עדכון מספרים נוסף

מזמן לא עדכנתי את מספרי החולים והמתים מאבולה במערב אפריקה. המצב החמיר. מאד.שימו לב שהגרפים כבר אינם באותו קנה מידה, פשוט כי אי אפשר להשתמש באותו קנה מידה לגינאה, שבה המצב פחות איום, לסיירה לאון ולליבריה שבהן ההתפרצות משתוללת.

המספרים שעולים לקראת סוף אוקטובר נובעים מתיקוני דיווח – רשימות שהגיעו ליעדיהן, אנשים שסוף סוף הגיעו לטיפול ופקידים שהצליחו להכנס לכפרים ולרשום בצורה נכונה מי חלה במה. יש תת דיווח משמעותי לגבי המתים, כיוון שרובם לא מתים בבתי חולים. הם מתים בכפרים ונקברים בקברי אחים מבלי שמישהו ידווח על המספר המדויק לרשויות הבריאות.

באופן כללי אפשר להניח שכל המספרים המופיעים בטבלאות של סיירה לאון, ליבריה וגינאה מהווים תת-דיווח של המצב האמיתי. לא נדע עד כמה זה חמור עד שזה לא ייגמר.

אחרי 42 יום ללא מקרים חדשים בניגריה ובסנגל הן הוכרזו נקיות מאבולה. במאלי אובחן מקרה אחד, ילדה בת שנתיים שמתה מהמחלה. היא היתה ביתם של שני אנשים שמתו מאבולה, וקרובי המשפחה שלה דאגו לה לאחר שהוריה מתו. כעת מחכים לראות אם יש עוד אנשים שנדבקו ממנה.

בארה"ב רופא אחד מאושפז בניו יורק במצב קשה לאחר שנדבק במערב אפריקה. אין התפשטות של המחלה במדינות מעבר למדינות הנגועות, אלא רק מקרים בודדים, כולם של אנשי צוות רפואי שטיפלו בחולים.

לעדכונים (כמעט) יומיים עקבו אחרי דף הפייסבוק של הבלוג.

גינאה 01112014

 

ליבריה 01112014

 

סיירה לאון 01112014

 

סהכ גרף 01112014

 

טבלה 01112014

רוצים לעקוב בעצמכם? הנה אתר מצוין שעוקב אחרי כל הדיווחים ומעדכן על בסיס שבועי את מספרי המתים.

גם האתר הזה חביב, אבל הגרפיקה שלו עצבנה אותי. אני גולשת ממחשב עם מסך קטן והמון דברים קיפצו על המסך שלי תוך כדי גלישה.

רוצים לעזור? כאן יש רשימה של ארגונים שישמחו לקבל מכם תרומה. הפיצו ככל הניתן!

כמו כן, הנה חתול לכבוד האלווין:

cute-halloween-cats

תמונת החתול לקוחה מכאן.

 

פורסם בקטגוריה אבולה, וירוסים, מחלות מגיחות | 7 תגובות

עדכוני פייסבוק

כידוע לכולכם, לבלוג שלנו יש דף פייסבוק פעיל למדי. הבעיה היא שפייסבוק אוכלים פוסטים ישנים, מערבלים אותם עם פרסומות ובאופן כללי לא ממש מחבבים את הרעיון של אנשים פרטיים שלא רוצים לשלם להם כסף. בנוסף – אי אפשר לחפש דברים בפייסבוק כראוי.

לפיכך החלטתי לנסות לאגור את כל מה שהועלה לעמוד הפייסבוק של הבלוג ולשמור על איזשהו ארגון.

הפוסטים יעלו כפי שהם, עם קישור לדיון הרלוונטי. הטון שונה מאד מהרשומות כאן, אבל אני משוכנעת שתסתדרו.

ו… זה היה השבוע שהיה:

https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/719399651448456
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/719425574779197
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/719824398072648
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721559871232434
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721630941225327
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721631864558568
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721632157891872
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721632471225174
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721633477891740
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/721633881225033
https://www.facebook.com/realitybugsme/posts/722218197833268

פורסם בקטגוריה אבולה, אנטרווירוס, פייסבוק | תגובה אחת

אייקון 2014 – סודות

בכל כנס אני מבטיחה לעצמי מחדש לא להתחייב ליותר מדי דברים, ובכל כנס אני מתחייבת ליותר מדי דברים. התוצאה היא שבאייקון הנוכחי ביליתי כמעט כל דקה פנויה על הבמה, כולל ההשקה של הספר החדש שלי, ובשאר הזמן רצתי עם הילדים מסדנה להרצאה לפאנל. הטשטוש עם השיער הכחול בקצוות? זו הייתי אני.

את הספר שלי אתם יכולים לקנות היישר מאתר ההוצאה, או להמתין בסבלנות והוא יופיע בחנות הספרים הקרובה לביתכם (ואם לא – הזמינו אותו. הוא כבר זמין לחנויות).

אם הפסדתם את ההרצאה, לא נורא. אנשי אייקון המגניבים העלו אותה לאינטרנטים ואתם יכולים לצפות בה כאן:

ואם חסרים לכם כנסים ואתם רוצים לחוות את התחושה של הרבה אנשים שאוהבים את אותם הדברים כמוכם, בואו למאורות!

 

 

 

פורסם בקטגוריה כנסים | 2 תגובות

שמים שבורים

הספר הראשון שלי יוצא מהדפוס ממש אוטוטו, ואני עומדת לחתום מראש על הספרים שהוזמנו.

מה שאומר – זו ההזדמנות האחרונה לקנות את הספר בהנחה ולבקש הקדשה!

