שמים וארץ

שמים

לפני שאנחנו מתחילים, הרשו לי להסב את תשומת לבכם לפרויקט נהדר של בנזוגי, שליווה את מסעה של קיוריוסיטי, מעבדה גאולוגית ניידת, בדרכה למאדים. במהלך השבוע שקדם לנחיתה (המוצלחת!) על מאדים הוא פרסם רשומה ביום, החל מההיסטוריה של הטיסות למאדים ועד למבנה של קיוריוסיטי. אפשר לקרוא את כל הרשומות בבלוג "מסה קריטית", וכן מומלץ להירשם לדף הפייסבוק של "מסה קריטית" על מנת להתעדכן בהמשך הרפתקאותיה של קיוריוסיטי במדבר המאדימאי.

כמו כן בלילה שבין יום ראשון ליום שני, 13-12 באוגוסט, צפוי להגיע לשיאו מטר הפרסאידים, מטר מטאורים יפהפה שמתאים את עצמו בכל שנה ליום הנישואין שלנו. השנה בנזוגי יעביר הדרכה מיוחדת הכוללת תצפית אסטרונומית ב"אשראם במדבר", מקום מבודד מספיק על מנת שיהיה אפשר להתרשם ממלוא יופיים של השמים ללא הפרעות אור מיישובים סמוכים (הבעיה הרגילה בתצפיות במרכז הארץ). לפרטים נוספים אודות האירוע אתם מוזמנים להכנס לכאן. אם אתם מגיעים, אל תשכחו לבוא להגיד שלום! אני אהיה הזאתי שעומדת ליד המרצה ומעמידה פנים שהיא מסוגלת לשתוק ולא לדבר על מחלות במשך עשר דקות.

—-

וארץ

לפני שלושה שבועות תינוקת בת שלושה חודשים מתה באוגנדה ממחלה לא ידועה. היה לה חום, היא שלשלה והקיאה, ולבסוף מתה. בלוויה שלה נכחו בני משפחתה, שכנים, ואפילו קצינת הרפואה שטיפלה בה.

[הערת ביניים – אין מספיק רופאים באפריקה, ולכן הומצא "הקצין הרפואי", או "בעל התפקיד הרפואי", clinical officer, שהוא אדם שלמד רפואה במשך שלוש עד ארבע שנים, ואז התמחה במשך שנה עד שלוש שנים בתחום ייחודי, בינהם רפואת ילדים, הרדמה וכו'. הוא בעל סמכויות רחבות יותר משל אחות, מצומצמות משל רופא, והוא חיוני למערכת הבריאות הרעועה באזורים רבים באפריקה. בזכותם יותר אנשים נזקקים מקבלים עזרה רפואית. אבל ביחד עם הכרת התודה אותם אנשי רפואה מקבלים עוד דבר – חשיפה למחלות.]

בתוך שבוע עשרה מבאי הלוויה מתו ממחלה דומה. דגימות צואה ודם נשלחו למעבדות ה-CDC לאבחנה, אבל בינתיים התפשטו שמועות על מחלה קטלנית בלתי ידועה, ואתן הפאניקה והאנשים שברחו מבתיהם.

עשרה ימים לאחר הלוויה מתו קצינת הרפואה שטיפלה ברבים מהחולים האלה ונהג האוטובוס שהוביל אותם לבתי החולים. בנה בן ארבעת החודשים של קצינת הרפואה מת יומיים לאחר שאמו מתה.

ביום שבו התינוק מת הודיעו רשויות הבריאות באוגנדה כי  מעבדות ה-CDC גילו שמדובר בווירוס אבולה מסוג סודן. המחלה לא דמתה לאבולה הקלאסית המאופיינת בעיקר בדימומים ממקורות שונים (מערכת העיכול, הריאות ואיברי הבטן האחרים), כשל מערכות כללי ומוות. החולים והמתים הפעם סבלו בעיקר מחום, שלשולים והקאות, כמעט ללא סימנים לדימומים. אבל אי אפשר להתווכח עם תוצאות מעבדה, מה גם שהתוצאות חזרו על עצמן במספר דגימות.

עם אבולה, כזכור, רשויות הבריאות באוגנדה יכולות להתמודד. עם פאניקה קצת פחות. האנשים שברחו מביתם כנראה נשאו את המחלה הלאה, וכיום מדווחים 38 חולים, 16 מקרי מוות, וכמעט 200 אנשים עדיין נמצאים בבידוד בחשד למגע עם חולה.

