נתחיל בהודאה – מאז ימי התיכון העליזים לא התעמקתי בפירושי התנ"ך, ומאז ההכנות לחתונה לא קראתי לעומק את ספר הספרים (וגם אז – קראתי רק את הספרים שעניינו אותי, ו"ויקרא" לא היה בינהם). מצד שני, השכלה רפואית יש לי, יכולת הבנת הנקרא קיימת, ולפיכך אני מרגישה חופשיה להתחיל לעלעל בספר ולהוציא משם פרשנויות בהתאם למה שמוכר וידוע לי.
–אין להשתמש במובאות להלן כייעוץ מדעי, מקראי או כהני.–
משה מתכונן למכה
הפוסט הקודם העלה תהיה בקרב חברי הפייסבוק שלי – מדוע לטעון בתוקף שדבר הוא אנתרקס?
ובכן, תיאור הדבר בעשר המכות הינו: "ג הִנֵּה יַד-יְהוָה הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בַּסּוּסִים בַּחֲמֹרִים בַּגְּמַלִּים בַּבָּקָר וּבַצֹּאן דֶּבֶר כָּבֵד מְאֹד. ד וְהִפְלָה יְהוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל-לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר. ה וַיָּשֶׂם יְהוָה מוֹעֵד לֵאמֹר מָחָר יַעֲשֶׂה יְהוָה הַדָּבָר הַזֶּה בָּאָרֶץ. ו וַיַּעַשׂ יְהוָה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה מִמָּחֳרָת וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לֹא-מֵת אֶחָד. ז וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וְהִנֵּה לֹא-מֵת מִמִּקְנֵה יִשְׂרָאֵל עַד-אֶחָד וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם." (שמות, פרק ט').
אמרנו בפעם הקודמת – אנתרקס, גחלת בשמו העברי, גורם לנגעים שחורים על העור, והתיאור המופיע פה מאד מתאים לאנתרקס (מחלה הפוגעת במקנה, בקר וכו'). דבר גורם לנגעים שחורים בבני אדם בלבד ולא נוטה להפיל חללים בגמלים.
אבל רגע! יגיד הקורא חד העין, ראי את תיאור השחין: "וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת–בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם." אה… אז אולי השחין הוא בעצם אנתרקס? והדבר הוא דבר? או מחלה אחרת לגמרי, שהורגת רק בעלי חיים (לא שחסרות כאלה).
ואני אגיד – "המם, מעניין," ואציע לקורא חד העין לחשוב עוד רגע.
כי צריך לזכור – העברית שאנחנו מדברים אמנם מאד דומה לעברית המקראית אך היא איננה אותה עברית. כשהחליטו מחדשי הלשון להפוך את העברית משפה מתה לשפה מדוברת, הם לא טרחו לעשות מחקר אפידמיולוגי מעמיק לפני הצמדת שמות מחלות עתיקות למחלות שהם הכירו. לא רק זאת, המקרא ידוע בקמצנותו בתיאורים ודיווחי המחלות שממלאים את התנ"ך לא תמיד תואמים למה שקיים בימינו. בכל זאת מדובר בהפרש של אי-אלו כמה אלפי שנים, ומחלות נעלמות, מגיחות ומתאימות את עצמן לתנאי הסביבה המשתנים. לפיכך אין להתפלא כשמוצאים סתירות בין הידע המקובל היום לבין מה שמתואר בתנ"ך.
אחד המקומות המענינים לראות זאת הוא ויקרא פרק יג', אשר מכיל הוראות מדוקדקות לאבחנה בין "צרעת" לבין "לא צרעת". בפרק מתוארות כמה וכמה מחלות עור, אף אחת מהן איננה הצרעת של ימינו. כפי שאני מבינה זאת, ה"צרעת" הוא שם כוללני למחלה קשה המחייבת הסגר כלשהו עד לקבלת החלטה לגבי גורל החולה. בבריאות הציבור מחלות מחייבות הסגר אך ורק אם הן מחלות מדבקות המאיימות על הציבור. לפיכך אני הולכת להתייחס למחלות המסווגת כ"צרעת" כמחלות מדבקות ומחלות שאינן צרעת כ"כל מחלה אחרת" (ומוסיף א' מימון, פרשננו לעיניני העת העתיקה – חלק מהפרשנים מנמקים את הבידוד בכך שהמחלה מדבקת [למשל אבן עזרא], בעוד שאחרים עומדים על כך שהמחלות האלה הן עונש פרטי ואישי מאלוהים על חטא שהאדם חטא והבידוד מטרתו לתת לאדם זמן לחזור בתשובה).
