לא-רלוונטי

ההודעה הזו החלה להסתובב בפייסבוק שלי בימים האחרונים –

כל מי שהיה רץ להציץ ב"לא רלוונטי" המצוין היה מגלה שמדובר בקשקוש בן שבע. אבל לטובת מי שלא, או למי שמעונין בנשק נגד קשקושים דומים בעתיד, הנה הפירוק של המודעה:

זה נשמע ממש הזוי… – נכון

בימים אלו מסתובבים קבצנים ברחובות ובצמתים – גם זה נכון. לא זכור לי זמן שבו לא הסתובבו קבצנים ברחובות.

קבצנים אלו יושיטו אליכם יד בבקשה לקבל כסף קטן – כמובן. אם כי אתם יכולים לתרום שטרות גדולים אם בא לכם. זה הכסף שלכם, לא שלי.

בשום אופן אין לגשת אליהם/לתת להם כסף או אפילו לדבר איתם – פחחח. סליחה על התגובה הבוגרת. לא רוצים לדבר עם קבצנים? לא צריך, אבל אין שום סיבה להמלצה גורפת לא לדבר עם פושטי יד.

מדובר במחבלים מתאבדים אשר חולים בשפעת עופות פרוסטטית – מה? מחבלים מתאבדים נגועים במה?

  • נכון שלפעמים שפעת גורמת לך לרצות למות, אבל מכאן ועד התאבדות על ידי הדבקות בשפעת הדרך ארוכה. רוב חולי השפעת מחלימים! למעשה, אפילו בשפעת הנוראית של 1918 הרוב החלימו.
  • מה זה לעזאזל שפעת עופות פרוסטטית? שפעת העופות היא וירוס שפעת שחלקו מגיע ממחלה של עופות, עד כאן הכל בסדר. אבל… פרוסטטית? אין לי מושג מה זה. בפעם הראשונה שקראתי את זה הייתי בטוחה שמדובר בשפעת עופות פרוטסטנטית, ותהיתי האם המחבלים המתאבדים הנ"ל אמורים להחזיר את הנדבקים לדרכו של המושיע.

כל מגע עם האנשים האלו מדבק מאד – למען האמת זה דוקא נכון. שפעת היא מחלה מאד מדבקת, והפנדמיות (המגיפות הכלל-עולמיות) מדבקות אף יותר מהרגיל.

נא להפיץ הודעה זו לכל מי שאתם מכירים – נא לא.

רב פקד ג'ורש, משטרת ישראל מרחב מרכז – נחשו מה? אין איש כזה. כלומר, משטרת ישראל קיימת בהחלט, אבל כל חיפוש לגבי רב הפקד הנ"ל מוביל רק לרשומות נוספות המדברות על המודעה המטופשת הזו.

ד"ר הילה בקר, ראש מחלקת מחלות מדבקות,בי"ח איכילוב – למודת אכזבות לא הלכתי לחפש את ד"ר בקר אלא היישר ליחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (איכילוב). מסתבר שהיחידה מנוהלת על ידי פרופ' שפירא, שכל קשר בינו לבין ד"ר בקר מופרך. הציצו בתמונתו ותבינו למה.

דברים נוספים שאינם אמינים כוללים למשל את העובדה שעל אזהרות לגבי שלום הציבור יהיה חתום משרד הבריאות, וספציפית האגף לבריאות הציבור. למשטרת ישראל אין שום קשר לענין. או שעל מחלות מדבקות מסוימות חלה חובת דיווח, אבל לא לציבור אלא לארגון הבריאות העולמי. גם אם משרד הבריאות מחליט להזהיר את הציבור מפני מחלה מדבקת (SARS, למשל), זה לא יהיה בעזרת הודעה מטופשת ברשתות חברתיות אלא בעיקר בעיתונות הכתובה והמשודרת.

חוץ מזה,שמות בתי החולים האמיתיים לעתים אינם השמות בהם משתמשים בציבור. שמו האמיתי של בי"ח איכילוב, למשל, הוא המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי. מי מהנוכחים יכול להצביע על שמו האמיתי של בי"ח בלינסון בפתח תקוה, או בי"ח רוטשילד בחיפה? (המרכז הרפואי ע"ש רבין והמרכז הרפואי בני ציון בחיפה, בהתאמה).

ולסיכום, שפעת? באמת? מכל המחלות המדבקות האפשריות? אנשים, אני מאוכזבת מכם. להבא נא להפיץ הודעה על מגיפת זומבים פרוטסטנטים. שיהיה מעניין לפחות.

 

תמונה באדיבות רועי סולומונוביץ', הפוסטר עוצב על ידי רון קרן, הוצג בפסטיבל אייקון 2011

להרחבת הקריאה:

  • אתר "לא רלוונטי", שכבר קישרתי אליו מספר פעמים ברשומה זו. אתר מצוין המכיל מידע נרחב על כל שטות הזויה ברחבי האינטרנט.
  • עוד על השפעת של 1918, כולל נתוני תמותה ותחלואה, מאתר ה-CDC.
  • מתוך אתר משרד הבריאות, המחלקה לאפידמיולוגיה – רשימת המחלות החייבות הודעה למשרד הבריאות.
פורסם בקטגוריה זומבים, קצת מכל דבר, שפעת | 5 תגובות

איה! איה!!

נחשו מה…

הצלחתי ללקות באחת המגיפות הגדולות של העולם המודרני – כאבי גב תחתון. ובפירוט – בלט דיסק (חוליות L4 ו-L5, אם מישהו מעונין) המאיים בפריצה מלאה אם לא אנוח כיאות.

אחרי אשפוז וכאבים רבים אני מסוגלת להגיע עד לשירותים בלי לבכות, אבל עדיין לא מסוגלת לשבת מספיק זמן בשביל להקליד רשומה שלמה.

לפיכך הרשומה של היום מובאת לכם באדיבות הקוראת א. שלא רק מצאה את התמונה ואת המקור, אלא גם הבהירה שהיא אכן שמה לב שזוהי לא ההנחיה המקובלת לגילוי מוקדם של סרטן שד. למרות זאת הרעיון יפה והביצוע מגניב למדי.

[המקור נמצא כאן, דרך אגב]

תודה ל-א, ועכשיו, אם תסלחו לי, אני חוזרת לשכב בצורה מכוונת היטב.

פורסם בקטגוריה סרטן, קצת מכל דבר | 2 תגובות

אחת משמונה – טיפול, גילוי מוקדם ומניעה

בתחילת אוקטובר ביקשתי מחברות הפיד שלי בפייסבוק להציע נושאים לרשומה על סרטן שד. בכל זאת, חודש המודעות לנושא וכל הטררם הזה. הבעיה היא שאוקטובר מכיל בתוכו את אייקון, ומיד אחר כך הגיע מאורות, וכולנו יודעים שבמשך חודש וחצי לא נשמע ציוץ כאן, וביננו, המספרים של סרטן השד לא משתנים. חוץ מזה, לא הצלחתי למצוא פתיח טוב.

בסוף נובמבר וואנדר פרסמה רשומה שנכתבה על ידי אחותה וקצת אחר כך רשומה על התחושות שלה, ואני כבר לא יכולה להתחמק.

אז בואו נתחיל מהסוף, מקריאתה של וואנדר "תמצאו כבר תרופה לסרטן, זונות."

 

מה זה סרטן בכלל?

סרטן מורכב מתאים של הגוף שמנגנון בקרת החלוקה התאית שלהם נדפק. או שהם מתחלקים מהר מדי, או שהאות שאמור לגרום להם להפסיק להתחלק נהרס, או שילוב סיבות אחרות שעדיין נחקרות. לרוב מערכת החיסון מתמודדת עם התאים האלה בכוחות עצמה אבל לפעמים היא לא מסוגלת והתוצאה היא גוש של תאים שלא מצייתים לכללי הגוף, ושהגוף לא מסוגל להתמודד איתם. כאן הרפואה נכנסת לתמונה.

פשוט, נכון?

למה אין תרופה לסרטן השד?

יש, למען האמת, ואפילו די הרבה, אבל עדיין לא מספיק.

הטיפול בסרטן השד נחלק לשלושה סוגים – טיפול כירורגי, כלומר, הוצאת הגוש כל עוד אפשר (סרטן קטן יחסית שעדיין לא התפשט), טיפול כימותרפי (תרופות קטלניות שאמורות להרוג את הסרטן מהר יותר ממה שהן פוגעות בגוף) וטיפול מותאם אישית, לו תוקדש עיקר הרשומה הזו.

צריך לדעת שהטיפול הכירורגי מלווה לרוב בטיפול קרינתי. המטרה של הטיפול הקרינתי היא להרוס את התאים הבודדים שאולי השתחלו לרקמה הסמוכה לגידול ועלולים ליצור גידול חדש אם לא יהרגו אותם.