יש דיווחים לגבי הופעת מקרים דומים בקניה ובאזורים נוספים באוגנדה, אולם נכון להיום כל בדיקות המעבדה של החולים החדשים היו שליליות לאבולה. כך שאולי הצליחו שוב לרסן את ההתפרצות. אולי. עד שלא נהיה אחרי המגפה לא נדע עד כמה היא הצליחה להתפשט.

ה-CDC הספיק כבר להוציא אזהרה והוראות לנוסעים לאוגנדה, וכמובן שגם ארגון הבריאות העולמי תרם כבר מידע מאד מועיל. גם ב-ProMed כבר הספיקו לארגן מפה שמראה בדיוק היכן גרים כל המקרים שאובחנו בוודאות, מה שמציג מבט נאה על צבר המקרים והמקור המשותף.

"רופאים ללא גבולות" מטפלים בחולה אבולה בהתפרצות בשנת 2007.

השאלה המעניינת באמת היא מה ההבדל בין המקרה הבודד במאי לפני שנה לבין המצב עכשיו. לכאורה מדובר באותה מדינה, עם אותן רשויות בריאות, אותם פרוטוקולים לטיפול במקרים חשודים. אז למה הפעם הגענו לששה עשר מקרי מוות, עשרות חולים ומאות אנשים בבידוד?

ראשית יש הבדל בטיפול במקרה הראשון. בפעם ההיא היה מדובר בילדה שסבתא שלה הבהילה לבית חולים מרכזי כדי שתקבל את הטיפול הטוב ביותר. הפעם היה מדובר בקרובי המשפחה של תינוקת אחת, שכולם טופלו על ידי אותה קצינת רפואה (שכאמור חלתה ומתה בעצמה). רשויות הבריאות כלל לא הוזעקו לטיפול בשלב הראשון שעוד (אולי) היה ניתן לשליטה.

שנית, יש הבדל בתגובת אנשי הכפר למחלה. בעוד שבמאי 2011 כולם נשארו בבתיהם וצייתו להוראות השלטונות, עכשיו נוצרה פאניקה ובריחה המונית מהכפר, שהגבירה את התפשטות המחלה והעלתה את ספירת החולים.

שלישית, משהו שונה בווירוס עצמו. כאמור, הפעם המחלה לא מאופיינת כמעט בכלל בדימומים אלא בעיקר בהקאות, שלשולים וחום גבוה. משהו שנראה כמחלה "סטנדרטית", בוודאי באזורים הכפריים של אוגנדה, ולא במחלה מסוכנת שעלולה להרוג את כל הבא במגע עמה.

השילוב של איש רפואה המשוכנע שהוא מסוגל לשלוט במחלה, הודעה מאוחרת לרשויות הבריאות ומחלה מתעתעת הוא שילוב מסוכן. אין באמת אשמים במגפה הנוכחית, ובכל מקרה אין מה לעשות גם אם יימצאו אשמים. אין באוגנדה תקציב מספיק לאפשר לכל אדם נגישות לבתי חולים מתוחכמים, אין דרך לוודא שבפעם הבאה ההודעה לרשויות תגיע בזמן, וברור שאין דרך לשלוט על מחלות שמגיעות משומקום.

הנחמה היחידה שניתן למצוא כאן היא שכרגע אולי המגפה תחת שליטה, וככל הנראה אף אדם נגוע לא עלה על טיסה למקום יישוב גדול. אחרי הכל, אוגנדה נמצאת בסך הכל במרחק של חמש שעות טיסה מהארץ.

—

תודה,כרגיל, לאהוד מימון על העריכה הדקדקנית, שהרשומה האחרונה בבלוג שלו עוסקת בסיפורים המועמדים להוגו והיא משעשעת ומחכימה כרגיל.

—

להרחבת הקריאה:

• התרעות עולמיות על מצבי בריאות מאתר ארגון הבריאות העולמי.
• סקירה על תפקיד "קצין הרפואה" באוגנדה מעיתון רפואי אפריקאי.
• התרעת בריאות מדרום סודן לגבי מקרים החשודים לאבולה שהגיעו מאוגנדה.
• ראיון מהאתר "בלי פאניקה" עם יואב אבני לגבי ספרו "הרצל אמר", ובו מדינת ישראל אכן מוקמת באוגנדה.
• התמונה ברשומה לקוחה מהכתבה הזו.