הנה חלק מהן, כולל האבחנה המבדלת המתאימה לימינו:
ד וְאִם-בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין-מַרְאֶהָ מִן-הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא-הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים. ה וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו לֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. ו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא-פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. ז וְאִם-פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל-הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל-הַכֹּהֵן. ח וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא.
זו, דוקא, ממש לא צרעת. יש כאן נגע שמתפשט על העור, לא פוגע בשיער, ומשנה את הצבע שלו. יש סיכוי טוב שמדובר במשהו דמוי פסוריאזיס (ספחת בעברית מודרנית). זוהי מחלת עור לא מדבקת הגורמת לנגעים בעור, לעיתים עם קשקשים עליהם, נראית לא-משהו, אבל בהחלט לא מסוכנת לשלום הציבור. יתכן גם שמדובר בזיהום עור פשוט שאיננו מדבק, ובכל מקרה לא דורש הסגר.
יב וְאִם-פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל-עוֹר הַנֶּגַע מֵרֹאשׁוֹ וְעַד-רַגְלָיו לְכָל-מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן. יג וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת-הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא. יד וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא. טו וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא. טז אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל-הַכֹּהֵן. יז וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא.
שוב, לא צרעת. מה כן? פריחה על כל הגוף בעלת מראה מוגלתי. אני משערת שמדובר או באבעבועות רוח או אבעבועות שחורות. אפשר להבחין בינהן על פי פיזור הפריחה, אבל זה לא משנה. בשני המקרים מדובר במחלה ויראלית מדבקת מאד. הכהן, לאחר הופעת הפריחה, מכניס את ה"מצורע" להסגר ומשחרר אותו משם רק אחרי שהפריחה נעלמת. יופי של תרגולת, הכהן שלנו יכול להצטרף לארגון הבריאות העולמי.
יח וּבָשָׂר כִּי-יִהְיֶה בוֹ-בְעֹרוֹ שְׁחִין וְנִרְפָּא. יט וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת וְנִרְאָה אֶל-הַכֹּהֵן. כ וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שָׁפָל מִן-הָעוֹר וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע-צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִין פָּרָחָה. כא וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין-בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן-הָעוֹר וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים. כב וְאִם-פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא. כג וְאִם-תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה צָרֶבֶת הַשְּׁחִין הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן.
כאן מדובר ב"שחין", עם שלוש אפשרויות לאחר העלמות הנגע הראשוני – או שנשאר גידול בהיר, או שנשארת צלקת לבנה או שנשאר משהו אדום. אם מה שנותר לאחר הנגע הראשוני הוא כיב בעור – הכהן מגדיר זאת כצרעת. אני מגדירה זאת כהרפס או משהו דומה לו. הכהן צודק, יש לבודד את האדם ממגע כדי שלא ידביק אחרים. אם נותר נגע כהה אחרי העלמות הנגע הראשוני יש שתי אפשרויות – או שזה מתפשט או שלא. אם לא – זו סתם צלקת ואפשר לשחרר את האדם. אם זה מתפשט – זה "צרעת". לדעתי זהו למעשה בדבר – חבורות שחורות שמתפשטות על העור אחרי נגע ראשוני. בכל מקרה – לבודד את המצורע!
(מדלגים על פסקה ארוכה שחוזרת על חלק ממה שנאמר קודם לכן)
כט וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי-יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן. ל וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן-הָעוֹר וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב דָּק וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא. לא וְכִי-יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת-נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין-מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן-הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים. לב וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא-פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא-הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן-הָעוֹר. לג וְהִתְגַּלָּח וְאֶת-הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית. לד וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת-הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא-פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן-הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר. לה וְאִם-פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ. לו וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא-יְבַקֵּר הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא. לז וְאִם-בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח-בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן.
