הבטחתי בהרצאה במודיעין לכתוב רשומה מיוחדת על חיסוני מבוגרים. וכך, למרות הפיתוי העז לכתוב על השגיאות הביולוגיות ב"פרומתיאוס" שראינו השבוע, או להתייחס לכתבה הנהדרת בניו אינגלנד לגבי השינוי בסיבות התמותה עם השנים, אעמוד בהבטחתי ואדבר על חיסונים.
למה לחסן מבוגרים בכלל?
מי שנכח בהרצאה שלי כבר יודע להגיד שיש שני סוגים של חיסונים – אלה שמגנים על האדם ואלה שמגנים בנוסף גם על סביבתו. פעמים רבות אנו מחסנים אנשים אפילו שהם לא הניזוקים העיקרים מהמחלה נגדה מחסנים, פשוט כי אי אפשר לחסן את קבוצת היעד. למשל, לא ניתן לחסן נשים בהריון כנגד אדמת, ולכן אנו מחסנים את כלל האוכלוסיה כדי למנוע מצב שבו אשה בהריון שמסיבה כלשהי לא מחוסנת לאדמת – תחשף למחלה שגורמת לנזקים איומים לעובר.
חיסוני המבוגרים גם כן נחלקים לאותן קבוצות – אלה שמיועדים להגן על האדם ואלה שמיועדים להגן גם על סביבתו.
ישנה גם קבוצה שלישית, של אנשים שנמצאים בקבוצת סיכון כלשהי (למשל, לאחר ניתוח לכריתת טחול, עובדי מעבדה וכו') ולכן זקוקים להגנה ייחודית נגד חלק מהחיידקים. לא נתייחס לקבוצה זו, אלא רק לקבוצת האנשים הבריאים בגופם, נטולי העבודות המסוכנות שלא נוסעים בזמן הקרוב לארצות בהן עדיין שורצים חיידקים מסוכנים.
אסכרה-פלצת-שעלת
או, בעברית, דיפטריה – טטנוס – פרטוזיס. זהו חיסון שמורכב משלושה חיסונים במטרה לצמצם את מספר הזריקות שאדם מקבל. למה להדקר שלוש פעמים אם אפשר להדקר רק פעם אחת?
דיפטריה
דיפטריה היא מחלה חיידקית שנגרמת על ידי רעלן שמופרש על ידי החיידק Corynebacterium diphtheriae. היא מועברת מאדם לאדם על ידי רסיסי רוק שמכילים את החיידק. הנה קטע מגניב – לא כל C. diphtheriae יכול לגרום למחלה! רק החיידקים שמודבקים על ידי וירוס מיוחד (בקטריופאג') מפרישים את הרעלן וגורמים למחלה. מכאן גם אפשר להבין מדוע במקרה של דיפטריה מחסנים נגד הרעלן ולא נגד החיידק. אנחנו רוצים למנוע את המחלה הקשה, לא רק הדבקה בחיידק.
כאשר החיידק (המודבק) מגיע לגוף הוא מתחיל להפריש את הרעלן הייחודי לדיפטריה. הרעלן הזה גורם לשלל תגובות שהמפורסמת בינהן היא יצירת קרום קשה על החך הרך (החלק האחורי של הלוע). הקרום גדל, בלתי ניתן להסרה, וללא טיפול עלול לחסום את דרכי האוויר. במלים אחרות – ללא טיפול דיפטריה היא מחלה קטלנית ב-10% מהמקרים, גם היום.
הטיפול היעיל ביותר הוא מניעה, ובמקרה הזה – חיסון. פעם בעשר שנים לאדם מבוגר שקיבל את כל החיסונים בילדותו.
טטנוס
על פלצת כתבתי רק לפני שבועיים. תסלחו לי אם לא אכתוב עליה שוב.
שעלת
המטרה בחיסון שעלת היא למנוע מחלה במבוגרים כדי להפחית את הסיכון להדביק תינוקות קטנים בשעלת. תינוקות מתחת לגיל שנה נמצאים בסיכון גבוה לפיתוח סיבוכים של שעלת (דלקת ריאות, בעיות נוירולוגיות ועוד), עד כדי מוות.
