כשחיידקים בורחים

סברדלובסק היא מחוז בעל שם כמעט בלתי ניתן להגיה הממוקם אי שם במעבה רוסיה. בשנה שעברה גרו בסברדלובסק למעלה מארבעה וחצי מליון איש. מסילות ברזל חוצות את המחוז, והוא עשיר במחצבים טבעיים. יעד תיירות טבעי, אפשר לומר, פרט לבעיה קטנה – מפעל חסוי שבשנת 1979 היה אחראי למותם של 64 איש לפחות.
אנחנו לא יודעים מתי בדיוק הכל החל (משערים כי מדובר בשניים באפריל), אבל בתחילת חודש אפריל באותה שנה הצטברו דיווחים על מקרי אנתרקס במחוז סברדלובסק. כדי להבין מדוע הדבר מוזר, יש להכיר קודם את המחלה..
אנתרקס, או גחלת בעברית תקינה,  היא מחלה שהיתה ידועה עוד מימי המקרא, וכאשר קוראים את עשר המכות כמו שצריך מסתבר שה"דבר" הוא אנתרקס. אנתרקס עורי, למעשה.
המחלה פוגעת בבקר (ובגמלים, מסתבר) וגורמת להופעת נגעים שחורים על העור. זהו אחד מהחיידקים היחידים שיודע "לקפוץ" בין מינים ולהדביק לא רק את החיות אלא גם את בני האדם. האנתרקס העורי עובר במגע, כאשר אם לאדם הנוגע באיזור הנגוע יש פצע, החיידקים משתמשים בפגיעה הזו כדרך כניסה, ומדביקים את האדם. הנמצאים בסכנה הם אנשים שעוסקים בתעשיה הקשורה לבקר, צאן וכו'. בכל שנה ישנם מספר מקרים של אנתרקס עורי בקרב העובדים בתעשיה הזו.
לאנתרקס יש עוד שתי צורות – אנתרקס נשימתי ואנתרקס של מערכת העיכול. אפשר להבין שבליעה של החיידקים גורמת לאנתרקס של מערכת העיכול ושאיפה שלהם לאנתרקס נשימתי. שני המצבים האלה מאד נדירים. אחוזי התמותה מאנתרקס נשימתי גבוהים מאד ללא טיפול, אם כי חשוב לדעת כי אנתרקס לא מדבק מאדם לאדם.
בכל המקרים נדרשת חשיפה למקור. כלומר – לבעלי החיים הנגועים או…
.
או, כאן אנחנו מגיעים לקטע המגניב באנתרקס.
חיידקי האנתרקס יודעים ליצור נבגים. כלומר – הם נכנסים למצב של "חיות מושהית" ויוצרים מעטפת עבה במיוחד שמגינה עליהם מפני כל דבר. כל דבר. אין כמעט דרך להשמיד את הנבגים האלה. הנבגים האלה מסוגלים לחדור דרך האוכל, להבלע או להשאף, וברגע שהם מגיעים למקום חמים ונעים (הגוף שלנו) הם משילים את המעטפת והופכים חזרה לחיידקים גורמי-נזק.
.
בחזרה ל 1979 – כאשר הופיע צבר מקרי אנתרקס במחוז שלא ידוע בעסקי הבקר שלו נדלקו כל הנורות האדומות – מישהו מפזר נבגי אנתרקס באוויר. אין אפשרות אחרת. צריך לזכור כי מדובר בימי המלחמה הקרה כך שהמידע לא זרם בחופשיות בין ברה"מ לבין שאר העולם (למעשה, המאמר הראשון על התקרית שהכיל אך ורק מידע מדעי מבוסס ולא האשמות דו צדדיות ופירורי אינפורמציה התפרסם ב 1994). הצבא הובהל לאיזור, הכפרים נשטפו, הכפריים סוננו, החולים נבדקו, והתקרית הושתקה כמיטב המסורת. כלומר, כמעט הושתקה. מדענים ועיתונאים כאחד לא הרשו לענין להעלם, ואחרי חקירה מקיפה, דיסאינפורמציה מכוונת והאשמות של הצדדים בהסתרת האמת ה"מישהו" התברר בתור מפעל, אחד מיני רבים, לייצור נשק ביולוגי. התקלה שגרמה לשחרור הנבגים מהמפעל לא ידועה עד היום, אולם מוסכם כי מדובר בתקלה ולא בנסיון מכוון לבדיקת יעילות נשק ביולוגי, או תיאוריות קונספירציה אחרות. התקרית היתה חשובה במיוחד מבחינה דיפלומטית משום שהיא אירעה שנים בודדות לאחר החתימה על אמנת אי-הפצת נשק ביולוגי בין ארה"ב לברה"מ.
.
אבל לא על דיפלומטיה באנו לדבר, אלא על חיידקים. אחד הדברים המרתקים שנלמדו ממקרה סברדלובסק היו עמידות הנבגים.