רוצים להזמין את הספר? הכנסו לכאן והזמינו אותו.

רוצים לבקש הקדשה מיוחדת? כיתבו בתגובות כאן למטה ואני מבטיחה להתייחס. הכל הולך מ"קרן, תקדישי את הספר לחתול שלי, אחשדרפן" ועד "בבקשה לחתום במרקר צהוב בלבד". אנא זכרו שאני לא דוברת אכדית ולא חותמת בדם כי זה מעביר מחלות.

הספרים החתומים יחולקו באירוע ההשקה במסגרת פסטיבל אייקון, ביום ראשון בשעה 13:00 באשכול פיס שמאחורי הסינמטק ברחוב הארבעה בתל אביב. הכניסה לאירוע בחינם.

בואו בואו! יהיה מגניב!

 

שמים שבורים - העטיפה!

פורסם בקטגוריה כנסים, קצת מכל דבר | 34 תגובות

כולנו הולכים למות!

ובכן, זו לא בדיוק חדשה מרעישה. אני מקווה שכל הקוראים מודעים לסופנו הבלתי נמנע בהיותנו בני תמותה. השאלה היא לא האם כולנו נמות אלא מתי ואיך, וזו הנקודה שעליה מתבססת כל היסטריה המונית. כי סתם למות במיטה בשיבה טובה זה לא מעניין כמו למות מפגיעת כוכב לכת מסתורי, צונאמי ענק, או לאחרונה – מגפה שלא ניתן לעצור אותה.

דבר ראשון שכדאי לזכור הוא שהמין האנושי כבר נתקל במגפות כלל-עולמיות. בניגוד לדברים שיפוררו את כדור הארץ, מגפות יאפשרו לנו לשרוד. עברנו את זה עם המוות השחור במאה ה-14, עם מגפת השפעת של המאה ה-20 ואפילו עם האיידס, שבתחילתו נראה כבלתי ניתן לעצירה.

דבר שני שכדאי לזכור הוא שהתקשורת ניזונה מליבוי פאניקה. אף אחד לא יקרא כתבה שכותרתה היא "אל תדאגו, כלום לא יקרה לכם, מדובר רק בריענון נהלים", אבל כולם ייכנסו לכתבה שכותרתה היא "משרד הבריאות נערך להתפרצות אבולה בישראל". בלי פאניקה אין קליקים, ובלי קליקים אין מפרסמים, ובלי מפרסמים העיתונות בצורתה הנוכחית תמות.

דבר שלישי שכדאי לזכור הוא שארצות הברית של אמריקה היא לא מערב אפריקה. זה אומר שבארה"ב יש כסף, הרבה כסף. יש מוסדות רפואיים מהטובים בעולם. יש אפשרות להטיל סגר ראוי, ויש את *ה*סוכנות העולמית בה"א הידיעה שמוסמכת לטפל במגפות. המרכז לבקרת מחלות ולמניעתן באטלנטה, ה-CDC, הוא המקום שכתב את הנהלים לטיפול במגפות ועצירתן. הוא המקום ממנו שולחים מומחים לייעץ בכל העולם בכל מקרה של מחלה. כמו שאתם יכולים לסמוך על כך שה-NSA מאזין לכולנו ויודע על חייכם הפרטיים יותר מכם, אתם יכולים לסמוך על ה-CDC שיידע לטפל בכל מגפה שמגיעה לארה"ב ולעצור אותה, בייחוד מגפות מהזן שעלול להרוג המון משלמי מסים אמריקאים.

ולאחר שאמרנו את זה, הבה נראה מה קרה בשבוע האחרון.

לפני עשרה ימים, ב-20 בספטמבר, הגיע אדם מליבריה לטקסס. הוא לא היה חולה, לא היה לו חום ולא שום סימפטומים אחרים. לפיכך – הוא לא היה יכול להדביק אף אחד. ב-24 בספטמבר הוא הרגיש רע וב-28 בספטמבר הוא אושפז בבית חולים עם חום, הקאות ושלשול, סימפטומים שבהתחשב במדינה ממנה הגיע עלולים לרמז על אבולה. ה-CDC (גיבורי-העל מהפסקה הקודמת) המליצו לבדוק אותו לנוכחות אבולה. בית החולים שמר על נהלי בידוד, וכאשר חזרה התשובה החיובית ה-CDC  שלח צוות מומחים לעזור בטיפול באדם.

זה כל מה שידוע לנו. זה כל מה שידוע ל-CDC, ולא, הם לא מסתירים מידע. אילו הם היו מסתירים מידע, מה שכן ידוע להם לא היה מופיע בכתוביות ענקיות בכניסה לאתר שלהם, מופץ בחשבונות הטוויטר והפייסבוק שלהם, ובכל חשבונות הטוויטר של העובדים שלהם.

איש מהאנשים שהיו עם האדם החולה לא פיתח סימפטומים, מה שאומר שכל מה שה-CDC צריכים לעשות עכשיו הוא לאתר את כל האנשים שבאו איתו במגע מרגע עליית החום, לבודד אותם ולהשגיח עליהם. כך, אפילו אם אחד מהם יחלה, הוא לא ידביק אף אחד.

אנשי ה-CDC  משוכנעים שהם יכולים לעצור את זה, וגם אני משוכנעת. אני משוכנעת לא בגלל אמונה עיוורת אלא כי הם עשו את זה בעבר. בעשור האחרון "יובאו" לארה"ב חמישה מקרים של קדחות מדממות (4 מקרים של קדחת לאסה ואחד של קדחת מרבורג, כולן מחלות מדבקות וקטלניות), ולמרות זאת לא הייתה ולו התפרצות אחת כתוצאה מהמקרים האלה.