מחסנים מבוגרים נגד שעלת מכיוון שהחסינות נגד שעלת יורדת עם השנים, ואדם לא מחוסן עלול להדבק בשעלת ולחשוף תינוקות בסביבתו למחלה הזו. חשוב לדעת שגם אם אדם חלה במחלה בילדותו, החסינות נגד שעלת יורדת עם השנים, כך שמחלה לא מקנה עמידות להדבקות שניה.
אז מחסנים, גם כן פעם בעשר שנים, כדי להגן על המבוגרים אבל בעיקר כדי להגן על התינוקות הקטנים.
חצבת-חזרת-אדמת
שוב, חיסון שמכיל שלושה חיסונים בזריקה אחת. החיסון הזה לא מומלץ לכלל האוכלוסיה אלא רק למי שאיננו מחוסן כראוי, כלומר, לא קיבל שתי מנות בעברו. אנשים שנולדו לפני 1957 נחשבים מחוסנים (מכיוון שאז המחלות האלה הסתובבו באין מפריע באוכלוסיה).
אנשים שנולדו אחרי 1957 צריכים לבדוק את פנקס החיסונים שלהם כדי לראות האם הם מחוסנים או לא.
חצבת
זהו הוירוס המדבק ביותר הידוע לאדם. שזה מאד מגניב על הנייר, קצת פחות מגניב כשבודקים ורואים שאדם אחד יכול להדביק 15-18 אנשים אחרים בממוצע.
המחלה מועברת בנשימה, חלק ממה שהופך אותה לכל כך מדבקת. היא מאופיינת לרוב בחום ופריחה, אבל בשליש מהמקרים ישנם סיבוכים נוספים כמו דלקת ריאות, דלקת קרום המוח ואפילו מוות (ב-0.2% מהמקרים). מעניין לראות ששיעור התמותה מהמחלה לא השתנה עם השנים, למרות ההתקדמות בטיפול הרפואי.
המניעה היעילה ביותר היא חיסון, אין טיפול תרופתי טוב.
מחסנים על מנת למנוע את סיבוכי המחלה, וכמובן על מנת להגן על אלו שלא יכולים להגן על עצמם, כלומר אנשים ללא מערכת חיסון תקינה, תינוקות קטנים (בהם שיעור הסיבוכים הוא הגבוה ביותר), וכו'.
חזרת
גם חזרת היא מחלה ויראלית. גם היא מאופיינת בחום ופריחה. גם היא גורמת לסיבוכים, אבל שונים מאלה של חצבת. הסיבוך המפורסם ביותר של חזרת הוא דלקת אשכים שנגרמת ב20-50% מהנערים החולים. כשזוכרים שאחד הסיבוכים של דלקת אשכים היא עקרות בלתי פתירה, אז ההשלכות של חזרת נשמעות בעייתיות יותר מאשר "רק" חום ופריחה.
סיבוכים נפוצים נוספים הם חרשות ודלקת לבלב.
גם חזרת ניתן למנוע בעזרת חיסון!
אדמת
אדמת, כמה מפתיע, היא מחלה נגיפית שגורמת לחום ולפריחה. היא יכולה לגרום לכאבי פרקים קשים בנשים ובנערות, ולעיתים לפגיעה בקרישת הדם ולסיבוכים אחרים.
אבל הסיבוך המשמעותי ביותר של אדמת היא אדמת מולדת. אם אשה נדבקת לראשונה באדמת בזמן ההריון, הוירוס יכול לעבור את השליה ולגרום לסיבוכים קשים בעובר. החל מעוורון וחרשות ועד לחוסר התפתחות של המוח ולפיגור קשה.
בעבר, כאשר חיסנו רק את הנערות, עדיין היו מקרי אדמת מולדת, ולכן החלו לחסן גם את הנערים. כיום אין מקרי אדמת מולדת בישראל, למרות מקרים ספורים של אדמת שמתגלים פה ושם אחת למספר שנים. זהו כוחו של חיסון העדר – כאשר כולם מחוסנים נגד מחלה אחת, ניתן להגן על החברים החלשים באוכלוסיה.
אבעבועות רוח
החיסון הזה מיועד רק למי שלא חלה ולא חוסן נגד אבעבועות רוח. כלומר, ילידי 1993 ואילך שלא קיבלו חיסון נגד אבעבועות רוח (רוצו לחפש בפנקס החיסונים שלכם! מהר!).