בתמונה הזו ניתן לראות את הכפרים בהם התגלו מקרי אנתרקס. כולם נמצאים בכוון דרום-מזרח, בהתאם לכוון הרוח שנשבה בשניים באפריל, התאריך המשוער של הפצת הנבגים לאוויר. כל אחת מהאותיות מייצגת כפר, אשר מרוחק עשרות קילומטרים מאיזור הפיזור המקורי. מהתמונה הזו אפשר להבין שכושר נשיאת הנבגים ברוח הוא אדיר.

.

בגרף הבא ניתן לראות את דיווחי הסובייטים לגבי מספר הנפגעים. נדבקו באנתרקס בערך 96 אנשים (תלוי לדיווחים של מי מאמינים), ומתוכם כאמור מתו 64 איש. האנשים שלא מתו חלו באנתרקס עורי בעיקר, שניתן לריפוי בקלות יחסית על ידי אנטיביוטיקה.

Anthrax cases

המידע מתוך JAMA. 1999;281(18):1735-1745

שימו לב – בגרף ניתן לראות צבר מקרים גדול קרוב לפיזור, וזה הגיוני, שהרי אנשים נדבקו, חלו ומתו.
אבל אפשר לראות גם נפגעים למעלה מחודש מהפיזור! תחשבו – זה כאילו שאתם תלכו לפגוש ידיד חולה שפעת, הוא ישתעל עליכם, ורק אחרי חודש תחלו. זה נשמע למישהו הגיוני?
ובכן, גם לחוקרים שבדקו את התקרית זה לא נשמע הגיוני, והם העלו השערה אחרת. הם הציעו כי הנבגים ששוחררו מהמפעל שקעו אל האדמה, הרחובות ובתים, ובימים הבאים, בכל פעם שמישהו עדר את האדמה הנגועה או עבר ליד בית נגוע, הוא "הרחיף" את הנבגים, שאף אותם וכך חלה.
המשמעות היא, כמובן, שכל מאמצי הצבא האדום לא הועילו כדי לבער את האנתרקס מהאיזורים שנחשפו. המשמעות החמורה יותר היא שאחרי התקפת אנתרקס – האיזור הנגוע נשאר נגוע עוד הרבה לאחר מכן. ובעצם, אין סיבה להיות מופתעים מכך.  אי קטן לחופי אנגליה מוכיח בדיוק את זה – הוא מזוהם באנתרקס כבר למעלה מחמישים שנה ואי אפשר לטהר אותו.
.
בגלל התכונות האלה, אנתרקס מהווה נשק ביולוגי כל כך יעיל. הוא קל להפצה, עמיד מאד, ויכול לגרום לנפגעים למרות חוסר היכולת שלו לעבור ישירות בין בני אדם. מצד שני – מה יעשה אותו אדם שיכבוש את השטח נגוע האנתרקס? אפילו בגמלים אי אפשר יהיה לחצות את המדינה אחר כך….
.
.
לקריאה נוספת –
ריכוז המידע שהיה בידי ה CIA – לחובבי הקונספירציות
למעונינים לטיייל באיזור – האתר הרשמי של סברדלובסק
פורסם בקטגוריה גחלת / אנתרקס, חיידקים, טעות אנוש, מחלות מגיחות | 11 תגובות

למות כמו רומנטיקן אמיתי

"יש לי סיפור על שחפת בשד, אבל נראה לי שהוא לא יעניין אף אחד חוץ מאת האצה.‎" – סטטוס שנכתב על ידי מורין, חברתי לבאזז, ושמגלם בתוכו כמה דברים מרתקים. הראשון – שחפת. השני – בשד. השלישי – למה שזה יעניין רק אותי?