הטיפול הכימותרפי היום קל יותר יחסית מהטיפול הכימותרפי הישן, אבל עדיין מדובר בתרופות לא נעימות בעלות תופעות לוואי רבות. התרופות האלה מכוונות לפגוע בתאים שמתחלקים מהר, שכן התאים שמתחלקים הכי מהר הם תאי הסרטן. הבעיה היא שגם תאי מערכת העיכול, השיער והעור הם תאים שמתחלקים יחסית מהר ולפיכך גם הם נפגעים מהכימותרפיה.מכאן מגיעות הבחילות, איבוד השיער ותופעות לוואי נוספות של כימותרפיה. יש גם נזק ישיר של התרופות האלה לתאי הגוף (למשל, פגיעה לבבית בחלק מהמקרים).

בעשורים האחרונים הטיפול בסרטן בכלל ובסרטן השד בפרט עבר מיני-מהפכה. במקום כימותרפיה שפוגעת בכל התאים, התחילו לפתח תרופות שפוגעות אך ורק בתאי סרטן השד. זהו הטיפול המותאם-אישית.

הרעיון שעומד בבסיס הטיפול הזה פשוט מאד – אם נבודד קולטנים שנמצאים רק על תאי סרטן השד ולא בתאים אחרים, נוכל לשלח נגדם תרופות קטלניות ככל שנרצה. התרופות תתחברנה לקולטנים המתאימים, הן תפגענה רק בתאי הסרטן ולא בשאר תאי הגוף! רעיון מעולה, נכון?

התרופות הקיימות כיום מכוונות לאחד משלושה קולטנים – קולטן לאסטרוגן, קולטן לפרוגסטרון וקולטן שנקרא HER-2, אליו מכוונת התרופה הרצפטין בין השאר.

כאשר אשה מאובחנת עם סרטן שד נלקחת דגימה מהסרטן ועל פי הדגימה מאופין הסרטן ומותאם הטיפול. סרטן שמכיל את כל שלושת הקולטנים נקרא triple-positive. סרטן שלא מכיל אף קולטן נקרא triple-negative (אין תרגום עברי טוב, אני מתנצלת).

אז הקולטנים חשובים רק לטיפול?

לא. גם הסיכוי להשרדות נקבע בין השאר על פי הקולטנים. אשה עם סרטן שמכיל את הקולטנים לאסטרוגן ולפרוגסטרון היא בעלת סיכוי החלמה טובים יותר מאשר אשה עם סרטן שלא מכיל אף קולטן. זאת משום שביטוי הקולטנים קשור גם לתכונות הבסיסיות של הסרטן – עד כמה הוא אגרסיבי, מה הסיכוי שהוא ישלח גרורות וכדומה.

עוד משהו משפיע על הטיפול?

כמובן. למעשה, מה שיותר חשוב מהקולטנים הוא השלב של המחלה שבה התגלה הסרטן. ככל שהסרטן מתגלה בשלב מוקדם יותר, כך יש סיכוי טוב יותר לרפא אותו. כל עוד מדובר בגוש בודד מתחת לשני ס"מ בקוטר – הסיכוי מצוין ורוב הנשים מחלימות.

שלב המחלה נחשב מתקדם יותר ככל שהגוש גדול יותר, או שיש יותר מגוש אחד, או שהגוש התפשט לקשריות הלימפה הסמוכות, או פרץ לשריר או מעבר לעור. השלב המתקדם ביותר הוא השלב הגרורתי – כאשר מתגלים גושים סרטניים באיברים מרוחקים כמו הכבד, העצמות או המוח.

חשוב לדעת – סרטן לפני השלב הגרורתי עדיין ניתן לריפוי. הסיכויים יורדים ככל ששלב המחלה מתקדם יותר, שכן הסיכוי להרוג את כל התאים הסרטניים יורד והסיכוי שהמחלה תחזור עולה, אבל עדיין קיימים.

בשלב הגרורתי לא ניתן לרפא את האשה יותר. מה שניתן לעשות הוא לטפל בה ככל האפשר. כיום, תוחלת החיים של אשה בשלב הגרורתי של סרטן שד גבוהה יותר ממה שהיתה לפני גילוי הטיפולים המותאמים-אישית, ויכולה להגיע לשנים רבות.

מתוך מודעת פרסומת לחודש המודעות לסרטן השד

אז איך מגלים סרטן שד מוקדם?

תלוי. באופן אידאלי היינו רוצים שתהיה בדיקה זולה, אמינה וזמינה שיכולה לגלות גידול סרטני כשהוא קטן מאד, בכל אשה. בדיקת סקר אידאלית היא בדיקה ללא תופעות לוואי שניתן לעשות לכל האוכלוסיה בסיכון, ללא חשש.

הבעיה היא שרקמת השד משתנה עם השינוי במחזור החודשי, הריון, הנקה, גיל וגורמים נוספים. הבעיה השניה היא שהבדיקות הקיימות או אינן זולות, או אינן אמינות או אינן זמינות.

הבעיה הנוספת היא ששדיים מכילים המון גושים. באמת. ורובם לא סרטניים, אבל יתגלו בבדיקות סקר, והגילוי שלהם יוביל לבדיקות מיותרות ואף לכריתת שד בחלק מהמקרים. ענף הרפואה שנקרא "בריאות הציבור" עוסק בנסיון לאזן בין הצורך בגילוי מוקדם והצלת חיים לבין הנזק מעודף בדיקות.

ממוגרפיה

מזה עשרות שנים ממוגרפיה מקובלת כשיטה העיקרית לגילוי מוקדם של סרטן שד. הבדיקה מומלצת לכל אשה מעל גיל 50, אחת לשנתיים, והיא מבוססת על צילום רנטגן של השדיים מכמה כיוונים. מדובר על הקרנה של השד, אבל במשך עשרות שנות שימוש הוכח כי הקרינה מהממוגרפיה לא גורמת לסרטן שד. למעשה, מאז התחלת השימוש בממגורפיה כבדיקת סקר לסרטן שד ניתן לראות ירידה משמעותית בתמותה מסרטן שד. אלפי נשים חיות היום בזכות הממוגרפיה.

אחת הטענות ששמעתי היא שהממוגרפיה מגלה רק מקרים שהיו מחלימים בעצמם. זוהי טענה שגויה שכן חולה שהיתה מחלימה בעצמה הייתה נשארת בחיים בכל מקרה, בלי קשר למתי היו מגלים את הסרטן. אם לאחר שהחלו לבצע ממוגרפיות בצורה סדירה יש ירידה בסרטן השד, המשמעות היא שמטפלים כעת בחולות שללא הממוגרפיה היו מתות ממחלתן.

ממוגרפיה היא בדיקה יעילה ויחסית אמינה. היא אפילו זמינה. אבל היא מושפעת מאד מהשינויים ההורמונלים בגוף. קשה לאתר בעזרתה גידולים קטנים בשד צעיר (כלומר, עם הרבה רקמת שד ומעט רקמת שומן), ולפיכך היא לא יעילה בנשים לפני גיל הפסקת הווסת.מכאן ההמלצה להשתמש בה כבדיקת סקר רק בנשים מעל גיל 50 ורק אחת לשנתיים, מתוך נסיון לחסוך בדיקות מיותרות מנשים תוך שמירה על היעילות בגילוי מוקדם.

נשים שלהן קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן שד זכאיות לבדיקת ממוגרפיה כבר מגיל ארבעים, שכן במקרה הזה התועלת של הממוגרפיה עולה על הסיכון שבגילוי שגוי.

MRI

בניגוד לממוגרפיה, MRI עובד על הדמיה הקשורה לשינוי שדות מגנטים ודברים מאד מגניבים הנמצאים מחוץ להיקף רשומה זו. חובבי הפיזיקה של מכשירי הדמיה – חפשו בסוף הרשומה את ההמלצה לקריאה נוספת.

הבדיקה עצמה חסרת קרינה. היא גם מאד מאד מדויקת ומאפשר גילוי של גוש סרטני קטן מאד. היא יכולה להתגבר על בעית רקמת השד הסמיכה, בניגוד לממוגרפיה. הבעיה היא ש-MRI היא אמנם בדיקה מאד אמינה אך היא לא זולה ובכלל לא זמינה. לפיכך השימוש ב-MRI כבדיקת סקר אוכלוסייתית מוגבל לנשים שבאמת זקוקות לה.

אם מדובר באשה שהיא נשאית של אחד משני הגנים לסרטן שד (שנקראים BRCA-1 או BRCA-2), או נשאית של מוטאציה בשני גנים אחרים הקשורים לסרטן (PTEN או P53), או אשה שלה קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן שד מתחת לגיל 30 היא זכאית לבדיקת MRI שנתית.

