וירוסים, טעות אנוש | 9 תגובות