זכרונות מאפריקה – חלק ראשון

במרכז ג'ובה יש בית הארחה, ובמרכזו ספריית מדע בדיוני נפלאה. ביליתי שעות רבות בנבירה בסיפרייה והבטחה לעצמי שאקרא את הכל עד סיום התקופה שלי כאן. כמובן שלא הצלחתי…

כיור שטיפת ידיים של יוניצ"ף שהוצב מחוץ לכיתת הלימוד שלנו. ממלאים אותו בג'ריקנים גדולים. המים לג'ריקנים נשאבים מבאר במרחק של קילומטר וחצי (בערך). כמובן שאלה אינם מי שתיה, ומיועדים לשטיפת ידיים בלבד. לא בתמונה: סבון כחול של יוניצ"ף. מעבר להכל, הכיור הזה הזכיר לי בכל בוקר שאני באפריקה.

מחוץ לכיתת הלימוד בלניה. מצד ימין של השביל – גנרטור (שלא עבד, השתמשנו בגנרטור אחר). בקצה השביל – השירותים, שהיו שירותי בול-פגיעה והיו… מאתגרים מאד עבורי.

ארוחת צהריים! בצלחת שלי – פירה משורש דמוי תפוח אדמה ועלים כתושים ומבושלים בצורות שונות. כן, אני אוכלת עם הידיים. בדרום סודן התנהג כדרום סודאני.

פח לאיסוף מחטים בבית החולים של לניה. כן, הוא עשוי מקרטון. כן, זו בעיה בטיחותית. לא, אין אופציה אחרת שרלוונטית לתקציב ולמקום. זה הכי טוב שיש.

מרפאה פרטית מפוארת ביאי (Yei), עיר נהדרת בה ביקרנו בסוף השבוע. המרפאה מספקת שירותים של רפואה פנימית ומיילדות. הסיבה שיאי היא עיר כל כך נהדרת – יש בה רשת חשמל שפועלת כמעט כל שעות היום.

אמנם יש רשת חשמל, אבל אין משאבות מים או צנרת. זהו מקור המים במרפאה הפרטית ביאי – באר פרטית בחצר המרפאה. אלה לא מי שתיה, צריך להרתיח אותם כדי לשתות אותם. הם משמשים לרחצה ובישול בלבד.

חזרה בלניה, באחד ממתחמי ארגוני הסיוע בעיר. אלו ארגזי חיסונים שהגיעו אך טרם נפרקו. חלקם יועברו כמו שהם לכפרים בהם הם נחוצים וחלקם יאוכסנו במקרר לשימוש עתידי.

ארגז חיסונים שמאפשר לשמור על קירור. אין לחשוף לשמש ישירה, צריך לשמור במקום קר (יחסית). שימו לב לכתובת הפשוטה, שלא דורשת ידיעת שפה ברמה גבוהה כדי לשמור על ההנחיות.

ארגז חיסונים שיש להעביר במהירות ליעדם ו/או למקרר מתאים. יש תיאוריה שלמה לגבי איזה חיסונים מאפסנים באיזה מקום במקרר, וכך גם לגבי ארגזי קלקר כמו זה. המטרה היא לשמור על החיסונים למשך זמן ארוך ככל הניתן.

מקרר לשמירת חיסונים. הוא מחובר לגנרטור באופן תמידי, כך שהחיסונים שהגיעו לכאן לא מתקלקלים. הם מוצאים מכאן ומועברים בארגזים מתאימים ליעד בו הם נדרשים.

בית החולים של לניה. מטפל במחוז שלם. יש בו מחלקה פנימית ומחלקת ילדים, שלוש אחיות ושני עובדי בריאות בכירים, שהם אנשים שלמדו רפואה במשך ארבע שנים. יש מחלקת כירורגיה, אולם אין רופא כירורג או מרדים, ולכן היא ריקה.

מפת מחוז לניה. ריבוע ריק (PHCC) הוא מרפאה שבה יש אחות ועובד בריאות, ולפעמים יותר מאחד. זהו המרכז שבו אפשר לקבל תרופות שונות ולתת נוזלים דרך הוריד אם יש ילד מיובש. עיגול שחור (PHCU) הוא מרפאה שבה יש רק עובד בריאות, ושם אפשר לקבל אבחון בסיסי, תרופות בבליעה וחיסונים. בכל שאר המחוז אין שירותי בריאות אלא רק עובדי בריאות שמגיעים בסיורים רגליים כדי לבדוק את הילדים ולספק רפואה בסיסית.

עצי מנגו ענקיים מנקדים את כל דרום סודן. לצערי הגעתי בסוף עונת המנגו, ולכן לא אכלתי כמעט מהפרי, אחד היחידים שאין בעיה לאכול כשהם טריים, כיוון שהקליפה שלו מספיק עבה ולפיכך הפרי בטוח לאכילה.

לצד העוני והמלחמה יש מדינה יפהפיה, שאני מאד מתגעגעת אליה.

ערב לפני שחזרתי הביתה הקטנה (בת שבע וחצי אז) בילתה את כל הערב בציורים וניפוח בלונים (עם עזרה מאבא שלה) כדי להכין את הבית לכבודי.

נחתתי בארץ בחמש בבוקר. הגדול (בן אחת עשרה וחצי אז) התעורר בארבע כדי להכין לי ארוחת בוקר אמיתית – פנקייקים עם שוקולד, שהמתינו לי כשהגעתי הביתה, חמימים וטעימים במיוחד.