אולטרא-סאונד

בדיקה זו מבוססת על גלי קול ועל השבירה שלהם במעבר בין רקמות בסמיכות משתנה. היא טובה מאד לגילוי כל גוש שהוא בשד, בתנאי שסמיכותו שונה מהרקמה שסביבו. זוהי בדיקה מאד זולה ומאד זמינה. היא מצוינת על מנת לעזור בביופסיה של הגוש. היא ממש ממש גרועה כבדיקת סקר מסיבה פשוטה – היא מגלה יותר מדי גושים. כלומר, היא לא אמינה.

לפיכך אולטרא-סאונד לא מומלץ היום כבדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן השד, אלא רק לעזרה בשלב האבחנתי (כלומר, אחרי שכבר התגלה הגוש).

מישוש

זוהי הבדיקה הזולה ביותר והזמינה ביותר. לרוב האנשים יש שתי ידיים שיכולות למשש שדיים. אבל בין אם מדובר בבדיקה עצמית או בבדיקת רופא – מישוש איננה בדיקה מומלצת לגילוי מוקדם של סרטן שד. קודם כל, כמו שאמרתי קודם לכן – השד מלא בגושים, וקיים סיכוי גדול לגילוי של גוש שאיננו סרטני.

אבל הבעיה החמורה יותר היא שכאשר גוש סרטני מגיע לשלב שבו ניתן למשש אותו – הוא כבר גוש גדול. הוא לא בגודל של פחות מחצי ס"מ (יכולת ההפרדה של ממוגרפיה). מדובר בגושים גדולים יחסית, יותר מסנטימטר בגודלם, וככל שהגוש קל יותר למישוש הוא גדול יותר מן הסתם. יש משמעות להכרת השד ולבדיקתו, אבל לא בתור בדיקת סקר למניעת סרטן השד.

ברווזים למניעת סרטן שד

אפשר בכלל למנוע סרטן שד?

כן, בהחלט. על פי מחקרים מבוססי אוכלוסיה (כלומר, כאלה שמבוססים על תצפיות בנשים חולות ובריאות) נראה כי הנקה לאורך זמן, הריונות מרובים, ספורט, תזונה נכונה ורמות ויטמין D חשובים כולם למניעת סרטן שד ומניעה של החזרה שלו לאחר הגילוי. מאמרים אחרונים מראים גם קשר בין שימוש בתרופות נגד אוסטאופרוזיס ומניעת סרטן שד בנשים לאחר הפסקת הווסת.

חלק מההמלצות האלה משותפות גם למניעה של סוגי סרטן נוספים כמו סרטן המעי הגס, למשל, מה שמרמז על מנגנונים משותפים לסוגי סרטן שונים.

החלק העצוב ברשומה הזו הוא שפסקת המניעה היא הקצרה ביותר. הלוואי והייתי יכולה לכתוב אלף מילה על מניעת סרטן השד ורק פסקה אחת על הטיפול. אולי ביום שבו נוכל לרפא סרטן שד באופן מוחלט – אפרסם את הרשומה הזו שוב, והפעם כמו שהיא אמורה להיות בעולם האידאלי שבראש שלי.

 

להרחבת הקריאה:

פורסם בקטגוריה סרטן | 41 תגובות

היום יומולדת…

טוב, לא היום – לפני שבוע. כן, כן, הבלוג חוגג שנה ולכבוד זה מגיעה לו עוגה! טוב, לא בדיוק לו. זו העוגה ליום ההולדת שלי, שנהגתה על ידי הבנזוג ובוצעה על ידי ההיא עם העוגות כמתנת יומולדת מתוקה. מאד משתלם להכיר מעצבות עוגות מקצועיות!

אז… אם לתקן את ההכרזה המקורית – היום לא-יומולדת לבלוג, ולכבוד זה הוא לא קיבל עוגה! עכשיו אפשר להמשיך.

עוגה!

כפי שניתן לראות, על העוגה מונחת צלחת פטרי ענקית ובמרכזה עומדת הרופאה האמיצה וממגרת מחלות אימתניות במו מזרקיה. העוגה, למי שתוהה, היתה עוגת שוקולד מצוינת עם פצפוצים. משובחת כמו הדגמים שעליה.

דגם ראשון: Ebola Virus

וירוס האבולה הוא אחד הוירוסים המפורסמים בעולם. הוא בעל צורה המכונה "מקל הרועים", והוא בנוי ממטען גנטי ומעטפת חלבון. הוא נישא באוויר, ומדבק מאד. בהכנסו לגוף המארח הוא גורם להרס של כלי הדם הקטנים, מה שמביא לדימום, הרס איברים פנימיים ולבסוף למוות בחלק מהמקרים. זוהי רק אחת ממשפחות הוירוסים שגורמות לקדחות מדממות.

ידועים כיום חמישה חברים במשפחת וירוסי האבולה, כל אחד מהם הוא בעל קטלניות משתנה, כשלפחות אחד מהם כלל אינו קטלני לבני אדם.

אין כיום טיפול לקדחת מדממת, פרט לטיפול תומך. כלומר – נוזלים, מנוחה, הורדת חום.

פרט טריויה לא חשוב – יש לי בובה של אבולה בבית שקיבלתי מחברה ביחד עם המשפט "זה איום ונורא, אני לא רוצה את זה אצלי. את בטח תאהבי את זה".

מקומות לקרוא עודמאתר ה-CDC, מאתר ה-WHO, מאתר eMedicine, ואפילו בבלוג זה ממש.

 

דגם שני: Clostridium perfringens

חיידק זה הוא מתג גרם חיובי (כלומר, נצבע בצביעת גרם), אנאירובי (כלומר, לא אוהב חמצן), שיודע ליצור נבגים. נבגים, כזכור, היא צורת חיים עמידה להפליא שיכולה לשרוד שנים בתנאים קיצוניים מבלי להיהרס. עם ההגעה לסביבת חיים מתאימה (נגיד – בני אדם), הנבג הופך חזרה לחיידק חי, שמתחיל להתרבות ולהרוס את סביבתו.

משפחת הקלוסטרידיום מכילה כמה חיידקים ידועים, בינהם הטטנוס והדיפיצילה. קלוסטרידיום טטנוס גורם לצפדת, מחלה שבה השרירים בכל הגוף מתכווצים בכוח גובר והולך עד למוות. קלוסטרידיום דיפיצילה בסך הכל גורם לשלשול קשה במקרים בהם בשל שימוש ארוך באנטיביוטיקה חיידקי המעי ה"טובים" עוברים למקום מגורים אחר, ומשאירים את המעיים לטיפולם של הקלוסטרידיומים.

מה שמשותף לכולם הוא שהחיידק עצמו איננו זה שגורם למחלה, אלא החומר שהוא מפריש. הטוקסינים של הקלוסטרידיומים הם הגורמים למחלות הקשות.

כמו אחיו, גם C. perfringens מפריש טוקסין שעלול לגרום לשלשול קשה, ולמעשה הוא בין הגורמים העיקריים בארה"ב להרעלות מזון. אבל ברור לכולם שלא בגלל הרעלת מזון הוא הגיע לעוגה שלי, נכון?

C. perfringens שייך למחלה נוספת – נמק.

בניגוד לנמק שנגרם כתוצאה מהפסקת אספקת הדם לאבר גוף כלשהו, הנמק של הקלוסטרידיום הזה שונה. הנבג חודר לאיזור של פצע פתוח, הופך לחיידק חי, ומתחיל להתרבות. עם התרבותו הוא מתחיל להפריש טוקסין שהורס את הסביבה (שרירים, עור, מה שבא ליד), ובמקביל מפריש גזים (כחלק מתהליך הנשימה התאי שלו). התוצאה – נמק גזי. בבדיקה אפשר להרגיש בועיות קטנות מתחת לעור באיזור הנמקי.

הטיפול כולל כריתת החלקים הנמקיים ומתן אנטיביוטיקה מתאימה.

פרט טריויה למתקדמים – למעשה, ההבדל בין המחלות נובע מההבדל בין הטוקסינים שהחיידק מייצר. ישנם מספר זנים שונים של C. perfringen, שכל אחד מהם מייצר טוקסין אחר ולפיכך גורם למחלה אחרת.

מקומות לקרוא עודמאתר ה-FDA (רק לגבי הרעלת מזון), מאתר eMedicine, ומאמר מאתר ה-CDC.

 

דגם שלישי: Yersinia pestis

ירסיניה הוא חיידק מגניב מאד. מעגל החיים שלו כולל נשאות על ידי פרעוש שיושב על כל יונק (מסנאים ועד לעכברושים). הפרעוש עוקץ את האדם, החיידק נכנס לדם וגורם למחלה.

המגניבות של החיידק נובעת מהעובדה שהוא יכול לגרום לשלוש מחלות שונות – דֶבֶר חבורות, שהוא הדֶבֶר הקלאסי הקשור לנפיחות במפשעה או בבתי השחי, חום ומוות (לפעמים), דֶבֶר נשימתי שהוא בעצם צורה של דלקת ריאות קשה, שנגמרת במוות (הרבה פעמים), ואלח דם, שהוא זיהום של הדם כולו, חום גבוה, צמרמורות ומוות (ברוב הפעמים).