למה שזה יעניין רק אותי?

ובעצם, השאלה הראשונה שצריך לשאול כשמזכירים שחפת היא – למה בכלל להזכיר שחפת? זו מחלה שנכחדה במילניום הקודם, לא?

אז זהו, שלא. שחפת שייכת לקבוצת המחלות המגיחות, הלוא הן מחלות שחשבנו שנפטרנו מהן אך כעת מרימות את ראשן המכוער. כמו שניתן ללמוד מהשורות הראשונות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מ 1997, כבר למעלה משני עשורים שהשחפת חזרה לארץ, והיא עושה כמיטב יכולתה כדי להשתקע כאן. היבואנים העיקריים של שחפת לארצנו הקטנטונת הם מהגרים שמגיעים מארצות בהן שחפת נפוצה.

זוהי לא רק בעיה שלנו, כמובן. השחפת עולה בכל העולם, ולפי הערכות ארגון הבריאות העולמי כשליש מהאנשים בעולם נגועים בשחפת.

עכשיו זה כבר רציני.

שחפת

שחפת היא לא מחלה נחמדה. אמנם גסיסה מול המדרגות הספרדיות או תוך כדי החייאת הלשון העברית נשמעת ככר פורה ליצירות מענינות, אך זוהי לא הדרך שבה הייתי ממליצה לחברי לקבל השראה. ביננו, אין הרבה דברים מושכים פחות משיעול עד יריקת דם, חום גבוה וירידה במשקל.

התמונה מתוך http://medicineworld.org

זוהי מחלה שנגרמת על ידי חיידקים בעלי השם המשובח Mycobacterium tuberculosis. אצל חיידקים השם הראשון הוא שם המשפחה והשם השני הוא השם הפרטי. למשפחת המיקובקטריה שייכים גם חיידקי הצרעת ומחלות מגניבות אחרות, וכולם מאופיינים בעמידות לחומצה, מעטפת מיוחדת והתרבות איטית.

למה זה חשוב?

עמידות לחומצה – אם בולעים את החיידקים הם לא מושמדים בקיבה וחופשיים לנדוד למערכת העיכול וממנה להגיע לדם ולשאר הגוף. כלומר – איבדנו קו הגנה קריטי מפני מחלות.

מעטפת מיוחדת – גורמת לתגובה מרתקת במערכת החיסון שלנו. במקום לחסל את החיידק מערכת החיסון יוצרת מעין "גדר" המבודדת את החיידקים מהסביבה, וכך מונעת מהם לפלוש לאיברים אחרים. ה"גדר" הזו נקראית גרנולומה. היא נראית כמעין ענן קטן בצילום חזה, ובבדיקה פיזיקלית אם נוקשים על האיזור שבו היא נמצאת שומעים צליל של חבית ריקה. כך מספרים, בכל אופן, לי  לא יצא לבדוק מקרוב חולי שחפת (וטוב שכך).

התרבות איטית – זה אומר שהמחלה מתפשטת באיטיות בגוף, כלומר עובר זמן ארוך מאד עד להופעת הסימנים הראשונים, ובכל התקופה הזו האדם מדבק. בנוסף, מכיוון שאנטיביוטיקה פוגעת בחיידקים בשלבי התרבות, הרי שהטיפול אורך זמן רב (כדי לתפוס את כל החיידקים).

שחפת מאופינת במספר תסמינים, בינהם שיעול, יריקת דם, ירידה במשקל וחום. הבעיה עם התסמינים האלה היא שאלא אם מדובר במשוררת תושבת דגניה שכותבת על חייה האומללים, אלו לא סימנים ייחודיים לשחפת. למעשה אלה תסמינים של מחלות רבות, בינהן סרטן דם, סרטן ריאות, ואפילו טיפול שיניים לא מוצלח. כלומר – לא רק שהמחלה מדבקת לאורך זמן, קשה לאבחן אותה והטיפול מתאחר.

אבל לא צריך להכנס לפאניקה – מכיוון שהחיידקים מתרבים באיטיות נדרשת חשיפה ממושכת לאורך זמן כדי להדבק בשחפת, והחשופים העיקריים הם בני המשפחה ועובדי מערכת הבריאות שפוגשים חולי שחפת על בסיס יומיומי.

אז איך היא הגיעה לשד?