הדרך היחידה להידבק באבולה היא על ידי מגע עם הפרשות של חולה אבולה. כך שאלא אם מישהו מהקוראים ניקה לאחרונה קיא של חולה אבולה ו/או צואה מלאת דם של חולה אבולה – אף אחד מאתנו לא יהיה חולה.

כמו כן, אם סנגל הצליחה לעצור את ההתפרצות אצלה (שנראתה בדיוק, אבל בדיוק, אותו הדבר – אדם בריא מליבריה שהגיע למדינה ופיתח סימפטומים), אני משוכנעת שגם ארה"ב תצליח.

המנטרה שלנו להיום היא "בלי פאניקה". אם זה מספיק טוב למדריך הטרמפיסט לגלקסיה, זה מספיק טוב עבורנו.

עצה מועילה במקום חתלתול

עצה מועילה במקום חתלתול

 

כרגיל, תודה עצומה לאהוד מימון על עריכתו הדקדקנית.

להרחבת הידע:

פורסם בקטגוריה אבולה, וירוסים, מחלות מגיחות | 20 תגובות

עדכון מספרים

בהמשך לרשומה הקודמת, עדכנתי את מספרי החולים והמתים מאבולה במערב אפריקה. שימו לב שקנה המידה השתנה היות ויש כבר יותר מאלף חולים בסיירה לאון ובליבריה (המקסימום שהוגדר ברשומה הקודמת היה 1,000), ומעל 3,000 חולים בסך הכל (המקסימות שהוגדר ברשומה הקודמת היה 2,500):

  ליבריה 04092014   סיירה לאון 04092014

סהכ 04092014סהכ גרף 04092014

הטבלה המסכמת:

טבךה 04092014רוצים לעזור?

הנה מקומות שישמחו אם תעזרו לממן ציוד סטרילי, מיטות בתי חולים, ודברים הדרושים לטיפול בחולי אבולה:

חתלתול עם דלי מים מבקש שתתרמו לעזרה לחולי אבולה

חתלתול עם דלי מים מבקש שתתרמו לעזרה לחולי אבולה

תמונת החתלתול לקוחה מכאן.

פורסם בקטגוריה אבולה, וירוסים, מחלות מגיחות | 7 תגובות

ALS and the ice bucket challenge

The Hebrew announcement will be followed by an English one.

שלא כהרגלי, הפעם הרשומה מתורגמת גם לאנגלית.

מסתובב כרגע באינטרנט אתגר שפיכת דלי קרח על הראש על מנת להעלות את המודעות למחלת ה-ALS. הרעיון הוא שאדם שופך על עצמו דלי עם מי קרח, נוקב בשמות שלושה אנשים אחרים, והם צריכים לעשות כמותו או לתרום 100$ לעמותה שמטרתה למצוא תרופה ל-ALS.

אישית, אין לי חיבה למי קרח, אבל אני כן מאוד מחבבת מדע ורפואה. לפיכך במקום לדבר על אתגרים, הבה נדבר על ALS.

מה זה ALS?

ALS, או בשמה המלא Amyotrophic Lateral Sclerosis היא מחלה שאמנם נקראת בעברית "ניוון שרירים", אבל ניוון השרירים הוא רק תופעה אחת שלה.

ALS היא קודם כול מחלה עצבית. תאי העצב הנמצאים במוח ובחוט השדרה שאחראים על יצירת תנועה ועל העברת מסרים של תנועה לשרירים, מתנוונים ומתים. הסיבה לניוון איננה ברורה. הטריגר שמפעיל את ניוון תאי העצב איננו ידוע. הדרך בה התאים מתנוונים איננה ידועה.

התוצאה של ניוון תאי העצב היא שאין מה שפוקד על השרירים לנוע. בהיעדר פקודה השרירים לא זזים, מה שמוביל בסופו של דבר לניוון של רקמת השריר.

מאז שהתחילו לחקור את המחלה התברר שישנם מספר גנים הקשורים אליה, כך שבחלק מהמקרים אפשר לבצע אבחון גנטי ולגלות אם אדם נושא את הגנים האלה. משמעות נשאות הגנים אינה שאדם יחלה בוודאות ב-ALS, אלא רק שהסיכוי שלו לחלות גבוה יותר.

קיים חשד שחלק מהמקרים קשורים למחלה זיהומית שגורמת לגוף לתקוף את תאי העצב הללו.

כאמור, הסיבה לחלוטין לא ברורה, ומכאן נובע שאי אפשר למנוע את המחלה או לאתר את האנשים שעלולים לחלות בה ולהמליץ להם על אורח חיים מתאים למניעתה.

מהם הסימנים של ALS?

הסימנים הראשונים לרוב אינם ספציפיים – בעיות בהרמת כף הרגל, חולשה ובעיות בדיבור. ככל שהמחלה מתקדמת ויותר תאי עצב נפגעים הסימנים נעשים חמורים יותר. מופיעות בעיות בהזזת העיניים, שיתוק ולבסוף ניוון של תאי העצב שאחראים על שרירי הנשימה ומוות.

ALS מאובחנת ראשית על ידי שלילת מחלות עצביות אחרות. לכן בודקים את הולכת העצבים, תפקוד השרירים, נוכחות חיידקים ווירוסים שונים שעלולים לפגוע בעצבים ונערכות בדיקות הדמיה שונות על מנת לשלול פגיעה מוחית.