נכון מגניב?

המגניבות הנוספת של דֶבֶר נובעת מהעובדה שהוא אחראי לאחת מהמגפות הקטלניות ביותר בהיסטוריה של המין האנושי. היא שינתה את הכל – אמנות, כלכלה, מבנה החברה ועוד ועוד. רק תגידו משהו והדבר קופץ לצעוק "אני אחראי לזה!".

הטיפול כיום קל יחסית – החיידק רגיש לחלק ניכר מסוגי האנטיביוטיקה שאצלנו.

פרט טריויה מטופש – קצת אחרי האבולה קיבלתי גם דגם ענק של חיידק דֶבֶר מחבר אחר. מאז הילדים רבים על "מי ישחק עם הבובות של אמא", והמשפט "אני עם האבולה ואת עם הדֶבֶר" נשמע תדיר בביתנו.

מקומות לקרוא עודמאתר ה-CDC, מאתר ה-WHO, ואפילו מאתר הנאשיונל ג'אוגרפיק. אבל עזבו, למה לקרוא אם אפשר לשמוע אותי מקפצת לגבי דֶבֶר?

 

דגם רביעי: Helicobacter pylori

הליקובקטר הוא חיידק בעל צורה ספירלית שמפריש חומר המגן עליו מפני חומציות הקיבה. הוא משתמש ביכולת הזו על מנת לחיות בשקט ובשלווה בקיבה ובתריסריון, ולגרום ללמעלה מ-80% ממקרי כיבי הקיבה והתריסריון.

זהו חיידק יחסית צעיר – התגלה לפני קצת פחות משלושים שנה בדרך מקורית להפליא. הרופא שגילה אותו החליט שהדרך היעילה ביותר להוכיח כי החיידק הזה גורם לאולקוס היא על ידי הדבקה עצמית. גאון. הוא קיבל פרס נובל על התגלית שלו, וגם אולקוס…

הטיפול בזיהום בהליקובקטר מורכב משילוב של אנטיביוטיקה ונוגד חומצה, והוא יעיל מאד.

פרט טריויה למרחיקי לכת – החיידק לא רק מפריש חומרים שנוגדים את החומצה של הקיבה, הוא גם מתחפר בדיוק במקום אליו תאי מערכת החיסון לא מצליחים להגיע, וכך מתחמק מכל קווי ההגנה האפשריים.

מקומות לקרוא עודמאתר ה-CDC, מאתר ה-NCI, מ-eMedicine, ואיך אפשר בלי – מאתר פרס נובל.

 

עד כאן חגיגות השנה לבלוג. מהשבוע הבא נחזור למתכונת השידורים הרגילה, בתקווה שתהיה לנו שנה מלאת רשומות מענינות, כנסים מרתקים ובעיקר – ללא מחלות (אמרה בעודה רתוקה למיטה בשל וירוס).

להרחבת קריאה בנושא הרשומה:

  • מהספרייה הפנטסטית – דבריו של ספרן הלילה לגבי ההיא עם העוגות.
  • מחדר 404 של עידו קינן – דבריה של רותם ברוכין בעצמה על העוגות שלה (הראשונה היא עוגה ליום ההולדת שלי בשנה שעברה. כאמור – שווה להכיר את רותם).
  • מגיימפאד – דבריו של עידן זיירמן לגבי עוגת הזומה שהגיעה רחוק מכל עוגה אחרת.

 

כל התמונות לקוחות מאתר GiantMicrobes.com.

 

פורסם בקטגוריה אבולה, דבר, הליקובקטר, וירוסים, חיידקים, קלוסטרידיום, קצת מכל דבר | 10 תגובות

ברוכים הבאים לעולם שלי

שני אירועים ייחודיים קרו השבוע. הראשון – היה לי יומולדת! הופ הופ טרללה וכאלה. השני – ראינו סרט מגיפות טוב. רק שתבינו – יומולדת יש לי אחת ל-365.25 יום. סרט מגיפות טוב לא ראיתי כבר שנים, כך שאירוע 2 נדיר יותר.

ונתחיל בטיזר לסרט. ליתר דיוק, בלוח המודעות של הסרט:

 

לוח המודעות מכיל סוגים שונים של חיידקים שלא גורמים למחלות ועובשים בצבעים מגניבים. לא הייתי רוצה לשאוף את התכולה שלו, אבל אין שום בעיה עקרונית עם הצבת השלט באיזור ציבורי. הטיזר בפני עצמו היה מעניין, אבל אחרי "התפרצות" המזעזע לא ציפיתי ליותר מדי מהסרט שזכה בביתנו לשם החיבה "קונטאגיון".

הסרט מתחיל עם גווינת פאלטרו המשתעלת לה בבר בשדה תעופה בדרכה חזרה הביתה מהונג קונג. המצלמה מראה את כל המשטחים בהם גווינת נגעה בטרם עזבה את המקום, ואת כל האנשים שנגעו בהם אחריה.

ברוכים הבאים לעולם שלי. כן, ככה אני רואה את המקום שבו אנו חיים – כל דבר נגוע באינספור חיידקים ומחוללי מחלות, וכל נגיעה לא מכוונת עלולה להביא מחלה מסוכנת לפתח ביתי.

גווינת חוזרת הביתה, מחבקת את הילד שלה ואת בעלה, ומספר דקות לאחר מכן מאבדת את הכרתה ומתה. לפני המוות הצפוי למדי היא מספיקה להשתעל על הרופאים והאחיות בחדר המיון. קצת לאחר מכן מתברר שגם בנה מת מאותה מחלה לא ידועה, ומכאן הסרט מתפצל לשלושה כיוונים – חקירה אפידמיולוגית, חקירה וירולוגית ו"עלילה".

ה"עלילה" קשורה לכל מיני דמויות שעושות כל מיני דברים. חלקן משכנעות, חלקן רק צצות לרגע ונעלמות. יש כמה שורות משעשעות במיוחד במהלך הסרט ("בלוגינג הוא גרפיטי עם סימני פיסוק", למשל, או "לא צריך להפוך את שפעת העופות לנשק ביולוגי. הציפורים כבר עושות את זה"), אבל לא לשם כך התכנסנו כאן. אשאיר את ביקורת הסרט לאנשים טובים ממני בנושאים אלה, ונעבור לדברים בהם אני כן מבינה.

שני המסלולים המענינים (בעיני) בסרט הוא המסלול שמלווה את החקירה ב-CDC ומעבדותיו והמסלול של החקירה האפידמיולוגית. הסיבה שהמסלולים האלה ענינו אותי פשוטה – המדע פעמים רבות מוקרב על מזבח ה"עלילה", וכאשר המהלך האמיתי של הדברים מתנגש עם שיאים דרמטים, התסריטאים מעדיפים לכתוב משהו שנראה להם נכון מבחינה תסריטאית על פני האמת המדעית. כך אנו מקבלים דברים דוגמת וירוסי הענק בפרינג' או סרטי תועבה כמו "התפרצות" שבה המדענים (!) של ה-CDC (!!) מגיעים לכפר נגוע באבולה מבלי לדעת כלום על מאפייני הוירוס עצמו.

ה-CDC, או בשמו העברי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ממוקם באטלנטה, ג'ורג'יה, ארה"ב. הוא מכיל מעבדות ובהן מחוללי המחלות המסוכנים בעולם, מדענים מתחומים שונים וכמובן, אנשי בריאות הציבור ורופאים. אנשי ה-CDC היו מעורבים בחקירת רוב המגפות הגדולות של השנים האחרונות, בינהן SARS, H1N1, וכו'. הם מרכזים מידע לגבי התפרצויות בתוך ארצות הברית ומחוצה לה, מתוך הבנה כי התפרצות של מחלה בבנגקוק  נמצאת במרחק של 20 שעות טיסה בלבד מניו-יורק.

לאור זאת אפשר להבין כי אנשי ה-CDC לא טסים לשום כפר נידח מבלי לדעת למה הם נכנסים, איך המחלה מועברת וכיצד להתגונן נגדה. לשמחתי ב"התפשטות" אין בעיה כזו. כאשר אנשי ה-CDC מגיעים למקומות הנגועים הם מוכנים היטב, והתוכנית שלהם הגיונית.

אשת השטח של ה-CDC ב"התפשטות" היא קייט וינסלט. היא נשלחת למיניסוטה בה גווינת פאלטרו מתה מהמחלה המסתורית יומיים קודם לכן. מטרתה של קייט וינסלט היא ללמוד מה שניתן על השטח, לחקור את המשפחה של הנפטרת, ובעיקר – להכין את השטח למגפה. היא מתמודדת עם הפוליטיקה המקומית, מתחקרת את בני המשפחה ואת עברה של גווינת, מקימה את המרכזים לטיפול בנפגעים כאשר המגפה מתפשטת, ובסופו של דבר נדבקת בעצמה.