חיידקי השחפת לרוב נשאפים, מגיעים לריאות, מקימים שם התיישבות בלתי חוקית וממשיכים להפיץ את עצמם דרך הנשימה. אבל בזמן שהם בריאות יש להם גישה לזרם הדם. בדרך כלל מערכת החיסון מחסלת אותם ברגע שהם נכנסים לשם, אבל לפעמים הם מצליחים לחמוק ממנה ולהקים מושבות באיברים מרוחקים בינהם הכליות, העצמות וכן, אפילו בשד.

חשוב לדעת שהנגעים האלה לא מדבקים – רק שחפת ריאתית מדבקת.

וטיפול?

יש, כמובן. טיפול בשלוש תרופות במקביל שתוקפות את החיידקים בכמה נקודות פגיעות. כאמור, בגלל ההתרבות האיטית נדרש טיפול ארוך, מה שגורם לייאוש אצל רבים מהחולים. הם כבר מרגישים טוב, אז למה להמשיך לטפל? הפסקת הטיפול מוקדם גורמת להופעת חיידקים עמידים לטיפול, מה שמהווה בעיה רצינית במערכת הבריאות ומהווה אחד מהגורמים להרמת הראש החוזרת של השחפת. הגורם השני הוא האיידס, אבל אליו נתייחס ברשומה נפרדת.

לשחפת עמידה לאנטיביוטיקה יש קו שני של טיפול, ולאחריו קו שלישי. חולים כיום נכנסים למערכת מקיפה במסגרתה אחיות מגיעות אל החולה הביתה ומוודאות שהוא לוקח את התרופות שלו בזמן כדי למנוע את התפתחות החיידקים העמידים.

ומה מגניב בה?

במהלך ההיסטוריה שחפת זקפה לזכותה את מירב הנפגעים. יותר אנשים מתו משחפת מאשר מדבר, שפעת או סרטן. רקורד מכובד, לא?

דבר שני, היא מהווה אתגר אבחוני – גם מבחינת התסמינים שאינם ספציפים לשחפת ובעיקר כאשר מופיעה שחפת מפושטת. האשה שגרמה לסטטוס שהחל את הרשומה הזו היתה בטוחה שיש לה סרטן שד, למשל. מחלות זיהומיות לרוב בעלות הסתמנות מאד ברורה, ומיעוטן מצליחות לבלבל את הרופאים כמו שחפת (או עגבת, אבל אליה עוד נגיע).

מבחינתי הדבר הכי מגניב בשחפת היא העובדה שזו מחלה שניתן לטפל בה. תחשבו – אילו היתה לנו תרופה לסרטן, או למחלות לב, או לכל אחת מהמחלות שמאיימות להרוג את רוב העולם בימינו לא הייתם חושבים שזה מגניב?

גם היסטוריה שחוזרת לחיים וגם דרך טיפול יעילה – מה עוד אפשר לבקש?

 

לקריאה נוספת:

פורסם בקטגוריה חיידקים, מחלות מגיחות, שחפת | 10 תגובות

על אש וקרח

חשבתי להתחיל ב"ברוכים הבאים" או אפילו ב"שלום" הישן והטוב, אבל אחד מהם מוטה מגדרית והשני בעל משמעויות פוליטיות. כך שבמקום להתחיל בברכה אני מעדיפה להתחיל בציטוט. ממילא הוא קשור יותר לאופי הבלוג.
יש שאומרים שהעולם יחרב כאשר השמש תבלע אותנו. יש שאומרים שכוכב שביט ענק יתנגש בכדור הארץ, אבל לפחות הם מנסים להגן עלינו. החביבים עלי ביותר הם אלה שלא יודעים מה הולך לקרות, אבל הם מוכנים בכל מקרה.
כמובן, כולם מתעלמים מכך שסוף העולם הגיע כבר. ואז הוא הגיע שוב. ואז שוב. ובכל פעם שהוא הגיע, הוא בא בצורה אחת בלבד – יצורים בלתי נראים, חסרי הכרה, מתרבים במהירות ומהווים את האיום הגדול ביותר על האנושות.
המטרה של הבלוג הזה היא לשפוך מעט אור על מה שהם עושים לנו, למה, ואיך להלחם בהם, רצוי בלווית תמונות.
שנתחיל?
פורסם בקטגוריה קצת מכל דבר | 4 תגובות