שלילת אבחנות אחרות בנוסף לסימפטומים שתיארתי לעיל מעלה את החשד שאכן מדובר ב-ALS.

עד כמה ALS נפוצה?

ALS היא מחלה מאוד מאוד נדירה. כמה נדירה? אחד עד שלושה אנשים מתוך מאה אלף חולים בה בכל שנה. שיעור התמותה מסרטן בישראל עומד על 135 אנשים מתוך מאה אלף בכלל האוכלוסייה; שיעור התמותה ממחלות לב עומד על 92 איש מתוך מאה אלף בכלל האוכלוסייה; שיעור התמותה מסכרת וסיבוכיה עומד על 31 אנשים מתוך מאה אלף בכל שנה; שיעור התמותה ממחלות כלי הדם במוח (שבץ ודומיו) עומד על 28 אנשים מתוך מאה אלף בכל שנה.

המספרים האלה עולים עם גיל האוכלוסייה, כך שבקרב אנשים שגילם 75 ומעלה שיעור התמותה מסרטן מגיע עד 1,505 אנשים מתוך מאה אלף. המשמעות היא ש-ALS היא מחלה נדירה פי מאה מכל אחת מהמחלות הקטלניות הנפוצות.

אז זה אומר שלא צריך לחקור אותה?

ברור שצריך, זו מחלה איומה שגורמת לאובדן שנות חיים בקרב אנשים צעירים ובריאים. אבל זה אומר שהסיכוי שלכם לחלות ב-ALS נמוך משמעותית מהסיכון שלכם לחלות בסכרת, מחלת לב או סרטן.

ולגבי הטיפול ב-ALS…

עיקר הטיפול בחולים הוא טיפול תמיכתי שלא מונע את התקדמות המחלה אבל יכול להקל על הסבל של החולים בה.

אז למה את לא רוצה לשפוך על עצמך דלי מים קרים כדי לעודד את המודעות למחלה?

כי זה חסר משמעות. שפיכת דלי מים לא עוזרת לאף חולה, ולא מקדמת את המחקר לקראת מציאת פתרון למחלה. במקום זה עדיף לתרום כסף לעמותה העוסקת במחקר ובתמיכה בחולים, להתנדב בבתי חולים או ללכת ללמוד תחום מדעי שיאפשר לכם לרפא מחלה זו או מחלות נוספות.

מבלי להתייחס להשלכות של שפיכת מי קרח על הראש, האתגר הזה מאבד את המטרה בעצם קיומו. הרי מי שמצטלם מעלה אולי את המודעות אבל לא תורם לעמותה. אז מה עשינו בזה?

האתגר שלי אליכם הוא להפיץ את המידע על ALS, ולקרוא לאנשים לתרום כסף לעמותות.

אם בנוסף לזה בא לכם לשפוך על עצמכם מים באמצע החמסינים של אוגוסט – תיהנו!

להרחבת הידע:

And now, to the English part!

A challenge to raise awareness to ALS is making the rounds over internet over the last few weeks, in which people dump a bucket of ice water on their head. The idea is that a person dumps a bucket of ice water on his head, and challenges three other people to do the same, or donate 100$ to an association for ALS research.
I'm not a big fan of ice water, but I do like science and medicine. Therefore instead of talking about challenges, let's talk about ALS.

What is ALS?

While ALS, or Amyotrophic Lateral Sclerosis, is called "muscle atrophy" in Hebrew, the actual muscle atrophy is only one of its aspects.

ALS is first and foremost an illness of the nerves. Nerve cells in the brain and spinal-cord which are responsible for initiating motion and relaying motion commands to the muscles, degenerate and die. The reason for the atrophy is unknown. The trigger that sets off the nerve cells atrophy is unknown.

The result of the nerve cells degeneration is that nothing tells the muscles to move. Without commands the muscles don't move, which eventually leads to muscle tissue atrophy.

Since we started studying ALS a few genes were discovered and recognized as possible contributors to ALS development. That means in some cases early diagnosis is possible. It does not mean that a person carrying thee genes will surely come down with ALS, only that his chances of getting ill are much greater.

Some cases might be related to an infectious disease that causes the body to attack these nerve cells.

As I have said before, the risk factors for ALS are mostly unknown, the mechanism of the nerve cells injury us mostly unknown, and therefoe in most cases there is no early diagnosis nor recommendation how to minimize the risk of ALS.

What are the signs of ALS?

The early signs are mostly non-specific – drop foot (trouble lifting the feet), weakness and problems speaking. As the disease progresses and more nerve cells are affected the signs become more severe. Problems in moving the eyes develop, paralysis and finally atrophy of the nerve cells responsible for breathing and death.

ALS is primarily diagnosed by ruling out other diseases of the nervous system. This is why patients are tested for nerve conduction, muscle function, and presence of bacteria and viruses that affect the nerves, and various imaging scans are done to rule out brain injury.

Ruling out these diagnoses, in addition to the symptoms described above, raises the suspicion that it is indeed ALS.

How common is ALS?

ALS is a very very rare disease. How rare? One to three people out of a hundred thousand get it each year. In comparison, the mortality rate of cancer in Israel is 135 out of a hundred thousand in the entire population; the death rate of heart disease is 92 out of a hundred thousand in the entire population; the death rate of diabetes and its complications is 31 out of a hundred thousand every year; the death rate of vascular diseases of the brain (stroke and so on) is 28 out of a hundred thousand every year.

These numbers go up the older the population gets, so in people over 75 years old the cancer death rate reaches 1,505 of a hundred thousand that die. This means that ALS is a hundred times rarer than any of the most prevalent deadly disease.