מה נכון?

ה-CDC אכן שולח אנשים למשימות שטח כגון אלה. התוכנית נקראת Epidemic Intelligence Service, והיא מאפשרת לאפידמיולוגים לפתח את כישוריהם בחקירת מגפות. חוקרי המגפות הללו השתתפו במספר חקירות בשנים האחרונות, רובן בתחומי ארה"ב. הם אוחזים בשני כובעים – מצד אחד הם מבצעים חקירה להבנת דרכי התפשטות המחלות ומהצד השני הם אנשי בריאות הציבור שמנסים למנוע את המשך ההתפשטות.

מה לא נכון?

להתפרצות כמו מה שמתואר כאן נשלחים הרבה יותר אנשים. גם מכיוון שיש צורך בעבודה מהירה ככל הניתן וגם על מנת לשמש גיבוי אחד לשני.

קייט בפוזה אופיינית עם משפט ההפחדה הסטנדרטי של הסרט

 

האשה הבאה המעניינת בסרט היא האפידמיולוגית החביבה, מאריון קוטילארד (הידועה בכינויה "האשה הפסיכוטית מאינספשן"). מאריון היא אפידמיולוגית של ארגון הבריאות העולמי, ומשימתה היא לצאת להונג קונג ולברר מהיכן הגיעה המחלה החדשה והקטלנית. כאשר היא מגלה מי היה חולה אפס היא נחטפת לכפר נידח בסין על מנת לשמש כקלף מיקוח בנסיון להשיג גישה מהירה לחיסון האמריקאי.

מה נכון?

החלק החביב עלי ביותר בסרט – מאריון מגיעה למשרד, מתיישבת, אומרת משהו בסגנון "קדימה, נתחיל לעבוד", ומיד פותחת את המחשב שלה. כן, ככה זה עובד. את רוב זמנם אפידמיולוגים מבלים מול מחשב ולא במעבדה מיסתורית מול תרכובות משונות.

למעשה, במהלך כל הסרט אין שום פגישה בין שתי האפידמיולוגיות (קייט ומאריון) לבין פיפטות או חלוקי מעבדה, שכן זהו לא תפקידן. הן לא אמורות לחקור את מחולל המחלה אלא רק להבין מי הדביק את מי ולעצור את ההתפשטות של המחלה.

מה לא נכון?

קודם כל, היא יפה מדי. דבר שני, כמו קייט וינסלט היא עובדת לבד. בכל הסצינות שלה היא עומלת על המחשב ושאר האפידמיולוגים הסינים שאיתה לא עושים דבר חוץ מאשר להיראות עצבנים. זה מגוחך, בכל התפרצות שכזו צפוי שיתוף פעולה בין הגורמים המקצועיים. הדבר האחרון לא בדיוק לא נכון: אני לא לגמרי בטוחה שהמקצוע שמתואר כאן אכן קיים במציאות. כלומר, יש לארגון הבריאות העולמי זרוע שממונה על חקר מגיפות בעולם אבל היא נסמכת יותר על גורמים מקומיים מאשר על אנשים של ארגון הבריאות העולמי עצמו. [עדכון מאוחר מיודעי דבר – אכן קיים תפקיד כזה בארגון הבריאות העולמי, ולמעשה רוב הנשלחים לאיזורי התפרצויות אינם אנשי ה-CDC אלא בדיוק האפידמיולוגים המגניבים של ה-WHO].

אפידמיולוגית בפעולה! שימו לב לאביזר הקטלני - עט!

 

האשה השלישית החשובה בסרט היא הוירולוגית ג'ניפר אהל. על כתפי ג'ניפר מוטל התפקיד המסובך ביותר – לבודד את הוירוס, לאפיין אותו, לגדל אותו בתרבית ולהפיק חיסון מתאים. היא זו שמתעסקת ישירות עם מחולל המחלה, וזה מגניב.

מה נכון?

כן! סוף סוף סרט שמבין שהאפידמיולוגים לא מתעסקים עם מחוללי המחלה, אלא הוירולוגים / מיקרוביולוגים / אנשים אחרים שיודעים איך לתפעל פיפטות! אנשי המעבדות והניסויים בבעלי חיים הם הממונים על בידוד מחוללי המחלות ונסיונות למצוא חיסון (אם צריך). יאי!

כמו כן כל ה"מסביב" גם כן נכון, כולל הניתוק של אנשי המעבדה מהמציאות עתירת הגופות. הם לא אלה שצריכים להתעסק בשאלה מאיפה הוירוס הגיע ולאן הוא הולך, אלא רק להבין איך המחלה עובדת ולהסביר את זה במלים פשוטות.

מה לא נכון?

המהירות בה הכל נעשה. גם האבחנה המדויקת של הוירוס, גם הבנת המנגנון, גם מציאת החיסון וכמובן – הבדיקה של החיסון על המדענית הראשית. היא מזריקה אותו לעצמה ויוצאת לפזז בבתי חולים כדי לבדוק האם הוא אכן יעיל. זה לא עובד ככה – דרושים ניסויים על גבי ניסויים כדי לאשר בדיקה בבני אדם, קביעת המינון הנכון ותופעות הלוואי האפשריות. כמובן שהפקת החיסון נעשית על ידי חברות התרופות והגוף המפקח עליו הוא בכלל ה-FDA בארה"ב, ללא שום קשר ל-CDC בשלב זה.

לפחות כאשר היא מזריקה לעצמה את החיסון היא זוכרת להפשיל את הגרביון (קראתי איפושהו שבהתחלה צילמו את הסצינה הזו כשהיא מזריקה לעצמה את החיסון דרך הגרביונים, ולאחר מכן צילמו אותה מחדש כדי שהיא תהיה מדויקת. יאי שוב!).

וירולוגית באמצע בדיקת וירוס קטלני

 

ומה עם הוירוס עצמו?

ההגיון מאחורי המחלה תקין. מחלות המועברות בדרכי הנשימה אכן מאד מדבקות. וירוסים חדשים נוצרים כל הזמן במקומות בהם יש מפגש בין בעלי חיים לבין בני אדם, והוירוסים האלה יודעים להדביק בני אדם.

מה שחשוב לשים לב אליו הוא שלרוב הוירוסים האלה לא קטלנים או לא מדבקים. הרבה פעמים ניתן למצוא וירוס קטלני במיוחד אך לא מדבק מאדם לאדם (אחד מסבבי "שפעת העופות", למשל, היה מאד קטלני אך כמעט ולא מדבק בין בני אדם), או וירוס מדבק מאדם לאדם שאיננו קטלני (הסבב האחרון של שפעת, למשל, שהיה מאד מדבק אך כמעט לא קטלני).

למרות זאת, האפשרות של וירוס קטלני ומדבק המועבר מבעלי חיים קיימת.

 

ולסיכום….

יאי.

ממש כך – סרט המציג בצורה קרובה למציאות את פעילות הגופים השונים הקשורים למניעת מחלות מדבקות ואת עבודתם בשטח. הוירוס עצמו נשמע הגיוני, דרכי ההעברה נכונות, וחוץ מאשר מעט פשרות מסיבות אמנותיות – הסרט בהחלט קרוב למציאות.

לגבי השאלה "האם זה יכול לקרות", התשובה היא, כמובן, "זה כבר קרה". היה לנו המון מזל עם ה-SARS ועם התפרצות השפעת האחרונה. הן לא היו קטלניות כמו שחשבנו, אבל הן הקיפו את העולם בתוך שבועות בודדים, ואילו הן היו שומרות על שיעור תמותה גבוהה בהחלט היינו יכולים למצוא את עצמנו בסופו הלא-סימפטי של סרט אימה.

 

לקריאה נוספת:

פורסם בקטגוריה מחלות מגיחות, קצת מכל דבר | 17 תגובות

אז איפה אני באמת?

עושה דברים, ויש שיגידו – יותר מדי.

אם נשים לרגע את המשפחה-חברים-קריאה-מרתוני קיפול כביסה בצד, אז – עומלת על עבודת הגמר שלי (שחזרה "עם כמה תיקונים קטנים" שיקחו למעלה משבוע של עבודה רציפה), מנסה לסיים בקשות למחקרים, צוברת מאמרים לא קרואים (שמקבלים כולם את הכותרת "לכתוב על זה לבלוג!" ואז נדחפים לתיק ולא יוצאים משם), ומדי פעם אפילו מצליחה לנהל מעט את הכנס האהוב עלי.

מה שאני לא עושה הוא לעדכן את הבלוג. אני יודעת, סדרי העדיפויות שלי שגויים.

אז רק שתדעו שאני לא שוכחת, ורשימת הנושאים לעדכון כוללת כרגע חיידקים שזחלו מבתי החולים לקהילה, שינויים בחיידקים בגלל חיסונים, סיבות תמותה בקרב נשים צעירות בארץ, חיפוש עזים ומציאת מלכים, מגיפות של אלמוגים וכמובן, הרשומה האופטימית שביקשה ליטל (יעל טרם החליטה מה היא רוצה).