אבעבועות רוח היא (מפתיע!) מחלה ויראלית שגורמת לחום ולפריחה. לרוב היא מחלה קלה, אלא אם היא מסתבכת. בין סיבוכי אבעבועות רוח ניתן למנות דלקת ריאות, דלקת של מערכת העצבים המרכזית, והסיבוך הנפוץ ביותר – זיהום של הפצעים על ידי חיידקים, מה שיכול להוביל לסיבוכים נוספים.
גם אבעבועות רוח ניתן למנוע על ידי חיסון! נכון שאתם מופתעים…?
שפעת
וירוס השפעת הוא וירוס מרתק, שבנוי משני חלקים שעוברים שינויים כל הזמן. לכן אין אפשרות להתחסן מראש לכל החיים כנגד שפעת (עובדים על זה, עוד אין תוצאות). מכיוון שכל הזמן יש שינויים בוירוס, יש צורך לרענן את החיסון כל שנה מחדש.
לא נעים להדקר כל שנה, אני יודעת, אבל לחיסון השנתי יש השלכות מעבר לשמירה על בריאות המתחסן. שפעת היא מחלה שכמעט לא גורמת לסיבוכים באנשים צעירים ובריאים, אבל בהחלט גורמת לתמותה בקרב תינוקות קטנים ואנשים מבוגרים.
ניסוי מרתק נערך ביפן (בלי כוונה, כמובן). בעבר היתה נהוגה שם חובת חיסון נגד שפעת בקרב ילדי בית ספר. לאחר הפסקת חובת החיסון של תלמידי בית הספר נצפתה עליה של תחלואה ותמותה כתוצאה מסיבוכי שפעת בקרב האוכלוסיה המבוגרת. השינוי בתמותה בקרב האוכלוסיה המבוגרת מצביע יותר מכל על החשיבות הסביבתית שמקנה חיסון. כאשר ילד בגיל בית ספר לא חולה בשפעת – הוא לא מדביק את סבו וסבתו בשפעת, וכך מונע מהם מחלה שיכולה להסתבך.
אחת הבעיות עם חיסון האוכלוסיה המבוגרת בלבד (כפי שהיה נהוג עד כה) היא שהמערכת החיסונים נחלשת עם הגיל, ולא מגיבה היטב לחיסון. ניתן לראות זאת במחקרים מארצות הברית בהם למרות שיעור חיסון גבוה יחסית בקרב האוכלוסיה המבוגרת, שיעור התמותה מסיבוכי שפעת לא ירד עם השנים.
יופי. מה אנחנו עושים עכשיו?
- קודם כל, הולכים לחפש את פנקס החיסונים העתיק שלכם. זה שכתוב בו איזה חיסון קיבלתם באיזה גיל, וכמה מנות מכל חיסון.
- אם לא מצאתם את פנקס החיסונים, בקשו מרופא המשפחה שלכם לבדוק את רמות הנוגדנים שלכם. זוהי בדיקת דם שמאפשרת לדעת נגד אילו מחלות אתם מחוסנים ונגד אילו לא.
- השלימו את החיסונים שחסרים לכם, אם חסרים.
- התחסנו כל עשר שנים נגד דיפטריה-טטנוס-שעלת.
- התחסנו כל שנה נגד שפעת.
והכי חשוב – תהיו בריאים!
—-
להרחבת הקריאה:
- האתר (המצוין) של בית חולים וולפסון, "חיסונים – כל מה שחשוב לדעת". תמצאו כאן הרחבה על כל סוגי החיסונים, חיסוני הילדות, המחלות, חיסוני מטיילים ועוד.
- האתר (המצוין) של רופאי ילדים, מומחים למחלות זיהומיות ורופאים נוספים, nnii, שמכיל המון מידע לגבי חיסונים, מחלות, מענה לשאלות נפוצות לגבי חיסונים ועוד.
- מאתר משרד הבריאות החוזר המלא של חיסוני מבוגרים.
- מאמר מהניו-אינגלנד שמתאר את השפעת חיסון הילדים על התמותה במבוגרים כתוצאה מסיבוכי שפעת.
- מאתר ה-CDC "הספר הורוד", כל מה שרציתם לדעת על חיסונים, והעדפתם לא לשאול.