Does that mean it shouldn't be studied?

Of course it should be studied. It is a horrible disease the robs healthy young people of their lives. But it means that your chance of coming down with ALS is significantly lower than you chances to get diabetes, heart diseases or cancer.

What is the treatment for ALS?

Most of the patient care is supportive and does not halt the progress of the disease but can alleviate the suffering of those who have it.

So why don't you want to pour a bucket of ice water over your head to raise awareness to the disease?

Because it`s meaningless. Pouring a bucket of water does not help a single patient or further the research to finding a cure for the disease. You'd better donate money to an organization that deals with ALS research and patient care, volunteer in hospitals or study a scientific field that can help you cure this and other diseases.

The ramifications of pouring ice water on your head notwithstanding, this challenge defeats its own purpose. The people who film themselves may raise awareness but it does not raise money to the association. And what has that accomplished?

My challenge to you is to spread the information about ALS, and call on people to donate money.

If in addition to this you want to pour water over yourself in the middle on the August heat – have fun!

Further reading:

פורסם בקטגוריה ALS, קצת מכל דבר | 10 תגובות

מספרים

בהמשך לרשומה הקודמת, הנה המצב באפריקה נכון ל-18 באוגוסט, על פי דיווחי ארגון הבריאות העולמי (לקוח מכאן).

 

 

 

 

 

 

הטבלה תתעדכן בהתאם למצב, כמובן. יש לפתוח את הטבלה בחלון נפרד על מנת לראות אותה בצורה טובה.

כמו כן, חתלתול (לקוח מכאן):

פורסם בקטגוריה אבולה, וירוסים | 16 תגובות

בואו נעשה סדר

המון שמועות מתרוצצות בימים האחרונים בנוגע למגיפת האבולה של מערב אפריקה. יש מקרים במרוקו! בברזיל! בארה"ב (טוב, זה דוקא נכון, אבל הם מיובאים בכוונה)! יש לארה"ב תרופה לאבולה! והיא שומרת אותה לעצמה! אין בכלל אבולה, והכל קשר של ארגון הבריאות העולמי כדי להכריח את האפריקאים להתחסן! חיסונים עושים אבולה! זה בכלל לא אבולה אלא חסר בויטמין סי!

כמות הקונספירציות וחצאי האמיתות שמתרוצצות ברשת הפכה לבלתי נסבלת. לפחות עבורי. אנשים מתים, באמת, ממחלה שאין לה תרופה, והמערב עסוק בהפרחת שמועות בפייסבוק.

אז הנה קצת סדר:

התסמינים של אבולה מאד לא ספציפים. המחלה מתחילה כחום, כאבי שרירים, ובמקרה של הזן הזה – הקאות ושלשול דמי. אלה יכולים באותה מידה להיות תסמינים של כולרה, E.coli, ואפילו מלריה. האבחנה הסופית נעשית על ידי בדיקת PCR שנועדה לגלות את קיום הוירוס בדם. בלי התוצאה הזו אי אפשר לקבוע שאדם הוא חולה אבולה.

הטיפול בחולי אבולה

בארה"ב יש שני חולי אבולה כרגע, שניהם רופאים שנדבקו בעת שעזרו לחולי אבולה במערב אפריקה. הם הגיעו לארה"ב בטיסה מיוחדת, היו בבידוד מוחלט וכרגע מאושפזים במתקן של ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות) באטנלטה. הם לא מקבלים תרופה סודית לאבולה אלא נוגדנים של אדם שהחלים מאבולה.

הטיפול הזה יקר מאד, ולא זמין באפריקה בשום דרך. הוא גם לא יהיה זמין באפריקה כי המדינות הנגועות הן בין המדינות העניות ביותר בעולם והן לא יכולות להרשות לעצמן לקנות טיפול נסיוני למאות חולים. המצב הכלכלי שם רעוע ביותר, המדינות משוסעות על ידי רעב ומלחמה, ובואו לא נשכח את המגיפות האמיתיות – איידס, מלריה ושחפת, שקוטלות הרבה יותר אנשים ביבשת בכל יום ממה שהאבולה הצליחה לעשות בארבעת החודשים האחרונים.

ארה"ב עובדת על פיתוח חיסון נגד אבולה. עד כה הוא נראה יעיל בקופים. טרם הוכח שהוא יעיל בבני אדם, ומה שחשוב יותר – טרם הוכח שהוא לא מסוכן לבני אדם. החיסון עוד לא עבר את כל שלבי הניסוי הדרושים לאישור תרופה בארה"ב, ובכל מקרה הוא לא יהיה זמין לחולים באפריקה. גם אם יאיצו מאד את הייצור שלו ייקח חודשים לוודא שהוא אכן יעיל למניעת המחלה ואכן לא מזיק לחולים. עד אז יש סיכוי טוב שהמגיפה תשכך.

אין כרגע תרופה יעילה נגד אבולה. יש כל מיני דברים בפיתוח, אף אחד מהם לא קרוב אפילו לניסוי קליני רחב היקף בבני אדם, הדרוש להוכחת יעילות של התרופה.