אם אתם מתגעגעים לכתיבה שלי, אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור שלי שיתפרסם בפרויקט "עולמה של סוזן" ביום שלישי הקרוב (13 בדצמבר). אם אתם רוצים לקרוא משהו שקשור למחלות, אתם תמיד יכולים לחזור לקרוא את הסיפור שלי, "הגורגורנה של הייזנברג", שזכה לפני חודשיים בלבד בפרס גפן לספרות מקור ספקולטיבית (זה שם יפה ל"מדע בדיוני ופנטסיה"). אני מאד גאה בו.

אם אתם רוצים לשמוע אותי – מחר, 11 בדצמבר, רועי יראיין אותי שוב ב"דוקטור למה", הפעם על חיסוני ילדות.

ואם אתם רוצים לראות אותי, בואו ביום שלישי הקרוב ל"באר", התא הבאר-שבעי למדע בדיוני ולפנטסיה לשמוע אותי מדברת על מחלות נכחדות שחוזרות לנשוך אותנו. מילולית. יהיו זומבים.

ובעיקר, אנא החזיקו אצבעות שכל הצעות המחקרים יוגשו, כל עבודות הגמר יתקבלו וכל הכנסים יעברו בשלום כדי שאוכל לחזור לכתוב פה באופן קבוע.

ולקינוח, חתול:

(כן, היא שלנו. כן, גם העציץ וניצניו זצ"ל שלנו).

פורסם בקטגוריה קצת מכל דבר | 6 תגובות

רבותי, הכוורת חוזרת!

דפנה שיזף היא חברה, מקימת קהילת הספקנים הישראלית ואדם מגניב במיוחד. היא החלה להקליט פודקאסט נהדר שנקרא "הכוורת", ובחרה בי להתראיין לפרק השני שנקרא "דבר, מגיפות ואפידמיולוגיה".

הפרק, כפי שאפשר להבין משמו, מדבר על כמה מתחביבי, בינהם מגפת הדֶבֶר של המאה ה-14 וסרטן השד. מי שלא הגיע להרצאה שלי מעולם יוכל לשמוע אותי אומרת "מגניב" בהקשר של מגפות איומות. אומרים שזה משעשע.

הנה אתגר לאנשים שנהנים לחפש שגיאות – יש לפחות שני מקרים בהם אמרתי משהו אחד והתכוונתי למשהו אחר, שנובעים מהעובדה שמאד (מאד!) התרגשתי תוך כדי ההקלטה. המוצא הישר יקבל רשומה לבחירתו.

בהמשך הקריירה הרדיופונית המשגשגת שלי, מחר רועי צזנה, האיש והאגדה אמור לראיין אותי לפודקאסט שלו, דוקטור למה. החזיקו אצבעות לתוכנית משעשעת.

 

ועכשיו התנצלות –

הבלוג לא התעדכן מאז אוקטובר מסיבות אישיות. אני מודה לכל מי שנכנס מדי פעם לבדוק מה התחדש, ומקווה שבקרוב אוכל לפצות אתכם על הסבלנות.

פורסם בקטגוריה אבולה, אבעבועות שחורות, איידס, דבר, מחלות מגיחות, פריונים, קצת מכל דבר, שפעת | 4 תגובות

אין רשומה היום!

כי אייקון!

ואני עובדת על ההרצאה שלי, שבה אדבר על מחלות שחשבנו שהצלחנו להכחיד אבל הן חוזרות לנשוך אותנו שוב, וגם מחלות שבכלל לא ידענו על קיומן אבל זה לא מפריע להן להתחיל לפלוש לעולם המסודר שלנו.
(שימו לב שבתיוג הרשומה הזו אני לא מתייגת את המחלות שאדבר עליהן כדי לא להרוס לאף אחד את ההפתעה).

אז בואו! יום שני, שתיים בצהריים, אשכול פיס ברחוב הארבעה בתל אביב.

והנה, בינתיים, טיזר להרצאה של הבנזוג שתתקיים ביום שני בשמונה בערב, באותו מקום:

פורסם בקטגוריה קצת מכל דבר | כתיבת תגובה

כשהאו"ם ממש משתדל

האו"ם, כידוע, הוא ארגון שמטרתו לשפר את העולם. יוניצ"ף, הזרוע של האו"ם שאחראית לשלומם של ילדים, משפרת את העולם בכל יום. הם מגיעים לכפרים נידחים כדי לחסן ילדים, לדאוג להם למזון, תרופות וכל דבר נוסף העוזר לקיומם. מטרתם היא להגיע להוריד את תמותת הילדים בעולם לאפס, או קרוב לזה.

בקיצור, מדובר בארגון בעל כוונות טובות מאוד. רק שכולנו יודעים הדרך לאן מרוצפת בכוונות טובות.

בנגלדש היא מדינה שנמצאת בין הודו למיאנמאר (ועוד כמה מדינות בסביבה, שאני לא מכירה את שמן העברי התקין). היא אחת המדינות העניות בעולם, וקצת פחות ממחצית מהאוכלוסיה שלה נמצאת מתחת לקו העוני. יש בה נופים נהדרים ושכיות חמדה עתיקות, ואין בה מים לשתייה.

כלומר, יש, אבל המים הקרובים לפני הקרקע מזוהמים מאוד וגורמים למחלות קשות. במדינות עניות עד כדי כך, שלשול מביא במהירות לתת-תזונה, ותת-תזונה היא קטלנית. האו"ם החליט להתגייס לעזרה ובשנות השבעים יוניצ"ף בשיתוף פעולה עם חברות בנגלדשיות, חפרה בארות מים בכל בנגלדש. הבארות תוכננו להגיע לעומק של עד 200 מטר, שבו המים כבר נקיים מכל זיהום מיקרוביולוגי. נעשו בדיקות לאיכות המים והם נמצאו טובים לשתייה. הבארות כוסו במשאבה ייחודית שמנעה כניסת זיהומים, והתכנון המשובח יצא לדרך. מים לכל ילד! די לזיהומי המעיים הקשים!

החל משנות השמונים הבארות עברו למפעילות פרטיות וכולם חזרו הביתה שמחים ומרוצים, כולל הבנגלדשים שעתה יכלו לשתות בשקט, בלי לחשוש ממחלות. עד ש….

עד שהתחילו להגיע דיווחים על מחלת עור מוזרה. כתמים בכפות הידיים והרגליים, קשקשת בכפות הרגליים, כתמים על החזה ותופעות מוזרות נוספות. ב-1987 נאספו מספיק מקרים על מנת שאפשר יהיה לזהות את המחלה – הרעלת ארסן.

 

בקבוק רעל!

בקבוק ארסן. למצולם אין קשר לתוכן הרשומה.

 

ארסן (זרניך) הוא חומר הנמצא באופן טבעי באדמה, במים ובאוויר, לרוב במינונים מאד קטנים. הוא שימש בעבר כחומר צבע, והיום משמש כחומר משמר ולהדברה. שמו נקשר לכמה ממקרי ההרעלה המפורסמים בעולם, ויש הטוענים כי נפולאון בונפרטה הורעל על ידי ארסן. אבל בכל מקרי ההרעלה היה מדובר בכמויות אדירות (יחסית) של הרעל שהוחדר באופן מכוון למזון של האדם המורעל.

איך הורעלו אותם בנגלדשים?

ובכן, מסתבר שכאשר יוניצ"ף חפרה את בארות המים שהביאו מים טהורים לכל אדם בבנגלדש הם בדקו כי המים אכן טהורים, ואכן לא מכילים חומרים רעילים, פרט לחומר אחד – ארסן. החומר הזה לא נחשב בשנות השבעים חומר מסוכן העלול להמצא במקורות מים ולכן לא בדקו לנוכחותו. בשנות התשעים, כשהידיעה על מקרי ההרעלה התפשטה בעולם חזרו אנשי יוניצ"ף וגילו כי לפחות שני-שלישים מהבארות מכילות פי חמישה ויותר מרמת הארסן המותרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (זרוע אחרת של האו"ם; אלה אנשים אחרים לגמרי עם כוונות טובות משלהם). בחלק גדול מהמקרים הרמות היו גבוהות פי עשרה ואף פי 30 מהרמות המקסימליות הבטוחות. על פי הערכות שמרניות למעלה מ-20 מליון אנשים נחשפו במשך שנים לרמות אדירות של ארסן. הערכות אלה הולכות וצומחות עם השנים, ככל שממדי ההרעלה מתבררים.

להזכירכם – אנחנו מדברים על מדינה ענייה, נטולת משאבים שיכולים לטהר את המים הקרובים לפני השטח. הבררה מאד פשוטה – להמשיך להרעיל את האנשים או לסגור את הבארות ולהחזיר אותם לשתיית מים הידועים כמכילים חיידקים וטפילים מסוכנים. בכל דרך שהיא – כולם מפסידים.