זה תיאור כמעט מדויק של סבוריאה דרמטיטיס – מחלה דלקתית של העור, אשר גורמת להופעת נגעים אדומים באיזורים בעלי שיער (הראש והזקן, כפי שמצוין לעיל), יכולים להופיע עם קשקשים על הנגע, בהחלט מחלישים את השערות (מכאן תיאור תלישת השיער). המחלה לא מדבקת, רק לא נעימה. בכל מקרה, לא צרעת.
לח וְאִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי-יִהְיֶה בְעוֹר-בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת לְבָנֹת. לט וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר-בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת בֹּהַק הוּא פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא.
המחלה הזו נקראת ויטיליגו. אתם מכירים מישהו מאד מפורסם שהיה חולה בה. היא גורמת להופעת כתמים לבנים על העור, והיא אכן לא מדבקת. היא גם לא צרעת.
מב וְכִי-יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ. מג וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת-הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר.
כאן אני תוהה למה הכוונה, מכיוון שלא מתואר זמן הסגר. הופעת כתמים אדמדמים במקומות שונים גלויים לשמש יכולים להיות פסוריאזיס (שכבר דיברנו עליה) או אפילו סרטן עור שטחי. בכל מקרה – נגע לא מדבק, רק נראה לא טוב.
מז וְהַבֶּגֶד כִּי-יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים.
כאן מגיע תיאור ארוך של תגובה אלרגית. בכל מקום בו הבגד נוגע מופיעה פריחה. בימינו מקובל להמליץ להחליף אבקת כביסה או להמנע מבדים שמעוררים את התגובה. הכהנים המליצו על שריפת בגדים. בכל מקרה – המנעות ממגע מונעת את ה"צרעת".
בזאת נגמר הפרק, אך לא הדיון. תלי תילים של פרשנויות נכתבו על הפרק הזה, בין השאר מכיוון שניתן לקרוא אותו כמדבר על הלכות שבין האדם לאלוהיו ולא רק בין האדם לחיידקיו. אחד האנשים שמסכים עם הפרשנות שלי לטקסט הוא רופא חביב שאני מסמפטת מאד בשל פרסומיו הרבים. וכך הוא אומר: "הצרעת – הוא שם האמור בשותפות, כולל עניינים הרבה שאין דומין זה לזה: שהרי לובן עור האדם, קרוי צרעת; ונפילת מקצת שיער הראש או הזקן, קרוי צרעת; ושינוי עין הבגדים או הבתים, קרוי צרעת." (מתוך משנה תורה לרמב"ם ספר טהרה הלכות טומאת צרעת פרק ט"ז). במילים אחרות – קושרים כאן יותר מדי מחלות אחת בשניה ולכולן נותנים שם משותף.
בקריאה על מחלות עתיקות אני תמיד תוהה האם בכלים האיבחוניים שיש לנו היום היינו יכולים לשפר את המצב או רק להרע אותו. בסך הכל, בשביל להבחין בין מחלה מסוכנת לשלום הציבור לבין מחלה שהציבור יכול לחיות איתה בשלום לא צריך מיקרוסקופים, ערימות ספרים או מנוי על כתב-עת נחשב. אפילו לא צריך לדעת מהן המחלות מפניהן אנחנו מזהירים את הציבור. לפחות במקרה שלפנינו, מסתבר שמספיק שכל ישר וקובץ הוראות מלפני חמשת אלפים שנה.
—
אני רוצה להודות מקרב לב לאהוד מימון על התמיכה והעזרה בכתיבת רשומה זו. כל השגיאות שלי הן.
—
לקריאה נוספת –
איך לטפל בחולי צרעת, הדרך המקראית!
ויקרא פרק י'ג – פירוש מקצועי בהרבה משלי (קובץ וורד)
השערות לגבי מקור הכינים והערוב ממקור מבוסס
רופא אמיתי מדבר על צרעת מקראית