שלבי הניסוי הקליני

לוקח שנים לפתח תרופות וחיסונים. אחרי שנגמר השלב של הפיתוח הבסיסי מתחילים ניסויים בבעלי חיים, ורק אחרי הוכחת יעילות בבעלי חיים בעלי מערכת דומה לזו של בני אדם (שונה בין התרופות והחיסונים השונים) אפשר לעבור לניסויים בבני אדם. על מנת לאשר תרופה לשימוש בבני אדם בשלב הראשון צריך לוודא שהתרופה לא מסוכנת בבני אדם בריאים. מדובר לרוב במספר מועט של מתנדבים בריאים לגמרי, שמקבלים מינונים שונים של התרופה עד להגעה לרמה שנחשבת לתקינה ועם מעט תופעות לוואי ככל הניתן. במקרה של חיסונים מדובר על המינון שיוצר נוגדנים בדם ברמה מספיקה. בשלב השני נותנים את התרופה לחולים על מנת לראות שהיא לא מחמירה את המחלה אותה בודקים. בשלב השלישי נותנים את התרופה לאלפי אנשים, חצי מהם מקבלים את התרופה והחצי השני מקבלים תרופת דמה נטולת פעילות רפואית. זה השלב שבו בודקים האם התרופה באמת יעילה, או שמא התוצאות שהגיעו במבחנים המוקדמים היו שגויות.

רק אחרי השלב השלישי אפשר לתת את התרופה באופן סדיר.

אי אפשר לדלג על שלבי ניסוי קליני. אפשר במקרים מסוימים להניח יעילות של תרופה אם קיימת תרופה (או חיסון) שפועל במנגנון דומה, ואז מספיק להראות שהתרופה יעילה באותה מידה ולא מסוכנת. במצבים כאלה, של קיום תרופה מוקדמת, הוכחת אי-נזק ויעילות דומה לתרופה הקיימת, אפשר לדלג על השלב השלישי ורחב ההיקף ולשחרר את התרופה מוקדם.

אפשרות אחרת "לדלג" על שלב הניסוי רחב ההיקף היא במקרה של מחלה יתומה. מחלות בהן יש מספר מועט של מקרים, ולכן אין סיכוי לעולם לקיים ניסוי של אלפי אנשים לוידוא יעילות התרופה. גם במקרה הזה נדרשים השלב הראשון והשני לפני אישור התרופה.

החיסון לאבולה כרגע לא עונה על אף אחד מהקריטריונים האלה. למרות הכאב והסבל הנורא, אי אפשר לדלג על שלבים. גם אם ההתפרצות תגיע לאמריקה – עדיין לא ידלגו על שלבים, אם כי בזכות הכסף שיוזרם למערכת מאד יכול להיות שהאישור יואץ. אבל בואו לא נקווה שהמחלה הזו תגיע לאמריקה כי אז היא תגיע גם לארץ.

ומה יקרה אם זה יגיע לישראל?

כרגע אנחנו מוגנים מכיוון שאין טיסות ישירות מהמדינות הנגועות לישראל. כמו כן, כדי להדבק באבולה יש צורך במגע עם הפרשות של חולה אבולה, כך שמי שנמצא בסיכון הם בני משפחה ואנשים המטפלים בחולי אבולה, ואותם קל לזהות.

למשרד הבריאות יש תוכניות לטיפול במקרה של התפרצות, כולל חדרי בידוד וחליפות הגנה מתאימות לצוותים המטפלים. יש אפילו גיבוי חוקי לנושא.

מבחינת החולים

יש היום מעל 1,700 חולים בסיירה לאון, גינאה וליבריה. יש מעל 900 מתים בשלוש המדינות האלה. בניגריה יש מקרה אחד, ואולי עוד מקרה. השאר עוד לא הוכחו מעבדתית. אין מקרים עם אישור מעבדתי לאבולה בטוגו, גאנה, ברזיל, מרוקו, ערב הסעודית או כל מקום אחר ששמעתם עליו. יש אנשים חולים שמגיעים עם סימפטומים של חום, הקאות ושלשולים, וחלקם מתים. המתים מגיעים לכותרות. זה לא הופך אותם לחולי אבולה.

אז מה עושים עכשיו?

נרגעים. אם רוצים לעשות משהו יותר רציני – אפשר לתרום כסף ל"רופאים ללא גבולות" שעובדים בפרך במדינות הנגועות. אם יש לכם השכלה מתאימה – אפשר להתנדב לצאת לטפל בחולים.

לכל השאר, הנה חתול:

חתול נטול אבולה

חתול נטול אבולה

 

תודה רבה לאהוד מימון על העריכה החביבה.

–להרחבת הידע:

 

פורסם בקטגוריה אבולה, וירוסים, חיסונים, מחלות מגיחות | 24 תגובות

סיפור שמתחיל בלוויה

זה התחיל מילד בן שנתיים. כלומר, זה כנראה התחיל לפני כן, אבל הנקודה שבה הכל התחיל להתדרדר היא עם ילד בן שנתיים.

הוא גר בכפר מרוחק בשם Meliandou בגינאה, שנמצא על גבול היער. ב-2 בדצמבר 2013 חומו של הילד עלה, הוא החל לשלשל ולהקיא. אין מה לעשות עם ילד משלשל ומקיא באמצע שום מקום, וממילא בבית החולים לא היו יכולים לעשות למענו דבר. המחלה שלו החמירה והוא מת לאחר ארבעה ימים, ב-6 בדצמבר.

משפחתו טיפלה בו, ולאחר שהוא מת, קברה אותו בהתאם למנהגים הנהוגים בכפר. אני לא יודעת מה הם המנהגים, אולם אני יודעת בוודאות שהטיפול והקבורה כוללים מגע אישי עם החולה, כיוון שלאחר שבועיים אימו של הילד חלתה בדיוק באותה מחלה. היא מתה ב-13 בדצמבר. אחותו של הילד הייתה בת שלוש בלבד, אולם זה לא מנע מהמחלה להדביק גם אותה. היא חלתה ב-25 בדצמבר, בחג המולד, ומתה ב-29 בדצמבר. סבתם של שני הילדים חלתה גם היא וסבלה מחום גבוה, שלשולים והקאות ומתה ב-1 בינואר 2014.