ההחלטה היתה מעורבת. לאחר דגימה של חלק גדול מהבארות הוחלט לסגור את הבארות המזוהמות במיוחד אבל להמשיך להפעיל את אלה שבהן רמת הארסן נמוכה יחסית ולנסות לחפור בארות חדשות ממוגנות היטב כנגד חדירת ארסן מהקרקע. הבעיה היא שעלות חפירת הבארות האלה גבוהה מאוד, וכאמור, בנגלדש מדינה ענייה מאוד.

ילדים ליד באר נטולת ארסן

 

מכיוון שאין תרופה להרעלת ארסן, בטח שלא בממדים כאלה, הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לעקוב אחרי האנשים שנחשפו לארסן. תוצאות המעקב, נכון להיום, מחרידות.

ראשית צריך להכיר את המושג של תקופת חביון. כלומר, הזמן מהחשיפה ועד להופעת המחלה. תקופת החביון בין החשיפה לארסן לבין הופעת הנגעים העוריים הראשוניים היא 10 שנים. לפיכך נפוץ לראות ילדים בני 10 בעלי נגעים אופיניים להרעלה זו. הבעיה היא שמתגלים הרבה ילדים מתחת לגיל עשר, כנראה בשל חשיפה תוך-רחמית לרעל. כמות הנגעים וחומרתם עומדים ביחס ישר לכמות הרעל שנצרך. כלומר – ככל שאדם נחשף ליותר רעל כך הנגעים שלו חמורים יותר.

אבל הכתמים הכהים על הידיים, החזה וכפות הרגליים הם לא הבעיה האמיתית של האנשים האלה. הבעיה היא שארסן הוא חומר מסרטן, והוא גורם לסרטן בכל מקום אליו הוא מגיע.

דמיינו שאתם שותים כוס מים. עכשיו דמיינו את הדרך שהמים עושים בגוף שלכם – ושט, קיבה, מעי, ומשם ספיגה למערכת הדם, מעבר לכל אברי הגוף, ולאחר מכן ספיגה מחודשת לכליות, משם מעבר לשלפוחית השתן והפרשה החוצה.

עכשיו הוסיפו סרטן לכל אחד מהמקומות האלה. הבעיה היא שתקופת החביון עבור סרטן ארוכה בהרבה, מה שאומר שרק עכשיו מתחילים לצוץ מקרי הסרטן הראשונים. בשנים הקרובות צפויה בבנגלדש עליה במקרי סרטן העור, ועל פי מה שידוע ממקומות אחרים בהם יש מים המכילים ריכוז ארסן גבוה צפויה עליה גם בשיעור מקרי הסרטן של האיברים הפנימיים כמו סרטן ריאה, סרטן כבד, סרטן שלפוחית השתן וסרטן כליה.

לארסן תופעות בריאותיות קשות נוספות כמו פגיעה נוירולוגית, סכרת, ופגיעה לבבית, אבל תקופת החביון עבור פגיעות אלה לא ידועה.

 

אז אין מה לעשות?

מבחינת האנשים שכבר נפגעו – אין כמעט מה לעשות. אחריהם רק עוקבים לגלות סיבוכים מוקדם ככל הניתן. כלומר – טיפול בסכרת כשהיא מגיעה, מעקב אצל רופאי עור במטרה לאתר סרטן עור מוקדם ככל הניתן ודברים דומים.

מבחינת האנשים שעוד לא נפגעו, או נפגעו מעט, יתכן שיש תקווה. ראשית, כאמור, הבארות המסוכנות ביותר נסגרו. שנית, יש רופאים המנסים לתת לאנשים שנחשפו לבארות האלה חומרים שסופחים ארסן. לא ברור אם הטיפול יעיל, אבל מנסים. שלישית, האנשים החשופים מקבלים תוספי תזונה וויטמינים במטרה להפוך את היכולת של הגוף שלהם להתנגד לסרטן ליעילה יותר. גם אסטרטגיה זו לא וודאית, ויתכן שהיא לא יעילה, אבל כאמור – מנסים.

הבעיה העיקרית היא המשך החשיפה, הרי הטיפולים היעילים ביותר לא יהיו יעילים מספיק אם האנשים ממשיכים לשתות מים מורעלים, ולכך, לצער כולם, אין פתרון. כמו שנאמר, כשהבחירה היא בין מוות עכשיו מזיהומי מעיים לבין מוות אחר כך מהרעלה – זו לא באמת בחירה.

כן, הפעם כולם מפסידים.

 

להעמקת הידע:

 

תמונת בקבוק הארסן לקוחה מכאן. תמונת הבאר נטולת הארסן לקוחה מהאתר הזה, שגם הוא מגייס תרומות לחפירת בארות חדשות.

 

תודה, כרגיל, לאהוד מימון על העריכה נטולת הרבב.

פורסם בקטגוריה איך עשו את זה פעם, טעות אנוש | 13 תגובות

אייקון אייקון אייקון!

פסטיבל אייקון מתקיים זו השנה ה-15 ברציפות ומאורגן על ידי האגודה הישראלית למד"ב ולפנטסיה ועל ידי העמותה למשחקי תפקידים. הוא יתקיים השנה בין ה-16 ל-18 באוקטובר במתחם אשכול הפיס ותיכון עירוני א' ברח' שפרינצק 4 (בסמוך לרח' הארבעה) בתל אביב.

נושא הפסטיבל השנה הוא "התחדשות", ולשם שינוי יש לי בו הרצאה שאפילו מתאימה לנושא הכנס! אבל נגיע לזה מאוחר יותר.

כדי להקל על הקורא הנבוך, להלן האירועים שלא כדאי להחמיץ. אמנם חלקם חופפים, אבל זה לא צריך להפריע לכם. פשוט גשו בתחילת היום הראשון לדוכן האגודה ובקשו להשתמש במכונת פיצול האישיות של האגודה. תגידו שאני שלחתי אתכם.

שימו לב שמדובר ברשימה אישית ולא המלצות רשמיות של הפסטיבל. השנה הייתי מעורבת בשני תחומי תוכן בפסטיבל – תחום הספקנות ורצועת הוקרה לדיאנה ווין-ג'ונס, מה שמשפיע מאד על הבחירות שלי.

את התוכניה המלאה של פסטיבל אייקון אפשר למצוא כאן, כולל גרסאות להדפסה, וכמובן שרצוי להכנס לאתר אייקון כדי לגלות על אירועים נוספים שמגניבים אתכם (כמו הזירה שבה הפיצית ואני ניצחנו בעבר לוחמים עזים בעזרת בלון, או ההנחיה האולימפית או טורנירים ומשחקי לוח וקלפים ועוד ועוד).

 

יום ראשון, 16 באוקטובר (וגם יום ההולדת של בני הבכור!)

12:00 – פאנל "שטויות מסוכנות" – המוני אנשים מגניבים הולכים להגן על תיאוריות מופרכות להחריד לשמחת הקהל. החל מבריאתנות ועד לתיאוריות קונספירציה היסטוריות – הכל הולך. יהיה מגניב.

15:00 – אוקיי, כאן תצטרכו להשתמש במכונת פיצול האישיות. אחד מול השני מתחרים על תשומת לבכם לוטם אליהו המגניבה עם הסבר על התנועה הספקנית בארץ, ורד טוכטרמן המשובחת עם סדנת כתיבה (הזמינו כרטיסים מראש! הם יגמרו!), והמקום שבו תמצאו אותי – פאנל על התחדשות הטיסות לחלל בהשתתפות אנשים מרתקים וגם הבנזוג המוכשר שלי.

17:00 – אין זמן לאכול או לשתות. בשעה הזו יש את ליאורה לוי הסקיפרית שתתן לכם את יסודות הספקנות, נעמי וינר ורני גרף (כן! ההוא של הוצאת גרף המשובחת!) בפאנל על כנסי מד"ב בעולם, ועמנואל לוטם, שאין מספיק מלים לתאר את הערכתי העצומה אליו, שיספר על טולקין הבלתי-נודע.

יש לי תוכניות על השעה הזו, אבל סביר שאהיה באמצע מרדף חסר תוחלת אחרי עידנדקל כדי שנסיים להכין את מופע הפתיחה של הפסטיבל.

19:00 – עידן יהיה מגניב ואני מתפדחת מול קהל. מה עוד יש להגיד?

20:00 – פאנל מומחז של ערפדים מכל התקופות והסדרות יגיע לשעשע את רוח הנוכחים לרגל יציאתו של "דם כחול", ספרה של ורד טוכטרמן (ההיא מהסדנה בבוקר). אני מכירה את הכותבת והבמאית (רותם ברוכין!!1) ואת רוב השחקנים, ולפיכך יכולה להבטיח לכם שזה יהיה מצחיק וברור גם למי שלא מצוי בנבכי "דמדומים" או "דם אמיתי". מול הפאנל מוצבת סדנה של דניאל פידלמן שנשמעת מבטיחה מאד. אני מכירה את דניאל, והוא בחור מעמיק ומעניין.