שנה טובה.

ללוויה הגיעה אחותה של הסבתא, שגרה בכפר אחר, Dawa. היא חזרה לביתה, חלתה ב-20 בינואר, בדיוק עם אותם סימפטומים של חום גבוה, שלשול דמי והקאות, ומתה ב-26 בינואר. היא הגיעה בליווי בן משפחה נוסף מאותו כפר. גם המלווה חלה, שבוע אחרי שאחות הסבתא חלתה, וגם הוא מת.

בשלב הזה כבר היו מטפלים מקצועיים שעורבו בטיפול בחולים. לפחות אחות ומיילדת. האחות חלתה ב-29 בינואר, היא מתה ב-2 בפברואר. טיפל בה קרוב משפחה מכפר שלישי, Dandou Pombo. הוא חלה ב-4 בפברואר ומת ב-11 בפברואר, והביא את המחלה לכפר שלו.

כל החולים עד לנקודה זו מתו, אולם בינתיים המחלה הייתה מוגבלת לתחום של כמה כפרים. עצוב, אבל אלה החיים באזורים האלה באפריקה. ללא נגישות לשירותי רפואה מתקדמים, ללא טיפול רפואי טוב, אנשים חולים ומתים בכל יום ממחלות שאפילו לא מגיעות לאבחון מלא.

אבל המיילדת, זו שנדבקה במחלה בעת שטיפלה בחולים ב- Meliandou, לא נשארה בתחומי הכפר שלה. היא אושפזה בבית חולים בעיר Guéckédou ב-25 בינואר. למרות הטיפול הטוב שקיבלה, היא מתה מהמחלה ב-2 בפברואר.

ראייה לאחור היא תמיד מושלמת. אילו מישהו היה מבין מה קורה, אילו מישהו היה מדווח הלאה, אילו מישהו רק היה מרים את הראש מהעבודה היום-יומית והיה מבחין בכך ששמונה אנשים באותו הכפר חלו ומתו ממחלה שגורמת דימום, העולם שלנו כרגע היה נראה אחרת. אבל אנחנו חיים בעולם שבו אחד מהמטפלים באותה מיילדת, שעבד בבית החולים שבו היא אושפזה, נדבק ממנה. הוא חלה ב-5 בפברואר, התאשפז בבית חולים בעיר Macenta, ומת ממחלתו ב-10 בפברואר. התוצאה של המעבר בין בתי החולים היא שהמחלה התפשטה למחוזות נוספים במדינה. החולה הזה הדביק את חמותו, שהעבירה את המחלה הלאה לכפר שבו היא גרה. הוא הדביק את הרופא שטיפל בו, שבתורו הדביק את רוב בני משפחתו ורופאים נוספים בבית החולים בו הוא עבד, והמחלה יצאה מכלל שליטה.

רק בשלב הזה גינאה דיווחה לראשונה על המחלה. ארגון "רופאים ללא גבולות" שלח עזרה, ובפעם הראשונה מישהו בדק מהו מחולל המחלה. הבדיקה הצביעה על אבולה זאיר. זן חדש, שונה מעט מהזן ה"רגיל" של אבולה זאיר, רק ב-3%, אבל עדיין – אבולה.

ב-22 במרץ היו 86 חולים, מתוכם 59 אנשים מתו מהווירוס. כולם עדיין היו מרוכזים באותם מחוזות בגינאה. נשלחה עזרה מטעם ארגון הבריאות העולמי (WHO) והמרכז לבקרת מחלות האמריקאי (CDC). הצעדים היו ברורים – צריך לבודד את החולים, צריך להעניק טיפול לכל מי שאפשר, למצוא את כל מי שבא במגע עם החולים ולבודד גם אותם כדי לוודא שהם לא יעבירו את המחלה הלאה, ולחכות.

הבידוד, המעקב והטיפול, אפילו ההתמודדות עם המוות, הם החלק הקל. ההמתנה היא החלק המסובך. אף פעם אי-אפשר לדעת אם הצליחו למצוא את כל מי שבא במגע עם החולים או שמא מישהו ברח ויעביר את המחלה הלאה. מספר הקסם הוא 21. זהו משך הדגירה הארוך ביותר של אבולה שתואר במחקר. כלומר משך הזמן מההדבקה ועד להופעת המחלה. אם אדם לא מפתח סימנים של אבולה לאחר 21 יום מהפעם האחרונה שהוא בא במגע עם חולה – הוא נחשב בריא.

בסוף מרץ אובחנו ארבעה מקרי אבולה בבירת גינאה, קונקארי. בנוסף, אובחנו שני חולים בסיירה לאון וחמישה חולים בליבריה, שתיהן מדינות הגובלות בגינאה. המאמצים לשמור על הסגר הוגברו. האירגונים הבין-לאומיים שלחו עוד אנשים. נשלחו גם ערכות בידוד ושקי גופות מיוחדים לקבורה.

בסיירה לאון המאמצים עזרו, במהלך חודש מרץ לא היו שם מקרים חדשים. בליבריה זה לא עזר. הסחר בין גינאה לליבריה נמשך, אנשים עברו את הגבול, והתוצאה הייתה שבתחילת אפריל היו שמונה מקרי אבולה בליבריה.