 

יום שני, 17 באוקטובר (וגם יום ההולדת של סתיו בוסקו, שהוא לא הבן שלי אבל למרות זאת ילד מאד מוצלח)

עיקר אירועי דיאנה ווין ג'ונס מרוכזים ביום הזה. גם הרבה אירועי ספקנות. גם ההרצאה שלי. גם ההרצאה של הבנזוג. לא לדאוג, יהיה בסדר!

12:00 – וואהו! מתחילים. יש את ההרצאה של חגי נצר על המפץ הגדול שנשמעת מרתקת. במקביל דמיאן הופמן, איש חביב ומרצה טוב יפתח את רצועת דיאנה ווין-ג'ונס עם הרצאה על היקומים והגיבורים המאכלסים אותם. אם מוקדם לכם בבוקר עבור הרצאות, אני ממליצה בחום להשתתף בסדנת פיסול "הטירה הנעה" המונחית על ידי רותם ברוכין (ידועה גם בתור "ההיא עם העוגות").

13:00 – הגעתם באיחור ומחפשים משהו לשמוע? מעולה! ג'ניה קוזלוב מרצה על הכשפים בעולמה של דיאנה ווין ג'ונס!


14:00 – שעת הצהריים, הגיע הזמן לפרוש ולאכול משהו. או שלא? אם לא הספיק לכם לראות אותי מתפדחת ביום ראשון, עכשיו תוכלו לשמוע אותי מדברת על חזרתן של מחלות נכחדות (הבטחתי שההרצאה שלי תהיה קשורה לנושא הפסטיבל). יהיו בני בקר תועים, אפריקאים וזומבים, כנראה. נמאס לכם ממני? אין בעיה! במקביל דפנה קירש תרצה על מורשתה של דיאנה ווין ג'ונס.

16:00 – אם עדיין לא התעייפתם מדי הרשו לי להציע לכם להכנס להרצאה של רז גרינברג, מומחה לאנימה, אשר ידבר על העיבוד של מיאזקי ל"טירה הנעה" של דיאנה ווין-ג'ונס. אם אתם לא מחובבי מיאזקי, יעל עבדי-רייס תעביר הרצאה המקשרת בין תגליות ארכיאולוגיות למדע הבדיוני ולפנטסיה. למכורים הקשים מתוכננת סדנת בנית רובה פורטלים. אם אתם לא מבינים מה אמרתי במשפט האחרון – זה לא מיועד לכם. אם אתם מתלהבים, ובצדק, אזי קחו בחשבון שמדובר בהדגמה ולא בהתנסות.

18:00 – כבר אמרתי שאין זמן לנשום באייקון הזה. ההמלצה החמה והאהובה שלי היא הפאנל בהנחיית אהוד מימון לגבי ספרות נוער. לא רק בגלל אהוד אלא גם בגלל כל שאר הפאנליסטים שהם אנשים אינטילגנטים, מענינים, והולכים לדבר על נושא הקרוב ללבי. מצד שני, אני מודעת לכך שלא כולם מרותקים מנושא ספרות הנוער ולכן ההמלצה השניה לאותה שעה היא על הרצאתה של דפנה שיזף לגבי אינטילגנציה, שגם היא אדם אינטילגנטי, מענין, והולכת לדבר על נושא הקרוב ללבי.

20:00 – חברים וחברות, כאן אין לכם בחירה. הבנזוג מעביר הרצאה שכותרתה "השמד עולמות מיד, שאל אותי כיצד", ואין לכם ברירה אלא להגיע ולשמוע. אחרת איך תדעו כיצד להשמיד עולמות? למעשה, האדם היחיד שמקבל פטור מהרצאתו של הבנזוג הוא תומר קראוטהאמר רב המעללים. תומר הוא מעצב מוכשר להחריד שהולך לדבר על עיצובים בקולנוע. ההרצאה שלו הולכת להיות מרתקת ותגרום לכם להסתכל בצורה שונה על העולם, וממש ממש חבל שתאלצו להפסיד אותה, כי, כאמור, עליכם להגיע ולשמוע כיצד משמידים עולמות.

22:00 – הו הו הו! הקרנה פעילה של "בלוג השירה בציבור של דוקטור הוריבל". אין לי מושג מה זה הקרנה פעילה, מעולם לא נכחתי בהקרנה כזו, אבל בהכירי את הנפשות הפועלות מובטח שיהיה מצחיק ומשעשע. למי שזוהי לא כוס התה שלו יש הרצאה של שירן אבני-ברמץ על התפתחות הפוסט-אנושיות שנשמעת מרתקת.

 

יום שלישי, 18 באוקטובר (וגם יום ההולדת של הקטנה שלנו!)

12:00 – בואו נתחיל מההרצאה של גיא בקר. האיש הוא סוג של אליל בקהילת המד"ב והפנטסיה. הוא קרימינולוג שכל הרצאה שלו מפוצצת, ומסיבה טובה. יש אנשים שאפילו לא טורחים לבדוק על מה הוא מרצה, העיקר שזה הוא. למי שהרצאה עם כיוון היסטורי לא מתאימה, אני ממליצה באהבה רבה על סדנת האוריגמי של דפנה קירש. זוהי סדנה שהיא חלק מרצועת דיאנה ווין-ג'ונס, והיצירות של יוצאי הסדנאות של דפנה תמיד מעוררות השתאות.

14:00 – אחרי גיא בקר, למה שלא תבואו לשמוע עוד מרצה מוערך, מפוצץ אולמות, וסוגשל אליל בקהילה? אני מדברת על רועי צזנה, כמובן, שירצה על משהו מרתק בצורה מרתקת. מצד שני, יש סיכוי שדת לא טובה לעיכול בשעות האלה של היום, ולפיכך מומלץ מאד מאד (מאד!) להכנס לסדנת פיתוח הרעיונות של רותם ברוכין ויעל פורמן. אחת זוכה סדרתית בפרס גפן לכתיבה, השניה הוציאה ספר נהדר לנוער, ושתיהן ביחד משחררות רעיונות ופותחות צ'אקרות כתיבתיות. מומלץ לכותבים ותיקים ומתחילים כאחד.

17:00 – אהוד מימון הוא, כידוע, חבר קרוב שלי. הוא גם איש מגניב שהולך להעביר הרצאה על הגירוש מגנעדן במדע הבדיוני. מנסיון הרצאות קודמות (ואחרי שוידאתי מולו) ההרצאה מתאימה גם למי שלא מכיר אף ספר מאלה שיוזכרו בהרצאה פרט לספר הספרים. במקביל לאהוד האנשים המחורפנים קלות של "לשיר בכל הכוח" הולכים להעביר שעה שלמה בשירה בציבור על פי המטריקס. זה יהיה פסיכי לגמרי וכיף אדיר.

18:00 – בואו נתחיל ממופע הסיום של הפסטיבל. הסיבה העיקרית להגיע זה כדי לדעת למי אני הולכת להפסיד השנה את הגפן. הבחירה היא בין חברות שלי לבין הבנזוג. ברור למי הנאמנות שלי נתונה, נכון? (רמז – לעצמי! לכו להצביע!). לאלה שמעונינים להחכים בנושא האבולוציה מומלץ להכנס ולשמוע את הרצאתו של עמית בן-בסט. במקביל לשני האירועים האלה יש גם הרצאה חביבה מאד על פיוצ'רמה וכן הרצאה של רז גרינברג על חייו הטלויזיונים המוקדמים של גררמ. אכן, בחירות קשות.

20:00 – חשבתם ש"מופע סיום" אומר שנגמר הפסטיבל? אז טעיתם. מיד אחרי המופע יש הקרנה פעילה נוספת של דוקטור הוריבל, למי שפספס ביום שני (או למי שהתמכר וזקוק למנה נוספת), ובמקביל ההרצאה המגניבה מאד של יוסי לוי שיעזור לכולם לשקר בעזרת סטטיסטיקה.

21:00 – למי שלא נשאר לשמוע את הקומנטריז של דוקטור הוריבל, יובל אלחנתי הוא איש מקסים להפליא שקיבל שעה מאוחרת למדי על מנת להסביר על התורשה שמעבר לגנים. לא לדאוג, יהיה מעניין ומאתגר.

 

ו…. זהו.

כאמור, אלה המלצות אישיות שלי. למעונינים לשמוע המלצות של אדם בלתי משוחד לחלוטין, הכנסו ל"מסה קריטית", בלוגו המשובח של הבנזוג כדי לקבל נקודת מבט שונה.

אייקון שמח לכולם!

פורסם בקטגוריה כנסים | 5 תגובות