במהלך אפריל ומאי עיקר החולים היו בגינאה. סיירה לאון נחשבה מדינה שלא נמצאת בסכנה אחרי שעברו 21 ימים ללא מקרי אבולה חדשים בה. במהלך חודש מאי נראה היה שיש רגיעה במחלה. התגלו מקרים חדשים מעטים יחסית בגינאה, בסיירה לאון לא היו בכלל מקרים, ובליבריה היו מקרים מועטים.

אבל אז, ב-27 במאי, דווח על מקרי אבולה במחוזות חדשים בגינאה. בסיירה לאון דווחו לפתע 14 מקרי אבולה חדשים, מתוכם מתו שלושה. יום למחרת המספרים תוקנו – היו 50 מקרים חדשים של אבולה בסיירה לאון. יומיים לאחר מכן היו 79 מקרי אבולה בסיירה לאון.

התפרצות האבולה במערב אפריקה

התפרצות האבולה במערב אפריקה

 

היופי בראייה לאחור הוא הדיוק שבה. אי-שם במהלך אפריל, כשהרוחות נרגעו, גם הכוננות ירדה. אי-שם במהלך אפריל או תחילת מאי מישהו חולה באבולה עבר את הגבול לסיירה לאון. ואי-שם במהלך מאי החל מוקד הדבקה נוסף של אבולה. בתוך חודש היו מעל 300 מקרי אבולה בסיירה לאון, ועם התווספותם התשתית הרפואית הרעועה במדינה התמוטטה.

עיקר הסיוע הרפואי נשען על ארגונים בין-לאומיים, בעיקר "רופאים ללא גבולות", שמתפעלים בתי חולים בגינאה ובסיירה לאון. התוצאה היא שהאנשים השחורים מקבלים סיוע מהאדם הלבן, מה שמוביל לחששות ולפחד. ב-25 ביולי אחות מאחת המחלקות שמטפלות בחולי אבולה בסיירה לאון יצאה לשוק והכריזה שאין בכלל מחלה ושהמטרה של המחלקה בה היא עובדת היא לכסות על טקסים קניבליים. המון חמוש הגיע לשרוף את בית החולים, ונעצר על ידי המשטרה.

משפחתה של אחת החולות בבית חולים אחר בסיירה לאון הבריחה אותה מבית החולים כדי לקבל טיפול ממרפא מסורתי במטרה לעזור להחלמתה. לקח למשטרה יממה לאתר את החולה ולהחזיר אותה לבית החולים. עדיין לא ידוע כמה אנשים נחשפו אליה בדרך.

בשבועות האחרונים יש ירידה במספר החולים שמגיעים למרכזים הרפואיים בגינאה, אולם הארגונים הרפואיים באזור משוכנעים שזו לא באמת דעיכה של המגיפה אלא פחד של החולים מפני אשפוז בבית חולים, מה שיביא להתפרצות מחודשת בקרוב.

בגלל העומס בגינאה ובסיירה לאון אין ל"רופאים ללא גבולות" מספיק משאבים לעזור בליבריה, והתוצאה היא שכמעט ואין שם מי שידריך את הצוותים המקומיים לגבי טיפול נכון בחולים, איתור מגעים אפשריים וקבורה נאותה של המתים. "רופאים ללא גבולות" וארגון הבריאות העולמי שולחים נציגות דלילה, מדריכים צוותים וממשיכים הלאה, בלי לתמוך בצוותים המקומיים ובלי לוודא שהפעילות אכן מתנהלת נכון.

ובינתיים, איש ציבור מליבריה בעל אזרחות אמריקאית טס לביקור בניגריה. הוא החליף שתי טיסות – פעם אחת בטוגו ופעם אחת בגאנה. הוא הקיא ושלשל במהלך הטיסות וכשירד מהמטוס הוא אובחן כחולה באבולה. הוא הוסע לבית חולים ומת בעודו בבידוד, אולם נוסעי המטוס שוחררו לביתם. כעת הרשויות בניגריה מנסות לאתר את כל הנוסעים ולעקוב אחריהם. יש בניגריה מאה ושבעים מיליון תושבים וחמישה נמלי תעופה בין-לאומיים. אם אבולה תתחיל שם – היא תגיע לכל מקום.

 

מפת התפשטות המחלה

מפת התפשטות המחלה

 

בינתיים אנחנו בטוחים – כדי להדבק באבולה צריך לבוא במגע קרוב עם חולה ועם הפרשותיו. זוהי מחלה שמסוכנת בעיקר לבני המשפחה ולאנשי הרפואה המטפלים בחולה. לא סביר שזה קרה לנוסעים האחרים במטוס לניגריה. האנשים שנמצאים בסכנה הם אנשי כוחות הסיוע באיזור ובני המשפחה של החולים, לא לאנשים מיבשת אחרת. אבל במדינות הנגועות, המצב חמור.

הצוותים הרפואיים בשלוש המדינות מנסים לעצור את התחבורה בין הכפרים, למנוע תחבורה בין מדינות, לאתר את כל מי שבא במגע עם חולים, לבודד את כל החולים וכמובן, להגיש סיוע רפואי היכן שניתן. אני חוששת שאנחנו במצב של הילד עם האצבע בסכר, ולגמרי לא בטוח כמה ניתן לעצור את השיטפון.

כרגיל, תודה עצומה לאהוד מימון על עריכת הפוסט. כמו כן, תודה ליעל שרר על הארת העיניים התמידית.

להרחבת הקריאה:

חתלתול!

חתלתול!

 

 

פורסם בקטגוריה אבולה, וירוסים, מחלות מגיחות | 16 תגובות